אור ברסלב
אורח משפט אורח משפט על חו"מ › סימן לז

אורח משפט· רבי שמעון דובער אנוליק

אורח משפט על חו"מ · סימן לז

סימן לו

סעיף א':

כל עדות שיש לאדם הנאה בה לא יעיד. הע"ש פירש הטעם דפסול נגיעה הוא משום דלא חשדינן לי' למשקר אלא משום קורבה. והסמ"ע השיג עליו. ועיקר ראי' שלו הוא משום דקי"ל קרוב פסול להעיד אפי' לחובה. ונוגע כשר. וכתב הש"ך וז"ל ואעפ"י שאפשר לקיים דברי הע"ש ולומר דהיכא דיש לו הנאה ומקרי נוגע חשוב כקרוב. אבל במעיד לחובה לא נוגע הוא. ולא חשוב כקרוב מ"מ אין זה עיקר עכ"ל. ואנכי מצאתי להר"י אבן מיגאש בב"ב (דף מ"ה) כהע"ש וכמש"כ הש"ך לקיים דבריו דהיכא דיש לו הנאה ומקרי נוגע חשוב כקרוב. משא"כ אם מעיד לחובה לאו נוגע הוא. עיי"ש בזה. וקצת ראי' לסמ"ע וש"ך דפסול נגיעה הוא משום דחשוד לשקר דהוי כמו בע"ד עצמו ולא משום קורבה. מהא שנ' הרמב"ם (פ"ז מה' נדרים) באחד שנדר עצמו מעירו דא"י להתירו משום דנוגעים בדבר. ויעויין שם בכ"מ ומל"מ. ואי נוגע מטעם קרוב אמאי אין יכולין להתירו הא קרובין כשרין להתרת נדרים כמבואר ביו"ד (סי' רכ"ח). א"ו דמטעם בע"ד הוא. ולכן א"י להתירו כמו דאינו יכול להתיר עצמו ודו"ק:

סעיף י"א והי' שמעון אחד מעידי המחנה פסול. בבעה"ת (שער נ"א סי' ז') הביא מ"ד דס"ל דראובן שיש לו שט"ח על שמעון ונתנו ללוי בכתיבה ומסירה והי' שמעון אחד מעדי המתנה דהשטר כשר ולא אמרינן דשמעון נוגע משום דהשני נוח לי. והביא ראי' מההוא דפ' חזקת הבתים דקאמר כגון דאתו תרי ואמרי אנן אגרינן מיני' ודיירנא בי' ואוקמינא כגון דנקיטא אגר ביתא בידייהו ואמרו למאן נתבי' אלמא כי הם חייבין ליתן השכירות. והם מעידים כי זה זכה בו ולא האחר. לא פסלינן להו משום דנוגעים בדבר והשני נות להם. ובעה"ת דחה זה. ופסק דשפיר הוי נוגע משום דהשני נוח לו עיי"ש. ואפ"ל עוד דאין ראי' מהא דפ' חזה"ב. לפמש"כ הש"ך לקמן (סי' קכ"ג ס"ק כ"ד) דלא אמרינן השני נוח לו אלא לענין שהעד בא להוציא. אבל לא כשהעד חייב. וקשה הא מבואר להדיא דמשום דהשני נוח לו פסיל גם כשהעד חייב. מהא דהכא דאם שמעון הי' אחד מעדי המתנה פסול וצ"ל כמוש"כ הש"ך שם לפסול ללוה לעדות על ערב משים דלגבי ערב לא מקרי לוה רשע כיון דלא לוה ממנו. משא"כ לגבי מלוה הוי לוה רשע. לכן ניחא לי' יותר שיהא חייב לערב מלמלוה. ע"ש. א"כ ה"נ ניחא לי' יותר לשמעון להיות חייב להקונה כיון דלא לוה ממנו אינו נקרא לוה רשע. משא"כ נגד המלוה דמקרי לוה רשע וכ"כ להדיא הנוב"י מהדו"ת (שאלה י'). וא"כ אין ראי' מהא דפ' חזה"ב. דהתם אין נפ"מ במה דהשני נוח לו כשהעד חייב ולוה רשע לגבי תרווייהו מקרי' בעד שכירות הבתים. או לגבי תרווייהו לא מקרי לוה רשע כיון דלא לוה מעות מזומנים. לכן שפיר לא פסלינן להו משום דהשני נות לו וזה נכון. [והבעה"ת שלא נחית לזה מבואר דס"ל דגם כשהעד חייב איכא נגיעה דהשני נוח לו ודלא כהש"ך והנה"מ שכ' ליישב דעת הש"ך. אינו מספיק נגד דעת בעה"ת בזה]: ולכן באחד שלקח סחורה בהקפה ועל הסחורה יצא ערעור אין הלוקח נאמן להעיד משום השני נוח לי והראשון קשה הימנו. וכן מבואר בחי' הרשב"א פ"ק דגיטין שכ' שם דהך סברא דמשתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך אינו. דזהו דעת הלוה דמאי הנאה יש לו בזה. והא איכא בזה משום השני נוח לי. וכמו דאמרינן כן בערכין (דף כ"א) ל"ל למימר ע"מ ליתן לבע"ח בחובו ולאשה בכתובתה. דאיכא דניחא להו בבע"ח דמיקל בזוזי. ואיכא דניחא לי' באשה דשקלא יד על יד. א"כ בין איש לאשה איכא נגיעה ולא יעיד מהי"ט דמבואר בערכין. וא"כ ה"ה בין גברא לגברא אין דעות בני אדם שוין ושייך השני נוח לי:

סעיף יז:

רמ"א שהודה על הדבר. כתב הט"ז א"ל אמאי לא יוכל לומר אח"כ שלא הודיתי אלא שלא יקחנה המערער וכההיא (דסי' מ"ז) בשטר אמנה שיכול לומר לדחות בע"ח כו'. י"ל שאני התם כיון שהשט"ח בידו הסברא נוטה דלא נפרע עדיין והוא אומר כדי לדחות בע"ח שלו ע"כ. ולע"ד נראה לומר דשאני הכא דאי הי' כוונתו שלא יקחנה המערער הי' לו לומר שאינו של המערער. ולמה הי' לו להודות שהוא של ראובן. א"ו דנתכווין להודאה גמורה. ולא כדי שיקחנה המערער בלבד:

בהא שמכיר בה שהיא חמורו הקשה רמב"ן בב"ב דילמא בשביל כך הודה כדי להכשיר לראובן לעדות. ולכן פי' דמיירי דאמר מקודם בפני עדים שהוא חמורו קודם שבא המערער. וכ"כ בתומים (ס"ק י"ד). אמנם ז"ל הרמ"ה שם דכי פסלינן לי' לנוגע בעדותו משום דאית לי' הנאה לדידי' בההוא סהדותא ממילא ואין אדם נאמן ע"י עצמו אבל למיחשדי' דמכוין למשקל ממונא מחברי' או הנאה מחברי' כדי לאסהודי לי' לא חיישינן. דא"כ כולהו עדות דעלמא נמי ליחוש דילמא אגרא יהבו לי' לאסהודי ע"כ. פי' ואמרינן דאמת שהוא מכיר ולא חיישינן שיאמר הלה בשביל שאומר שהוא מכיר דלאו טובה עביד לו מאחר שהוא באמת כן. ולשמא משקר לא חיישינן. דא"כ נחשוד לכל עדות שאומר בשביל אגרא. וא"כ לא דמי כלל להא דמבואר (בסי' קכ"א] דאם פטר את השליח משבועה דאינו נאמן דחיישינן דמשום הנאה דמחילה יעיד שקר. דהתם חזינן התועלת. משא"כ הכא דאינו אלא חששא לא חיישינן כמו דלא חיישינן בכל עדות דעלמא דאגרא קשקלי ולכך מעידים. אלא אמרינן דבאמת מעידים. וה"נ אמרינן דהאמת הוא כן. וזה נכון:

תוכן העניינים

אורח משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה