אור ברסלב
אורות של אמת שער האמונה והביטחון

אורות של אמת

שער האמונה והביטחון

דפי השער

ה' נמצא ומשגיח

נאמר (שמות לג,כ): "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי": ואמת שאין אדם יכול לראות את ה' בחייו אם כי רק במותו, אך עם זאת, כל המרחיק מן החטא ומקיים מצוות בכוונת לב אמיתית ובאהבה גדולה, מרגיש במציאות הבורא בכל רגע ובכל מקום על אף שאינו יכול לראותו, והוא אינו זקוק להוכחות כלשהן למציאותו ולהשגחתו יתברך.

ואמרו רבותינו (סוטה ג'): "בתחילה קדם שחטאו ישראל, היתה השכינה שורה עם כל אחד ואחד, כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם": וכן אמרו (בבא בתרא כה'): "מה שהאדם אינו מרגיש את השכינה, זה רק מחמת שחטא... ואיך זוכים להוריד את השכינה? על ידי תורה, תפילה וגמילות חסדים": נמצא כי אדם שחטא לא מסוגל להרגיש את השכינה, וכמו הסומא (עיוור) שסבור כי טובה ראייתו רק משום שלא זכה לראות מהו, כך בטוח החוטא בצדקת דרכו רק משום שלא זכה לטעום קדושת הבורא מהי, ותהיה תוכחת הבורא קשה אל ליבו עד אשר ינקה עצמו מן החטא וירבה עשייתו בתורה, תפילה וגמילות חסדים, ואז לבד ירגיש מציאותו יתברך בתוך עמקי הכרתו.

והמשל מספר על אדם שניגש אל הרב ואמר: "תתאר לי את התחושה של ההתקרבות לבורא", הרב שאל: "אם אנסה לתאר לך טעם של מאכל מסוים בלי שתטעם ממנו אני אצליח?" הוא השיב שלא והרב המשיך: "ואם אני אומר לך שלמאכל הזה יש טעם נפלא אתה תאמין לי?", הוא השיב שכן והרב הסביר לו: "כשם שאיני יכול לתאר לך את טעמו של המאכל, כך לא אוכל לתאר לך את טעמה של ההתקרבות לבורא, אבל אם תאמין לי שטעמה נפלא ותעסוק בתורה, תפילה וגמילות חסדים- תוכל לטעום בעצמך מן הטעם הנפלא הזה".

וזה שכתוב (תהלים לד,ט): "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'": ומעשה ברבי שניאור זלמן מלאדי שהיה סובב בכפרים ובעיירות ואומר חסידות, וכשהגיע לעיר שקאלוב שהייתה ידועה כמבצר המתנגדים והאפיקורסים, עלה על בימת הנואמים ואמר בניגון מיוחד: "טעמו וראו כי טוב ה'"! רק בכוח אותו הפסוק, נהרו אחריו עשרות תלמידים.

הקושי להשיג אמונה בדורנו

אמרו רבותינו (בבא בתרא יב): "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות": כלומר שאין עוד נביאים שיוכלו לקשר את האדם אל האור האלוקי וה' מנהיג את את העולם בסתר בבחינת הכתוב (תהלים צא,א): "יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן": הנהגה נסתרת זו ביחד עם טרדות היום יום, עול הפרנסה הכבד, השחוק וקלות הראש הרווחת ברחוב והחברה הנהנתנית מושכים את האדם בעוצמה אחרי תאוות העולם החומרי והבלי העולם הזה; כתוצאה מכך הוא שוכח ההסתכלות האמיתית אל עמקי נפשו ותכליתו ונעשית הדבקות באמונה השלמה כמעט בלתי ניתנת להשגה, וכך לדאבון הלב רבים טועים וחוטאים עד אשר אינם מסוגלים להרגיש מציאותו יתברך.

נעם אלימלך הקדוש סיפר פעם למשפחתו בשולחן שבת שהמלחמה האחרונה תהיה קשה יותר מכל המלחמות שידע העולם לאורך כל הדורות כולם. נחרדו בני משפחתו: "מה נעשה? איך נסבול עוד אסונות ורדיפות?" השיב להם: "זו לא תהיה מלחמה כמו שאתם חושבים, זו תהיה מלחמת האמונה: לראות צדיק ורע לו רשע וטוב לו- ועדיין להישאר מאמין בה' ולדבקה בו'".

הנביאים חזו עוד מימי קדם את הקשיים הצפויים לדורנו ולכן מסרו לנו בנבואה (חבקוק ב,ד): "צדיק באמונתו יחיה": בדור שבו הכל יהיה קשה וכבר לא יהיה במה להיאחז- רק הצדיק שימשיך לדבוק באמונתו יזכה לחיים, ואין חיים אלא חיי הרוח כמו שאמרו רבותינו (ברכות יח,ב): "רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים": כי מסתובבים בזה העולם כמת- בלי תוכן בחיים, וכשרוחניותו של האדם מתה הרי הוא חשוב כמת, אף אם כלפי חוץ הוא נראה מהלך ומדבר, ומאידך אמרו (ברכות יט,ב): "צדיקים במיתתם קרויים חיים": שהצדיק אמונתו מחייה אותו רוחנית הן בעולם הזה והן בעולם הבא לאחר מיתה.

לפיכך תיקנו שעיקר עבודתו של אדם בדור זה תהא בחיזוק האמונה, כי על ידי כך ודאי יגיע לקיום כל שאר המצוות ולשלמות הרוחנית, ובכדי להגיע לאמונה עליו להתבונן תחילה בשני דברים:

א. בעולמנו ישנם דברים ממשיים רבים, שאין באפשרותנו לראותם, אך עם זאת קיומם ידוע לנו בוודאות: איננו יכולים לראות את החיידקים הנמצאים בכל מקום אך קיומם ברור לנו, איננו יכולים לראות את החמצן שבאוויר אך קיומו ברור לנו, איננו יכולים לראות את האברים הפנימיים שבגופנו אך קיומם ברור לנו: דברים אלו היו קיימים גם לפני שהטכנולוגיה אפשרה לבני האדם לראותם, ולכן המסקנה היא שלא כל מה שאיננו יכולים לראות אינו קיים.

ב. אמרו רבותינו (אבות ד,א): "איזהו חכם? הלומד מכל אדם שנאמר "מכל מלמדי השכלתי (תהלים קיט,צט)": לא יכולתו השכלית של האדם תעשהו לחכם, כי אם נכונותו ופתיחותו ללמוד מכל אדם ואף מן הקטנים; כאשר אדם סובל מאיזה חולי, וכל רפואות שניסה לא הועילו לו, ובא אוהבו ומעיד לפניו שגם הוא סבל בעבר מן החולי הזה ונרפא ממנו על ידי שימוש בסם כלשהו- אם הוא חכם ילמד ממנו וינסה אף הוא את הסם הזה ואם לא יעשה כן לשוטה יחשב; כן לעניינינו- שכאשר בא אוהבו ומעיד לפניו שמצא את האושר האמיתי לאחר שהתחזק באמונה- אם הוא חכם ילמד ממנו וינסה אף הוא להתחזק באמונה ואם לא יעשה כן הרי אין לך שוטה גדול מזה; ואם כך ראוי להאמין לעדותו של אדם אחד כל שכן שראוי להאמין לעדותם של כל בני ישראל שאומרים שקיבלו תורה מן השמים.

פלאי העולם מעידים על יוצרם

לחכמי ישראל היה ברור מאז ומעולם כי הבריאה כולה היא מעשה ידיו של ה' יתברך בהסתמכם על מה שאמרה תורה (בראשית א,א): "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ": בהתבוננות מעמיקה ניכר כי הבריאה כולה היא יצירה מופלאה, מתוכננת היטב, מושלמת ובעלת סדר מופתי. וברור לכל בר דעת שאם לא ניתן לומר שכוס זכוכית פשוטה נוצרה מעצמה, כל שכן שלא ניתן לומר שבריאה כה מופלאה ומתוכננת נוצרה והתפתחה במקרה. כאשר יש יצירה זה מעיד על יוצר! כאשר יש תכנון זה מעיד על מתכנן! כמו כן ניכר שהוטבעו חוקים אשר שומרים על השלמות והסדר בבריאה, ורק משום שהתרגלנו אליהם כ"חוקי טבע", הוסחה דעתנו מהעובדה שאם יש חוקים חייב להיות גם מחוקק וגם מישהו שיאכוף את החוקים כדי שימשיכו להתקיים!

המילה "טבע" היא מלשון הטבעה, כלומר שמישהו הטביע את חוקי הטבע. "הטבע"- בגימטרייה שמונים ושש, "אלהים"- בגימטרייה שמונים ושש: מרמז שהבורא הוא שהטביע את חוקי הטבע.

לאור האמור, ברור אפוא כי פלאי הבריאה מהווים עדות והוכחה ניצחת שיש בורא לעולם וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים יט,ב): "הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל; וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ": ולא נותר לנו אלא להביט מעלה ולחזות ביקום האדיר כדי להיווכח שיש בורא לעולם כמו שאמר הנביא (ישעיה מ,כו): "שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה": ואף אם נתבונן כל אחד בפלאי גופו עצמו ניווכח בבירור שיש בורא לעולם כמו שכתוב (איוב יט,כו): "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ": ולכן הכריז דוד המלך בקולי קולות ובשמחה רבה (תהלים קד,כד): "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ": ובכדי להעמיק הבנת העניין הבאתי לפניכם כמה דוגמאות המעידות על פלאי הבריאה, התכנון, השלמות והסדר שבה:

מרחק כדור הארץ מהשמש:

אילו היינו קרובים יותר לשמש אפילו במטרים בודדים היינו ח"ו נשרפים והמים בעולם מתאדים, ואילו היינו רחוקים מדי היה ח"ו קופא הדם בעורקינו וחיינו נגדעים. התנאים לקיום חיים הם נדירים עד מאד, ונראה כי מישהו דאג לשים אותנו בדיוק במיקום המתאים. האם זו יד המקרה? נמשיך ונראה.

כוח המשיכה בכדור הארץ:

אנו נוטים שלא לייחס חשיבות לגודלו של כדור הארץ, אולם נמצא כי גודל הכוכב קובע באופן ישיר את כוח המשיכה שלו; כך למשל, הירח קטן מכדור הארץ בהרבה וכוח המשיכה שלו קטן בהתאם, כוכב "צדק" גדול מכדור הארץ בהרבה וכוח המשיכה שלו גדול בהתאם. אילו היה כוח משיכה קטן מדי לא היינו יכולים אפילו לדפוק מסמר כי היה הפטיש נמשך כלפי מעלה, אילו היה כוח משיכה גדול מדי לא היינו יכולים לדפוק מסמר כי... לא ניתן היה אפילו להרים את הפטיש. כוח המשיכה על כדור הארץ הוא בדיוק במידה הנדרשת כדי שנוכל לחיות בנוחות ויש לשאול: מי דאג לכך?

אחוז החמצן באוויר:

אילו היה אחוז החמצן באוויר נמוך מדי ח"ו לא היינו יכולים לנשום ואילו היה אחוז החמצן גבוה מדי היה ח"ו כל כדור הארץ בוער (שכידוע החמצן הוא חומר בעירה): על מנת לאפשר קיום חיים על כדור הארץ מוכרח שאחוז החמצן יעמוד על עשרים ואחת אחוז. ידוע שהעצים הם מקור החמצן בעולם- ויש לשאול כיצד יתכן שאחוז החמצן נשאר בדיוק על עמדו אף על פי שמדי יום נכרתים ביערות אלפי עצים? מי דואג לשמור את האיזון הזה כדי שנוכל להמשיך לחיות? האם יתכן שיד המקרה כל כך חכמה?!

צבע הפירות והירקות לתועלת האדם:

פירות וירקות שאינם מיועדים לאכילה עם הקליפה (כגון דלעת, תפוח אדמה, שום, בצל) צבועים בצבעים שאינם מושכים את העין (בדרך כלל בגוונים של חום)- להזהירנו שאל לנו לאכלם כמו שהם; פירות וירקות שטרם הבשילו צבועים בדרך כלל בגוונים של ירוק- כך הם נטמעים בין העלים וכאילו "מתחבאים" שלא נקטוף אותם ונאכלם קודם זמנם, אך כאשר הם מבשילים צבעם משתנה לצבע מגרה כדי שנתאווה לאכלם (אדום, כתום, צהוב)! האדם הוא נזר הבריאה והכול נברא לשרת צרכיו כמובא בגמרא (ברכות לב,ב): "כולן לא בראתי אלא בשבילך": ונראה שאין זו יד המקרה!

גרעיני הפירות:

כל גרעיני הפירות הנם קשים או שהם נמצאים בתוך קליפה קשה (כמו גרעיני התפוח למשל)- וזאת על מנת שלא נאכלם וניאלץ להשליכם ולהבטיח את המשך גדילת הפירות. האם גם זה במקרה?

מיקום האברים בפני האדם:

פני האדם תוכננו בצורה מושלמת כאשר כל חלק נמצא בדיוק במקום המתאים לו ביותר: האף ממוקם מעל הפה כדי שנוכל להריח מזון מקולקל לפני אכילתו, הנחיריים פונים כלפי מטה אחרת היו נכנסים אליהם מי גשמים, העיניים נמצאות מלפנים כדי שנראה את הדרך בה אנחנו הולכים, הגבות מסוככות מעל העיניים כדי למנוע חדירת זיעה, הריסים מגוננים על העיניים כדי למנוע חדירת אבק, השיניים ממוקמות בתוך הפה בדיוק היכן שצריכים אותן- אם הבריאה הייתה מקרית יכול היה אפוא להיווצר מצב שבו השיניים היו גדלות במקרה על... המצח.

מפעל עיכול המזון בגוף האדם:

מערכת העיכול משמשת כמפעל משוכלל לעיבוד מזון שאילו הייתה משתבשת פעולתו אי אפשר היה להתקיים אפילו שעה אחת: תהליך העיכול מתחיל ברוק שתפקידיו פירוק הסוכרים, הגנה ראשונית מפני חיידקים וריכוך המזון כדי להקל על הלעיסה; ממשיך בשיניים שחותכות וגורסות כדי להכין את המזון לבליעה; הלשון משתתפת בתהליך הלעיסה בכך שהיא מערבבת את הרוק והמזון כדי להקל על הפיכתו לעיסה וגם אחראית על דחיפת המזון לצורך הבליעה; בעת הבליעה קנה הנשימה נאטם אוטומטית כדי למנוע כניסת המזון בטעות אליו; המזון ממשיך ועובר דרך הלוע והושת ונדחף פנימה לעבר הקיבה באמצעות כיווצים של קבוצות שרירים מיוחדות, אפילו אם האדם עומד על ראשו בעת הבליעה; בפתח הקיבה עומד מעין שסתום המונע מהמזון לחזור ולעלות מעלה; המזון נכנס לקיבה ושם מתחיל פירוק מכני באמצעות לישה על ידי כיווצים של שרירי דופן הקיבה, ופירוק כימי על ידי אנזימים שונים; המזון ממשיך ועובר דרך המעי הדק הסופג את מרכיבי המזון אל מחזור הדם, והמעי הגס הסופג את מרכיבי הנוזלים אל מחזור הדם; אחר כך המזון ממשיך ועובר תהליך של הפרדת הפסולת, עד אשר היא נפלטת החוצה מהגוף, וזהו תהליך שלם ומורכב מאד בפני עצמו. מערכת כה מופלאה ומסודרת בודאי שלא נוצרה במקרה- נראה כי מישהו תכנן אותה היטב.

חשיבות מיקום העיניים בבעלי החיים:

מי שיתבונן יגלה שעיניהן של חיות טורפות, ממוקמות לפנים- וזאת כדי שיוכלו להתמקד בטרף אותו הן רוצות לצוד. לעומתן החיות הנטרפות, קיבלו עיניים בצידי הראש- וזאת כדי שיהיה להם שדה ראיה רחב ויוכלו להבחין בטורף המתקרב בעת שהן אוכלות עשב בשדה הפתוח. האם זהו מקרה?

מנגנון העלאת גרה להגנה מפני טורפים:

כאשר החיות הנטרפות מלקטות מזון בשדה הן חשופות לטורפים, ולכן קיבלו מעין שק כדי שיוכלו לאגור הרבה מזון במהירות ומבלי ללעוס, ואז לגשת למקום בטוח, ללעוס ולעכל את המזון הרחק מעיני הטורפים. האם זהו מקרה?

מערכת הסוואה מפני טורפים:

במרבית בעלי החיים קיימת הסוואה טבעית כלשהי כדי להשיג מזון או להתחמק מטורפים; כאשר הזברה נמצאת ליד סבך צמחייה אין האריות מבחינים בה, על אף שהאדם יכול לראותה בבירור, וזאת משום שהאריות מוגבלים בראייתם מכדי להבדיל בין צבעי פסי הזברה לבין צבעי הצמחייה. זוחלים רבים קיבלו עיטור על זנבם בדמות עיניים מפחידות כדי להרתיע אויבים ולהבריחם, וכן בעלי חיים רבים אחרים שקיבלו מערכות הסוואה המאפשרות להם להיטמע ללא היכר בתוך סביבתם. לא יתכן שיש כל כך הרבה מקרים! ודאי יש מתכנן אחד שתכנן את הכל!

מימין למעלה: שני זחלים שעל זנבם דמות של פרצוף כדי להבריח אויבים, דיונון בהסוואה, קבוצת יעלים נטמעת בהרים, קקאפו וצפרדע בין העלים.

התורה נתונה מן השמים

אחד מעיקרי האמונה היא הידיעה שהתורה כולה נתונה מן השמים, ואותם שמכחישים זאת הרי הם כופרים בעיקר ואין להם חלק באלוקי ישראל. על כן הבאתי מספר ראיות להוכיח הדבר, אלא שהן בודאי יועילו רק למחפשי האמת הכנים ולא לאלו שרק חפצים להתנגח בתורתנו הקדושה וסממניה.

ההבדל המהותי בין תורת ישראל לשאר הדתות

שש מאות אלף איש היו בישראל בזמן יציאת מצרים, וכולם נכחו במעמד הר סיני בעת שניתנה תורה לישראל, שנאמר (שמות כ,יד): "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק": ואין עוד עם שקיבל את ספר החוקים שלו לעיני כל כך הרבה אנשים! ספר הקוראן של האסלאם הופיע לראשונה כאשר מוחמד יצא מתוך מערה עם הספר בידו וטען כי קיבל אותו ממלאך שפגש במערה. ספר הברית החדשה של הנצרות הופיע לראשונה כאשר אותו האיש טען להיותו המשיח שאמור להושיע את העולם כולו- ולאחר שלא הצליח להושיע אפילו את עצמו ונפטר- כתבו חמשת תלמידיו חמישה ספרי חוקים שונים.

האסלאם והנצרות לא מעזים לטעון שקיבלו את ספר החוקים שלהם לעיני כל כך הרבה אנשים כפי שקיבלו ישראל את התורה! האסלאם והנצרות לא מעזים לטעון שהתורה איננה אמיתית (לטענתם התורה אמיתית- רק ש"הבורא עזב אתכם ובחר בנו")! לפיכך ההבדלים בין תורת ישראל לבין דתות החיקוי שבאו אחריה ניכרים וברורים!

אופן מסירת התורה

אלו שהיו במעמד הר סיני סיפרו לבניהם כיצד קיבלו תורה מן השמים ובניהם סיפרו לבניהם הבאים אחריהם וכן הלאה לאורך כל הדורות עד עצם היום הזה; והרי מובן לכל בר דעת כי לא סביר שאב ישקר לבנו, וכל שכן לא סביר שכל ישראל ישקרו לבניהם הבאים אחריהם- ולכן מספיקה רק התבוננות באופן מסירת התורה מאב לבן כדי להוכיח את אמיתותה (ראו עוד בעניין זה את דבריו של הרמב"ם שהובאו בפרק "מהי התורה שבעל פה").

מידע מדעי מפורט שנמצא בתורה

במאות השנים האחרונות אנחנו עדים למהפכה טכנולוגית חסרת תקדים אשר בעקבותיה נכנסו לשימוש בני האדם אמצעי מחקר מתקדמים כגון רכבי חלל, לווינים, צוללות, אמצעי צילום מיוחדים ועוד- ובאמצעותם הגיעו אנשי המדע לתגליות חדשות ומופלאות אודות העולם בו אנו חיים; והנה, התבוננות בתורה ובדברי רבותינו מגלה לנו שכבר לפני אלפי שנים הופיעו תגליות אלו במקורותינו! נראה כי רק מי שברא את העולם יכול היה לגלות לעם ישראל מידע כל כך מפורט ומדויק בתקופה כל כך קדומה, בתקופה שבה עדיין לא היו בעולם אמצעים טכנולוגיים מתאימים.

והרי לפניכם דוגמאות מספר:

בריאת העולם:

נאמר בתורה (בראשית א,א): "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ": רבותינו הסתמכו על פסוק זה מאז ומתמיד לומר שהעולם נברא "יש מאין" (מכלום ממש) וכפי שהסביר זאת הרמב"ן בפירושו למקרא: "הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל": מנגד עמדו אנשי המדע וטענו כי העולם לא נברא אלא היה קיים מאז ומתמיד, אך חכמי ישראל נשארו דבקים בעמדת התורה הקדושה ודבקו בקביעה שהעולם נברא "יש מאין". והנה לפני פחות ממאה שנה פורסמה "תיאוריית המפץ הגדול" על ידי המדען פרד הויל וחוללה מהפכה בתפיסת המדע, שמודה כיום כי תחילת התהוות היקום הוא פרץ אנרגיה שהתקררה, יצאה מן הכוח אל הפועל והתגשמה לחומר. במילים אחרות, המדע כיום מודה בבריאת העולם "יש מאין", כפי שטענו חכמי ישראל לדורותם. נוסף על זאת, ידוע מדברי חז"ל שהעולם נברא בעשרה מאמרות והראשון שבהם (בראשית א',ג'): "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר": ומעניין שגם אנשי המדע מסכימים היום שתחילת התהוות היקום הוא פרץ אנרגיה (אור), אותו פרץ אנרגיה המכונה בפיהם "המפץ הגדול".

צורת כדור הארץ:

בתקופה שבה הדעה הרווחת בקרב אנשי המדע הייתה כי העולם שטוח ועומד על גבי פילים ענקיים, התייחסו בתמיהה לכל מי שניסה לטעון כי העולם עגול- הרי בעין אנושית לא ניתן להבחין בכך וכן כיצד אפשר להסביר שישנם אנשים בתחתית הכדור ואינם נופלים?! אולם בימינו, עם התפתחות השינוע הימי והתעופה האווירית במאתיים השנים האחרונות, כבר מוכח היטב שהעולם עגול. והנה דברי הזוהר הקדוש המוכיחים כי הדבר היה ברור למחבר הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי, כבר לפני אלפיים שנה בקירוב, הרבה לפני שהמדע גילה זאת (זהר ויקרא דף י,א): "כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור (כל הישוב, כלומר העולם והאנושות שעליו מתגלגלים בעיגול ככדור) אלין לתתא ואלין לעילא (אלה שלמטה בתחתית הכדור, ואלה שלמעלה בחלקו העליון של הכדור) וכל אינון בריין משניין בחזווייהו משנויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר (כל אלה הבריות בחלקי הכדור, שונים בחזותם זה מזה, מחמת הבדלי מזג האוויר בכל מקום ומקום), וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא (ועומדים הם כשאר בני אדם, כלומר גם אלו שבתחתית הכדור עומדים על רגליהם כמו אלו שלמעלה, ונראית כאן הבנה גם של כוח המשיכה). ועל דא אית אתר בישובא (ועל כן יש מקום בעולם) כד נהיר לאלין, חשיך לאלין. לאלין יממא, ולאלין לליא (כאשר אור לאלה חושך לאלה, לאלה יום ולאלה לילה). ואית אתר דכוליה יממא, ולא אישתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא (ויש מקום בעולם שמואר תמיד ולא שכיח בו לילה אלא רק לזמן מועט, והרי זהו הקוטב). דהכי כתיב (שכך כתוב) 'אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך' (תהילים קלט)! ורזא דא איתמסר למאריהון דחכמתא (וסוד זה נמסר לבעלי חכמת התורה, מלמד שלא הושג באמצעים מחקריים כלשהם, אלא רק על ידי הקבלה של חכמת התורה)": נראה לא סביר שגורם אנושי יכול היה לכתוב מידע כל כך מדויק לפני כאלפיים שנה בהיעדר אמצעים טכנולוגיים- ומכאן נראה שמידע זה נמסר מגורם אחר שהוא מעל השכל האנושי!

התאדות האוקיינוסים לעננים:

במקום שאין מים אין חיים, את זאת המדע יודע כיום, אך מה יעשו כל אלו אשר גרים באזורים הרחוקים מהאוקיינוסים והנהרות? כיצד ישתו מים? כיצד ישקו את השדות? לשם כך דאג הבורא למערכת גשמים שתעביר את המים מהאוקיינוסים למקומות יבשים ונידחים. כפי שידוע כיום, מי האוקיינוסים מתאדים והופכים לעננים, אשר נודדים על ידי הרוח למקומות הרחוקים ושם ממטירים את גשמיהם. והנה נאמר בתורה (בראשית ב,ו): "וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה": מפליא שהתורה ידעה לספר לנו על התהליך הזה לפני כל כך הרבה שנים!

נדידת היבשות:

בצילומי לווין ניתן לראות בבירור, כי מבנה יבשות העולם נראה כמין פאזל, והן כולן מתאימות בצורתן זו לזו. אנשי המדע מסבירים כי בעבר הרחוק הייתה יבשת אחת מאוחדת, ובמשך השנים התפרקה והתפצלה לשבע יבשות שונות כפי המוכר לנו כיום, ותהליך זה הוא המכונה "נדידת היבשות". נאמר בתורה (בראשית א,ט): "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה'': והזוהר הקדוש מבאר (זהר חדש יב,א): "ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבע ארצות": וכן כתוב (איוב ט,ה): "המעתיק (המזיז) הרים, ולא ידעו, המרגיז (המניע) ארץ במקומה, ועמודיה יתפלצון": נראה כי לחכמי ישראל סוד זה היה ברור עוד הרבה לפני שהיו אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לגלות אותו!

במפת העולם ניתן לראות בבירור כיצד יבשות העולם מתאימות בצורתן זו לזו כעין "פאזל"

גילוי המים בחלל:

מעשה שאירע (כפי שמתואר באטלס קיימברידג' עמודים 156-219):

"בשעות הבוקר של 30/6/1908 אירעה התפוצצות אדירה במרכז סיביר. עדי ראיה סיפרו כי מטאור ענק נראה בשמים שניות אחדות ואחר כך פגע בקרקע. אנשים שעמדו במרחק של שישים ק"מ ממקום פגיעת המטאור הוטחו ארצה מההתפוצצות האדירה. זעזועים סיסמולוגים נרשמו בכל רחבי העולם. גוש קרח שמשקלו 30,000 טון התנגש בכדור הארץ. עקב כך השתחררה אנרגיה השווה בעוצמתה לפצצה גרעינית של 12 מגהטון (פצצה גרעינית של 12 מגהטון שווה ל 12.000.000 טון של חומר נפץ). אילו נפל גוש קרח זה על לונדון או ניו-יורק ולא על מקום לא מיושב בסיביר, היו התוצאות הרות אסון. המבוכה בקרב חוקרי החלל הייתה רבה. מאין בא גוש הקרח העצום הזה? האם יש עוד גושי קרח בחלל? מחקר מעמיק ויסודי העלה כי גוש הקרח בן ה-30.000 טון שנחת בסיביר לא היה אלא שבריר מגרעינו של כוכב השביט אנקה(ENCKE)! פרופסור פרד וויפל מאוניברסיטת הרווארד אשר היה מנהל מצפה הכוכבים של מכון "סמיתסוניון" הוכיח כי כוכבי השביט מורכבי השביט שהופיע באביב 1957 היו עשויים מקרח מעורב בחלקיקי אבק וברסיסים אחרים. מן הנתונים המספריים מתגלות עובדות מדהימות: כוכב שביט קטן מכיל כמיליארד טון קרח, ואילו כוכב שביט גדול מגיע לפי אלף מכמות זו (1.000.000.000.000 טון קרח). בקצה מערכת השמש נמצא איזור הנקרא "ענן אורט" (על שם מגלהו האסטרונום ההולנדי יאן אורט), באזור זה לבדו נמצאים כ-1000 מיליארד כוכבי שביט! מלבד זאת נודע בשנים האחרונות מדיווחי חלליות ששוגרו כי כמעט בכל מקום במערכת השמש נמצאות כמויות קרח עצומות: כוכבי הלכת הענקיים - צדק, שבתאי, וכן נפטון ואורנוס - עשויים, בין היתר, משכבת קרח בעובי של אלפי(!) ק"מ, הקטבים הקפואים של מאדים מהווים מרחבי קרח עצומים, טבעותיו של שבתאי מכילים כמויות אדירות של קרח ועוד. ברור אפוא כיום, כי כל המים שעל פני כדור הארץ אינם אלא כטיפה מן הים ביחס לכמויות המים האדירות שבחלל":

והנה נאמר בתורה (בראשית א,ו) "וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ": משמע שיש גם מים מעל לרקיע (מעל לאטמוספרה), ואמרו רבותינו (ילקוט שמעוני בראשית א, סימן ה): "המים העליונים יתרים על התחתונים": כלומר שהמים העליונים הם בכמות גדולה יותר מהמים התחתונים (יתרים לשון יותר), ועוד אמרו שם (ילקוט שמעוני בראשית א, סימן ה): "אילו נאמר ויבדל בין המים אשר על הרקיע, הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, כשהוא אומר בין המים אשר מעל לרקיע, הוי אומר: המים העליונים תלויין במאמר כהדין קנדליא ופירותיהן אלו גשמים": ניתן ללמוד שהמים לא מונחים על הרקיע אלא תלויים בחלל במאמר פיו של ה' (בהוראתו) ופירותיהן אלו הגשמים- שכאשר אותם גושי קרח ענקיים חודרים לאטמוספרה הם נמסים וממטירים גשמים כמאמר הפסוק (דברים יא,יא): "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם": "למטר העננים" לא נאמר כאן אלא "למטר השמים"- שכוונת הפסוק היא לאותם גשמים שמקורם מעל לאטמוספרה, כלומר מהחלל. עולה תמיהה כיצד חכמי ישראל ידעו זאת כבר לפני אלפי שנים, וכנראה שהמידע הגיע ישירות מבורא עולם- טכנולוגיה לא היתה להם אבל תורה להישען ולסמוך על דבריה היתה גם היתה!

נרתיק השמש:

השמש היא "כור גרעיני" עצום, הטמפרטורה ברבדים החיצוניים שלה נעה סביב ששת אלפים מעלות צלזיוס וברבדים הפנימיים עד כדי חמש עשרה מיליון מעלות צלזיוס, והיא משחררת מדי יום כמויות אדירות של קרני גאמה מסוכנות. על פי מחקרים מדעיים חדשים, לשמש יש מעין נרתיק המכסה אותה וחוסם את קרני הגאמה, עוד בטרם הן מגיעות אלינו, ובלעדי זה, לא היה סיכוי לקיום חיים על פני כדור הארץ. באורח פלא, ניתן למצוא הסברים על נרתיק השמש במקומות אינספור בספרות חז"ל העתיקה, על פי הכתוב (תהלים יט,ה): "לַשֶּׁמֶשׁ, שָׂם-אֹהֶל בָּהֶם": וכך למשל, על הפסוק (בראשית יח,א): "כְּחֹם הַיּוֹם": כתב רש"י בפירושו למקרא: "הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה": ושוב אנו שואלים כיצד המקרא וחכמי ישראל ידעו סוד זה הרבה לפני שהמדע גילה זאת?

תורת היחסות:

תורת היחסות הנה תיאוריה מדעית אשר פורסמה לפני מאה שנה בקירוב על ידי המדען אלברט איינשטיין, וקובעת בין היתר שהזמן משתנה ביחס למרחב. והנה בקשר לפסוק (בראשית א,ג): "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר": פירש הרמב"ן: "ומילת הויה - מורה על מעשה הזמן העומד": שכאן נברא הזמן ולפני כן לא היה קיים הזמן! כלומר שהזמן תלוי בדבר מה ואיננו קבוע! כאשר האסטרונאוט הישראלי אילן רמון שאל את הרב אלישיב כיצד ישמור שבת בחלל השיב לו הרב שישמור שבת במשך שעה וחצי, שכן יממה היא סיבוב של כדור הארץ סביב צירו- ומעבורת הקולומביה הייתה מסיימת הקפה של כדור הארץ כל שעה וחצי- משמע שיממה על הקולומביה היא שעה וחצי! רבותינו מסבירים שבורא עולם הוא מעל הזמן כי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף וכן כתוב (תהלים צ,ד): "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר": משמע שאלף שנים שלנו הן כמו יממה אחת במונחים של בורא עולם- שהזמן במקומו שונה מהזמן שלנו! שוב אנו רואים שהמקרא ורבותינו מדברים במשך אלפי שנים במושגים שהמדע גילה רק בעת האחרונה!

העובר שומע ומרגיש:

אילו היינו מספרים לפני מספר דורות שהעובר ברחם אמו שומע ומרגיש את המתרחש בחוץ- ודאי היו רבים מגיבים בתמיהה וחוסר אמון מוחלט; והנה, המדע בימינו מביע עמדה מובהקת לפיה העובר שומע ומרגיש ברחם אמו! החוקרים כיום אף ממליצים להשמיע לעובר מוזיקה נעימה בזמן היותו ברחם, על מנת שהדבר ישפיע לטובה על התפתחותו, והנה לפניכם ציטוט מאחד המאמרים היותר מעניינים בנושא אשר פורסם על ידי המדענית סוזאן שיפלביין בספרה ''גוף האדם- המכונה שלא תיאמן'': ''ולד בן עשרים וארבע שבועות מפגין התפתחות עצבית מעניינת ביותר. הוא מניע את עיניו במהירות במשך חלק ניכר מזמן השינה שלו, בדומה לילדים ובוגרים בעת חלום. אין ספק שהוולדות שומעים קולות. ולדות בגיל זה מגיבים, ככל הנראה, למוסיקה": והנה מסתבר כי נתונים אלו היו ברורים לחכמי ישראל כבר לפני אלפי שנים, ובגמרא מתואר כיצד יושב העובר בתוך הרחם, כיצד הוא ניזון ומהי היכולת החושית או אולי העל חושית בה הוא ניחן (נדה ל, ב):

"למה הולד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח, ידיו על שתי צדעיו (ידיו על אוזניו), שתי אציליו על שתי ארכובותיו (בתי השחי על ברכיו) ושתי עקביו על שתי עגבותיו (עקביו על ישבניו) וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי (אינו מוציא צואה) שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום (נפתח הפה) ונסתם הפתוח (נסתם הטבור) שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת. ונר דלוק לו על ראשו (על דרך משל- לומר שצופה למרחוק) וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו (כלומר שיודע מה מתרחש מחוץ לרחם אף במרחקים גדולים)":

ומסופר בגמרא (יומא פב, ב):

"מעשה במעוברת שהריחה ביום הכיפורים (הריחה מזון והתאוותה לאכלו). באו לפני רבי יהודה הנשיא ושאלוהו כיצד לנהוג. אמר להם לכו ותלחשו באוזנה שיום הכיפורים הוא היום, אולי תוכל להתאפק. לחשו לה, ופסק העובר מתאוותו (העובר ולא האם), ונרגעה האשה. קרא רבי יהודה הנשיא על אותו עובר את הפסוק: 'בטרם אצרך בבטן ידעתיך'. ובאמת יצא ממנה רבי יוחנן. ומעשה במעוברת (אחרת) שהריחה ביום הכיפורים ובאו לפני רבי חנינא ושאלוהו כיצד לנהוג. אמר להם לכו ותלחשו באוזנה שיום הכיפורים הוא. לחשו לה ולא נרגעה, והאכילוה (נתנו לה לאכול). קרא רבי חנינא על אותו עובר את הפסוק: 'זורו רשעים מרחם'. יצא ממנה שבתאי אוצר הפירות (שהיה אוגר פירות כדי להפקיע את המחיר):

ואיך נגלה סוד זה לחכמי ישראל דאז, עוד לפני שהומצאה טכנולוגיה שמאפשרת לבחון את תגובות העובר, אם לא שקיבלו את המידע ממי שברא את העולם?

תיבת נח:

לאחרונה הצהירו חוקרים כי גילו את תיבת נח! מדובר במאובן בצורת ספינה שמידותיו הן בדיוק במידות המצוינות בתורה (בראשית ו,יג): "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ": המאובן נמצא על ידי צילומי לווין אקראיים ברכס הרי אררט בטורקיה, שזהו המקום המוזכר בתורה (בראשית ח',ד'): "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל, הָרֵי אֲרָרָט": החוקרים סיכמו במשפט אחד: "מתברר ללא ספק שהתורה איננה אוסף סיפורים אלא מדע מדויק להפליא".

מהי עמדת התורה בעניין תיאוריית האבולוציה?

ידועה ומוכרת המחלוקת הגדולה- בעוד שתורת ישראל קובעת שהאדם נברא כמו שהוא עומדת מנגד תיאוריית האבולוציה וטוענת שהאדם הוא התפתחות של הקוף- היינו שהקופים התפתחו והפכו בחלוף השנים לבני אדם כדי שיוכלו לשרוד טוב יותר (מה שמכונה "עקרון הברירה הטבעית"); ואכן, בימינו מצאו החוקרים דמיון גנטי בין האדם לבין הקוף וזה לכאורה מחזק את טענתם! איך דבר זה מתיישב עם תורת ישראל הקובעת שהאדם נברא כמו שהוא ולא התפתח מהקוף?

בכדי לקבל תשובה עלינו לחזור לתקופת דור הפלגה, אז בנו בני האדם את מגדל בבל לסמל מרד באלוקים, ואמרו רבותינו (סנהדרין קט,א):

"אמר רבי ירמיה בר אלעזר נחלקו (אנשי דור הפלגה) לג' כיתות: אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה- זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה' וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין":

הנה מצינו מבואר בדברי רבותינו שאכן יש קשר בין האדם לבין הקוף- ולכן גם יש דמיון גנטי ביניהם- אך לא האדם הוא שהתפתח מן הקוף אלא הקוף מן האדם!

על תיאוריית האבולוציה יש להקשות שאם הקופים התפתחו והפכו בחלוף השנים לבני אדם כדי שיוכלו לשרוד טוב יותר- אז מדוע עדיין יש קופים בימינו?! מדוע לא כל הקופים התפתחו והפכו לבני אדם?! אבל על תורת ישראל לא שייכת הקושיה הזו- שהרי מבואר היטב בגמרא הנ"ל שרק את חלק מבני האדם הפך ה' לקופים- ולכן יש היום גם בני אדם וגם... קופים.

יש לדעת כי תיאוריית האבולוציה הביולוגית הינה תיאוריה מדעית ולא עובדה מדעית, כלומר השערה על סמך ממצאים שונים ולא עובדה מוכחת. תיאוריות מדעיות רבות אחרות קמו ונפלו בחלוף השנים, ועל כן, גם לתיאוריה זו יש להתייחס בהתאם.

שאלת גיל העולם

כידוע, עצים רבים אשר נבדקו על ידי אנשי המדע נמצאו "זקנים" כבני שמונת אלפים שנה! האין זה סותר את עמדת התורה שלפיה העולם בן פחות מששת אלפים שנה?!

כדי להשיב על כך נתבונן בדברי רבותינו (חולין ס,א): "כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו": כלומר שכל מה שנברא בבריאת העולם נברא כשהוא בוגר, וכך למשל אם עץ מזן מסוים נחשב בוגר כאשר הוא בן אלפיים שנה- הוא נברא כבר בבריאת העולם כבן אלפיים שנה- ולכן לאחר ששת אלפים שנה בלבד הוא כבר נראה כבן שמונת אלפים שנה!

דבר נוסף, ידוע שאנשי המדע מדברים על מאובני בעלי חיים שנמצאו בבדיקות מעבדה כבני מיליארדי שנים, וכדי להבין כיצד דבר זה מתיישב עם תורת ישראל יש להתבונן בדברי רבותינו על דור המבול (סנהדרין קח,ב): "ברותחין קלקלו בעבירה וברותחין נידונו": כלומר שהם קלקלו בעבירות שיש בהן משום רתיחת יצרים- ועל כן נידונו במבול במים רותחים מידה כנגד מידה: מכאן אפשר להניח שמי המבול הרותחים זרזו את התכלות החומר- והיא הסיבה שמאובני בעלי חיים רבים שנמצאו נראים "זקנים" כבני מיליארדי שנים אף שלמעשה הם בני אלפי שנים בלבד.

מהי עמדת התורה בעניין הדינוזאורים?

רבותינו במדרש דנים אודות יצור ענק הנקרא "ראם"- האם בזמן המבול הכניס נח לתיבה את גוריו מחמת גודלו או שמא קשר אותו לתיבה מבחוץ (מדרש רבה - חומש בראשית-סדר נח-פרשה לא): "רבי יהודה אומר ראם לא נכנס עמו, אבל גוריו נכנסו. רבי נחמיה אמר לא הוא ולא גוריו, אלא קשרו נח בתבה, והיה מתלים תלמיות כמין טבריה לסוסתא".

בהמשך המדרש מספרים רבותינו שהראם היה קיים גם בתקופתם (מדרש רבה - חומש בראשית-סדר נח-פרשה לא): "בימי רבי חיא בר אבא עלה גורא אחד לארץ ישראל (עלה גור אחד של ראם לארץ ישראל), ולא הניח אילן עד שעקרו (לא נשאר אילן אחד שלא עקר), ועשו תענית (עשו הציבור תענית בגלל הצרה שבאה עליהם) והתפלל רבי חיא, וגעת אמו מן המדבר (קראה לו אמו מן המדבר) וירד לקולה (הלך אליה).

ובעניין עופות הענק המוכרים לנו מהספרים העוסקים בדינוזאורים ראו את דברי רבותינו (בכורות נז, ב): "פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני וטבעה ששים כרכים ושברה שלש מאות ארזים": בר יוכני עוף הוא (רש"י שם) ונפלה ביצתה וטבעה על ידי מה שבתוכה ששים כרכים (בתים הכרוכים חומה סביב) ושברה שלוש מאות ארזים!

הנה מצינו שעוד לפני המבול וגם בתקופת חז"ל היו זוחלי ענק וכן עופות ענק בדומה למתואר בספרי המדע של ימינו (ובעניין העצמות שנמצאו בימינו כבנות מיליארדי שנים כבר ביארנו למעלה בעניין גיל העולם שמי המבול הרותחים זרזו את התכלות החומר ולכן העצמות נראות "זקנות" הרבה יותר מכפי שהן באמת)!

המדע מגלה את המצוות

כבר הבאנו את מאמר רבותינו (בבא בתרא כה): "איך זוכים להוריד את השכינה? על ידי תורה, תפילה וגמילות חסדים": והיינו שעל ידי המצוות הללו האדם מוריד שכינה, שפע רוחני מחייה, לתוך נפשו ונפש העולם כולו, והשפע הרוחני הזה נמשך ומשפיע גם על החומר המלובש בו, ומכאן אמרו (אבות א,ב): "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".

האיור הבא מציג את אחת המשמעויות של סמל ה"מגן דוד", אשר לפיה מעשי האדם על הארץ מקרינים שפע רוחני אל מעל לרקיע, ובתגובה חוזר שפע רוחני מהרקיע אל תוך הארץ (החומריות) ומחייה אותה:

מעולם לא חיפשו בני ישראל הוכחה שכלית או מדעית למציאותו של שפע רוחני הנמשך על ידי קיום המצוות, והם קיימו אותן רק משום שהן הצו האלוקי ורצונו יתברך, והרי זו הדרך הראויה לעבודת ה' כפי שמובא בדברי רבותינו (אבות א,ג): "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס": אך עם זאת אנו רואים בימינו כי חלישות דעת באה לעולם, וכי ישנם הזקוקים שיוכיחו לפניהם את התועלת הנמשכת מקיום המצוות, ועל כן אשתדל ב"ה להוכיח קצת מן התועלת הזו (כמובן שלא אוכל להוכיח את התועלת הרוחנית כי לא ניתן למדוד דבר רוחני על ידי אמצעים טכנולוגיים גשמיים ולכן אתמקד כאן בתועלת הגשמית עד כמה שידי משגת).

כח הדיבור:

תורת ישראל מלמדת כי לדיבור ישנה השפעה על החומר ובכוחו ליצור מציאות, וכך למשל כאשר אנחנו מברכים לפני אכילה ושתייה, המהות הרוחנית שבתוך המזון נעשית מתוקנת ומשפיעה גם על המזון עצמו שהופך למתוקן וראוי לאכילה או שתייה. במסגרת ניסוי מדעי שנערך לפני מספר שנים, נחשפו טיפות מים למילים שונות שאמרו אנשים שונים, ולאחר מכן הוקפאו הטיפות בטמפרטורה של מינוס עשרים וחמש מעלות במשך שלוש שעות. כאשר הוצאו הטיפות מתא ההקפאה הן נבדקו תחת עדשת המיקרוסקופ, ונמצא כי אלו שנחשפו למילים יפות קיבלו צורות קריסטליות סימטריות מרהיבות ואילו הטיפות שנחשפו למילים לא יפות קיבלו צורות אסימטריות לא יפות. החוקר אמוטו מסרו שערך את הניסוי קבע כי הדבר מהווה הוכחה לכח הדיבור, וכי לדעתו העולם כולו נברא על ידי דיבור, מה שעולה בקנה אחד עם תורתנו הקדושה המלמדת כי בעשרה מאמרות נברא העולם, כלומר שהבורא יצר את העולם על ידי דיבור של עשרה משפטים קצרים. ניסויים אחרים שנעשו עם צמחים שונים, הוכיחו שכאשר נהגו להשקות אותם במים שבירכו עליהם או כאשר קראו בסביבתם פרקי תהלים, הם נבטו וגדלו עד שבעים אחוז יותר לעומת כאלו שהושקו במים רגילים או כאלו שלא זכו להתייחסות מילולית מיוחדת, והרי יש בכך כדי להוכיח את כוחו של הדיבור ליצור מציאות, דבר שהיה ידוע בתורת ישראל מאז ומעולם.

כמה מתוצאות הניסוי של אמוטו מסרו הממחישות את ההבדל בין טיפות שנחשפו למלים יפות לבין אלו שנחשפו למילים פחות יפות

טהרת המשפחה:

נאמר בתורה (ויקרא יח, יט): "וְאֶל-אִשָּׁה, בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ--לֹא תִקְרַב, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ": בזמן הופעת הוסת אצל האישה או כאשר יוצאת מרחמה אפילו טיפת דם אחת מכל סיבה שהיא, וכן במשך שבעה ימים נקיים הנספרים מרגע שהפסיק הדימום לחלוטין, חלות על בני הזוג הרחקות שונות והם אסורים במגע וכן בכל התנהגות של חיבה, ומכאן קרויה האישה בימים אלו "נדה" (מרוחקת). מחקר שנערך בידי פרופסור מאכט מאוניברסיטת ג'ון הופקינס, העלה כי בימי הנדה רחם האישה מפריש חומר רעיל הנקרא מנו טוכסין, אשר יש בו סכנה לבעל אם יבוא עמה במגע, סכנה זו נחסכת מבני זוג השומרים את דיני הטהרה. עוד נמצא כי בימי הנידה האישה חשופה יותר לזיהומים מבחוץ, מאחר והדימום נובע מפצע פתוח בתוך הרחם, ובאופן מפתיע התברר גם כי שבעת הימים הנקיים שההלכה דורשת הם בדיוק זמן ההחלמה וההתחדשות של הרחם. מחקרים נוספים העלו כי ישנם פחות מפי חמש עשרה מקרים של סרטן הרחם בקרב נשים יהודיות לעומת אלו שאינן יהודיות, והנה לפניכם עדות מרשימה של ד"ר ג'ון ל.רייס ממחלקת הבריאות של העיר ניו יורק שערך מחקר בנושא:

"בקשר עם הוויכוח ביחס לתמותה מסרטן הרחם, אני הסוקר, הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב לעובדה, כי בשעה שהתמותה מכל מיני סרטן גדולה אצל היהודים ביחס לבלתי יהודים, הרי ברור, שהתמותה מסרטן הרחם אצל נשים יהודיות פחותה היא, לעומת נשים בלתי יהודיות. עובדה זו ראויה שהסטודנטים העוסקים בסרטן ישימו במיוחד את ליבם אליה":

ובהתחשב בכך שמצוות טהרת המשפחה הנה אבן יסוד ביהדות אשר נשמרה בקפדנות על ידי נשות ישראל לאורך הדורות, הרי עולה אפשרות סבירה שזוהי הסיבה להפחתת מקרי סרטן הרחם בקרב הנשים היהודיות (מלבד התועלת הרפואית, במצוות טהרת המשפחה ישנה גם תועלת מרובה לשלום הבית ולשימור האהבה, וראו בפרק "טהרת המשפחה" ובפרק "עצות לחיי הנישואין").

מקוה הטהרה:

כאשר אישה מסיימת את ימי נידתה, עליה לטבול במקוה כשר, בכדי שתטהר ותהא מותרת לבעלה. מקוה כשר מכיל מים שנקוו (הצטברו) באופן טבעי ולא נשאבו ממקורם (מים חיים), שכן מקובל בידי רבותינו זה אלפי שנים שהמים נפגמים בשעת השאיבה ואינם מועילים עוד לעניין טהרה וכפי שמובא במשנה (עדיות א,ג): "שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה": וכפי שפסק הרמב"ם (משנה תורה- ספר קדושה- הלכות איסורי ביאה- פרק אחד עשר): "אם רחצה במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא אחר הרחיצה כמות שהיתה קודם הרחיצה": ואכן המדע הולך ומגלה, באמצעות כלים טכנולוגיים מתקדמים, ששאיבת המים ממקורם פוגמת בהם קשות וכפי שמסביר החוקר יוהאן גרנדר:

"במצבים רגילים המים זורמים מעל פני האדמה, או עמוק בתוכה ותמיד מחפשים אחר הנתיב הטבעי. לברזי השתייה שלנו לעומת זאת, המים נאספים ומועברים בלחץ גבוה, כשבשלב זה המים עוברים טראומה קשה. הלחצים הגבוהים פוגעים קשות במים ולאחר מכן מזדהמים על ידי תוספים כימיים כדוגמת כלור":

לעומת זאת, מים חיים מכילים מטען חשמלי שלילי היוצר איזון של המטען החשמלי בגופו של האדם השותה אותם או רוחץ בהם, ודבר זה מביא לשיפור בתפקוד של כלל מערכות הגוף והנפש, שהרי ידוע שכל התגובות הפיזיות והנפשיות של האדם נשלטות על ידי אותות חשמליים הנמשכים מהמוח אל כל חלקי הגוף דרך מערכת העצבים המרכזית, וכפי מסביר החוקר ויליאם פילפוט: "שדה מגנטי שלילי פועל בדומה לאנטיביוטיקה, הוא מחסל זיהומים ויראליים, בקטריליים ופטרייתיים": הודות לנטייתם למשוך כוחות מגנטיים חיצוניים ופנימיים, מים חיים מסייעים בארגון ותנועה של המולקולות בגוף האדם ומגבירים את מסיסות המינרלים, מה שגורם לאיברים לפעול ביעילות רבה יותר. המינרלים שבמים הופכים להיות זמינים ונספגים בנוזלי הגוף ביעילות והופכים לנשאי מזון משופרים לתאי הגוף. שתיית מים חיים אף נמצאה יעילה בהקלה של עצירות, התקררות, שיעול, דלקת סמפונות (ברונכיטיס), כל סוגי החום, הרפס ועוד. הביו פיסיקאי אלברט ר.דיוויס, מחלוצי מחקר התרפיה המגנטית, כתב בספרו "האפקט המגנטי" כי הוא ואנשי צוותו גילו שבעזרת שתיית כוס מים חיים ניתן להתגבר על עייפות בשעות הצהריים. ד"ר ה.ל. באנסל השתמש במים חיים לאיזון ולהסדרת המחזור החודשי אצל נשים. מים חיים יוצרים פעילות אנזימים משופרת, הגבוהה בשלושים אחוז ממי רשת, מים מסוננים, או מים מינרלים. האנזימים למעשה, חשובים יותר מכל מרכיב תזונתי אחר ואחראים כמעט לכל דבר פיזי או מנטאלי המתרחש בגוף, עוזרים להפוך חלבונים לחומצות אמינו, עוזרים למצות מינרלים מהמים והמזון והופכים מינרלים לרכיבים בסיסיים. חוסר פעילות אנזימית היא אחת הסיבות לחוסר איזון, מחלות, וזקנה בטרם-עת. שתיית מים חיים מובילה חמצן לכל אברי הגוף, יוצרת סביבה עתירת חמצן, יוצרת אשכולות מים זערוריים שמשפרים את תפקודי התאים ומסלקים רעלים, משפרים את הסתגלות התאים למתח ולחץ ולסביבה לחוצה. חכמינו הצביעו כבר לפני אלפי שנים כי ישנם יתרונות ברורים במים חיים על פני מים שאובים, ונראה אפוא כי המדע נמצא כיום בראשית הדרך להבנתם של היתרונות הללו.

ברית המילה:

את המצווה הזו שמרו ישראל לדורותם מאז ברית המילה של אברהם אבינו ועד ימינו, ועל חשיבות הסרת הערלה כתב רבי סעדיה גאון בספר האמונות והדעות (מאמר שלישי, פרק י): "הערלה הינה סרח עודף בגוף האדם": ואמנם, מחקרים חדשים מאששים זאת ומעלים כי הערלה שמסירים בברית המילה היא מעין "שקית" האוגרת בתוכה זיהומים, ולכן הסרתה מפחיתה את השכיחות של זיהומים בדרכי השתן, מחלות זיהומיות המועברות בתשמיש המיטה ומחלת הסרטן. מסיבה זו החלו בדורות האחרונים גם בני אומות העולם שאינם יהודים לעשות ניתוח להסרת הערלה, ובארצות הברית למשל, נימולים כיום כשישים אחוזים מהילודים הזכרים עוד בהיותם בבית החולים. את זמנה של מצות ברית המילה קבעה התורה ליום השמיני להולדת הבן, שנאמר (ויקרא יב, ב-ג): "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר... וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ": ומחייבת ההלכה לא להקדים ולא לאחר את ברית המילה אף אם היום השמיני חל בשבת או בחג ואפילו ביום הכיפורים; והנה, לאחרונה גילה המדע כי היום השמיני הוא המתאים ביותר לקיום ברית המילה, והרי לפניכם קטע מדבריה של ד"ר אילה אברהמוב אודות ממצאי המחקרים שנערכו בנושא, כפי שפורסם במאמרה "בעיות קרישה ודמום ביילוד" (אסיא, כרך ג עמוד 384):

"מנגנון הקרישה תלוי בקבוצת חלבונים הנוצרים בכבד, אשר נקראים 'גורמי קרישה' או 'פקטורי קרישה'... והם מפעילים זה את זה בשרשרת (בעזרת אנזימים) עד לקבלת הקריש היציב הנקרא פיברין. בימים הראשונים אחרי הלידה אין הכבד בשל עדיין לפעילות זו, וברור שאינו יכול לעמוד במעמסת יתר של פעילות כירורגית. דבר היכול לגרום למותו של התינוק עקב דמם מסיבי, ללא יכולתו של התינוק להתגבר על הדמם הזה. באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים הכבד מתחיל להתאושש הוא הולך ומתבגר, ותפקודיו משתפרים, ובגיל 8 ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי קרישה, ומניעת דמם":

הנה מצינו שרק מגיל שמונה ימים ישנם די גורמי קרישה בדם ומפליא שהתורה ידעה כבר לפני אלפי שנים להצביע דווקא על היום הזה!

אכילת בשר וחלב:

איסור אכילת בשר בחלב מוזכר בתורה שלוש פעמים (שמות כג,יט; שמות לד, כו; דברים יד, כא): "לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ": כידוע בימינו, מיד עם האכילה משתחררות במערכת העיכול חומצות שתפקידן לפרק את המזון בכדי שייספג בגוף. חלב הוא בסיס אשר מנטרל פעילות חומצית, ולפיכך אכילת חלב בסמוך לאכילת בשר מנטרלת את חומצות העיכול ומעכבת את עיכול הבשר, מה שעלול לגרום לריקבון הבשר בתוך הקיבה עוד לפני התפרקותו ולגרום נזק בריאותי מצטבר במשך השנים.

תוחלת החיים:

לפי נתונים שפורסמו על ידי משרד הבריאות נמצא כי מבין שלוש עשרה הערים הגדולות בישראל (מעל מאה אלף תושבים)- ניצבת בני ברק במקום השני מבחינת תוחלת חיים. עובדה זו מעלה תמיהה- כיצד יתכן שדווקא באחת הערים העניות בישראל ישנה תוחלת חיים גבוהה באופן יחסי?! נתונים אלו מעלים אפשרות סבירה שיש קשר ישיר בין תוחלת החיים לבין אורח החיים התורני, ויתכן כי הסיבה נעוצה בכך ששומרי השבת זוכים ליום אחד בשבוע בו הם לא מעשנים, לא מדברים בסלולרי, רגועים, שלווים ומנותקים מטרדות היום יום. נתון מעניין נוסף עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המצביעים כי תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות ביותר בעולם, ותוחלת החיים בקרב היהודים גבוהה בשנתיים בממוצע מתוחלת החיים בקרב הלא יהודים. דברים אלו מצביעים שיש משהו מיוחד בעם ישראל ובעיקר בקרב שומרי תורה ומצוות.

מיהו האדם האמיתי?

אנשים רבים עומדים אל מול הראי, מסתכלים בגופם, וחשים באופן טבעי כי הגוף הוא עצם הוויתם ועצמיותם, הוא ה"אני" האמיתי שלהם, הוא ולא אחר. תורת ישראל עמדה תמיד מנגד וטענה דברים הסותרים זאת, וכפי שמובא בשם רבי יצחק לוריא אשכנזי, האר"י הקדוש, בהקדמת הספר "שער הגלגולים": "דע, כי האדם עצמו, הוא הרוחניות אשר בתוך הגוף, והגוף הוא לבוש האדם, ואיננו האדם עצמו": משמע שהגוף הוא רק "לבוש" של הרוחניות אשר בתוכו, והרוחניות הזו היא היא האדם האמיתי, היא המחייה את הגוף שהוא דומם ביסודו, והיא מה שאנו נוהגים לקרוא בשם "נשמה".

למעשה, הנשמה רק משתמשת בגוף כגרזן ביד החוצב בו כדי לפעול פעולות בזה העולם, ומיד בעזבה את הגוף נשאר הגוף מוטל דומם, ואף שיש בו כל החלקים והאיברים- אין הם יכולים לפעול פעולתם בהסתלק הנשמה מהם.

וכל איש מבין האמת הזו, וראיה לזה כי לא יסכים לוותר על בנו שאינו טוב מראה גם תמורת נער יפה תואר וכל הון שבעולם- משום שיודע בעמקי הכרתו שעצם הווייתו ועצמיותו של בנו היא הנשמה אשר בתוך הגוף, והגוף הוא רק לבוש חיצוני לאדם האמיתי אשר בתוכו (על השאלה מדוע הגיעה הנשמה לזה העולם ונכנסה בתוך הגוף נשיב בפרק "מהי תכלית החיים").

הוכחות לקיום הנשמה

המדע המודרני החל דרכו בכפירה מוחלטת באפשרות קיומה של נשמה רוחנית המחייה את הגוף, והנה לפני שנים מספר מצאו החוקרים כי גוף האדם משחרר לחלל גז מסתורי בעת פטירתו, מה שעולה בנשימה אחת עם הנזכר בכתובים (תהלים צ,י): "יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם, עָמָל וָאָוֶן: כִּי-גָז חִישׁ, וַנָּעֻפָה": האם גז זה הוא הנשמה אשר עוזבת את הגוף בשעת הפטירה? האם בכלל יש נשמה רוחנית? בכדי להשיב על שאלות אלו פתחו אנשי המדע בסדרת מחקרים בהם נגבו עדויות ממאות אנשים ברחבי העולם כמפורט להלן:

א. אנשים שחוו מוות קליני: אדם הנמצא ללא דופק, ללא נשימה וללא גלי מח מוגדר מבחינה רפואית כמת, אולם לפעמים אנשים אלו חוזרים לחיים. במסגרת המחקרים נבדקו עדויות של מאות אנשים שמתו וחזרו. באופן מפתיע רובם המכריע דיווחו על חוויות דומות שעברו עליהם מיד לאחר שקבעו הרופאים את מותם. במרבית הדיווחים סיפרו המרואיינים כי "יצאו" מגופם, ריחפו מעליו וצפו מלמעלה בניסיונות ההחייאה שביצעו הרופאים (היו אף מקרים של עיוורים מלידה שתיארו את חזותם של הרופאים וחרשים מלידה שסיפרו מה הרופאים שוחחו ביניהם!), רבים דיווחו כי חלפו במנהרה ארוכה עם אור לבן בוהק בקצה, עברו מפגש עם קרוביהם שנפטרו, הביטו לאחור על חייהם ועוד. הדמיון הרב בין העדויות הרבות שנלקחו מעיד כי אין כאן מקריות, אלא מסלול קבוע מראש (מעניין גם שעל אף שידוע שהיעדר נשימה למשך מספר דקות גורם לפגיעה מוחית- היו מקרים של אנשים שחזרו ממוות קליני לאחר שעות ארוכות ללא נשימה מבלי שנגרם להם כל נזק מוחי; דבר זה הוא מעל הטבע ונראה שרק בורא שהוא מעל הטבע יכול לשנות את חוקי הטבע ולעשות כדבר הזה)!

ב. אנשים שעברו היפנוזה (רגרסיה): היפנוזה זהו תהליך בו מכניסים אדם למצב תת הכרתי, ועל ידי כך מעוררים אצלו מחדש חוויות מתקופות קדומות בחייו, אשר נדחקו אצלו במעמקי התודעה. במסגרת המחקרים הוכנסו מספר מתנדבים למצב היפנוטי, וכאשר התבקשו לתאר חוויות מהתקופה שלפני לידתם, הם מסרו תיאורים מפורטים על הנעשה בעולם הרוחני, אחרים מסרו תיאורים של חוויות מגלגולים קודמים (תוך שהם מציינים פרטים אישיים מחייהם הקודמים שנבדקו והתבררו כנכונים- כגון השם הקודם, המשפחה לה השתייכו, מקום המגורים, מקום הקבורה וכו', ולעיתים אף נמצא הקבר במקום מרוחק מאד ועליו מצבה עם השם ותאריך פטירה של מאות שנים לאחור), היו גם כאלו שהחלו לדבר בשפה שאינה מוכרת להם או בצורות ביטוי ושפות שכבר חלפו מן העולם ותיארו בדיוק רב מאורעות היסטוריים שהיו באותה תקופה קדומה. החוקרים קבעו כי אין לממצאים אלו הסבר מדעי סביר משום שהם מעבר לחוקי הטבע המוכרים ולפיכך הסיקו כי אנשים אלו כבר היו בעולם בעבר, מה שמכונה ביהדות "גלגולי נשמות" (נשמה שמתגלגלת חזרה לעולם בכדי לתקן מעשים שלא הספיקה לתקן בחייה הקודמים).

ג. אנשים שטענו כי הם גלגול של מישהו אחר: רבים הם הטוענים כי הם גלגול של מישהו אחר וכי הם זוכרים את חייהם הקודמים. בכדי לבדוק את העניין, החלו החוקרים לראיין כמה מאות אנשים כאלו, ולמרבה ההפתעה ידעו המרואיינים לציין פרטים אישיים מחייהם הקודמים שנבדקו והתבררו כנכונים. וידוע סיפורו של עז, הילד הדרוזי שטען כי בחייו הקודמים הוא היה חייל צה"ל שנהרג בקרב בלבנון, וידע לציין את מספרו האישי, כתובת המגורים שלו, שמה של אשתו, שמו של הבן שלו ותיאור של הדירה בה היה חי. הוריו נסעו עימו ועם צוות טלוויזיה לאותה דירה, ולמרבה הפלא כל הפרטים התבררו כנכונים ומדויקים להפליא.

לאור מחקרים אלו, הסיקו החוקרים שהאדם האמיתי הוא הרוחניות אשר בתוך הגוף, הנשמה, אשר עוזבת את הגוף בשעת הפטירה, ולפעמים חוזרת לעולם ונכנסת בגוף אחר, מתחילה חיים חדשים; הפסיכיאטרית האמריקאית הנודעת אליזבת קובלר רוס, שהייתה אחראית על חלק נכבד מהמחקרים האלו, הכריזה בסיומם בקול גדול: ''אני יודעת מעבר לכל צל של ספק, כי החיים ממשיכים לאחר המוות הפיזי''.

ואם לא די בכך, ישנן תופעות נוספות אשר מוכיחות את קיומה של הנשמה הרוחנית שבאדם:

א. דיבוקים: לעיתים נדירות נכנסת נשמה של אדם שנפטר מן העולם בתוך גופו של אדם שעודנו חי ומשתלטת עליו. אנשים שהיו עדים לתופעה מתארים אדם נורמאלי שלפתע מתהפכות עיניו, הוא מגלה תוקפנות כלפי חוץ או כלפי עצמו ומתחיל לדבר בקול שונה או בשפה זרה מבלי להניע את שפתיו (דיבור מהבטן). היו גם מקרים של דיבור בקול שאינו אופייני לאותו אדם, כגון ילד שדיבר בקול של אדם זקן, או אישה שדיברה בקול של גבר. רבי מנשה בן ישראל מביא מעשה בספר "נשמת חיים" אודות אישה בעיר פירארה, שכשהייתה נרדמת היו בוקעים קולות מגרונה. כששאלו את הקול "מי אתה?", השיב "אני הגוי פלוני, וביתי במקום פלוני", והחל לתת את כל הפרטים והסימנים לזיהויו ואף סיפר כיצד נכנס לגוף האישה. לאחר בירור קצר הסתבר כי מדובר באדם שמת זמן לא רב קודם לכן, והפרטים שנתן היו מדויקים במידה שרק האדם עצמו יכול היה לדעת.

ב. סיאנסים: סיאנס זוהי שיטת תקשור עם נשמות של אנשים שכבר נפטרו מן העולם, ועל אף שהוא מסוכן ואסור לעשייה על פי היהדות, יש בו בכדי להוכיח את קיומה של הנשמה הרוחנית.

ג. צילומי רוחות: במקרים מסוימים, תפסה עדשת המצלמה דמויות של אנשים שנפטרו מן העולם, ואשר עין אנושית לא הבחינה בהם. לאחר בדיקת אותנטיות על ידי מכונים שונים, מומחי צילום וגרפיקאים, נמצאו צילומי רוחות רבים כאמינים, ורק מחמת שמדובר בתמונות מפחידות למדי נמנעתי מלהציג כאן דוגמאות.

מהו השורש לנשמת האדם?

בתחילה עשה ה' את האדם דומם ביסודו, שנאמר (בראשית ב,ז): "וַיִּיצֶר ה' אלקים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה": ואז נפח בו נשמת חיים, שהעניקה לו יכולת צמיחה, תנועה ודיבור, שנאמר (בראשית ב,ז): "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה": ולשון "ויפח באפיו" מלמד כי כפי שאדם הנופח בבלון ממלא אותו מתוכו ממש- כך כאשר ה' נפח באדם את נשמתו הוא מילא אותו מתוכו ממש; נמצא כל אחד ואחד שוכן בו ניצוץ אלוקי, נשמה שהיא חלק אלוה ממעל.

המתים עתידים להחיות

כתוב (דניאל יב, ב): "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ": אחד מעיקרי האמונה זוהי הידיעה כי המתים עתידים להחיות באחרית הימים ומובא בדברי הרמב"ם (מאמר תחיית המתים, דפוס ליפסיא): "ואמרנו שתחיית המתים פינת התורה, ואין חלק למי שלא יאמין בה בתורת משה רבינו... שזאת ההכחשה מביאה להכחשת הנפלאות והכחשת המופת, כפירה בעיקר ויציאה מן הדת": עניין תחיית המתים הרי הוא נס גדול, והכופר בו כאילו מכחיש ניסים, והמכחיש ניסים כאילו מכחיש מעשה בראשית ומציאות הבורא, משום שברא ומקיים עולמו בכל רגע ורגע במעשי ניסים, ולפיכך זה הכופר בתחיית המתים אין לו חלק באלוקי ישראל.

כיצד יתכן שמתים יקומו לתחייה?

אמנם נראה הדבר מעל הטבע ולכן קשה האמונה בו, אבל הבורא וכלל מעשיו הרי הם מעל הטבע, ולכן תהא קלה האמונה ליודעיו. אך בעבור אלו שקשה אמונתם, הבאתי שני גילויי מדע שיש בהם אמת העניין, ומוכיחים אפשרותו מצד הטבע המוכר:

א. שיטת השיבוט הגנטי: שיטה מדעית זו מאפשרת לשכפל בעלי חיים, ובעצם ליצור בעל חיים שלם מתא אחד בודד, ואם כן ודאי אפשרי ליצור גוף אדם שלם משרידי עצמותיו הטמונות בקבר.

ב. נביטת הזרעים: לאחר הזריעה מרקיב הזרע באדמה, ולאחר מכן עובר שרשרת אירועים אשר בסופה הופך לנבט צעיר ממנו נוצר צמח חדש, ואם זרע שנרקב מסוגל "לקום לתחייה" ודאי אפשרי הדבר גם באדם.

הגמרא (ברכות טו,ב) מביאה את הפסוק (משלי ל-טו): "שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם": ושואלת: "וכי מה ענין שאול אצל רחם (מה שייך שאול (קבר) יחד עם רחם באותו פסוק)? אלא לומר לך מה רחם מכניס (שכבת זרע) ומוציא (אדם) אף שאול מכניס (אדם) ומוציא (אדם) והלא דברים ק''ו (שאם אל הרחם נכנסת שכבת זרע, שהיא נראית כדבר חסר ערך כביכול, ולבסוף יוצא ממנו אדם שלם, אז כל שכן שהקבר, אליו נכנס אדם שלם, סביר שייצא ממנו אדם שלם) ומסיימת הגמרא: "מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה".

כיצד ייבנה הגוף מחדש בתחיית המתים?

מבואר בספרות חז"ל שבעמוד השדרה של האדם ישנה עצם המכונה "עצם הלוז" (ויש האומרים נסכוי), והמדרש מביא שיחה בין שנים מחכמי ישראל אשר ממנה ניתן ללמוד אודות עצם זו (רבה כח,ג): "(אמר הראשון) מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא? אמר לו: 'מלוז של שדרה'. אמר לו: 'מנין אתה יודע?' אמר לה: 'איתיתה לידי (תביא אלי עצם כזו) ואנא מודע לך (ואני אוכיח לך)- (ואכן הביאו עצם כזו) טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום'": שאין עצם זו נשחקת בשום דבר שבעולם והיא נשארת בקיומה עד תחיית המתים- וממנה ייבנה הגוף מחדש לעתיד לבוא, כפי שמבואר בזהר הקדוש שבתחיית המתים העצם תרכך את הגוף ותעשהו כשמרים בבצק, ואז תתפשט לארבע כיוונים וכך ישתכלל הגוף וכל האברים יצמחו, וכשיהיה הגוף מושלם יחזיר בו ה' את הנשמה ויקום לתחייה.

עצם הלוז אינה נרקבת גם אצל גויים, אך לפי סידור רבי שבתי מרשקוב ברשעים היא דווקא נרקבת, ומביא החיד"א בשם תלמידי האר"י הקדוש שגם באלו החייבים עונש כרת נרקבת עצם הלוז (כרת הוא עונש שחייבים בו על עבירות מסוימות כגון אכילה ביום כיפור, חילול חג הפסח, אי שמירת טהרת המשפחה ועוד), ואלו שאינם יזכו לקום בתחיית המתים.

מדוע דווקא עצם הלוז?

האדם הראשון הוזהר שמא יאכל מעץ הדעת כמו שנאמר (בראשית ב,ז): "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ": עד אותו זמן לא היה מושג מוות באדם, והזהיר ה' את האדם שאם יאכל מהעץ יטעם טעם המוות מהו שנאמר (בראשית ב,יז): "כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת": ואכן מרגע שאכל נקנס שיתקיים בו מושג המוות שנאמר (בראשית ג,יט): "עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב": ואולם עצם הלוז היא האבר היחיד שלא השתתף בהנאת האכילה מעץ הדעת, ולכן לא נקנסה במיתה וזכתה שממנה יבנה הגוף בתחיית המתים. רבי יעקב עמדין הרחיב אודות עצם הלוז בסידור "בית יעקב" (לוויית המלכה בסעודה, עמודים רו-רז): "ונמצא בספרים שיש עצם באדם... שאינו נהנה משום אכילה כי אם מזו הסעודה של מוצאי שבת. ואמרו שממנו בניין גוף האדם ואך הוא לבדו נשאר בקבר אחרי ריקבון עצמות הגוף, כי ממנו תתחיל התחייה לעתיד, שהוא כשאור לגוף כידוע": ומכאן שעצם הלוז נהנית מאכילה אחת בלבד, והיא אכילת סעודת מלוה מלכה, סעודה רביעית של מוצאי שבת, שהיא היא סגולה לזכות לקום בתחיית המתים.

מהי התורה שבעל פה?

נאמר בתורה (שמות כד,יב): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם": ומסביר הרמב"ם (הקדמת הספר יד החזקה): "תורה, זו תורה שבכתב. והמצוה, זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה, ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה": ונמצינו למדים כי שלושה דברים קיבל משה רבנו בהר סיני:

א. לוחות האבן: אלו לוחות הברית, שעל גביהן נמסרו עשרת הדיברות, שהם עיקר הדת וראשיתה, אבן היסוד לקיום דרכי התורה (כמובא במהרש"א ביאורו של רב סעדיה גאון שכל תרי"ג מצוות כלולות בהן).

ב. התורה: זו התורה שבכתב, אותה כתב משה רבנו בצו האלוקי ובהוראתו, כפי שמסביר הרמב"ם (הקדמת הספר יד החזקה): "כל התורה, כתבה משה רבינו, קודם שימות, בכתב ידו, ונתן ספר לכל שבט ושבט, וספר אחד נתנהו בארון לעד, שנאמר (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו": ואמנם לא ניתנה תורה אלא כדי שיקיימוה ישראל, אך הוראותיה אינן מפורטות במידה הנחוצה להבנת שכלנו ולכן קיבל משה רבנו גם את הדבר השלישי (המצוה).

ג. המצוה: זו התורה שבעל פה שהיא פירוש לתורה שבכתב, והיא היא המורה את הדרך לקיום התורה שבכתב הלכה למעשה. כך למשל התורה מצווה להניח תפילין באמרה (דברים ו,ח): "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ": אך איננה מפרטת את האופן בו יש לקיים את המצוה, ההלכות והדינים שלה, ואלו מפורטים ומבוארים בתורה שבעל פה (וכן גם לגבי שאר מצוות התורה), ומסביר הרמב"ם (הקדמת הספר יד החזקה):

"והמצוה, שהיא פירוש התורה, לא כתבה, אלא צוה בה לזקנים, ליהושע ולשאר כל ישראל, שנאמר (דברים יג, א) 'את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות וגו', ומפני זה נקראת תורה שבעל פה: אע"פ שלא נכתבה תורה שבע"פ, לימדה משה רבינו כולה, בבית דינו, לשבעים זקנים. רבי יהודה הנשיא הנקרא רבינו הקדוש חיבר המשנה, והוא קיבץ כל השמועות, וכל הדינים, וכל הביאורים והפירושים, ששמעו ממשה רבינו, ושלמדו בית דין שבכל דור ודור, בכל התורה כולה, וחיבר מהכל ספר המשנה. ושננו לתלמידים ברבים, ונגלה לכל ישראל, וכתבוהו כולם, ורבצי בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל: רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא קיבל את התורה שבעל פה מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מרבן גמליאל אביו, ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מרבן גמליאל הזקן אביו, ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מהלל אביו, ושמאי והלל משמעיה ואבטליון, ושמעיה ואבטליון מיהודא ושמעון, ויהודא ושמעון מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, ויהושע ונתאי מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן, ויוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן מאנטיגנוס, ואנטיגנוס משמעון הצדיק, ושמעון הצדיק מעזרא, ועזרא מברוך, וברוך מירמיהו, וירמיהו מצפניה, וצפניה מחבקוק, וחבקוק מנחום, ונחום מיואל, ויואל ממיכה, ומיכה מישעיה, וישעיה מעמוס, ועמוס מהושע, והושע מזכריה, וזכריה מיהוידע, ויהוידע מאלישע, ואלישע מאליהו, ואליהו מאחיה, ואחיה מדוד, ודוד משמואל, ושמואל מעלי, ועלי מפנחס, ופנחס מיהושע, ויהושע ממשה רבינו, ומשה רבינו מפי הגבורה. כל אלו החכמים הנזכרים, הם גדולי הדורות. מהם ראשי ישיבות, ומהם ראשי גליות, ומהם סנהדרי גדולה. ועמהם בכל דור ודור, אלפים ורבבות, ששמעו מהם ועמהם":

ומדבריו אנו למדים כי כל ההוראות, ההלכות והדינים המפורטים בתורה שבעל פה שמע משה רבנו מפי הגבורה במעמד הר סיני לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לימדם ומסרם בעל פה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים לאנשי כנסת הגדולה וכן על זו הדרך- חכמי כל דור לימדו ומסרו לבאים אחריהם, עד אשר לפני כאלף שמונה מאות שנים לערך הבחין רבי יהודה הנשיא בירידת הדורות וחשש שתשתכח תורה מישראל- ולכן העלה את הכל על הכתב, וחיבור זה הוא הקרוי "משנה", והוא יסוד ההלכה. במשך הזמן עברה המשנה ביאורים נוספים והם הקרויים "גמרא" ("תלמוד").

אופן מסירת התורה שבעל פה איש מפי איש עד משה רבנו, והעובדה שאחרי הכל ישנה עד היום רק תורה אחת ולא כמה תורות, מעידים יחד על מהימנות המידע שהועבר מדור לדור, ומכאן אנו סומכים ובטוחים שזהו רצון ה' שנשמור חוקי התורה שבכתב על פי הוראות התורה שבעל פה, ולכן אלו הכופרים בתורה שבעל פה דינם ככופרים בתורה שבכתב ואין להם חלק באלוקי ישראל.

אם התורה שבעל פה היא פירוש לתורה- מדוע לא הוכנסה בתוך התורה?

הרי אם הפירוש היה כתוב בתוך התורה שבכתב, הייתה מופרת עצת המקטרגים, המבקרים, והמפקפקים במהימנות התורה שבעל פה. אולם רבינו משה מקוצי, נותן טעם לדבר בשם פרקי דרבי אליעזר ("סמ"ג- ספר מצוות גדול"):

"טעם שלא נכתבה התורה שבעל פה על ידי משה רבינו: "מפני שראה הקב"ה שעתידים אומות העולם לכתוב עשרים וארבעה ספרים שיש בתורה נביאים וכתובים ולהפכם לרעה ולמינות, לכן מסר סימנים למשה בעל פה, ולא הסכימו מן השמים שיהא נכתב עד אחר שעמדו אמונות אדום (נצרות) וישמעאל (איסלאם) פן יעתיקו אותם הגויים ויהפכו אותן לרעה כמו שעשו בתורה שבכתב, ולעתיד לבוא ישאל הקב"ה מי הם בני, בני ישראל, מביאים ספר תורה, והאומות מביאין ספר תורה, אלו אומרין שהן בניו, ואלו אומרים שהן בניו, הקב"ה שואל מי יש לו הסימנים שמסר בסיני בעל פה, ואין יודעים כי אם ישראל, וזהו שכתוב בהושע (ח ב) 'אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו', עכ"ל. והיינו שהנביא שואל ומסביר בשם ה' 'אכתוב לו רובי תורתי', הרי על ידי זה, מי יבחין מי הם בני, ו'כמו זר נחשבו'!"

כלומר, מאחר והנוצרים, המוסלמים וכן להבדיל המתבוללים, הקונסרבטיבים והרפורמים- כל אלו מקיימים מצוות, לפי מבטם האישי אמנם, אך הם מסתמכים על ספר התורה שבכתב, וכאשר יבוא ה' לעתיד לבוא וישאל: "מי הם בני לתת להם שכרם?", גם אותם גויים יטענו שהם בניו הראויים לשכר, אלא שה' יבדוק מי יודע הפירושים שניתנו בתורה שבעל פה איש מפי איש, וכמובן ידעו זאת רק היהודים הדבקים ומקיימים אותה תורה כבר שלושת אלפים ושלוש מאות שנה. משל לאבא שמסר כרטיס אשראי לבנו, ואת הקוד הסודי מסר לו בעל פה והזהירו שלא ישכחנו ולא ימסרנו לאיש זר.

מנין שהתורה שבע"פ היא הפירוש האמיתי ולא המצאה מאוחרת?

מצינו כבר כמה כתות לאורך ההיסטוריה, בעיקר בתקופת אמצע בית שני, שטענו כי פירוש התורה הנמצאת בידי הפרושים (חרדים) הוא המצאה מאוחרת. אותן כתות הלכו ופירשו את התורה כרצונם תוך עיוות כוונת המקראות וביקשו להתנתק בעוז ותעצומות מקיום התורה שבכתב על פי קבלת האבות. והנה משיב לעניין זה רבינו משה סופר זצ"ל (חתם סופר יו"ד סימן שנו):

"כל סידורי מצוות, נראה לי כשיגעון מי שיאמר, שבאחד מהדורות קם אחד, והמציא להניח תפילין, ויצא בקרן אחד (עם תפילין) על מצחו, והטעה העולם לומר זהו טוטפת האמור בקרא (בתורה), הלא ירגמוהו העם ויאמרו זה לא שמענו ולא ראינו מאבותינו מיום עמדנו על הר סיני, ועימנו משה רבינו עליו השלום, ואחריו יהושע בן נון, וזקנים, ונביאים, מי ימלא לבו לחדש דבר, וכן בענין סוכה וארבעת המינים (שלא מפורש בתורה אופן קיום מצוות אלו), וכל מעשה קרבנות, מי יכול לשנות הדבר בענין הנהוג בכל יום ויום לפני זקנים ונביאים, אם לא כך ראינו בעינינו ממשה רבינו עליו השלום ותלמידיו ותלמידי תלמידיו עד היום הזה, ויסכר פי דוברי שקר הקראים הרעים תימק לשונם בחיכם, כלה ענן וילך יורד שאול לא יעלה": ומי שאינו משוחד בדעות קדומות ודאי ימצא כאן ישוב לשאלה הנוקבת.

סמכותם של חכמים ומשגיח

המצוות ביהדות מתחלקות לשתי קבוצות:

א. מצוות "דאורייתא" (ציווים מפורשים מהתורה): ואחת מהן היא המצוה האמורה בתורה (דברים יז, ח-יא): "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל": הנה התורה מצוה להיוועץ בחכמים ולציית לדבריהם כלשונם, כך שלמעשה התורה עצמה נותנת לחכמים את סמכותם להורות לציבור!

ב. מצוות "דרבנן" (תקנות שתיקנו חכמים): בהסתמך על הציווי בסעיף הקודם- עם ישראל מחויב מהתורה לציית למצוות שתיקנו חכמים, ומכאן נלמד כי דין תקנת חכמים כמוהו כדין מצוה מן התורה (ומסיבה זו אנו מברכים גם על מצוות שתיקנו חכמים בנוסח "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו"- שהרי הוא ציוונו בתורתו לקיים מצוותיהם).

ספר החינוך מפליג בעונשו של מי שמקל בדברי חכמים (תצ"ה): "ועובר על זה, ואינו שומע לעצת הגדולים שבדורו בחכמת התורה ככל אשר יורו, מבטל עשה זה, וענשו גדול מאד, שזהו עמוד החזק שהתקוה נשענת בו. ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת": וחשוב שידע האדם כי החכמים בזה העולם עתידים להיות הדיינים בבית דין של מעלה, ואם עובר על תקנתם כאן עתידים הם לדונו שם, והיו שחזרו ממוות קליני וראו תמונה של חכם גדול, ונשבעו כי פגשו בו למעלה על אף שלא הכירוהו כלל קודם לכן, וסיפרו כי הרגישו בקדושתו האדירה, וכי היו כל מעשיהם נפרטים לפניו עד אשר חשו מבוכה גדולה כאשר עמדו לנגדו, וברור כי אין להסתכל בזה וחייב לציית לתקנות חכמים רק כי ה' ציווה זאת בתורתו הקדושה, אך עניין זה הבאתי כדי לחזק החלשים למען יראו וייראו.

תוכן העניינים

אורות של אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה