אור ברסלב
אורח משפט אורח משפט על חו"מ › סימן יג

אורח משפט· רבי שמעון דובער אנוליק

אורח משפט על חו"מ · סימן יג

סימן יב

בזבל"א אם עשה שטר בירורין או קנין ומסר אחד מודעה מקודם ודאי מהני אלא דמספקא לי מילתא אי בעינן שיהי' אונס גם כן או סגי בגילוי דעתא לבד כמו במתנה לקמן (סי' ר"ה) ומהתשב"ץ ח"ב (שאלה רי"ג) שמעשה הי' בעשו שטר בירורין ושוב הי' אחד מאנס ועשו שטר בירורין אחר והי' מסירת מודעה ופסק דהברירה השני' בטל דיפה חתמו עדים מאחר שהי' אונס. ע"ש ומשמע דבגילוי דעתא לבד לא סגי וע"כ דהוי כמכר:

אמנם מהא דמבואר ביו"ד (סי' רל"ב ס"ח) שותפים שבררו דיינים בכח חרם לקיים מה שגזרו עליהם ואחד מהם מסר מודעה שלא קבל עליו הנבררים אלא כדי שיתאמת מה שהוא חייב לו שהוא ירא שמא יכחיש שהתחיל לומר שאין בידו כלום ואחר שגזרו הנבררים הראה מודעה ואמר שאינו רוצה לקבל אלא מה שידין דיין הקהל בד"ח כיון שקיבל עליו בחרם אסור לו לסתור דינם ע"כ. וכתב הש"ך אפילו נדר ואמר בלבו היום אינו מועיל כיון דאין אנו רואים שום אונס הרי דבלא ח' הי' מהני המודעה אעפ"י שאין כאן אונס. וא"כ הא דשאלה (רי"ג) לרווחא דמלתא כ' כן. ולפי"ז יש לכתוב בשטרי בירורין בביטול כל המודעות גם כן. אמנם בהא דיו"ד י"ל דהאונס הוא שמא יכחיש אלא דלענין שבועה לא הוי אונס כיון שלא אנסו על זה כן נ"ל בזה ועיין בד"מ ובסמ"ע (סי' י"ב) בזה:

סעיף ו:

אם הוצרכו הדיינים לשאול וכו' וב"ד הגדול מודיעין להם דעתם והם דנין אותם דליכא למימר שיפסקו ב"ד הגדול עליהם את הדין דהא בעינן שיהיו בעלי הדין עומדים לפני הדיינים. והא דלקמן (ס"ס י"ח) איתא פוסקין דיני ממונות שלא בפני בע"ד. כ' הסמ"ע שם דמיירי שכבר טענו לפניהם וא"כ כבר עמדו לפני הדיינים ע"ש. ואינו מובן לי מה בכך דעמדו בתחלת הדין דהא עיקר המצוה בשעת גמ"ד שיהיו הדיינים יושבים ובע"ד עומדים והגדול שבהן אומר איש פלוני זכאי או חייב וכדאמרינן בשבועות (דף ל') מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמ"ד דברי הכל דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה דכתיב וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם. ומבואר להדיא בתשובת מהר"ם כן (שאלה תקכ"ו) וז"ל וששאלתם על שנים שבררו להן אחד ואמרו לו דיינת לן דינא וטענו טענותיהם והלך הדיין לעירו וכתב להן פס"ד ושלח להן ע"י אדם אחד והשליח קראו באזניהם אי מהני האי פס"ד לפי שנראה לך שאין זה ד"ת שהדיין יש לו לישב ובע"ד עומדין לפניו ולומר להם איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב. כבר הוכחתי דישיבת הדיינין אינה מעכבת כדמשמע בירושלמי פ"ד מיתות וממנו הוכיח רשב"א דה"ה עדים שהעידו מיושב עדותן עדות בדיעבד דמחד קרא נפקא עדים בעמידה ודיינים בישיבה הרי עמידת הבע"ד אינה מעכבת דכ"ז אינו כ"א למצוה בעלמא ע"כ הרי דהכא כבר טענו לפני הדיין ואפ"ה לא הכשיר אלא בדיעבד אבל לכתחלה העיקר שיהא הבע"ד עומדים בשעת גמ"ד לפני הדיינים: לכן נראה דב' טעמים יש מה שבע"ד צריכים להיות לפני הדיינים בשעת גמ"ד. הא' משום דאין גומרין שלא בפני בע"ד שמא יוסיף טענות או ראי' וכמבואר בב"ק (דף מ"ה). והב' לקיים מצוה דועמדו בשעת גמ"ד שאז עיקר המצוה ולא נפטרו ממה שעמדו בתחלת הדין. ובפרט לפי"מ דקי"ל דאין מצוה אלא בשעת גמ"ד. ובשעת משא ומתן אם רצו להושיב שניהם מושיבים כמבואר (בסי' י"ז). ובמ"א בארתי בעושה מצוה שלא בעת חיובו אינו נפטר בזה מחיובו. וה"נ אף דעמדו בתחלת הדין לא נפטרו בזה מחיובן שבשעת גמ"ד. והנה על טעם הא' דאין גומרין שלא בפני בע"ד שמא יוסיף טענות או יביאו ראי' לזה כתב הרשב"א דבד"מ פוסקין שלא בפני בעל דין משום דבד"מ כ"ז שמביא ראי' סותר את דינו ולא יצא קלקול מזה מה שפסקו שלא בפניו, ומבחינה הב' לא מיירי דהרשב"א מיירי בא"א בענין אחר וכהא דבבא קמא דמייתי ולכך כדיעבד דמי אבל אם אפשר שיהיו הבע"ד בשעת גמ"ד בודאי אין פוסקין שלא בפניהם לכתחלה כדי שיקיימו הבע"ד מצוה דועמדו. ומעתה מה שכ' הב"ח דלכתחלה אין להגיד הפסק דין אלא בפני בע"ד ברור ונכון ומעתה הא (דסי' י"ח) דפוסקין שלא בפני בע"ד מיירי באינם לפנינו שהלכו להם למדה"י וכדומה. אז פוסקין שלא בפני בע"ד ועמדו אינו מעכב. משא"כ כאן בישנם לפנינו ואפשר לקיים ועמדו שפיר מודיעין להם:

תוכן העניינים

אורח משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה