שער האמונה והביטחון · מהי התורה שבעל פה?
נאמר בתורה (שמות כד,יב): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם": ומסביר הרמב"ם (הקדמת הספר יד החזקה): "תורה, זו תורה שבכתב. והמצוה, זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה, ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה": ונמצינו למדים כי שלושה דברים קיבל משה רבנו בהר סיני:
א. לוחות האבן: אלו לוחות הברית, שעל גביהן נמסרו עשרת הדיברות, שהם עיקר הדת וראשיתה, אבן היסוד לקיום דרכי התורה (כמובא במהרש"א ביאורו של רב סעדיה גאון שכל תרי"ג מצוות כלולות בהן).
ב. התורה: זו התורה שבכתב, אותה כתב משה רבנו בצו האלוקי ובהוראתו, כפי שמסביר הרמב"ם (הקדמת הספר יד החזקה): "כל התורה, כתבה משה רבינו, קודם שימות, בכתב ידו, ונתן ספר לכל שבט ושבט, וספר אחד נתנהו בארון לעד, שנאמר (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו": ואמנם לא ניתנה תורה אלא כדי שיקיימוה ישראל, אך הוראותיה אינן מפורטות במידה הנחוצה להבנת שכלנו ולכן קיבל משה רבנו גם את הדבר השלישי (המצוה).
ג. המצוה: זו התורה שבעל פה שהיא פירוש לתורה שבכתב, והיא היא המורה את הדרך לקיום התורה שבכתב הלכה למעשה. כך למשל התורה מצווה להניח תפילין באמרה (דברים ו,ח): "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ": אך איננה מפרטת את האופן בו יש לקיים את המצוה, ההלכות והדינים שלה, ואלו מפורטים ומבוארים בתורה שבעל פה (וכן גם לגבי שאר מצוות התורה), ומסביר הרמב"ם (הקדמת הספר יד החזקה):
"והמצוה, שהיא פירוש התורה, לא כתבה, אלא צוה בה לזקנים, ליהושע ולשאר כל ישראל, שנאמר (דברים יג, א) 'את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות וגו', ומפני זה נקראת תורה שבעל פה: אע"פ שלא נכתבה תורה שבע"פ, לימדה משה רבינו כולה, בבית דינו, לשבעים זקנים. רבי יהודה הנשיא הנקרא רבינו הקדוש חיבר המשנה, והוא קיבץ כל השמועות, וכל הדינים, וכל הביאורים והפירושים, ששמעו ממשה רבינו, ושלמדו בית דין שבכל דור ודור, בכל התורה כולה, וחיבר מהכל ספר המשנה. ושננו לתלמידים ברבים, ונגלה לכל ישראל, וכתבוהו כולם, ורבצי בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל: רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא קיבל את התורה שבעל פה מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מרבן גמליאל אביו, ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מרבן גמליאל הזקן אביו, ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מהלל אביו, ושמאי והלל משמעיה ואבטליון, ושמעיה ואבטליון מיהודא ושמעון, ויהודא ושמעון מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, ויהושע ונתאי מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן, ויוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן מאנטיגנוס, ואנטיגנוס משמעון הצדיק, ושמעון הצדיק מעזרא, ועזרא מברוך, וברוך מירמיהו, וירמיהו מצפניה, וצפניה מחבקוק, וחבקוק מנחום, ונחום מיואל, ויואל ממיכה, ומיכה מישעיה, וישעיה מעמוס, ועמוס מהושע, והושע מזכריה, וזכריה מיהוידע, ויהוידע מאלישע, ואלישע מאליהו, ואליהו מאחיה, ואחיה מדוד, ודוד משמואל, ושמואל מעלי, ועלי מפנחס, ופנחס מיהושע, ויהושע ממשה רבינו, ומשה רבינו מפי הגבורה. כל אלו החכמים הנזכרים, הם גדולי הדורות. מהם ראשי ישיבות, ומהם ראשי גליות, ומהם סנהדרי גדולה. ועמהם בכל דור ודור, אלפים ורבבות, ששמעו מהם ועמהם":
ומדבריו אנו למדים כי כל ההוראות, ההלכות והדינים המפורטים בתורה שבעל פה שמע משה רבנו מפי הגבורה במעמד הר סיני לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לימדם ומסרם בעל פה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים לאנשי כנסת הגדולה וכן על זו הדרך- חכמי כל דור לימדו ומסרו לבאים אחריהם, עד אשר לפני כאלף שמונה מאות שנים לערך הבחין רבי יהודה הנשיא בירידת הדורות וחשש שתשתכח תורה מישראל- ולכן העלה את הכל על הכתב, וחיבור זה הוא הקרוי "משנה", והוא יסוד ההלכה. במשך הזמן עברה המשנה ביאורים נוספים והם הקרויים "גמרא" ("תלמוד").
אופן מסירת התורה שבעל פה איש מפי איש עד משה רבנו, והעובדה שאחרי הכל ישנה עד היום רק תורה אחת ולא כמה תורות, מעידים יחד על מהימנות המידע שהועבר מדור לדור, ומכאן אנו סומכים ובטוחים שזהו רצון ה' שנשמור חוקי התורה שבכתב על פי הוראות התורה שבעל פה, ולכן אלו הכופרים בתורה שבעל פה דינם ככופרים בתורה שבכתב ואין להם חלק באלוקי ישראל.
אם התורה שבעל פה היא פירוש לתורה- מדוע לא הוכנסה בתוך התורה?
הרי אם הפירוש היה כתוב בתוך התורה שבכתב, הייתה מופרת עצת המקטרגים, המבקרים, והמפקפקים במהימנות התורה שבעל פה. אולם רבינו משה מקוצי, נותן טעם לדבר בשם פרקי דרבי אליעזר ("סמ"ג- ספר מצוות גדול"):
"טעם שלא נכתבה התורה שבעל פה על ידי משה רבינו: "מפני שראה הקב"ה שעתידים אומות העולם לכתוב עשרים וארבעה ספרים שיש בתורה נביאים וכתובים ולהפכם לרעה ולמינות, לכן מסר סימנים למשה בעל פה, ולא הסכימו מן השמים שיהא נכתב עד אחר שעמדו אמונות אדום (נצרות) וישמעאל (איסלאם) פן יעתיקו אותם הגויים ויהפכו אותן לרעה כמו שעשו בתורה שבכתב, ולעתיד לבוא ישאל הקב"ה מי הם בני, בני ישראל, מביאים ספר תורה, והאומות מביאין ספר תורה, אלו אומרין שהן בניו, ואלו אומרים שהן בניו, הקב"ה שואל מי יש לו הסימנים שמסר בסיני בעל פה, ואין יודעים כי אם ישראל, וזהו שכתוב בהושע (ח ב) 'אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו', עכ"ל. והיינו שהנביא שואל ומסביר בשם ה' 'אכתוב לו רובי תורתי', הרי על ידי זה, מי יבחין מי הם בני, ו'כמו זר נחשבו'!"
כלומר, מאחר והנוצרים, המוסלמים וכן להבדיל המתבוללים, הקונסרבטיבים והרפורמים- כל אלו מקיימים מצוות, לפי מבטם האישי אמנם, אך הם מסתמכים על ספר התורה שבכתב, וכאשר יבוא ה' לעתיד לבוא וישאל: "מי הם בני לתת להם שכרם?", גם אותם גויים יטענו שהם בניו הראויים לשכר, אלא שה' יבדוק מי יודע הפירושים שניתנו בתורה שבעל פה איש מפי איש, וכמובן ידעו זאת רק היהודים הדבקים ומקיימים אותה תורה כבר שלושת אלפים ושלוש מאות שנה. משל לאבא שמסר כרטיס אשראי לבנו, ואת הקוד הסודי מסר לו בעל פה והזהירו שלא ישכחנו ולא ימסרנו לאיש זר.
מנין שהתורה שבע"פ היא הפירוש האמיתי ולא המצאה מאוחרת?
מצינו כבר כמה כתות לאורך ההיסטוריה, בעיקר בתקופת אמצע בית שני, שטענו כי פירוש התורה הנמצאת בידי הפרושים (חרדים) הוא המצאה מאוחרת. אותן כתות הלכו ופירשו את התורה כרצונם תוך עיוות כוונת המקראות וביקשו להתנתק בעוז ותעצומות מקיום התורה שבכתב על פי קבלת האבות. והנה משיב לעניין זה רבינו משה סופר זצ"ל (חתם סופר יו"ד סימן שנו):
"כל סידורי מצוות, נראה לי כשיגעון מי שיאמר, שבאחד מהדורות קם אחד, והמציא להניח תפילין, ויצא בקרן אחד (עם תפילין) על מצחו, והטעה העולם לומר זהו טוטפת האמור בקרא (בתורה), הלא ירגמוהו העם ויאמרו זה לא שמענו ולא ראינו מאבותינו מיום עמדנו על הר סיני, ועימנו משה רבינו עליו השלום, ואחריו יהושע בן נון, וזקנים, ונביאים, מי ימלא לבו לחדש דבר, וכן בענין סוכה וארבעת המינים (שלא מפורש בתורה אופן קיום מצוות אלו), וכל מעשה קרבנות, מי יכול לשנות הדבר בענין הנהוג בכל יום ויום לפני זקנים ונביאים, אם לא כך ראינו בעינינו ממשה רבינו עליו השלום ותלמידיו ותלמידי תלמידיו עד היום הזה, ויסכר פי דוברי שקר הקראים הרעים תימק לשונם בחיכם, כלה ענן וילך יורד שאול לא יעלה": ומי שאינו משוחד בדעות קדומות ודאי ימצא כאן ישוב לשאלה הנוקבת.