אורח משפט· רבי שמעון דובער אנוליק
אורח משפט על חו"מ · סימן לו
סעיף א':
עדים רבים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה (מכות דף ו') ר"ע אומר מקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. אר"י בד"א בדיני נפשות אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ר' אומר בד"א שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין כו'. ושם בגמ' שמואל אמר הלכה כר"י ור"נ אמר הלכה כרבי. וכתבו הפוסקים דהלכה כרבי דהלכתא כותי' דר"נ בדינא:
ונ"ל להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בב"ק (דף מ"א) ת"ר בעל השור נקי מחצי כופר כדברי ר"א א"ל ר"ע אין דינו אלא כשהמית עפ"י עד אחד או עפ"י בעלים קסבר כופרא כפרה. והשתא לר' הא איכא נפ"מ לאוקמי בכה"ג שנמצא בעדים קרוב או פסול. דאין עדותן בטלה:
הש"ך (ס"ק ח') הביא הגהות סמ"ק שכ' וז"ל צריך לברר עדים בגיטין וקדושין דאל"כ רגילות הוא ששם עומדים קרובים ועדותן בטלה וכן פירשו רבותינו וכן נהגו העולם עכ"ל. ומסיים הש"ך ואולי גם בזמן הש"ס נהגו כן ע"כ. וי"ל דהמנהג הלז יסודתו בהררי קודש ברות (ד). ויאמר בעז לזקנים וכל העם עדים אתם היום כי קניתי וכו' וגם את רות המואבי' אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים כו' עדים אתם היום ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים וכו'. והוא כי מסתמא הי' שם קרובים בין העם. ולכן ייחד ואמר עדים הראויין להעיד. שלא יתבטל העדות. כי עדים היינו הראויים וכשרים להעיד. והשיבו עדים. והוא כהמנהג שלנו שהעדי קדושין אומרים עדים אנחנו וזה נכון. והא דאמר עדים אתם היום שני פעמים. הא' על הגאולה. והב' על קנין רות. ועל דיני ממונות נמי ייחד עדים. דילמא יתכוונו להעיד הקרובים ג"כ:
הכנה"ג (בסי' זה וסי' ז' וכ"ח וכ"ט) כתב דה"ה בדיינים אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול דינן בטלה ובמל"מ (פט"ז מה' עדות) פקפק ע"ז]. וכן משמע מהא שכ' הנ"י יבמות (דף ק"ד) וכמוש"כ בביאור הגר"א אהע"ז (סי' קס"ט). ועיין תומים (סי' מ"ו ס"ק כ"ח). וראב"ד פי"א (מהל' סנהדרין) הביאו ריב"ש (סי' תי"ג). ובמרדכי קדושין (סי' תקס"ט) מצאתי שכתב הר' חיים בר שמחה להדיא דבדיינים גם כשהיו ארבעה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול מבטל. וכ"מ דס"ל הר' אביגדור שם כן ע"ש בזה היטיב. ובתשב"ץ (ח"ג שאלה דע"ז) כ' בקיום ב"ד אם נמצא אחד מהדיינין פסול דבטל הקיום וי"ל דבקיום אם היו חתומים ארבעה תתקיים בשאר לפמש"כ הב"י (סי' ל"ו) דבפסול דרבנן לא אמרינן בטלה כולה. ה"נ בקיום דרבנן ג"כ ל"א בטלה כולה עיי"ש בזה:
כתב הנוב"י באהע"ז. ועוד אחרונים דבעדות אשה אם נמצא גזלן אינו מבטל העדות דהטעם דנמצא אחד קרוב או פסול בטלה כל העדות היא משום דהוי גזה"כ והוי כשאר פסול וכיון דפסול מהימן בעדות אשה לא שייך בזה שיהא מבטל העדות. ובזה מיושב קושיית תוס' בשבועות (דף ל"ה) אהא דתנן החם או שהי' אחד מהן קרוב או פסול פטורין. והקשו הא כבר ידעינן לה מהא דאינו נוהג אלא בראוין להעיד יתי' דקמ"ל בג'. ואכתי קשה הא גם זה ידעינן דנמצא קרוב או פסול בטל כל העדות ואינן ראוין להעיד. ולהנ"ל ניחא דמיירי בעדות אשה דראוין להעיד ומ"מ פטורין משבועת העדות דאין שם עד עליהם כמוש"כ המפרשים אהא דאינו נוהג בקרובים הגם דיכולין להעיד בעדות אשה מ"מ לא מקרי עד:
אבל אם לא נתכוונו להעיד תתקיים העדות בשאר. כתב הכס"מ (פ"ה מהל' עדות ה"ג) וז"ל ופסק שמואל כר"י ור"נ כרבי וידוע דהלכתא כר"נ בדיני ואע"ג דשמואל רבי' הוה. מ"מ הלכה כר"נ דהא רבינא דהוא בתרא כו' עיי"ש. ועיין ש"ך לקמן (סי' ס"ו) שהוכיח דבלא"ה אין הלכה כשמואל רבי' ולעולם הלכה כר"נ ועמש"כ שם בזה:
ואם היו כל העדים כשרים וכו'. מזה מבואר דלא בעינן בעדות שיכוונו להעיד. ובכריתות (דף י"ב) אמרינן אמר אביי ומודה ר"מ לחכמים באמרו לו שנים אתה יודע והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכוונתי בעדות. וכ' בתוס' ישנים שם מכאן א"ר ודן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מהבעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לעדות אין בעדותן כלום. והוא דלא ככל הפוסקים וכבר כ' בתשובת מהרי"ט (ח"א סי' י"ד) דכוונת הש"ס משום דיכול לומר שכחתי עיי"ש. ובאמת תמה כן בש"מ שם בשם הרא"ש דלא מצינו כוונה לעדות אלא בהודאה שצריך שיאמר אתם עדי מזה משמע דס"ל להרא"ש דבעדי הודאה בעינן כוונת להעיד ובטוש"ע לקמן (סי' פ"א ס"ט) מבואר להדיא דגם בעדי הודאה לא בעינן כוונה לעדות איך שיהי' עכ"פ תמה הרא"ש על התוס' בזה. ובתי' רבי' גרשום כתב להדיא בביאור הש"ס דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות ולכך אינו יודע כעת. והוא ככל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש דלאו אדעתי', ולכך אינו יודע כעת וזה נכון. ובעיקר הדבר מבואר להדיא דכל הפוסקים ס"ל דלא בעינן כוונה לעדות וכן עיקר:
סעיף ב':
ומחייבו שבועה. מבואר מזה דבנמצא קרוב או פסול אין הכשר מחייב שבועה וצריך טעם למה אין הנשאר מחייב שבועה. ועיין ריטב"א מס' מכות מש"כ בזה עי"ש. והתיו"ט שם בד"ה עדותן בטלה כתב וז"ל נ"ל שזה מכלל אומרם ה"ז בא ללמד ונמצא למד והיינו דמקשינן שלשה לשנים מה שנים אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה דאין מוציאין ממון עפ"י הכשר אף שלשה אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול אין מוציאין ממון עפ"י שני הכשרים הנשארים. והדר מקשינן וילפינן משלשה מה שלשה אין הכשרים הנשארים מועילים למה שהיו מועילים אם היו לבדם. אף שנים אין הכשר מועיל למה שהי' מועיל אם הי' לבדו. וזה לא מסתבר:
לכן נ"ל עפמש"כ הרמב"ם (בפ"ה מה' עדות ה"ג) וז"ל וכ"מ שעד אחד מעיד כמו כן אשה ופסול מעידים חוץ מעד אחד של שבועה שאינן מחייבין שבועה אלא בעדות כשרה הראוי' לצרף עס עד אחר ויתחייב זה הנשבע ממון על פיו עכ"ל. וא"כ כיון דנמצא אחד מהן פסול. א"כ שוב א"א להצטרף עדות הכשר עם אחר להתחייב ממון דגם שלשה אם נמצא מהן אחד פסול עדותן בטלה לענין ממון. א"כ גם שבועה אינו מחייב דאין מחייבין שבועה אלא בעדות הראוי להצטרף עם אחר להתחייב ממון ונכון: