אורח משפט· רבי שמעון דובער אנוליק
אורח משפט על חו"מ · סימן נח
סעיף א':
הרא"ש ז"ל בפרק שבועת הדיינין כתב בטעמא דמהימן לומר סטראי במגו אבל בלא מגו לא מהימן משום דחזקה לא שביק אינש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ. וא"כ הוי טענת סטראי טענה גרועה וע"כ בעינן מנו לזה. ולפ"ז בטוען סטראי שיש לו מלוה בשטר אחרת דלא שייך חזקה זו מהימן גם בלא מגו וכן כתב מהרח"ש (בתו"ח סי' ל"ה) בדעת הרא"ש עי"ש. אך דעת התומים דגם להרא"ש ז"ל אף כשטוען סטראי על שטר אחר בעינן מגו עיי"ש:
כתב המל"מ (פי"ד מהל' מלוה ה"ט) עוד נסתפקתי ברין זה אם השטר עדיין הוא בתוך זמנו אי אמרינן חזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו ובודאי מחוב אחר הוא כדברי המלוה. ומי שידקדק בשו"ת הרא"ש (כלל מ"ז סי' ג) יראה משם דבכה"ג נאמן המלוה לומר סטראי נינהו עכ"ל. ובנתיבות כתב ע"ז וחפשתי ולא מצאתי אותו בתשובת הרא"ש וצ"ע בדין זה דמדברי הפוסקים משמע שאין לחלק ע"כ. אכן כוונת המל"מ מבואר וט"ס הוא שם. וצ"ל (כלל ע"ז סימן ג) שנשאל שם על מי שהוציא שטר שזמנו ה' אדר והוציא הלוה שובר שנכתב בו שמחל לו כל תביעות שיש לו עליו עד ה' אדר אי נימא שהורע השטר מחמת השובר. והשיב דאע"ג דאמרינן בב"מ לא פרע אינש ביומא היינו כשאין הלוה טוען ברי שפרע אבל בטוען ברי לא אמרינן כן לענין היכא דנפל השטר וכ"ש בנדון דידן שיש שובר שפרע ואע"ג דאמרינן סתם הלואה ל' יום. מ"מ לא אמרינן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו רק בקביעות זמן. והובא תשובת הרא"ש הלז בב"י (סי' עג וסי' ע"ח) והמל"מ (בפי"א מהל' מלוה דין ו') הביא להא דתשו' הרא"ש הנ"ל והקשה שם דכי קבע זמן מאי הוי הא איכא שובר. ותירץ דאע"ג דאיכא שובר אם הי' כקובע זמן. הוה אמרינן שהשובר נכתב קודם השטר הרי קמן דאפי' איכא שובר שפרע אמרינן שהשובר לא על זה נכתב משום חזקה דתוך זמנו. א"כ ה"ה בפרעו בעדים אמרינן כן דהפרעון לא הי' ע"ז השטר משום דהוא תוך זמנו. וא"ש דברי המל"מ על נכון. ובתשובת הרשב"א (ח"ג סי' ג) נשאל על שאלת הרא"ש הנ"ל והשיב נ"ב דע"י השובר איתרע חזקה דפרעון בת יומא. ובגדו"ת (שער ט"ז) כ' דהריב"ש כ' דשובר מגרע חזקה דפרעון בת יומא וחזקה דתוך זמנו א"כ מבואר מזה דשובר מגרע חזקה דתוך זמנו וה"ה לעדים וא"כ הדבר במחלוקת שנוי' דלהרא"ש והרשב"א כיון דלא מהני שובר בחזקה דתוך זמנו ה"ה עדים ולהריב"ש דמהני שובר ה"ה לעדים ג"כ:
ובשו"ת הר"א ששון (שאלה ע"ד) מבואר להדיא דבתוך זמנו אף אם פרע בעדים יכול לומר סטראי עי"ש שכתב דלפ"מ שכ' הרא"ש דלכך אם פרע בעדים אינו נאמן לומר סטראי משום דחזקה לא שביק אינש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ דבתוך זמנו איכא חזקה להיפוך עי"ש. אכן בשו"ת בשמים ראש (המכונים להרא"ש) בסי' מ"ב כתב להדיא דאפי' אם טען שהשטר לא הי' עדיין זמנו להפרע וזה החוב שפרעתי כבר שלים זימני' ואפי' א"נ חזי' דלא שלים זימני' דשטרא נמי אתרי שהלואה אחרת לא נודע כלל. ויעוי"ש בכסא דהרסנא. הרי להדיא דאינו נאמן בזה. לכן נ"ל דזה הוי ספיקא דדינא בזה כן נלפע"ד:
אבל אם לא הזכיר לו שיקח השטר פטור הואיל ולא א"ל ליתנם בפני עדים. המבי"ט בחלק ב' (שאלה רל"ב) כתב דאם הי' השליח בשכר הו"ל לאסוקי אדעתי' וליתנם בפני עדים. וכן אם הי' המלוה עכו"ם עי"ש. והש"ך כתב ע"ז ואין דבריו מוכרחים וצ"ע לדינא וכ"כ המפרשים. והכנה"ג הביאו ג"כ. ושמהרשד"ם מבואר דפשיטא לי' במלוה עכו"ם דחייב והוא תמוה דהא כ' הנ"י בפ"ג דב"מ (דף ל"ה) בסרסור שא"ל למשכן אצל פלוני פטור אפי' לא השכין בעדים והובא לקמן (סי' קפ"ה) אף דסרסור שומר שכר הוי כמבואר שם. והסמ"ע כתב בשם הרשב"א וכן הובא בבאה"ג דגם אם השכין אצל עכו"ם ונוטל השליח שכר ע"ז נמי פטור הואיל ולא א"ל מידי ליתנם בפני עדים הרי מבואר כל זה להדיא דלא כמבי"ט ואין שום ספק בזה. וכן משמע מסתימת הפוסקים בזה וכן עיקר: