אור ברסלב
אורח משפט אורח משפט על חו"מ › סימן כד

אורח משפט· רבי שמעון דובער אנוליק

אורח משפט על חו"מ · סימן כד

סימן כב

סעיף א:

אין נזקקין אלא לתובע תחלה. פירושים רבים נאמרו בזה. ושיטת המרדכי הוא דיכול להטעים טענותיו בכך שטוען ראשון. וכפירושו משמע בתוספתא ע"ש. וכן משמע לי מהא דאיתא בספרי פ' תצא ואמר מלמד שהתובע מתחיל בדבריו תחלה. וע"כ משום הטענות כנ"ל בזה דהתם לא שייך נ"מ שכתבו כאן:

ואם זילי נכסי דנתבע נזקקין לו תחלה. הפמ"א ח"א (ס' צ"א) כתב באחד שחייב שבועה לשמעון וכבר חייב גם לראובן ורוצה לכלול שבועה אחת לשניהם פסק דא"י ויכול ראובן לומר אמתין עד שיודה ומה שישבע ב' פעמים לא הוי כזילי נכסי ע"ש. אכן במעיל צדקה (סי' ל"ו) כתב דיכול לכלול שבועה אחת לשניהם דמה שנשבע ב' פעמים הוי כזילי נכסי' ע"ש בזה:

רמ"א בענין שלא יוכל לומר פרעתי. בש"ג פ' הפרה כ' וז"ל כיצד הרי שתבע ראובן את שמעון בשטר שחייב ליתן לו מנה חזר שמעון ותבע שיש לו בידו חפץ פ' או קרקע פ' אומרים ב"ד פרע שטרו תחלה שאתה מודה ואח"כ תתבעהו בב"ד הי' הנתבע תובע דבר הראוי לפרעון שטרו כגון שטען אתה חייב לי כך וכך מטבע ממקום אחר ה"ז כאלו טענו שהשטר פרוע והכל תביעה אחת ואם הוא טענו שישבע לו לא יפרע זה שטרו עד שישבע לו עכ"ל. משמע מזה דהיכא שטענו דבר שאינו עומד לפרעון כגון באומר יש לי בידך חפן פ' לא משבעינן לבעל השטר אלא נזקקין לתובע תחלה וגובה בעהש"ט בשטרו ואח"כ נשבע היסת. והוא משום דס"ל דבטוען יש לי בידך כנגדו דבר שאינו עומד לפרעון הוי כטוען אמנה דמבואר (בסי' פ"ב) דאינו יכול להשביעו קודם פרעון בנק"ח אלא לאחר פרעון היסת כמבואר שם וה"נ כן. ובנתיבות (סי' ע"ב אות ל"ז) כתב גם מה שהביא ראי' מהש"ג פ' הפרה נראה דלא דקי"ל כן דזה כדיעה א' במרדכי פ"ק דמציעא אבל הביא שם במרדכי דעת החולקין וכן מבואר (בסי' ע"ה) גבי מלוה בשטר דאם טוען יש לי בידך כנגדו דהוי כטענת פרעון ולא חילק כלל בין טוען שיש לו חפץ או מעות עכ"ד. והוא תמוה דהא במרדכי שם שקיל וטרי אי הא דאמרינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו אי טעין להדיא כן אי נאמן לטעון עד כדי דמיו כמו במשכון או דלא נאמן אלא במשכון או מעות אבל לא על פקדון או תופס חפץ מחברו והאריך שם בהג"ה מרדכי בזה והוא מחלוקת הרז"ה והרמב"ן שם. אבל בהא דאי צריך שבועה כמו על טענת פרעתי או לא צריך שבועה כמו בטענת אמנה מזה לא מיירי התם. גם במה שהביא (מס' ע"ה ס"ז) דנאמן יש לי בידך כנגדו דהוי כטענת פרעון ולא חילק כלל בין טוען שיש לו חפץ או מעות הא מבואר התם להדיא דבין טוען מעות ובין יש לי בידך כנגדו כסות פטור והוא התוספתא דהביא בהג"ה מרדכי והראשונים הנ"ל שם בזה. ובס' פ"ב ליכא רמז מזה:

הרמב"ם השמיט הא דנזקקין לתובע תחלה. וכבר נאמרו בזה תירוצים רבים. וי"ל ג"כ דבפ' הפרה (דף מ"ו) א"ר שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחברו עליו הראי' שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראי' אליהם. מתקיף לה רב אשי הא ל"ל קרא סברא הוא מאן דכאיב לי כאיבא אזיל לבי אסיא אלא קרא לכדר"נ בר אבוה אתא דאר"נ בר אבוה מניין שנזקקין לתובע תחלה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש דבריו אליהם. וקשה מאי פריך ל"ל קרא להמוציא מחברו עליו הראי' סברא היא דילמא אתא קרא להיכא דאית לי' מגו דל"א מגו להוציא ובזה לא שייך ליפרך פשיטא דהא רבה בב"ב (דף ל"ב) ס"ל דמגו להוציא מהני וכמוש"כ תוס' בב"מ (דף קט"ז) ע"ש. ואפילו לפי דעת תוס' דריש ב"מ (דף ב') דגם רבה ס"ל דל"א מגו להוציא אלא דשאני התם דאי בעי שתיק מ"מ י"ל דקרא אתי למגו דאי בעי שתיק דלרבה מהני וקמ"ל קרא דל"א מגו להוציא גם בכהי"ג. וע"כ צ"ל דרב אשי דפריך ל"ל קרא סברא הוא ס"ל כרבה דמגו להוציא מהני וא"כ ליכא לאוקמי קרא במגו דהא בזה באמת מהני להוציא ולדידי' הא דאתא לנזקקין לתובע תחלה משא"כ לפי"מ דקי"ל כר' יוסף דמגו להוציא ל"א א"כ שפיר י"ל דקרא אתא להיכא דיש לו מגו וא"כ אין לנו קרא לנזקקין לתובע תחלה לדידי. וע"כ השמיט זה וא"ש ונכון ודו"ק:

תוכן העניינים

אורח משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה