שער הקדושה · מבוא לגוף ונפש
שלב ראשון בדרכו של האדם, עוד לפני תחילת העבודה, הוא ההבנה הבסיסית של מורכבות הגוף והנפש ויחסי הגומלין ביניהם.
למעשה, הגוף הוא מעין לבוש לרוחניות אשר בתוכו, וכפי שכבר ביארנו לעיל (ראו בפרק "מיהו האדם האמיתי").
הרובד הנמוך ביותר של רוחניות האדם קרוי נפש והיא מורכבת משלושה חלקים עיקריים: א. נפש היסודית ב. נפש השכלית - בחינת נפש הטהורה ג. נפש השכלית - בחינת נפש הטמאה.
ביאור נפש היסודית
הרובד הנמוך ביותר של הנפש הרוחנית קרוי "נפש היסודית" ומסביר רבי חיים ויטאל (מהרח"ו), תלמידו של האר"י הקדוש ("שערי קדושה" חלק א, שער ב): "בנפש השפלה הנקראת יסודית הכלולה מארבע בחינות, הדומם והצומחת והבהמית והמדברת": כלומר, שנפש היסודית היא מורכבת מארבע בחינות כמפורט להלן:
באופן כללי, שייכת הנפש היסודית עם עניין המידות שבאדם כפי שמסביר מהרח"ו ("שערי קדושה" חלק א, שער ב): "והנה ענין המדות הן מוטבעות באדם בנפש השפלה הנקראת יסודית": ועל כן תחילת עבודת האדם הנצרכת לו בעולם היא ההליכה בדרכיו (תיקון המידות), כדי שיהא מתקן תחילה את הנפש היסודית, שהיא יסוד בניין האדם כולו.
נספח: הוכחות לקיום נפש הדומם ונפש הצומחת
על פי המבואר לעיל, בכל החומר ביקום, וגם בדומם וצומח, ישנה נפש רוחנית המחייה אותו ומאפשרת את קיומו, אלא שנפש הדומם ונפש הצומחת הן בחינות שפלות יותר מנפש הבהמית ונפש המדברת הנמצאות בבעלי חיים ובאדם.
וכאן עולה תמיהה: כיצד יתכן שיש נפש בדומם?
כאשר מתבוננים על חומר כלשהו, למשל חתיכת מתכת, באמצעות מיקרוסקופ מיוחד ניתן לראות שהחומר מורכב מאינספור חלקיקים זעירים המסודרים במבנה. חלקיקים אלו קרויים אטומים, ורמת הצפיפות ביניהם היא הקובעת אם החומר הוא מוצק, נוזל או גז. כל אטום מורכב מגרעין ומאלקטרונים זעירים הנעים מסביבו במהירות עצומה. למעשה המרחק בין גרעין האטום לבין האלקטרונים הנעים מסביבו מקביל למרחק בין כדור הארץ לבין השמש (ביחס לגודלם כמובן). נמצא כי החומר ביקום מכיל הרבה יותר ריק מאשר חומר, ורק בגלל תנועתם המהירה של האלקטרונים מסביב לגרעין האטום נדמה לנו החומר כמשטח אחד שלם (בדומה לכנפי המאוורר שנראים כמשטח אחד שלם כאשר הם מסתובבים במהירות). מכאן ברור כי קיים שפע רוחני המניע את האלקטרונים מסביב לגרעין האטום במסלול מסודר, ואילו היה שפע רוחני זה מפסיק לפעול חלילה היו האלקטרונים מתפזרים והיקום כולו נעלם כלא היה!
תרשים הממחיש את תנועת חלקיקי החומר לפי מכאניקת הקוואנטים
והנה מובא בזוהר הקדוש (זהר פקודי דף רס עב): "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית": בריאת העולם איננה מעשה חד פעמי- אלא היא מתחדשת מדי יום ביומו- הבורא משפיע מדי יום את אותו שפע שהשפיע במעשה בראשית כדי להמשיך ולקיים את העולם, ובמילים אחרות, יש שפע רוחני המחייה את העולם כולו מדי יום וכמאמר הנביא (ישעיה ו,ג): "מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ": והיינו שהבורא יתברך בכבודו, מכיל את הכל וממלא את הכל- הוא השפע הרוחני אשר מחייה את הבריאה בכל יום מחדש!
ועוד: כיצד יתכן שיש נפש בצומח?
לפני כחמישים שנה החליט קליב בקסטר, מומחה למכונת אמת, לחבר את המכשיר לצמחים, פירות וירקות- וגילה לתדהמתו שהם מגיבים למצבים שונים. כך למשל, כאשר השקה את העציץ שבמשרדו החלה מחט הכתיבה לזוז בצורה הדומה לזו של אדם המתרגש מעט ואחר כך נרגע, כאשר חתך בבשרו של גזר החלה המחט להשתולל בצורה הדומה לזו של אדם החש כאב וזעזוע, כאשר החליט לשרוף את אחד הצמחים המחט זינקה באופן דרמטי בצורה הדומה לזו של אדם המרגיש בסכנה- וזאת עוד לפני שהספיק להזיק לצמח אלא רק העלה זאת במחשבתו! נראה שחסרונם של הצמחים בחושים שאנו מכירים, מחופה על ידי יכולת תפיסה על חושית שאינה מוכרת לנו.
קליב בקסטר זכה לפרסום עולמי בעקבות הניסוי. מדענים רבים בדקו בעצמם את הממצאים שלו והעלו תוצאות דומות. עולם הצומח, שנראה בעינינו משמים למדי, התגלה לתדהמת אנשי המדע כעולם מלא חיים ורגשות!
וראו מה נאמר במדרש כבר לפני אלפי שנים (פרקי דרבי אליעזר): "בשעה שכורתים את האילן, קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, ואין קולו נשמע": וכמה מפליא לראות עוד ועוד סודות שנודעו לחכמי ישראל כבר אז- עוד בטרם הומצאה הטכנולוגיה שאפשרה לאנשי המדע לגלות אותם!
ההבדל היחיד בין נפש היסודית של האדם לנפש הבהמה, הוא נפש המדברת, היכולת לשלוט בדיבור, מה שמאפשר לאדם לחקות קולות בעלי חיים, וגם לנהל תקשורת רחבה ונשלטת לעומת תקשורת מוגבלת ואינסטינקטיבית של הבהמה. כך האדם מחליף רעיונות במרחב עם אנשים אחרים, משפיע על סביבתו והסביבה משפיעה עליו, משפיע על עצמו ומשפיע על אחרים, יש בידו כח, הכח לשנות דרכיו ולתקן את מידותיו, אך הוא יכול גם להרוס, ולכן מוטלת על כתפיו אחריות גדולה.
ביאור שתי בחינות נפש השכלית (טהורה וטמאה)
לאדם ישנה נפש נעלית יותר, הנפש השכלית, אשר היא מורכבת משתי בחינות: א. הנפש הטהורה (הפרי) ב. נפש הטמאה (קליפת הפרי).
כל אחת משתי בחינות אלו כלולה מרמ"ח (248) אברים- כנגד רמ"ח מצוות עשה ושס"ה (365) גידים- כנגד שס"ה מצוות לא תעשה [סך הכל תרי"ג (613) אברים וגידים- כנגד תרי"ג (613) מצוות התורה].
והוא שהסביר מהרח"ו ("שערי קדושה" חלק א, שער ב): "הנפש העליונה השכלית אשר בה תלויין תרי"ג מצוות התורה": כללו של דבר: כאשר אדם מקיים מצוה מסוימת מתגברת הנפש הטהורה באבר או הגיד השייך לאותה מצוה וכאשר הוא עובר עבירה מתגברת נפש הטמאה באבר או הגיד השייך לאותה עבירה.
נפש השכלית - בחינת הנפש הטהורה (הפרי)
נפש זו היא בחינת היצר הטוב שבאדם והיא קיימת בו מאז נברא האדם הראשון. היא פועלת במרחבי התפיסה העל חושית, מקיימת את הקשר עם הבורא ומשתוקקת תמידית להשגת הארת האלוקים והדבקות בו יתברך. יש המייחסים אותה כיום ל"חלק התת מודע של המוח".
ככל שאדם מקיים יותר מצוות, מתגברת בו הנפש הטהורה יותר ויותר, עד אשר היא פורצת לתודעתו והוא מתחיל לחוש במציאות הבורא יתברך כדרך הכתוב (תהילים יט,ט): "מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם": שקיום הרבה מצוות ("ברה" אותיות "רבה") מאיר את עיני האדם ומזכה אותו בהשגת האורות העליונים, ואין טעם מתוק מקרבת האלוקים הזאת, כפי שהעיד דוד המלך עליו השלום (תהלים עג,כח): "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב": וכאשר הוא מרגיש את הטעם המתוק הזה, מיד הוא נעשה משתוקק לעוד ועוד קרבת אלקים, ואז הוא רץ כצבי ומתגבר כארי לעשות רצון אביו שבשמים, לקיים עוד ועוד מצוות ולזכות בעוד ועוד הארת אלקים, וזה שאמרו רבותינו (אבות ד,ב): "שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה".
ולדבר הזה נתכוונו רבותינו כשאמרו (מכות כג,ב): "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות": ש"לזכות" הוא לשון "לזכך", שהתורה והמצוות אינם אלא כלים לצורך זיכוך וטיהור נפש האדם, וה' בטובו הרבה לנו תורה ומצוות כדי שיהיו בידינו יותר כלים להשיג הדבר הזה.
וכתוב (קהלת יב,י): "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם": את האלוקים ירא- אלו שס"ה מצוות לא תעשה שהן כנגד שס"ה גידים שבאדם, את מצוותיו שמור- אלו רמ"ח מצוות עשה שהן כנגד רמ"ח אברים שבאדם, וזה כל האדם- הוא סך תרי"ג מצוות שהן כנגד סך תרי"ג אברים וגידים שבאדם, ושואלת הגמרא (ברכות): "מאי 'כי זה כל האדם'? אמר רבי אלעזר: אמר הקדוש ברוך הוא: 'כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה'": שכל תכליתו של האדם עלי אדמות היא להכניס קדושה אל תוך החומר, להוריד השכינה אל העולם הזה, ואמרו רבותינו (בבא בתרא כה): "ואיך זוכים להוריד את השכינה? על ידי תורה, תפילה וגמילות חסדים": כי בשלושת אלו מקופל קיום כל תרי"ג מצוות, והעוסק בהם זוכה להוריד קדושה עילאה שתגביר הנפש הטהורה בקרבו ותביאנו אל תחושת האושר והסיפוק האמיתיים.
נפש השכלית - בחינת הנפש הטמאה (קליפת הפרי)
נפש זו היא בחינת יצר הרע שבאדם, והיא החלה להתקיים בו מרגע שחטא האדם הראשון באכלו מעץ הדעת. היא פועלת במרחבי התפיסה החושית, מקיימת את הקשר עם העולם הזה ומשתוקקת תמידית למימוש תאוות גשמיות. יש המייחסים אותה כיום ל"חלק המודע של המוח".
ככל שאדם עובר יותר עבירות, מתגברת בו נפש הטמאה יותר ויותר, עד אשר היא עוטפת את הנפש הטהורה כעין קליפה, חוסמת אותה מלקיים את הקשר עם הבורא, והאדם מפסיק לחוש במציאותו יתברך כדרך שאמרו רבותינו (בבא בתרא כה): "מה שהאדם אינו מרגיש את השכינה, זה רק מחמת שחטא": כי נפשו נסגרת ואין ביכולתה להשיג האורות העליונים, ומסביר מהרח"ו: "וזהו ענין ה'רשעים בחייהם קרוים מתים' (ברכות יח,עב) כי נסתלק מהם נפש הקדושה מאלהים חיים ושרוי עליו המות הנקרא אבי אבות הטומאה": ואז גם אין בהשגתו להבין חכמת התורה, שהיא חכמה עליונה, ואיננו משיג החיבור לשרשה העליון כי נפש הטמאה חוסמת בעדו, ובהיעדר הטעם המתוק של קירבת אלוקים הוא מוצא נחמה בענייני העולם הזה ובמימוש תאוותיו הגשמיות כסבור שזוהי התכלית לשמה נוצר, וכך הולך ומתרחק עוד ועוד מעבודת בוראו (אבות ד,ב): "וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה": שהרי כל עבירה מגבירה את נפש הטמאה בקרבו ומעוררת תאוותו לענייני העולם הבטלים יותר ויותר.
מהו "עולם"? עולם הוא לשון "העלם"- לומר שהאמת נעלמת בו; כל פינה בעולם "צועקת" שאין אלקים חלילה, אבל האמת שהכל לבושים של אלוקות גדול, וכל תכלית האדם היא להסיר הלבושים ולגלות האלוקות על ידי שיסור מרע ויעשה טוב עד אשר יתבטלו מעליו כל קליפות נפש הטמאה ותיעשה הנפש הטהורה שולטת בו, ומבואר היטב בדברי המהרח"ו ("שערי קדושה", חלק א, שער א):
"צריך האדם לחפש בכל כחו לקיים כל תרי"ג מצוות, וכאשר יקיים איזה מצות עשה יכוין להסיר מהאבר הפרטי של נפשו המתיחס אל המצוה ההיא זוהמת הקליפה ההיא ואזי תחול עליו אבר המצוה הקדושה ההיא אחר הסתלק הזוהמא".
וכמו שהבאנו לעיל, מלבד היותה מחסום המסתיר מהאדם את בוראו, נפש הטמאה היא גם בחינת יצר הרע שבתוכו, משם פועל אותו יצור רוחני משחית האוחז במחשבת האדם ומנסה למשכו אחר הבטלה ותאוות החומריות כדי למנעו ממצוות ולהכשילו בעבירות.
וכלל ידוע הוא שראשית הדרך להתגבר על כל מכשול היא ידיעתו והכרתו כי על ידי זה אפשר לעשות ההכנה הראויה, והמשל בזה הוא לצבאות העולם אשר אוספים מודיעין על אויביהם למען יכירום וינצחום או לאדם שהבחין בחברו אורב לו להבהילו ולא ייבהל כאשר זה יקפוץ לו כי היה מוכן לקראתו.
על כן ננסה ב"ה להכיר כמה מדרכי פעולותיו של יצר הרע ובזה אפשר יהיה לנו לנצחו בנקל. לשם כך יש לנו לשאול בכנות:
א. כמה פעמים אמרנו שאין בכוחנו לצאת מהבית לשיעור תורה ולבסוף יצאנו לביקור אצל חברים ושאר עניינים שאין בהם צד מצווה? אין זה אלא יצר הרע שהכניס בליבנו את המחשבה שאין לנו כוח כדי לבטלנו מן המצוה.
ב. כמה פעמים אמרנו שאין לנו זמן ללכת לתפילה בבית הכנסת ולבסוף בזבזנו זמן יקר בקריאת עיתונים או שאר עניינים לא נחוצים? אין זה אלא יצר הרע שהכניס בליבנו את המחשבה שאין לנו זמן כדי לבטלנו מן המצוה.
ג. כמה פעמים אמרנו שאין לנו די ממון לנתינת צדקה ולבסוף בזבזנו ממון רב יותר על רהיטים מיותרים לבית ושאר מוצרים שהתבררו כלא הכרחיים? אין זה אלא יצר הרע שהכניס בליבנו את המחשבה שאין לנו ממון כדי לבטלנו מן המצוה.
ד. כמה פעמים אמרנו שנצא קודם לסידורים ואחר כך נניח תפילין ולבסוף היום חלף עבר לו מבלי שהספקנו לקיים את המצוה? אין זה אלא יצר הרע שהכניס בליבנו את המחשבה שנותר לנו די זמן לקיום המצוה כדי לדחותנו ממנה לגמרי.
יודע יצר הרע שאם יאמר לאדם "לך עבור עבירה" ודאי לא ישמע לו, מה עושה? אומר לו: "אתה הרי עייף, לך לנוח, עוד יזדמנו לך שיעורי תורה נוספים בעתיד", "אתה הרי עסוק מאד, כשתהא לך תקופה יותר נינוחה תלך להתפלל", "הרי חסר לך כסף, אם יהיה לך בעתיד תיתן צדקה", "אתה חייב לטפל בסידורים שלך, כשתסיים תניח תפילין". וכן על זו הדרך, ממשיך ונותן בליבו מחשבות שהן לכאורה לטובתו, "שייהנה מהחיים" ויעשה הכל, רק לא מצוות! כך הולך לו האדם ולא מרגיש שלפניו "מלכודת חטאים", כמו הדג ההוא שרודף אחר הפיתיון ולא מרגיש שהנה הדבר הזה יקרב לו מיתתו.
דע, עוד אחת מדרכי יצר הרע היא להכניס את האדם בכעס, עצבות ומרירות, כדי שישקע בייאוש, יחשוב שאין לו תקנה ויתבטל ממנו חשקו לעבודת בוראו, אך שקר מוחלט הוא זה, ודווקא אם יתגבר כארי, יפנה אל בוראו ויקיים מצוותיו, אז יהא בידו להיחלץ ממחשכי הייאוש ותיכנס בו חיות אלוקות ושמחה אמיתית של קרבת אלוקים בעודו בעולם הזה.
קודם שחטא היה האדם הראשון כולו נפש טהורה מחוברת לאלוקות מבלי נפש הטמאה ועל כן לא הייתה ליצר הרע אחיזה בתוכו אלא היה מנסה כל העת להכשילו מבחוץ. האדם עבד את בוראו בנקל ללא מכשול ולכן הרגיש שכל הטובות שהוא מקבל מאת ה' כגון בריאותו ומזונותיו וכו' ניתנות לו בגדר צדקה- וכידוע אדם מתבייש לקבל צדקה. לכן אכל מעץ הדעת כדי שתיכנס בו נפש הטמאה ותהא ליצר הרע אחיזה בתוככי נפשו ממש, ואז יהא עובד את בוראו תוך התגברות על יצרים וניסיונות ויהיו הטובות שהוא מקבל מאת ה' בגדר שכר, וישמח לקבלן, ולא יתבייש.
מכאן נקרא העץ (בראשית ב,ט): "ְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע": כי מיום אכלו ממנו נכנס בו גם צד הרע.
מאותה העת החל להתקיים בתוככי האדם מאבק תמידי, מאבק בין בחינת יצר הטוב שבו (הנפש הטהורה) המנסה למשכו אל הטוב, לבין בחינת יצר הרע שבו (נפש הטמאה) המנסה להסיטו אל הבטלה ותאוות העולם הזה למען יתבטל מדרך הטוב. פעם אחר פעם הוא עומד בפני בחירה בין הטוב לבין הרע, בין שיעור תורה לבין ביקור אצל חברים, בין תפילה בבית הכנסת לבין קריאת עיתונים, בין עזרה לנזקקים לבין בזבוז ממון על רהיטים מיותרים, בין הנחת תפילין לסידורים. אם יתגבר על תאוותיו ויקיים המצוות הריהו מגביר הנפש הטהורה ומחליש נפש הטמאה בקרבו, עד אשר כמעט ישלוט בו הטוב ויהא מוליכו מבורות נשברים אל מקור מים חיים (ויקבל שכר הרבה על היותו בוחר בטוב, שהרי זהו ניסיון האמונה שלו- לבחון כמה הוא דבק בדבר ה').
על כן יש לנו להתבונן טרם כל מעשה ולעשות רק דברים שיש בהם משום מצוה או דברים הכרחיים לצורך קיומי (בתנאי שאין בהם משום עבירה, ובכל מקרה של ספק יש להיוועץ בחכם), וכמו שאומר הפסוק (דברים י,יב): "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ": שבכל עת ועת נשאל עצמנו מה ה' אלקינו שואל (מבקש) מאיתנו.
ה' חפץ מאד שיהא האדם דואג לאכול ולהתפרנס ולטפל בענייניו, אלא שיש להקדיש לזה רק ההשתדלות המוכרחת ולא להפוך חלילה את האכילה לפולחן, את הפרנסה לרדיפה אינסופית ואת הטיפול בענייני הבית לעיקר- אלא הכל חייב לשרת יעד אחד עיקרי: עבודת ה' (ראו למשל מהי מידת ההשתדלות הנדרשת בעניין פרנסה בפרק "פרנסה משמים" ואיך להפוך גם את ענייני היום יום לעבודת ה' בפרק "שלמות הלב").
עם זאת, בכדי שנהא מחפשים ומבקשים עשות המעשים אשר הם מצד היצר הטוב, מוכרח שנדע להכיר טיבם וגודל שכרם אל מול פחיתות המעשים אשר הם מצד יצר הרע.
המעשים אשר הם מצד יצר הרע, יש בהם כח משיכה גדול, כי ההנאה מהם היא מיידית, אבל יחד עם זאת היא הנאה קצרה וחולפת. למשל, בעל שליבו נוקפו לרעות בשדות זרים חש תשוקה עצומה, בלתי נשלטת כמעט, הוא לא מפסיק להעלות בדמיונו את ההנאה הצפויה לו מן העבירה, ואכן בעת מעשה יש לו הנאה, אבל במהרה הוא חש חרטה עמוקה ואיננו מבין כיצד פגע בביתו הנאמן בגלל רגע של השתוללות יצרים (וזאת מלבד ההפסד הרוחני שמכניס מרה שחורה בביתו ומפסיד חיי הנצח לעולם הבא).
המעשים אשר הם מצד היצר הטוב, כמעט ואין בהם כח משיכה, כי בראייה קרובה הם רק גוררים הפסד, אבל לטווח רחוק הם מייצרים הנאה מתמשכת, עונג אין סופי. למשל, אדם העומד אל מול אביון המבקש צדקה הריהו מתקשה לפתוח את ידו כי קשה הוא הויתור על ממון שהתייגע רבות עבורו, אבל אחר שנתן לו הצדקה עולה בליבו שמחה גדולה כי הנה עזר לאדם מסכן להשיג לו מזונותיו, עד יום מותו לא ישכח את ארשת פניו השמחה של אותו אביון בעת שקיבל את הצדקה מידו (וזאת מלבד הרווח הרוחני שמתבטלות גזרות קשות מעליו וזוכה בחיי הנצח לעולם הבא).
מצינו כי המעשים אשר הם מצד יצר הרע תחילתם הנאה קצרה אבל סופם סבל מתמשך ואילו המעשים אשר הם מצד היצר הטוב תחילתם הפסד קצר אבל סופם הנאה נצחית.
על כן, אם נזכור שהרווח האמיתי זוכה בו האדם על מעשיו מצד היצר הטוב, על תורה, מצוות ומעשים טובים, ואף שאיננו מבחינים בזה מיד- הוא הרווח הגדול באמת, המתקיים לנצח ואיננו חולף, אם רק נזכור זאת היטב, נהא רודפים אחר הטוב כרודפים אחר החיים עד אשר ננצח את יצר הרע ונשליט הנפש הטהורה בקרבנו ונזכה ב"ה לטעום טעם קרבת אלוקים הנפלא שהוא העידון הגדול מכל העידונים!
אמרו רבותינו (בבא בתרא טז,א): "הוא יצר הרע הוא שטן הוא מלאך המוות": והיינו שהוא לא רק יצר הרע שמחטיא את האדם, אלא הוא גם השטן שעולה לשמים ומשטין עליו, מקטרג עליו ומבקש להענישו, והוא גם מלאך המוות שמקבל רשות ויורד ליטול נשמתו! כנראה היא הסיבה שרשעים מלאים חרטות (נדרים ט, ב), שכן אחר החטא עוזב יצר הרע את האדם כדי לעלות ולהשטין עליו, ואז, כאשר הוא איננו בקרבו, נעשה האדם כואב על שהרע מעשיו.
ויש לדעת: אף אם זכה אדם להשליט הנפש הטהורה בקרבו, וכל מעשיו כעת מצד היצר הטוב הם, אל לו להרפות השמירה והזהירות, שכבר הזהירונו רבותינו (אבות ב,ד): "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך": כי יצר הרע איננו מרפה לעולם, שהרי אין אדם אשר נקי כולו מן החטא, וכמו שכתוב (קהלת ז,כ): "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ--אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא": ושאריות נפש הטמאה שנשארו בו משום חטאיו המועטים יש בהן הכח להחזירו אל דרך חטאים.
כדבר הזה מצינו בפרעה, שהוא משול ליצר הרע, שאחר ששיחרר את בני ישראל ממצרים נהפך עליו לבבו ושב ורדפם בצבא גדול, כמו שנאמר (שמות יד,ה-ח): "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. וַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ. וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ. וַיְחַזֵּק ה', אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל": והרי כמה וכמה פעמים בטוחים היינו שעזבנו דרך חטאים ולבסוף החזירנו היצר אל החטא, וכפי שמצינו בגמרא (ברכות כט,א) על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה במשך שמונים שנה ולבסוף הצטרף לכת הצדוקים אשר כפרה בעיקרי התורה.
וכבר הזהירונו רבותינו (אבות ב,ד): "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו": והסביר הרב מברטנורא: "אם ראית חברך שבא לידי נסיון ונכשל, אל תדינהו לחובה עד שתגיע לידי נסיון כמותו ותנצל": כי הניסיון קשה הוא.
על כן, יבינו משכילים ולעולם לא יראו עצמם כגיבורים שכבר ניצחו במלחמה, ולא ירפו מן המשמר כדרך שאמר דוד המלך (שמואל ב, כב): "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם": עד מתי? עד זמן גאולתנו שבו יתבטל יצר הרע מן העולם.
ואל יתייאש אדם מן הפורענות, שהרי כפי שאב לא יבקש מבנו להרים משא שאיננו יכול לשאת כך ה' לא נותן לאדם שום ניסיון שאיננו יכול לעמוד בו, ורבותינו מסרו לנו האמצעי על ידו יהיה בידינו להתגבר על הרע ולבחור בטוב (קידושין ל,ב): "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו": כלומר שהתורה היא הפתרון ליצר הרע והעוסק בה ניצול מידיו.
אולם יש להקשות מדוע התורה מכונה "תבלין" ולא "תרופה"? ונבאר זאת ב"ה:
ראשית יש לדעת כי יצר הרע לטובת האדם הוא נועד והוא מסייע בתיקונו! כפי שהרוצה לאמן גופו זקוק למשקולות שיהוו כח מתנגד כך הרוצה לאמן נפשו זקוק ליצר הרע שינסה להכשילו, ובהתגברו עליו יבנה אישיותו, ויגיע לעולם הבא ככלי זך וטהור המזומן לקבל האורות העליונים. על כן אין דרכה של תורה לכלותו לחלוטין אלא רק "להשביח" אותו כדרך שהתבלין משביח את המאכל, ואז, במקום להשחית חלילה את האדם, יהא יצר הרע מסייע בתיקונו ובעצם עובד את ה' בעצמו. לכן אמרו רבותינו (קידושין ל,ב): "בני אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ": התורה מעניקה לאדם כלים להתגבר, להתעלות, להצליח ולנצח והאור שבה מחזירו למוטב.
עם זאת יש לזכור כי (אבות א,יז): "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה": ולכן תהא תועלת לכלים שהאדם משיג על ידי התורה רק אם ישתמש בהם בשעת ניסיון, שאם לא כן דומה הוא לצבא המתחמש אשר בשעת חירום השאיר כל כלי המלחמה במחסנים, ואם כן מה הועילו לו אלו הכלים? וכדרך שכתב הרמב"ן באיגרתו: "וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר, תְּחַפֵּשׂ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָּבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ": ובדרך זו יבנה האדם את עצמו ככור ברזל אשר אין שובר לו ויהא חזק ודבק באלוקיו.
כאן הוא עולם העשייה, כאן נעשית עבודת התיקון ועיצוב הנפש, ואם עזב אדם את העולם הזה שהוא כעסן, שקרן וכו' מבלי שתיקן מידותיו, יהא כזה גם לעולם הבא ולא יוכל לתקן עוד, ואם תיקן בעולם הזה והצליח לדבוק בבוראו על אף כל המפריעים, כל שכן בעולם הבא שאין בו מפריעים יוכל לדבוק בבוראו, להיות במחיצתו וליהנות מזיו שכינתו, ואין שכר גדול מזה, ואין תענוג נפלא מזה, שכן (אבות ד,יז): "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה".
אין ייאוש בעולם כלל!
יש לזכור כי (קהלת ז,כ): "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ--אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא": ואפילו הצדיקים נמשכים אחר יצר הרע, שאף מצליח לעיתים להסיח דעתם מן האמת ולמשכם אל החטא. אך אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי כד,טז): "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה": שההבדל בין הצדיק לרשע, שהצדיק משתמש בנפילתו כמנוף לקום על רגליו ונלחם לבל ייפול שנית, ואילו הרשעים נופלים ברעה (רעה אחת בלשון יחיד) ומתייאשים. לכן על האדם לדעת שגם אם הוא נכשל מדי פעם אל לו להתייאש, כי כל זמן שהוא עוד נלחם לתקן את אשר פגם, ה' נוהג עימו במידת הרחמים, אך כאשר הוא מתייאש, גם ה' מתייאש ממנו.
* עצה: למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה, הלימוד יעניק לך כלים ואתה תשתמש בהם בשעת הניסיון.
* עצה: בגלל (אבות ד,ב): "שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה": אם נכשלת קום מיד על רגליך וחשוב איזו מצוה יכול אתה לקיים, ובדרך זו תייצר תגובת שרשרת שתוליכך מעלה מעלה במהרה.
ביאור הגוף (הלבוש):
הגוף מגיף (מכסה, עוטף) את כל מרכיבי הנפש שביארנו עד כה כמעין לבוש מעליהן, ואיננו האדם האמיתי אלא רק כלי ביד הנפש הרוחנית כגרזן ביד החוצב בו (ראו בפרק "מיהו האדם האמיתי"), ולימדונו חכמי הקבלה כי לאחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש הזה ויתלבש בלבוש זך ונקי רוחני.
מעל רמ"ח (248) אברים ושס"ה (365) גידים של הנפש הטהורה, מתלבשים רמ"ח (248) אברים ושס"ה (365) גידים של הנפש הטמאה, ומעל שתיהן מתלבשים רמ"ח (248) אברים ושס"ה (365) גידים של הגוף.
אדם שהגביר את הנפש הטהורה בכל תרי"ג אברים וגידים, מתקין הנפש הבריאה הזאת בתוך הגוף ומבריא גם אותו, וכל זמן שנפש הטמאה שולטת בו מחמת עוונותיו נעשה גם הגוף חולה מחמת נפש הטמאה המתגברת בו, וכמו שאמר הנביא (ירמיה ה,כה): "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם": על כן יישמר אדם בכל כחו להגביר טהרת נפשו ואז ב"ה תתקיים בו נפש בריאה בגוף בריא ויהפוך להיות אדם השלם בגופו ובנפשו.