אור ברסלב
אורות של אמת שער האחווה › עצות לחיי הנישואין

אורות של אמת

שער האחווה · עצות לחיי הנישואין

דרכי שלום

אין פרק זה עומד בפני עצמו, אלא נמשך הוא מכל מה שביארנו עד עתה בפרקים "אהבת הבריות" ו"דרכי שלום", שהם עוסקים ביחסי אנוש בכלל, ובלי הבנתם קודם קשה יהיה להשיג התועלת כולה מן הפרק הזה!

המשפחה היא מרכז חייו של האדם, שאם מערכת היחסים ביניהם בריאה, יזכו בני הזוג לברכה בכל תחומי החיים, ואם לאו יהיה ביתם מתפורר אל מול עיניהם, וכבר מצינו כמה וכמה מקרים כאלו. אבל יש לדעת, אף אם נראה שאינם מתאימים זה לזו, אם זיווגם הקב"ה ודאי שמתאימים- אלא שעליהם ללמוד ההדרכה האלוקית ואז יוכלו אף הם לפסוע אל מחוזות של אהבה, אחווה, שלום ורעות.

דעו כי שניכם אחד

נאמר (בראשית ב, כא-כג): "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת": ויש לשאול מדוע ה' ברא את האישה מתוך האיש ולא בראה ברייה בפני עצמה כפי שברא את שאר בעלי החיים?

והנה מתיישבת הקושייה הזו בדברי הספר "בלבבי משכן אבנה" (פרק ב- הקב''ה ''מזווג זיווגים''): "שורש המציאות של בת זוגו של האדם, היה חלק מהאדם עצמו. לפני שנפרדה ממנו, היתה בת זוגו חלק ממנו. לאחר מכן היה פירוד, ואחר שבנאה הקב''ה, כתוב: ''ויביאה אל האדם''. מצורתו של הזיווג הראשון שהיה בעולם, למדים אנו שענין הזיווג אינו סתם לחבר בין שני דברים, אלא עניינו למצוא את החלק של האדם עצמו, כמו שאמרו חז''ל שהאדם הוא ''פלג גופא'': כלומר, ביקש ה' ללמדנו הכרח הזכירה ששני בני הזוג הם זה מבשרו של זו למען יחיו באהבה וכבוד הדדיים ויהפכו יחד לאדם אחד שלם בבחינת הפסוק (בראשית ב,כד): "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד": וכדרך שפסק הרמב"ם (הלכות אישות פטו): "צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו": ומה לנו כמעשה הידוע בגאון אריה לוין זצ"ל, שהגיע עם אשתו לרופא ואמר בכאב: "אדוני הרופא הרגל של אשתי כואבת לנו", וזוהי דרך המוכרחת לו לאדם, שיכאב בכאבה של אשתו, יתעצב בעיצבונה, וגם, ישמח בשמחתה.

אל יטעו בני אדם לחשוב חלילה שייטב להם זה בלעדי זו, אלא תמיד ישימו על ליבם כי (בראשית ב,יח): "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ": וכמו שפסוק אחר אומר (בראשית ה,ב): "זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם... וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם": הרי שניהם יחד קרויים אדם וכל אחד לחוד הריהו חצי אדם ("פלג גופא"). על כן, כל שיש להם הוא ללמוד את הדרך להיבנות יחד, על ידי שיציירו בשכלם שאינם שני יחידים- אלא שני חצאים אשר ביחד הם אחד שלם, ובזה ייטב להם הטבה אמיתית.

הכנסת השכינה הביתה מקרבת ביניכם

אמרו רבותינו (יבמות סג): "לא איש בלא אשה ולא אשה בלי איש ולא שניהם בלי שכינה": ואמנם כבר ביארנו כי איש ללא אישה הוא חצי אדם וכן להפך, אך גם כאשר הם יחד, אין חייהם שלמים אלמלא שכינה שורה ביניהם, ומובא בגמרא (סוטה יז,א): "איש ואשה זכו, שכינה ביניהם; לא זכו - אש אוכלתם": מהו "זכו"? זכו הוא לשון זיכוך, שאם זיככו נפשם, התקדשו, נכנסה שכינה ביניהם, ואם לאו אש אוכלתם, ורמז לדבר שאם מסירים אותיות הוי"ה (שם ה') מצמד המילים "איש ואשה" נשאר רק "אש אש".

איך מכניסים שכינה הביתה? על ידי מצוות טהרת המשפחה (כפי שכבר כתבנו בפרק "שמירת כל המצוות" תחת הכותרת "טהרת המשפחה"), וכן על ידי שמירת שבת (ראו בפרק "השבת") ולימוד תורה ומוסר יחד (כפי שכבר ביארנו התועלת בכמה מקומות).

שניכם שונים זה מזו

חכמי ישראל טענו תמיד שיש הבדלים בין המוח הגברי למוח הנשי, למשל כתביו של הרמב"ם, שניתנו בהם עצות נפרדות לגבר ועצות נפרדות לאישה. המדע לעומתם טען שכל הבדל בין גברים לנשים, הוא מחמת החינוך השונה שקיבלו בילדותם, ולא בגלל הבדלים מולדים. אך גם אנשי המדע מודים כיום שיש הבדלים מולדים, והמוח הנשי שונה בתכלית מהמוח הגברי, ולמשל הספר "גברים ממאדים נשים מנגה", שנכתב על ידי הפסיכולוג ג'ון גריי, ועוסק כולו בהבדלים אלו; מתוך כך חייבים שני בני הזוג להבין כי הם נבדלים זה מזו מבחינת צרכים, צורת חשיבה ואופן קבלה של דברים, ולכן אל להם לנסות להעניק לשני את "מה שאני צריך", כי מה שהגבר צריך שונה בתכלית ממה שהאישה צריכה;

האישה נבראה ביסודה עם יותר עדינות נפש על מנת שתוכל לקיים את תפקידה בתוך הבית בחינוך הילדים, והיא זקוקה בעיקר לאמפתיה, התעניינות והפגנת הערכה; על הבעל לחשוב מתי בפעם האחרונה החמיא לה על שהיא מנקה את הבית או מבשלת עבורו? למשל ביטוי כמו "אשרי חלקי שזכיתי באישה כמוך" יכול לעשות פלאים!

הגבר נברא יותר סמכותי ותקיף כדי לקיים את מלחמת הקיום מחוץ לבית, והוא זקוק בעיקר לתחושת סמכותיות וגיבוי; אישה המבקשת שיהא בעלה "משתף פעולה", תעניק לו תחושה שהוא גיבור כארי, מוצלח ומשובח ובזה מעצמו יתייצב לימינה, אך אם תנסה בתקיפות להטותו לצידה סביר שיתנגד ויתמרד כנגדה כדי להוכיח שהוא מסוגל להיות תקיף יותר ממנה; לכן, אישה הנבונה תיזהר שלא "לשבור לו את המילה", גם אם נראה לה שטעה, שכן הדבר החשוב לו באמת היא התחושה שאשתו תומכת בו בהחלטותיו ובפעולותיו; למשל ביטוי כמו "אשריך, כמה שאתה מוצלח" יכול לעשות פלאים!

כלה בחמתה

בין הנבואות העוסקות בדורנו מצינו (מיכה ז,ו): "כִּי-בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ": בדור שבו החוצפה גוברת, כיבוד הורים כמעט ואיננו קיים ובמשפחות רבות בני הבית נעשים אויבים זה לזה- לא ניתן להתעלם גם מהתופעה של עימות כלה בחמתה, תופעה שהסובל העיקרי ממנה הוא הבעל שנקרע בין שני הניצים, תופעה שנגמרת לא פעם בגירושים.

כדי להבין את שורש הבעיה הבה נתבונן:

כל השנים, האם היתה מבשלת, מכבסת ועושה את כל צרכיו של בנה מתוך תשוקה לעשות לו נחת רוח, וכעת יש לה "מחליפה"; האם בוחנת את המחליפה החדשה מכל עבר, כי מבקשת לוודא שבנה מקבל את אותם תנאי חממה שהיא היתה מעניקה לו; אם האם מוצאת פגם, מיד היא פותחת במלחמת חורמה באשת בנה האהוב כדי "להגן על זכויותיו" תוך בטחון מלא ש"המטרה מקדשת את האמצעים".

איך עוצרים את זה?

א. אסור לבעל לספר לאימו כי אשתו לא דואגת לו כראוי, או לא מבשלת טוב או לא מכבסת וכו': כל ליקוי בתפקודה של אשתו עלול להתפרש אצל אמו כעילה מוצדקת לצאת למלחמה, והבעל יהיה המפסיד הגדול מכך כי ימצא עצמו בין הפטיש לסדן.

ב. חייב הבעל לסרב בכל תוקף לקבל לשון הרע ורכילות מאימו על אשתו ומאשתו על אימו, כמובן תוך שמירה על כבודן ובדרכי נעם.

ג. נאמר (בראשית ב,כד): "עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ": התורה מלמדת על הלגיטימיות של עזיבת ההורים, שכן דרך העולם היא שילדים עוזבים את בית הוריהם להקים את ביתם שלהם; ואמנם חייב הבעל להיזהר מאד בכיבוד הוריו שמא יפגע ברגשותיהם, אך מוכרח במקביל להידבק בעיקר באשתו ובמשפחתו החדשה, וככל שיגביר הדבקות באשתו תהא דווקא היא מושכתו אל בית הוריו.

ד. בת ישראל היקרה, בעלך אוהב אותך אבל גם את אימו, אהבתו לאימו שונה בתכלית מאהבתו אליך ואין היא באה במקומך אלא יש בליבו מספיק מקום לשתיכן. לכן עליך להבין שכשם שהוא לא יוותר על אהבתו אליך כך לא יוותר על אהבתו לאימו, ועל כן אל תנסי לשכנעו לוותר על אימו כי זה יהפכו כנגדך.

כיצד תנהג כשאשתך מטיחה בך האשמות בלי סיבה?

נכנסת הביתה מהעבודה, עייף, מיוגע, מיוזע. פתחת את הדלת, ובלי אות מוקדם, גשם האשמות חסרות שחר מוטח על פניך. אתה מנסה להבין את הסיבה ונכשל, מנסה להוכיח שאיננה צודקת והיא מראה לך "עובדות" שהיא כן צודקת, מנסה להסביר לה שעובדות אלו הן בדמיון שלה והיא אומרת שאתה שקרן, מבקש שתדבר אליך יותר בכבוד והיא מחריפה את דיבורה. ואתה? ממש חסר אונים! איך עוצרים את זה?

ראשית עליך לדעת שאשתך היא "המראה" של השכינה בבית, ואם יחסך מנוכר לשכינה, עשויה אשתך להתפרץ מבלי סיבה הנראית לעין, ואין זו אלא זעקה מכוונת ממעל המיועדת לזעזע אותך ולהחזירך למסלול עבודת ה'; לפיכך על הפסוק (בראשית ב,יח): "אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ": דרשו רבותינו (בראשית רבא יז,ג): "אם זכה עזר, ואם לאו-כנגדו": שאם זכה, כלומר זיכך נפשו, תהא אשתו עזר, אך אם לא זכה, לא זיכך נפשו, כי עבר עבירות ופגם בה, תהא אשתו כנגדו, ואין זה אלא אות המורה לו כי סטה מדרך ה'.

על כן צריך שתדע כי הסיבה איננה באשתך ובודאי שאיננה רעת לב חלילה, אלא היא נדחפת לכך ממעל משום שטעית ביחסך לשכינה, ועל כן, צעד ראשון שעליך לעשות הוא לפשפש במעשיך ולשוב בתשובה (ראה בפרק "התשובה").

סיבה נוספת להתפרצויות כאלו היא שנשים נוטות בדרך כלל להפנים כעס, אולם לאחר תקופה הן "מתמלאות" ואז מטיחות הכל ברגע אחד, מבלי שאתה יודע שהשורש לזה נעוץ במעשים שעשית לפני זמן רב; לעיתים גם האישה עצמה מבולבלת ולא יודעת את הסיבה הזאת, ולכן היא מחפה על כך במטר האשמות שאינן בהכרח קשורות לבעיה האמיתית; לפי זה נמצא שהתקפות כאלו הן פעמים רבות רק תפאורה לבעיה מרכזית אחרת, וכדי להשכין שלום ביניכם עליך לאתר את אותה בעיה, אך אין זו משימה קלה ולכן ההמלצה היא לפעול באופן הבא:

א. מאחר והאישה פועלת מתוך דחף בלתי נשלט אסור לך לנסות להוכיח שהיא טועה, וגם לא לנסות להסביר לה שלא ראוי לדבר אליך בצורה כזאת, כי לא תצליח בכך ורק תחמיר את המצב.

ב. גם אם אתה סבור שאתה צודק, עליך להסכים איתה ולומר שיש בסיס לדבריה, שאתה מבין אותה ורק צריך שתיתן לך מעט זמן לחשוב איך אתה מתקן.

ג. בזמן שהרווחת עליך לעשות חשבון נפש עמוק ולאתר את אותה בעיה מרכזית שמפריעה לה, ואל תשוב לשוחח איתה על הנושא עד אשר תמצא את הבעיה.

ד. אחרי שמצאת את הבעיה עליך לומר לאשתך שחשבת על הדברים והגעת למסקנה שהיא צודקת, שטעית ואתה מתחרט על כל מה שעשית, תרעיף עליה מטבעות לשון, תאמר לה שאתה אוהב אותה ושלא תעשה את זה יותר (ובאמת לא לעשות את זה יותר!), אם צריך אל תתבייש לכרוע על ברכיך, להתחנן שתסלח לך ותמשיך לחזר אחריה בדרך זו שוב ושוב עד אשר יתרכך ליבה ויעלה חיוך מאושר על פניה, וכשזה יקרה, אתם תרגישו שוב את אותה תשוקת נעורים נפלאה שהייתה לכם בתקופות התום שלפני הנישואין.

תוכן העניינים

אורות של אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה