אורח משפט· רבי שמעון דובער אנוליק
אורח משפט על חו"מ · סימן מח
סעיף א:
הא דנמחל שעבודו היינו הקנין הראשון ולכן אם חזר וקבל קנין יכול לחזור ולתובעו ואפי' לא חזר והקנה לו רק שמסרו בפני עדי מסירה. ונ"ל ראי' לזה מהא דאמרינן בגיטין (דף כ"ו) דלא חיישינן למיחזי כשיקרא ומייתי דא"ר אסי אר"י שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו טעמא דנמחל שעבודו אבל משום שיקרא לא חיישינן. ע"כ. וקשה דטעמא דנמחל שעבודו עדיפא דאיכא איסורא משא"כ מיחזי כשיקרא אינו אלא מראית עין ולכן נקט הך טעמא דנמחל שעבודו דעדיפא מיני'. ונהי די"ל דדייק מדר"י דס"ל שעבודא דאורייתא בס"פ גט פשיט וא"כ מדאורייתא גובה בלא שטר וא"כ נמחל שעבודו ג"כ אינו אלא מדרבנן דתיקנו שלא לטרוף ממשעבדי בלא שטר. מ"מ מאי ראי' הוא מדנקט טעמא דנמחל שעבודו מכלל דל"ח למיחזי כשיקרא דילמא חד מתרי טעמי נקט [ועיין יבמות (דף מ"ח) אלא חד מתרי ותלת טעמי נקט] וגם אפילו אי נמחל שעבודו אינו אלא מדרבנן מ"מ אלימא הך מהך דמיחזי כשיקרא כידוע כה"ג בכמה דוכתי מזה. א"ו דנמחל שעבודו אינו אלא דהקנין בטל ולא השטר ואם עושה קנין שני או בעדי מסירה מהני משא"כ לטעמא דמיחזי כשיקרא לא מהני זה וא"כ עדיפא הו"ל מינקט טעמא דמיחזי כשיקרא דזה כולל יותר מטעמא דנמחל שעבודו א"ו דלא חיישינן למיחזי כשיקרא וא"כ מבואר דנמחל שעבודו אינו אלא דהקנין בטל ומהני קנין חדש או עדי מסירה כן נ"ל טעם הי"א בזה:
עי':
ש"ך שכתב דמיירי דהקנה בעדי מסירה שהם עצמם חתומים על השטר אבל אם הקנה לפני עדים אחרים הוי כמזויף מתוכו כיון דעדי חתימה לא חתמו אלא על ההלואה הראשונה. ובתומים תמה בממנ"פ אי לא הי' דעת החתומים אלא על ההלואה הראשונה. מה תועלת יש כשמוסרו בפני' הא מ"מ מזויף מתוכו. ואי הי' דעתם גם על ההלואה שני' גם בעדים אחרים מהני ככל שטר ע"ש. ובנה"מ המליץ בעד הש"ך אבל אינו מספיק:
ולע"ד נראה פשוט דהא התוס' בגיטין (דף ד) כתבו דהא דמודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול כמו בנמצא בעדים קרוב או פסול דשמא יבוא לסמוך עליהם בעדי חתימה לבד והוא מבואר שם כן (דף ט) וא"כ הכא דהעדים החתומים כשרים ומוסר בפניהם א"כ ל"ש שמא יבוא לסמוך עליהם לבד דגם אם יסמוך הא הם הוי עדי מסירה ג"כ. משא"כ כשמוסר בפני עדים אחרים שוב איכא משום שמא יסמכו בעדי חתימה לבד והוי מזויף מתוכו וא"ש ונכון: