אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
שמות · בא
החדש הזה לכם ראש חדשים. הנה בסנהדרין י"ב ע"ב דרשינן מתיבת הזה. זה ניסן ואין אחר ניסן, ומה"ט הוסיף שמואל שם ואמר אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן, ופירש"י דכיון דראוי לקבוע ניסן קרינא ביה זה ניסן ואין אחר ניסן, אולם לפ"מ דשמואל איירי בלכתחילה, קאמר התם עיברוה. מאי אמר עולא אין מקדשין את החדש קידשו מאי אמר רבא בטל העיבור ר"נ אמר מעובר ומקודש א"ל רבא לר"נ מכדי מפוריא לפסחא תלתין יומין הוו ומפוריא דרשינן בהלכות הפסח כו' וכי מטי ריש ירחא מרחקין ליה אתי לזלזולי בחמץ א"ל מידע ידעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא אמרי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד האידנא, וכ' התוס' אמתניתין דעדיות דתנן הם העידו שמעברין את השנה כל אדר הוי מצי לאקשויי, וכן כפלו קושיום זו בר"ה ד"ז ע"א, ובשני המקומות נשארו בקושיא ע"ש.
ולכאורה תמוה איך אפשר להקשות כן אפילו לר"נ ומכש"כ אמשנה דעדיות, הלא לשון המשנה דעדיות הוא, הן העידו שמעברין השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים, ומפרש בר"ה שם מ"ט דמ"ד עד הפורים ומשני כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ ואידך מידע ידעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא וסברי חושבנא הוא דלא סליק לרבנן עד האידנא ע"ש ולפ"ז הרי החשש דאתי לזלזולי בחמץ היה אצל התנאים גופייהו, ומה"ט גופה אמרו עד הפורים, ובכ"ז הכריעו בעדותן להחליט שמעברין השנה כל אדר, ואיך כתבו התוס' דרבא הוה מצי להקשות אמשנה דעדיות, הלא התנאים בעצמם הקשו קושיא דזלזול בחמץ, ועל זה גופה היו צריכים לעדותן דר' יהושע ור' פפייס.
וי"ל דאוקימתא דסתמא דגמרא בר"ה, במה היתה המחלוקת דהן העידו, עם אלו שהיו אומרים עד הפורים, נתברר להם אחרי דשקלו וטרו ר"נ ורבא בסנהדרין שם אהא דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן, ועפ"ז שפיר הקשו התוס', אחרי דבקושית רבא חזינן דאיהו לא ידע עדיין טעם פלוגתם בעדיות, א"כ טפי הי"ל להקשות קושיתו דזלזול חמץ אמתניתין דעדיות.
ואכלו את הבשר בלילה הזה. והנה במכילתא דריש בלילה הזה שומע אני כל הלילה ת"ל ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו עד בקר למה נאמר לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר ואיזה זה עמוד השחר מכאן אמרו אכילת פסחים ואכילת זבחים והקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל הנאכלים ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוה"ש ומפני מה אמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ולעשות סייג לתורה כו' ר' אלעזר אומר נאמר כאן לילה ונאמר להלן לילה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. והנה בהתוה"מ הבין דת"ק דר"א דהכא הוא ר"ע, ולעד"נ דתנא אחרינא ודעה שלישית היא, ראשונה דר"ע דריש בברכות ד"ט ובפסחים ק"כ ובזבחים נ"ו עמוד השחר מקרא דחפזון עד שעת חפזון, ותנא דמכילתא דריש מיתורא דעד בקר ליתן תחום לבקרו של בקר ואיזה זה עמוה"ש, ועוד דר"ע בגמרא לית ליה הרחקה כלל, ותנא דברייתא דהכא מסיק ומפני מה אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה, וע' מה שהארכתי בזה בחידושי,לזבחים שם.
והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך. בירושלמי ברכות פ"ג ה"ג אהא דקטנים פטורין מן התפילין גרסינן מניין. למען תהיה תורת ה' בפיך בשעה שהוא תדיר בה, וכ' בפ"מ וקטן אינו יכול להיות תדיר בתפילין לפי שאינו יכול לשמור גופו כו' ע"ש, והוא כדפירש"י בברכות ד"כ ריש ע"ב ע"ש, וכן מדויק מלשון הש"ס ס"פ לולב הגזול דקאמר קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין ע"ש, והאי שמירה היינו שמירת הגוף בטהרה, והיינו נמי מה שפירש"י בסוכה שם לשמור תפילין שלא יכנוס בהן לביה"כ ע"ש, ואינו סותר לפירש"י בברכות שם דשמירת הגוף הוא ניהו נמי שמירת התפילין, ולהכי אין זה ענין לקטן שהגיע לחינוך כמש"כ התוס' בברכות ד"כ סוף ע"א, דהכא לאו בחינוך תליא מילתא אלא בזריזות הקטן לשמירת עצמו בטהרה כשהוא מעוטר בתפילין, ולפי שלדבר כזה אי אפשר לקבוע זמן בהחלט דהא אפילו גדול שאינו יכול לשמור גופו בטהרה פטור מן התפילין כדאמרינן בחולין ק"י ע"א, משו"ה נהגו העולם כדעת הרמ"א ס"ס ל"ז בשם העיטור דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד וע"ש במפרשים מה שהביאו בשם הב"ח ומהר"ש הלוי ז"ל, וע"ע בתוס' ערכין ד"ב ע"ב ד"ה אביו לוקח ובמה שהארכתי בחידושי שם.
והנה אהאי קרא קאמר בהקדמת תקוני זהר ליוורנו דף ט' ע"א וז"ל ובגין דא בקשורא דתרווייהו מאן דשח שיחה בינייהו דאיהי שיחת חולין עבירה היא בידו כו', ולכאורה אמאי ל"ק כלשון הברייתא במנחות ל"ו ע"א סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו, ומדוע הוסיף איהו באמצע דבריו דאיהי שיחת חולין, ונלע"ד דהלכתא גבורתא אשמעינן בזה לפשוט חקירת האחרונים דאם קודם שהניח תפילין ש"ר שמע מאחר שבירך על תפילין של יד אם מותר לענות אמן ולא נקרא הפסק, ובת' פמ"א ח"א סי' נ"ט כ' דפשוט הדבר אצלו כביעתא בכותחא דמותר, ובת' דבר שמואל סי' קמ"ב פסק דלא יענה אמן, ובחידושי הגרע"א לאו"ח סי' כ"ה ס"ט נטה לדעת הדבר שמואל ודלא כהפמ"א ע"ש, והשתא מיתור הלשון של התקוני זהר שכ' דאיהי שיחת חולין. אפ"ל בכוונתו דוקא שיחת חולין אבל אמן יענה כדעת הפמ"א, ובכ"ז צע"ק מסי' כ"ה ס"י וע"ש בט"ז ובחידושי באר שבע למס' סוטה מ"ד ע"ב.
ובהא דאמרי אביי ורבא לא סח מברך אחת סח מברך שתים, דרש"י פי' דהני שתים הן, שנכללת להניח שבירך על של יד עם על מצות שבירך על ש"ר ושיטת ר"ת דכשלא סח מברך על ש"ר אחת וכשסח מברך על ש"ר שתים להניח ועל מצות, וכן הביאו התוס' במנחות שם בשם השימושא רבה וע' רז"ה שילהי מס' ר"ה ובר"ן שם, והגר"א ז"ל בסי' כ"ה ס"ק י"ז כ' דזה תליא בחילופי הגרסאות בגמרא, דלגרסת ספרים שלנו חוזר ומברך א"א לפרש אלא כפי' תוס' ולגרסת הרי"ף והרמב"ם דלא גרסי חוזר אלא מברך ע"כ כדפירש"י והביא בשם הרשב"א בתשובה דלא גרסינן חוזר, וע' מה שהאריך בזה בהעמק שאלה לשאילתות פ' בא סי' מ"ה אות ד', והנה לפנינו עתה נדפסו חידושים המיוחסים להרשב"א מה שלא היה עוד לפניהם, ושם האריך במנחות ל"ו הרבה והקשה מאד על שיטת רש"י וסובר כד"ת וגריס בהדיא תיבת חוזר, ובנה על זה בניינו ע"ש וצ"ע וע"ע מש"כ בחידושי למנחות שם.