אור ברסלב
אור הישר (תנך) ויקרא › תזריע

אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן

ויקרא · תזריע

שמיני

דבר אל ב"י לאמר אשה כי תזריע וגו'. בכריתות ד"ז ע"ב תנן וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל, וקאמר עלה בגמרא שפחה מנלן דת"ר בני ישראל אין לי אלא ב"י גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה מאי וכן שפחה סד"א כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב ה"מ בדבר ששוה בין איש ובין אשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה אהכי תנא שפחה. והנה סוגיא זו צריכה ביאור מתחילתה ועד סופה, ראשונה קושית הבאר שבע בחידושיו שם דמעיקרא פריך שפחה מנלן ובתר הכי פריך מאי וכן שפחה פשיטא ואין זה שיטת הגמרא וכ"ת דפריך מאי וכן הואיל דילפינן לה מן אשה דא"כ לא משני כלום ונשאר בצ"ע ע"ש.

ועוד איך נוכל למילף שפחה מדכתיב אשה הלא א"כ אפילו נכרית נמי כדהקשו התוס' כעין זה בב"ק פ"ח ע"א דאם עבד כשר לעדות מדכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא א"כ אפילו נכרי נמי ותירצו דאין אחיו הוא ע"ש, אלמא דאי לאו דגלי רחמנא אחיו היה מקום להכשיר עכו"ם לעדות מדכתיב איש א"כ גם הכא דמרבינן שפחה מדכתיב אשה נרבה נמי נכרית, ובע"כ כיון דכתיב בני ישראל ממועטין עכו"ם כדדרשינן בתו"כ, הלא דתיבת אשה תוכיח רק על אשה מבני ישראל וא"כ איך נוכל למילף גיורת שפחה מתיבת אשה.

כן בתירוץ הש"ס דקאמר סד"א כי אמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ה"מ בדבר ששוה בין איש ובין אשה כו', הלא איך ס"ד לאמר כן הא אשכחן דעבד חייב למול אע"ג דלא שייך באשה, ולענין השחתת זקן אשה אינה מצווה ועבד מוזהר עליה, וע' פני יהושע לגיטין מ"א ע"ב בתוד"ה לא תוהו.

והאחרון הכביד דאף אם נניח דבעינן בעבד לענין חיוב רק דברים שהוא שוה בהן לאשה, אכן הגז"ש דילפינן לה לה מאשה הוא מקרא דאם חופשה לא ניתן לה דאיירי ג"כ באשה ובשפחה גופה ואיך נמעט את השפחה מטעם דעבדים אינן בכלל זה, גם בתירוץ הש"ס אהכי תנא שפחה תשאר קושית התוס' שכ' וז"ל תימה אה"נ ואיצטריך קרא לגיורת דאמרינן בספרי גבי ברכת כהנים כ"מ שמדבר בישראל צריך להביא את הגרים ע"ש.

לכן נלע"ד ביאור הסוגיא בד"ז דמתחילה פריך הש"ס על עצם דין המשנה דשפחה יולדת יש לה דין ישראלית לקרבן, ועלה מייתי הא דתניא בני ישראל אין לי אלא ב"י גיורת ושפחה מניין ת"ל אשה ר"ל דמתיבה זו נלמד שתיהן. והכי פירושא כיון דכתיב אשה וכל מצות שהאשה חייבת עבד חייב בה וממילא גם שפחה כלולה בחיובה דעבד, וגיורת נמי נלמדת מתיבת אשה כדדרשינן בב"ק ק"ט ע"א לענין אשם גזילות דאיירי בגזל הגר מדכתיב ואם אין לאיש גואל ע"ש וזה מתאים נמי עם הבנת התוס' דהכא דמתיבת אשה גמרינן גיורת ועד עתה מפרש בגמרא דין המשנה בנוגע לשפחה וממילא לגיורת ומעתה שפיר הקשו על לשון המשנה, מאי וכן שפחה, פי' לפ"מ דמפרשת חיובא דין קרבן יולדת דשפחה מטעם כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה. א"כ הוי כמאן דכתיב בגופה דמי ולפ"ז מאי וכן דנקט. הלא אחרי שיש לנו בקבלה הגז"ש דלה לה ממילא נכללת בקרא גופה, ומשני סד"א כי אמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ה"מ בדבר ששוה בין איש ובין אשה כו', פי' דדין זה לא נקרא כמאן דכתיבא בגופה דמי, דסד"א דהגז"ש לא יוכל להשוות דיני אשה עם דיני עבדים לגמרי מפני שינוי התכונות והטבעיות שביניהם, להכי נקיט התנא בלשון וכן שפחה, להורות דמצד הדין יש לה בזה תורת ישראלית ממש וע' בהגהות שטמ"ק.

ושער בנגע הפך לבן. תניא בספרא לא הקודם מכאן אמרו אם בהתרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ואם ספק טמא ר' יהושע אומר כהה. והנה במשנה דנגעים ספ"ד הגרסא ור' יהושע קיהה, וע"ש מה שהאריך בזה הר"ש וכן התוס' בכ"מ בש"ס, והקרבן אהרן הכא האריך בדבריהם ע"ש, ויש עוד להוסיף בזה מה שנתקשו המפרשים מהא דב"מ פ"ו ע"א, דאיפלגו במתיבתא דרקיע בהלכה זו וקוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא ונתבקש לזה רבה בר נחמני לפשוט הספק והשיב טהור ע"ש, דגם מצד עצמו מוקשה הלא בזולת ר' יהושע ס"ל לסתמא דמתניתין וסתם ספרא דטמא ומנין היתה לו ההכרעה לפסוק כדעת יחיד נגד כל החכמים בעלמא הדין וכל מתיבתא דרקיע, ובמה דאיכא למידק טפי איך איפלגו כולהו על דעת המקום ב"ה עמש"כ בתוס' אנשי שם לנגעים שם, ואנו רק להבין פשטות המשנה והברייתא עם עובדא דרבה בר נחמני באנו, והנה משמע דרש"י שם הרגיש בכל הקושי של תשובת רבה ברקיע, וכ' וז"ל טהור לפי מה שכתוב בתורה ע"ש, וצריך ג"כ פירוש לפירושו, ולכאורה היה מקום לאמר בכוונתו דכיון דספק הוא הוה לן לאוקמי גברא בחזקת טהרה וכקושית הר"ש והתוס' שם, אמנם לפ"ז מאי טעמייהו דכל המטמאים, ובע"כ כדעת ר"ת דבנזקק לטומאה איירי ע"ש, וא"כ א"א לפרש דטהור לפמש"כ בתורה הוא ע"פ חזקת טהרתו.

לכן נתתי לבי לדרוש ולתור בכל גרסאות ופירושי הראשונים ז"ל, ואחרי אשר תמכתי יתדותי על דבריהם, באתי לידי החלטה בדרך זה לע"ד בעזהי"ת, וזה יצא ראשונה דעיקר הגרסא כמו שהיא לפנינו במשנה דנגעים ור' יהושע קיהה, וכדהביא הר"ש שם בשם ר"ת דהוא מלשון מקהו קהייתא דיבמות ק"י ע"ב, ופירש"י שם דהוא אסיפת חכמים, ולפי גרסא זו ופי' זה מובן ביאור משנתינו, דלפ"מ דהלכה זו היתה עמומה ובלתי ברורה לחכמים עד דאפילו במתיבתא דרקיע איפלגו בזה כנ"ל, ור' יהושע לטעמיה בב"מ נ"ט ע"ב דאמר לא בשמים היא ואין משגיחין בבת קול, ובכל כה"ג החליט דסמכינן אקרא דכתיב אחרי רבים להטות כדאמר איהו גופיה שם, להכי אסף אסיפת חכמים להכריע ע"פ רוב דעותיהם, ומה מאד מדוייק לפ"ז ביאור הש"ס בכתובות ע"ה ע"ב, דקאמר אהא דר' יהושע קיהה, מאי קיהה, פי' מה היתה החלטת אסיפתו, אמר רבא קיהה וטיהר, וכ' שם התוס' דר"ת גריס רבה מההיא דב"מ שם בעובדא דרבה בר נחמני וכ"כ התוס' בנדה י"ט ע"א, והשתא מובן שפיר פירש"י בב"מ שם במש"כ טהור לפי מה שכתוב בתורה, משום דקשיא לרש"י מאין לקח רבה ההכרעה לאמר טהור שהוא רק דעת יחיד ר' יהושע ובאופן דסתמא דספרא כסתם מתניתין וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, אמנם אחרי דלרבה היתה הקבלה דמאסיפת ר' יהושע הוחלט דטהור, וזהו הפירוש קיהה וטיהר, כדאמר אייהו גופיה בכתובות, ויסודתו של ר' יהושע היה ע"פ הכלל שבתורה אחרי רבים להטות, ולהכי שפיר פירש"י על דברי רבה. טהור לפי מה שכתוב בתורה, והשי"ת יראנו מתורתו נפלאות:

או בשתי או בערב. תניא בספרא היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים ר' יהודא אומר אפילו פסיקה אחת וקשרה אינה מטמאה בנגעים, והנה כמו בספרא כמ"כ במשנה דנגעים פי"א מ"ח לא ביארו המפרשים במאי פליגי, ונלע"ד דפליגי בסברא בעלמא, דר"י סבר דסתם חוטי שתי וערב הם שלמים, ובודאי כוונת הכתוב על חוטין כאלו, וממילא ממועטין חוטין קשורין, ורבנן סברי דגם התורה הקפידה אלא שיהיו ראוין לאריגה, וכשהוא מופסק איננו ראוי למלאכתו, משא"כ כשהוא קשור הלא חיבורו מכשירו לאריגה.

אכן אכתי איכא למידק לע"ד הלא כל טומאת שתי וערב בנגעי בגדים הוא משום דעומדת לאריגה, וא"כ איך אפשר כלל לאמר דקשירת נימא מופסקת תאבד חשיבת מטרתה, הרי כל דין קושר דחשיב באבות מלאכות דשבת אמרינן שם ע"ד ע"ב דאביי ורבא דאמרי תרווייהו, דהוא משום דאורגי יריעות המשכן שנפסקה להן נימא קושרין אותה, וכן התופר שתי תפירות פריך שם והא לא קיימא. ואוקמינן והוא שקשרן, ומדוע דוקא גבי טומאת נגעי בגדים תתבטל חשיבת הנימא לאריגה מפני הקשירה וצ"ע.

תוכן העניינים

אור הישר (תנך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה