אורח משפט· רבי שמעון דובער אנוליק
אורח משפט על חו"מ · סימן מט
סעיף א:
אפילו אשה בטור מבואר הטעם משום דהוי מילתא דעבידא לאגלויי ולא משקרי ובכנה"ג דקדק מזה דעד אחד נאמן במילתא דעבידא לאגלויי אפי' בממון וכסברת הר' ר' דוראן ז"ל ולא כהריב"ש. וכתב שכן נראה מסברת ראב"ד ורשב"א ונמק"י עיי"ש. ולכאורה יש להקשות. אי עד אחד מהני בממון במילתא דעבידא לאגלויי א"כ משכחת עד אחד שיחייב קרבן שבועה במילתא דעבידא לאגלויי א"כ בשבועות (דף ל"ב) דקאמר הכל מודים בע"א דר"א וכדומה למה לא אמר באופן זה. א"כ לכאורה משמע כהריב"ש דלא מהני עד אחד בממון אפי' במילתא דעבידא לגלוי' וכמש"כ הרמ"א לעיל (סוס"י ל') וצ"ל לדעת הסוברים דמהני בע"א במילתא דעבידא לאגלוי'. דלכך לא אמר הכל מודים בעד אחד בכה"ג משום דהא קאמר התם הכל מודים בעד מיתה והרי הא דעד אחד נאמן להעיד שמת בעלה מבואר ביבמות הטעם משום מילתא דעבידא לאגלויי וא"כ כבר נכלל אופן זה דעבידא לאגלויי במה דקאמר הכל מודים בעד מיתה. ואף דהש"ס מספקא ליה אי הטעם משים מילתא דעבידא לאגלויי או משום דאשה דייקא ומינסבא מ"מ הא רבים מהפוסקים נקטו הטעם משים מילתא דעבידי לאגלויי לא משקרי אינשי והראב"ד שכתב הכנה"ג שס"ל דעד אחד במילתא עבידא לאגלויי קם גם לממון לטעמי' אזיל שכ' בפ"ג מהל' יבום וחליצה דעד מיתה מהימן משום מילתא דעבידא לאגלויי ועוי"ל דה"ה דהומ"ל הכל מודים גם בכה"ג וחדא מינייהו נקט וכמוש"כ לעיל (סי' ל"ה) וש"ד כיוצא בזה:
עיין תשב"ץ (סי' פ"ג) שהאריך בענין מילחא דעבידא לאגלויי וכתב ששני דברים הם בענין זה האחד מילתא דעבידא לאגלויי והשני גילוי מילתא. עיי"ש דבריו הנכונים בזה. ובזה שקטו ונחו כמה סתירות וספיקות הנופלים בענין זה:
בב"ב (דף קס"ז) ההיא תברא דהוי חתים עלה רב ירמי' בר אבא אתאי ההיא איתתא לקמי' אמרה לי' לאו אנא הואי. אמר לה אנא נמי אמרי להו דלאו איהי היא ואמרו לי מיקש הוא דקשי' ובגר לה קלא אמר אביי אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שיב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחי' למידק. וכתב הרא"ש דשמעינן מינה דלהיכר איש ואשה סומכין על עד אחד. ואפילו אשה או קרוב דמילתא דעבידא לאגלויי הוא ע"כ. ועיין נ"י שם] מידי דהיה ביבמות (דף ל"ט) להכיר שהוא אחיו מן האב דסגי עפ"י קריב דמילתא דעביד לאגלויי הוא. ועיין נ"י דאיך שמעינן מינה. וי"ל ג"כ עפ"מ דתנן בבכורות (דף מ"ט) בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה. וכ' רש"י דבאמירה בעלמא בלא עדות גמורה סגי ועיין מש"כ (לעיל סי' ל"ה) דמצינו עוד כזה דהיכא דקתני לשון אמרו לו דלא בעינן עדות גמורה וכיון דהכא קאמר ואמרו לי דמיקש הוא דקשי' ובגר קלא ש"מ דלא בעינן עדות גמורה וסגי ג"כ בעד אחד וקרוב: