שער הקדושה · שלמות הלב
בימים בהם עול הפרנסה קשה מנשוא ומתקיים בנו הפסוק (בראשית ב,יז): "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם": כמעט שלא נותר זמן לקריאת פרק תהלים. אולם דווקא בזמנים כאלו, עלינו לדעת כיצד להפוך את ענייני היום יום, שאנו עושים ממילא, לדבר שבקדושה, וכמו שנאמר (דברים ו,ה): "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ": ודרשו רבותינו (ברכות ט,ה): "בכל לבבך- בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע": שאף את המעשים הבאים מצד יצר הרע (כגון האכילה ושאר צרכי הגוף) עלינו לכוון לשם שמים ובזה נמלא כל ימינו בקדושה וטהרה רק בכח המחשבה ומבלי לטרוח כלל וכלל:
א. יכול אדם להפוך את עבודתו לקודש:
על ידי שיכוון אותה בליבו כהזדמנות לפגוש אנשים ולקרבם אל ה', שכן חייב כל אדם מישראל להשתדל ללמד ולקרב יהודים אחרים אל תורתנו הקדושה כמו שנאמר (דברים לא, יב): "הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת": וכל אחד יכול במסגרת עבודתו לקרב יהודים בקלות רבה. כך למשל נהג מונית, נהג אוטובוס, בעל חנות וכו' יכולים להשמיע דיסק עם דברי תורה במהלך העבודה, אולי מישהו ישמע, אולי מישהו יתחבר, אולי מישהו יתקרב.
ב. יכול אדם להפוך את אכילתו לקודש:
על ידי שיכוון אותה בליבו לחיזוק גופו כדי שיהיה בכוחו לעבוד את ה'. עליו לשאול את עצמו: "האם אני אוכל כדי שיהיה לי כח לעבוד את בוראי או שמא אני עובד את בוראי כדי שאזכה לאכול?". כמו כן ישנם צדיקים אשר אוכלים ושותים רק בכדי שתינתן בידם הזכות לברך ולהרוויח עוד מצוה וכך הם הופכים את אכילתם לקודש קודשים ומקיימים את הכתוב (תהלים ק,ב): "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה": ומשום כך ברכותיהם ברכות אמת כי מוצאן מן הלב, ובמידה שהן נעשות בשמחה, כך הן גם מתקבלות בשמים בשמחה, ורק ברכות הנעשות באופן כזה ראויות להיקרא ברכות כי הן משפיעות שפע לאדם ומכניסות ברכה לחייו. כמו כן כתבו המקובלים שבכל ברכה יכוון אדם לתקן את אותן הנשמות שאולי מגולגלות בחי ובצומח שהוא אוכל ובזה למצוה רבה יחשב לו.
ג. יכול אדם להפוך את הספורט שהוא עושה לקודש:
על ידי שיכוון אותו בליבו לשמירה על בריאות גופו, שכן נאמר (דברים ד,טו): "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם": כמובן שעליו לעשות זאת במידה ובמשורה ולהישמר שמא יתאמץ יתר על המידה ואז הספורט עשוי דוקא להזיקו ויעבור על איסור.
ד. יכול אדם להפוך את הטיפול בילדיו לקודש:
על ידי שיכוון אותו בליבו לחינוך הבנים לתורה, מצוות ומעשים טובים שכן נאמר (דברים לב, מו): "תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת": ונאמר (דברים ו,ו-ז): "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ": ובכל עת ובכל מקום מוטלת חובה על האדם לתת דוגמא אישית לבניו וכאשר יהיו דרכיו ישרות ומעשיו מתוקנים ילכו גם בניו בדרכו ובזה יקיים את מצוות חינוך הבנים (ראו עוד בפרק "חינוך הבנים").
ה. יכול אדם להפוך את רחיצת גופו לקודש:
על ידי שיכוון אותה בליבו לניקיון הגוף שאף זה בבחינת (דברים ד,טו): ""וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם": כמסופר שפעם אחת ראו תלמידי הלל הזקן את רבם ממהר עד מאד. שאלוהו לפשר העניין והשיב: "אני ממהר לדבר מצוה", שאלו: "איזו מצוה?" השיב: "להתרחץ", שאלו: "וכי להתרחץ זו מצוה?!" הסביר להם הרב: "הרי על האנדרטה שבכיכר המלך מופקדים פועלי ניקיון שתפקידים לנקותה ולטפחה, ואני, שקיבלתי מבוראי גוף שהוא משכן לנשמה קדושה, וחשוב הוא יותר מכל אנדרטה של המלך- לא כל שכן שאנקה ואטפח אותו?".
ו. יכול אדם להפוך את השינה לקודש:
על ידי שיכוון אותה בליבו כדי לצבור כוחות לעבודת ה', והדבקות הזו תהפוך את שנתו לקודש קודשים. כמסופר על נעם אלימלך הקדוש שקבע עם אחיו רבי זושא שיהיו עוסקים בתורה יומם ולילה ולא ילכו לישון עד שירדמו מעצמם. והנה פעם אחת ישן נועם אלימלך הקדוש שינה עמוקה מאד, שכן היה זה לאחר ימים רבים שהדיר שינה מעיניו ותנומה מעפעפיו. ביקשו אנשי העיר להעירו לענין דחוף אך כל ניסיונותיהם עלו בתוהו. פנו לאחיו לקבל עצה ואמר להם: "אחי נוהג לייחד ייחודים בשינה, לכו תכסו את שם שדי במזוזה ואז יהיה לו הפסק והוא יתעורר". הלכו וכיסו את שם שדי במזוזה ומיד קפץ רבי אלימלך ממיטתו. ומעשה נוסף באחד מתלמידי האר"י הקדוש שסיפר: "פעם אחת ראיתי את רבנו ממלמל בזמן השינה, הטיתי אזני לשמוע ולפתע הקיץ רבנו ושאל: 'מה מעשיך כאן?' השבתי כי ראיתיו ממלמל בשנתו ורציתי להקשיב שמא דבר חשוב בפיו. אמר לי רבנו: 'דע שהייתי כעת בישיבה של מעלה ולימדוני סודו של אתונו של בלעם'. ביקשתי שיספר לי משהו ממה שלמד אבל רבנו השיב לי: 'גם אם אדרוש שבעים שנה רצוף יום ולילה לא אספיק לספר ולו במעט ממה שלמדתי בזמן השינה הקצרה הזאת'". על פי חלומות האדם ניתן לזהות את אישיותו, שאם איננו מסיט מחשבתו מתורה, תפילה וגמילות חסדים ביום המה יהיו חלומותיו בלילה. על ידי קריאת שמע שעל המיטה לפני שנרדמים, אנו מכניסים את זמן השינה לקדושה והופכים כל דקה של שינה למצוה יקרה.
על כן, אדם הנבון יעשה כל מעשיו לשם שמים, יראה את ה' לנגדו תמיד, כדרך הכתוב (תהלים טז,ח): "שיויתי ה' לנגדי תמיד": ויבדוק כל העת כיצד יוכל להפיק ממעשיו את רצונו יתברך. כך יכול כל אחד לזכות במצוות יקרות במחשבה בלבד מבלי לעשות דבר וכמו שכתוב (משלי ג,ו): "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".
חייב אדם להביא את הדברים הגשמיים לעבודת ה'
את סיפורי התורה אין להבין כפשוטם, התורה לא נועדה לספר סיפורים- אלא כל עניינה היא ההדרכה הנסתרת בעמקי רבדיה ("תורה" מלשון "הוראה").
נאמר (בראשית כח,י): "וַיֵּצֵא יַעֲקב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְראשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אלקים עלִים וְירְדִים בּוֹ":
המתבונן המשכיל יבחין כי מתוך הפסוקים הנזכרים עולות שתי שאלות:
א. תחילה התורה מתארת מעשים גשמיים שעשה יעקב אבינו: ויצא, וילך, ויפגע, וילן, ויקח, וישם, וישכב: ורק אחר כך פונה לתאר את החלום הרוחני הנפלא על מלאכי אלקים: ועולה שאלה מדוע הוצרכה התורה לכל התיאורים הגשמיים האלו לפני שתיארה את החלום הרוחני הנפלא? הרי די היה לתאר את החלום מיד בלי כל ההקדמות.
ב. אמרו חז"ל כי לפני שיצא לחרן למד יעקב אבינו בבית מדרשם של שם ועבר במשך שלוש עשרה שנה, ועולה תמיהה מדוע לא נכתבה בתורה ולו מילה אחת על כך בעוד דווקא המעשים הגשמים שעשה תוארו בפירוט?
התשובה אחת היא לשתי השאלות:
אין זאת אלא כדי ללמדנו שאין עבודת האדם נעשית שלמה רק על ידי לימוד התורה, אלא דווקא דרך המעשים הגשמיים, אם יכוון בעשייתם לשם שמים, יוכל להגיע לרוחניות גדולה עד אין קץ.
* הערה חשובה: ראיתי בכמה ספרים שלא די שאדם יכוון במעשיו הגשמיים לשם שמים בליבו בלבד אלא עליו גם לומר זאת בפה מלא לפני תחילת אותו המעשה, וראו למשל דברי הרב אליעזר פאפו ("פלא יועץ" ערך טומאה):
"ישמע חכם, והיו הדברים האלה לטוטפות בין עיניו ולזכרון, שיהא שם שמים שגור בפיו על בנין הבתים ועשית מלבושים ואכילה ושתיה ומשא ומתן ובכל מעשיו בפה מלא אמור יאמר שעושה לעבודת השם יתברך, ובזה וטהרו וקדשו מטומאות הסטרא אחרא":
ועוד הביא שם מקורות מהזהר הקדוש שיש כח בדיבור לבטל אחיזת כוחות הטומאה מן המעשה ההוא, וכמובן שיש לחוש לדברים אלו אם לא בשעת הדחק כגון ששכח להזכיר בפיו שאז גם כוונת הלב עולה.
הכוונה העיקרית
העניין המרכזי של שלמות הלב הוא שיעשה אדם את כל מעשיו הטובים למען עשות נחת רוח לפני הבורא יתברך ולא על מנת לקבל פרס (ראו עוד בפרק "היראה"), וזה אשר הסביר הרמח"ל בלשונו הזכה (מסילת ישרים, פרק ט''ז - בביאור מדת הטהרה):
"ואמנם צריך שתדע, שכמו ששייך טהרת המחשבה במעשים הגופניים אשר הם מצד עצמם קרובים ליצר לשיתרחקו ממנו ולא יהיו משלו, כן שייך טהרת המחשבה במעשים הטובים הקרובים לבורא יתברך שמו לשלא יתרחקו ממנו ולא יהיו משל היצר, והוא ענין שלא לשמה המוזכר בדברי רבותינו ז''ל פעמים רבות... על העבודה התמימה אני מדבר הראויה לכל אוהבי ה' באמת... שלא תהיה הפניה בה אלא לשם יתברך ולא לזולתו".