אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
שמות · וארא
וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם וגו'. הנה הדקדוקים בפרשה זו רבו למאד וראשון לראשונים דבפסוק זה פתח בדבור שהוא קשה וסיים באמירה רכה וכמ"כ אלקים הוא דין וה' הוא רחמים, וכבר הרגישו חז"ל ואמרו שדבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה כמובא ברש"י ע"ש, ואף שבדבריו אלה ראה השי"ת סנגוריא על בניו כיאות למנהיג הדור, ובירושלמי מכות פ"ב ה"ו הרגישו בלשון הכתוב בפסוק זה כי הוא מקרא חידוש ובלתי מבואר שם מה חידוש יש בזה, ובכלל צריך להבין מדוע הפסיק מספורי המכות והתחיל בענין השייך לישראל ע"פ ההבטחה לאבותיהם.
לכן לולא דברי חז"ל היה נראה דבזה יש חידוש במקרא דגם אחרי שבעיניהם ראו גבורות ה' ונפלאותיו אשר עשה להכות באויביהם מכות גדולות ונאמנות כאלו, בכל זה לא האמינו בו ולא בטחו בישועתו, וסופו הוכיח על תחילתו כדכתיב ולא שמעו אל משה והוא בעצמו העיד לפני השי"ת הן בני ישראל לא שמעו אלי, והבוחן לבבות ידע מראש כי לא יאבו לצאת ממצרים וכדהביא רש"י ר"פ בשלח עה"כ וחמושים עלו בני ישראל דאחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בשלשת ימי האפילה ע"ש, ולפ"ז על מגן המה כל הנסים במכות מצרים אם לא ירצו לצאת, ומעבר מזה הלא הבטיח השי"ת דאחרי ועבדום וענו אותם יצאו ברכוש גדול, ולכן כתולדה מחויבת היתה להפסיק בענין המכות ולשלוח לישראל לבשרם ע"ד הגאולה ע"פ ההבטחה לאבותיהם, ועפ"ז שפיר פתח הכתוב וידבר אלקים דמדת הדין טען בדבור קשה האם גם בני ישראל יעיזו לעמוד נגד גאולת עצמם ואחרי שבעיניהם ראו האותות והמופתים שנעשו למענם וזהו באמת חידוש במקרא כאמור בירושלמי, אמנם הלא היו אחוז זה, הוא אחד מהחמשה שרצו לצאת כנ"ל, ורק לפי משפט התורה של אחרי רבים להטות כתב רחמנא ולא שמעו אל משה כי המרובים היו שהתנגדו לצאת, אבל בשביל מיעוט זה היה די לפני השי"ת לקיים הבטחתו, וזהו מה שפירש"י ויאמר אליו אני ה' נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים ע"כ, וע"פ דברי השי"ת אלו הלך משה רבינו לעשות שליחותו ואמר להם והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והבאתי וגו', ואע"פ שהכלל לא שמעו אל משה בכ"ז בשביל המיעוט שלחו השי"ת עוד בא אל פרעה מלך מצרים וישלח את ב"י מארצו, ומשה חשב ששלחו עבור הכלל ושפיר השיב לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שטעו אלי ואיך ישמעני פרעה, כי עתה יש לו לסמוך על העדר רצונם לצאת, ועפ"ז אהיה ערל שפתים בלא שום טענה ומענה נגד פרעה אם החסרון הוא מצד עם בני ישראל, ולכן כתיב אח"כ וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את ב"י מארץ מצרים, היינו ששניהם יתעסקו בצווי אחת, ואזהרה זו תספיק ביחד לבני ישראל ולפרעה אדות ההוצאה מארץ מצרים, מפני ששני הצדדים זקוקים לאזהרה זו כנ"ל.
וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור. ופירש"י שהיתה המכה משמשת רביע חדש ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם, והוא מהמד"ר ע"ש, ועפ"ז שמשו המכות עשרה חדשים כמנין עשר מכות, וקשה דבספ"ב דעדיות תנן משפט המצריים שנים עשר חדש, מאי נימא דדרשות חלוקות הן תקשה מדוע נקיט רש"י לדברי המדרש נגד סתמא דמשנתינו וצ"ע.