שער האמונה והביטחון · סמכותם של חכמים ומשגיח
המצוות ביהדות מתחלקות לשתי קבוצות:
א. מצוות "דאורייתא" (ציווים מפורשים מהתורה): ואחת מהן היא המצוה האמורה בתורה (דברים יז, ח-יא): "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל": הנה התורה מצוה להיוועץ בחכמים ולציית לדבריהם כלשונם, כך שלמעשה התורה עצמה נותנת לחכמים את סמכותם להורות לציבור!
ב. מצוות "דרבנן" (תקנות שתיקנו חכמים): בהסתמך על הציווי בסעיף הקודם- עם ישראל מחויב מהתורה לציית למצוות שתיקנו חכמים, ומכאן נלמד כי דין תקנת חכמים כמוהו כדין מצוה מן התורה (ומסיבה זו אנו מברכים גם על מצוות שתיקנו חכמים בנוסח "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו"- שהרי הוא ציוונו בתורתו לקיים מצוותיהם).
ספר החינוך מפליג בעונשו של מי שמקל בדברי חכמים (תצ"ה): "ועובר על זה, ואינו שומע לעצת הגדולים שבדורו בחכמת התורה ככל אשר יורו, מבטל עשה זה, וענשו גדול מאד, שזהו עמוד החזק שהתקוה נשענת בו. ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת": וחשוב שידע האדם כי החכמים בזה העולם עתידים להיות הדיינים בבית דין של מעלה, ואם עובר על תקנתם כאן עתידים הם לדונו שם, והיו שחזרו ממוות קליני וראו תמונה של חכם גדול, ונשבעו כי פגשו בו למעלה על אף שלא הכירוהו כלל קודם לכן, וסיפרו כי הרגישו בקדושתו האדירה, וכי היו כל מעשיהם נפרטים לפניו עד אשר חשו מבוכה גדולה כאשר עמדו לנגדו, וברור כי אין להסתכל בזה וחייב לציית לתקנות חכמים רק כי ה' ציווה זאת בתורתו הקדושה, אך עניין זה הבאתי כדי לחזק החלשים למען יראו וייראו.
מהי סמכותם של החכמים כיום?
חכמי ישראל בעבר הורשו לתקן תקנות חדשות מאחר והיו בעלי חכמה, בינה ודעת שאינם ידועים בימינו, היו מהם בעלי רוח הקודש, היו מהם בעלי נבואה, והיו אף כאלו שבכוחם היה להחיות מתים. אולם מרגע שנחתם התלמוד החל תהליך ירידת הדורות כמאמר רבותינו (בבא בתרא יב): "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות": ומאותה עת אמנם אין עוד איש רשאי לתקן תקנות חדשות, אך עם זאת אנו מחויבים לציית גם להוראת חכמי דורנו אנו, שכן נאמר (דברים יז,יא): "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם...": "בימים ההם"- זה כל תקופה וחכמיה (רק שחכמי דורנו לא מתקנים עוד תקנות חדשות, אלא פוסקים ומורים הדרך על סמך התקנות שתיקנו רבותינו טרם נחתם התלמוד).
עשה לך רב
אמרו רבותינו (אבות א,ו): "עשה לך רב": שחייב אדם להדבק בצדיק אמיתי לעניין לימוד תורה, כמובא באבות דרבי נתן:
"עשה לך רב כיצד? מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא, משנה, מדרש, הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במדרש - סוף שיאמר לו בהלכות; טעם שהניח לו בהלכות - סוף שיאמר לו באגדה; נמצא האדם ההוא יושב לו במקומו ומלא וברכה. היה רבי מאיר אומר: 'הלומד תורה מרב אחד, למה הוא דומה? לאחד שהייתה לו שדה אחת, וזרע מקצתה חִטים, ומקצתה שעורים, מקצתה זיתים ובמקצתה אילנות, ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שהוא לומד משניים או שלשה, דומה למי שיש לו שדות הרבה: אחד זרע חטין, אחד זרע שעורים, ואחד נטע זיתים, ואחד אילנות - ונמצא האדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה": ובמקום אחר שוב אמרו דבר דומה (אבות א,טז): "עשה לך רב והסתלק מן הספק":
אלא שכאן זה לעניין הוראה, שכל העולם כולו גשר צר מאד, ויכול אדם בנקל ליפול אל התהום, ולפיכך יעשה לו רב שיורהו הדרך בה ילך.