אורח משפט· רבי שמעון דובער אנוליק
אורח משפט על חו"מ · סימן לא
שתי כתי עדים המכחישים וכו' עיין ש"ך, שהביא דחכמי בריסק נסתפקו בעד אחד אומר לוה. וע"א אומר לא לוה אם כשרין לעדות אחרת ביחד מאחר דכל אחד אינו מוכחש משנים דדוקא בב' כתי עדים המכחישות זא"ז אין כשרין לעדות אחרת ביחד משום דכל אחד מוכחש משנים. והש"ך הביא מהר"ן פ"ב דכתובות באחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה דגם בב' עדים המכחישין זא"ז פסולין לעדות אחרת ביחד עיי"ש. ולהדיא מבואר כן בחידושי הרשב"א בפ"ב (דף י"ט) בע"א אומר תנאי וע"א אומר אינו תנאי. וז"ל ומ"מ אנו צריכין לפרש שמועתינו כשאינם מכחישין זא"ז כגון בזה שמע וזה לא שמע הא אלו הכחישו זה את זה ממש לא נתקיים השטר כלל על פיהם שהרי אחד מהם פסול לעדות כדאמרי' בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז ע"כ הרי להדיא דגם בב' עדים כן. וזהו שכתב הש"ך בשם הריטב"א והרמב"ן לקמן (סי' מ"ו) והרי מבואר גם ברשב"א כן. ובתוס' רי"ד בפ"ג דב"ב כתב בשם ר"י דבב' עדים המכחישות זא"ז כשרים והוא ס"ל דפסולין. וכן הוכיחו האחרונים מדברי הנ"י דב"ב (דף מ"א) עיי"ש בזה:
באו"ת נסתפק אם אחת מכח העדים שהוכחשו מעידין לפסול אם מהמנינן להו. די"ל כיון דעיקר מה דמהמנינן להו לעדות אחרת הוא משום דמוקמינן להו אחזקת כשרותן א"כ מאי חזית להעמידן על חזקת כשרותן ומהימני לפסול אדרבא נעמיד לאידך אחזקת כשרות. ולע"ד אין זה ספק דהלא הרמב"ם (בפ"ז מהל' יסודה"ת) כ' וז"ל כמו שנצטווינו לחתוך את הדין עפ"י ב' עדים כשרים אעפ"י שאפשר שהעידו בשקר. הואיל וכשרים הם אצלנו מעמידים אותה על כשרותם עכ"ל. וכיון דכל נאמנות כל עדים הוא משום דמעמידין אותם על חזקת כשרותן ואפי"ה מהימני לפסול ול"א מאי חזית דגזה"כ הוא עפ"י שנים עדים יקום דבר ה"נ בכת אתת שהוכחשו הואיל וכשרים הם אצלנו לעדות אחרת מהימני לפסול ג"כ:
מהרש"ך ח"ג סי' א' כ' א' אמר לוה וב' אומרים לא לוה שלא נפסל העד. ובס' דברי אמת בקו' תרי ותרי כ' מסברא דאינו כן דמאחר דהוכחש מב' דפסול לעדות ולשבועה ונשאר בצ"ע, והוא מבואר להדיא בריטב"א ר"ה (דף כ"ד) שכ' שם אהא דאבל מצטרפין לעדות אחרת והנכון כמו שפרש"י שאם יש שם ע"א שיעיד כאחד מאלו יצטרף זה ולא אמרי' ע"א הוי כהכחשה מעיקרא אדרבא אותו העד הב' נמצא שקרן שאין דבריו של אחד במקום שנים ופסול לכל עדות שבעולם ע"כ. הרי להדיא מאחר דהוכחש מב' דאינו נאמן פסול לעדות גם כן. וע"כ אמרי' בירושלמי פ"ו דסוטה ה"א היו שלשה א' אומר אני ראיתי שלא נטמאת בתוך כדי סתירה מה את עבד לה כעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או תתקיים העדות בשאר והוא מאחר דהוא מוכחש משנים א"כ הוי פסול וע"ז מבעי אי מבטל שאר העדות או לא דהא נמצא קרוב או פסול בטל כל העדות גם כן. ולהדיא כ' הרמב"ם פ"ב מה' עדות ה"ג אבל אם הכחיש את השנים אפי' בבדיקות עדותן בטלה והוא משום נמצא אחד מהן פסול הרי להדיא דפסול העד שהוכחש משנים גם כן. וכהירושלמי הנ"ל בזה: סעיף ב':
אם הוציאן כאחד לא ישלם כו' ביאור סימן זה ופלוגתא דר"ה ור"ח דר"ה ס"ל זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה. ור"ח ס"ל בהדי סהדי שקרי ל"ל הוא עפ"מ דאמרינן בטהרות (פ"ה מ"ה) שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות רי"א אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפ"ע טהורין בב"א טמאין וכתבו התוס' בפסחים (דף י') דבב"א טמאים זהו מדרבנן וא"כ ר"ה ס"ל כמו דבטהרות בזאח"ז מוקמינן אחזקתייהו. ובב"א החמירו דלא להוי כמילתא דתמי' ה"נ בב' כיתי עדים מוקמינן בזאח"ז כל אחד אחזקתי'. אבל אם הוציאן כאחד לא ישלם דלא להוי כמילתא דתמי'. אבל רב חסדא ס"ל דחזקת ממין עדיף מחזקת כשרות ולא מוקמינן אחזקתייהו להוציא ממון וכמוש"כ הרשב"א להדיא בב"ב (דף ל"א) דלכך ס"ל בהדי סהדי שקרי ל"ל משום דחזקת ממון ולהחזיק הא כתבו התוס' בב"ק (דף ע"ב) דנאמנין ג"כ. ובס' ח"ש עמד לר"ח מהא דשני שבילין ולק"מ דהכא שאני דאיכא חזקת ממון ג"כ: סעיף ד':
מי שהביא עדים והוכחשו. במכות (דף ה) ההיא איתתא דאייתי סהדי ואישתקרי אייתי סהדי ואישתקרי אזלי אייתי סהדי אחרינא ולא אישתקר אר"ל הוחזקה זו א"ל ר"א אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו וכן אר"י שם וקי"ל כן. וכ' כנה"ג ס"ק כ"ח לשון הגמ' אייתי סהדי ואישתקור אייתי סהדי ואישתקור. כתב הר"י אדרבי סי' ה' לאו דוקא בתרי זימני אלא אפי' לא הוחזק אלא דמעשה שהי' כך הי' עכ"ל וזה אינו דהבעל המאור שם כתב דוקא בתרי זמני הוחזקה זו אבל בחד זימנא לא וכ"כ הריטב"א שם אבל להרמב"ן שם רק בהזמה דאפילו בחד זימנא הוחזקה ע"ש ונפ"מ גם לדידן דקי"ל דכל ישראל מי הוחזקו בעד אחד שכתב הכנה"ג דלא מהימן. דגם בחד זימנא לא מהימן בזה: