אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
שמות · ויקהל
ויבאו האנשים על הנשים. וכ' רבותינו בעלי התוס' עה"ת וז"ל, כלומר לשלול מהן תכשיטיהן כדכתיב חח ונזם ואעפ"כ הנשים שמחות וזהירות במלאכת שמים כדכתיב כל הנשים אשר נשא לבן אותנה לפיכך זכו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש לפי שבמעשה העגל לקחו תכשיטיהן בעל כרחן כדמשמע מדכתיב ויתפרקו וגו' ובמעשה המשכן שמחו בנתינה לפיכך נתן להן ר"ח לי"ט ונ"ל דזהו ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן ואגב אותו ר"ח משמרות כל ר"ח השנה עכ"ל, הנה עצם ביטול מלאכה לנשים בר"ח, מבואר בירושלמי פסחים פ"ד ה"א ובתענית פ"א ה"ו נשיי דנהיגין דלא למיעבד עובדא יומא דירחא מנהג, ומובא בתוס' חגיגה י"ח ע"א, וטעם המנהג שנובע מן המתנה שניתן להן בזה על שהיו שמחות בנתינת תכשיטיהן למשכן מבואר בפדר"א פמ"ה, ומובא ברש"י מגילה כ"ב ע"ב, וע"ש תוד"ה ושאין ובמש"כ שם עה"ג, אמנם במאי דמסקו מדוע דוקא בר"ח מפני ששמחתן היתה בר"ח ניסן כו', הנה בטור או"ח סי' תי"ז נתן לזה טעם אחר ע"ש, אולם בהגהות לפדר"א שם כ' השייכות של שמחת ר"ח לנשים. שענין ימי טומאת נדתן לעונה בינונית הוא ל' יום וחזרת טהרתן היא כעין חסרון ומילוי הלבנה כל חדש כו' ע"ש.