אור ברסלב
אור הישר (תנך) ויקרא › מצורע

אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן

ויקרא · מצורע

תזריע

וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות. ופירש"י חיות פרט לטרפות, והקשה בת' פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ח עלה דמהדר תלמודא בחולין י"א ע"א ללמוד דאזלינן בתר רובא מכמה קראי המאוחרים בתורה ולא יליף מהאי קרא המוקדם דממעט מחיות פרט לטרפות ובע"כ דאזלינן בתר רובא דאינן טרפות ע"ש מה שהאריך בזה, ולע"ד בלתי מובן קושיתו. ראשונה דילמא ס"ל לסוגיא דחולין י"א כמ"ד טרפה חיה ולפ"ז לא נוכל למעט מקרא דחיות טרפות כיון דטרפה נמי חיה, ועוד אפשר דס"ל לסוגיא דחולין שם כדרשת התו"כ חיות ולא ם שחוטות וע"ש במפרשים.

והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו וגו'. ותניא בספרא ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אף המנוגע ת"ל ראשו, פי' דזה אתי למשרי תגלחת נזיר מצורע, ואע"ג דאיכא גביה עשה ול"ת דתער לא יעבור על ראשו קדוש יהיה גדל פרע. ואפילו לפ"מ דקיי"ל בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, מ"מ הכא דחי משום קלות דנזירות דאיתא בשאלה, כמבואר ביבמות ד"ה ע"א ע"ש, ולכאורה נזיר שמשון דליתא בשאלה כדאמרינן במכות כ"ב ע"א, אם הוא מצורע אה"נ דאסור בתגלחת, כיון דקלות דשאלה ליתא גביה, א"כ עומד כנגדו לפניו עשה ול"ת דנזירות שמשון, ולפ"ז קשה אמאי לא חשיב האי חילוקא במשנה דנזיר ע"א, בין נזיר עולם לנזיר שמשון בדין תגלחת מצורע, והכא לא שייך לתירוץ התוס' בנזיר שם לענין שאלה ע"ש, דהכא אינם שואלים על נזירותם, אלא דאתינן משום לתא דישנו בשאלה, אבל באמת אכתי שניהם נזירים, ועמש"כ בחידושי לעירובין ד"ל ע"ב וצ"ע כעת.

ואם שכב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וגו'. הנה בתו"כ ובנדה ל"ג ע"א ילפינן מדכתיב ותהי נדתה עליו דמה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס, ובשבועות י"ח ע"ב אמרינן אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי דלא ניפריש מיד מנלן אמר חזקיה א"ק ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא עליו ע"ש, ובקידושין ס"ח ע"א יליף חזקיה תפיסת קידושין בנדה מדכתיב ותהי נדתה עליו דאפילו בשעת נדתה תהא בה הווייה. והשתא קשה מלבד מה דחזקיה גופיה מבע"ל להאי קרא לדרשתו וקשה לר"ת דאמר בהמוציא יין דם נבילה ב"ה מטמא וקאמר התם ר"י ב"ר יהודא דלא מטמאו ב"ה אלא כשיש רביעית דם הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית אלמא חשיב ליה כבשר ע"ש אכן הראב"ד רפ"ה דעדיות ביאר כוונת ר' יוסי ב"ר יהודא וז"ל וכיון שהוא קרוש דומה לבשר וגזרו עליו משום כזית נבילה ע"ש. ועפ"ז אין מקום לקושית התוס' כיון דהתם הוא טמא רק משום גזירה דרבנן, א"כ משם גופה מוכח דבעלמא דם אינו כבשר, ומשו"ה לא מצי משני כשהותרה בהמה דמה נמי הותרה.

ואשה אל אחותה לא תקח לצרר וגו'. הנה הא דתנן ריש יבמות דחמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום כו', מהאי קרא ילפינן לה כדאמרינן שם ד"ג ע"ב ודי"ג ע"א, אמנם ר"ש יליף שם די"ט ע"א ודכ"ח ע"ב מהאי קרא, דבשעה דנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן ע"ש, והשתא רבנן דר"ש דמבע"ל להאי קרא לדרשה אחרת כנ"ל, בע"כ דפליגי עליה כמבואר שם, ולפ"ז איכא למידק בקדושין ד"נ ע"ב דתנן המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות וקאמר עלה בגמרא מה"מ ומפרש רמב"ח דא"ק אשה אל אחותה לא תקח לצרור התורה אמרה בשעה שנעשו צרות זל"ז לא יהא לו ליקוחים אפילו באחת מהם ע"ש, ולפמש"כ מה מקום לצרף דרשת ר"ש אסתמא דמתניתין, דאשכחן בהדיא דפליגי אדרשה זו במשניות דריש יבמות ודפ' ארבעה אחין שם.

והנה לשון הש"ס ביבמות ד"ג ע"ב ואין לי אלא צרתה צרת צרתה מנין ת"ל לצרור ולא לצור, ומשמע דהוא משום דכתיב בשני רישי"ן כדכ' התוס' שם ד"ב ע"א בד"ה עד אולם גרסת הרי"ף שם ת"ל לצרור ולא לצרר, הרי דהוא דייק מדכתיב בוי"ו מזה מוכח דהוא לשון רבים, וע"ש בחידושי אנשי שם, אבל הוא פלא, דלגרסא זו היה מקום אי הוה כתיב בקרא בוי"ו, אז היה אפשר לגרסתו ופירושו, לאמר דמיתורא דוי"ו מרבינן, לא כן השתא לפמש"כ בקרא לצרר בלא וי"ו, וכ"ה לפנינו במסרה, א"כ אין מקום לגרסת הרי"ף, ואי משום דקרינן כאילו הוה כתיב בוי"ו, א"כ אתינן בזה לדרשת מקרא ומסרת ואין זה במשמעות הענין וצ"ע כעת.

תוכן העניינים

אור הישר (תנך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה