אור ברסלב
אור הישר (תנך) בראשית › ויצא

אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן

בראשית · ויצא

תולדות

ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי. ופירש"י רבותינו פירשו בברכות ד"ז ע"ב אמרה ראו מה בין בני לבין חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור, והקשה בתורה תמימה מדוע סבבו בש"ס כוונה אחרת על שם ראובן הלא בקרא גופיה מבואר סבת שם זה כי ראה ה' בעניי וע"ש מה שתירץ בדוחק, וראיתי מובא בשם ס' אחד שקשה לרבותינו שבכולן הטעם קודם לקריאת השם, כמו כי שמע ותקרא שמעון. הפעם ילוה ותקרא שמו לוי, הפעם אודה ותקרא שמו יהודא. וכאן הקדים קריאת השם קודם להטעם, ומזה דייקו שהיה לה טעם אחר רק שלא יכלה לגלותו דטעם זה בזיון ליצחק, לכן כתיב כי אמרה. היינו זה הטעם אמרה בפני כל, אבל עיקר הטעם הסתירה עד שבאו חז"ל ופירשו הטעם ע"כ, ולע"ד בלתי מובן הלא בשעת לידת ראובן לא היה עוד יוסף נולד, ומה מקום לתלות שם ראובן שקראתו אמו כשנולד על שם הפעולות והמעשים שיהיו נעשים רבות בשנים אח"כ, ובע"כ דכוונת הש"ס דהן אמת כשנולד קראתו אמו בשם ראובן ואמרה הטעם כי ראה בעניי. אולם אחרי זמן רב כשנסתיימו פעולת חלול יצועי אביו ומכירת יוסף ונסתבבה הבכורה ליוסף וראובן לא קנא בו ואדרבה בקש להצילו מידם. על זה שפיר סמכו חז"ל אצילות ראובן נגד גסות עשו, ואמרו דשם ראובן נאות לו לפי תומתו וישרותו, והיה ראוי לכתחילה לשם זה כאילו ראתה אמו מתחילה ברוה"ק תכונות נפשו וטוהר לבבו, כ"ז היה נראה לכאורה באופן שאין להקשות מטעם הכתוב ע"ד חז"ל,

אולם לדיוק המפרשים יש מקום על פירש"י בברכות שם שכ' וז"ל, ראו מה בין בני לבן חמי על שם העתיד קראה שמו כדאמרינן לקמן שמא גרים ע"ש, וע"פ פירושו זה קבע דברי חז"ל בפירש"י עה"ת, ובזה קשה הלא בקרא איירי בשעת לידתו ועל אותו הזמן ביאר הכתוב טעם אחר לסבת שמו, אולם נראה שכל שמות האנשים הכתובים בתנ"ך לבד שקראו להם הוריהם יש עוד טעם מוסכם מלמעלה ע"פ ידיעת קורא הדורות מראש, והיינו דא"ר יוחנן בב"ב י"ד ע"ב למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, והיינו דאמרינן שם בברכות שמא גרים, והשתא הלא רות מואביה היתה ובודאי אין לנו להתחשב בשם שקראו לה אבותיה, ומאי קשיא למה נקרא שמא רות, ובע"כ דקאי על הסכם השם מלמעלה, ומשני על שם העתיד לצאת ממנה דוד לאחר כמה דורות, ועל שם זה נמי נקרא ראובן על שם העתיד, ואמו קראה לו הכי ע"פ טעמה ונימוקה לפי ראות האנושי במקומו ושעתו, ועפ"ז מובן ג"כ ביומא פ"ג ע"ב מאי דר"מ דייק בשמא ע"ש, הרי דשיטתו הוא דצריך לדייק בכל שם אדם אע"ג דאינו מכתובים.

ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך וגו', בעירובין ד"ק ע"ב יליף ר' יוחנן מהאי קרא דכל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הוויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואילו בדורו של משה לא אשכח נבונים ופריך והלא מקללתה של חוה דכתיב והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה זו היא מדה טובה בנשים ומשני כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה ופירש"י מראה לפניו ענייני חיבה ע"ש, והשתא קשה לפי אוקימתא זו איך יליף מלאה, הלא גם היא היתה בפיתקא של חוה והיא אמרה בפירוש אלי תבא כי שכר שכרתיך, ולא עוד אלא שיצתה גם לקראתו בבואו מן השדה לאמר כן, וי"ל דכל הנשים ודאי רק תובעות בלב מקללתה של חוה, ואם תרצה שיהיו לה בנים בעלי בינה כדא"ר יוחנן די לפניהן להראות רק ענייני חיבה כדפירש"י, אמנם גבי לאה סיפר הכתוב צדקתה, דלפ"מ שמצד עצמו בבואו מן השדה כמסופר בכתוב היה בא באהל רחל, ולכן אף שעתה הוא משועבד לה. מ"מ מצאה שלא מן הנימוס הוא להוציאה מאהל רחל לאהלה, ומשו"ה כתיב ותצא לאה לקראתו בכדי שלא יבא לכתחילה באהל אחותה, ועל ההשתנות, בעל כרחה היתה צריכה לספר לו כי שכר שכרתיך, משא"כ בשאר נשים, וכ"ז הוא לפירש"י בעירובין, אבל הר"ן ספ"ב דנדרים לפי סוגיא דהתם מפרש האי דמרציא ארצויי באופן אחר ע"ש.

ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי, ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר. במה שיש לדקדק מדוע נתנה רחל שני טעמים על שם יוסף, ובטעם הראשון לשון ותאמר ובשני לאמר, בראשון אלקים ובשני ה', נראה, דהנה בשמות של כל השבטים אשכחן טעם למה קראתו אמו בשם זה דוקא, כמו ראובן כי ראה ה' בעניי וכן כולם, ולכן כמ"כ תיכף כשנולד אמרה לעצמה אסף אלקים את חרפתי, וכדפירש"י שהייתי לחרפה שאני עקרה והיו אומרים עלי שאעלה לחלקו של עשו הרשע ע"ש, ובאמת לפי אותו הטעם היתה צריכה לקרוא אותו אסף, אולם לפי דטעם כזה נאות רק בינה לבין עצמה, ולהכי כתיב בלשון ותאמר, ואחרי דחשבה בדעתה דאסיפת חרפה זו מצאה ידה מצד הדין, דגם היא מנעה חרפת אחותה במסירת הסימנין. להכי אמרה אסף אלקים את חרפתי הוא במדת הדין, אולם היתכן לפרסם ברבים דבשביל זה קראה אותו כן מפני שהיתה עקרה, או משום שהיתה שיחה בפי הבריות שתעלה בחלקו של עשו הרשע, להכי מסיק הכתוב ותקרא את שמו יוסף לאמר, היינו לאמר לאחרים הטעם, דזו היא תפילה להשי"ת יוסף ה' לי בן אחר. ובגדר תפילה לא תוכל לדרוש מצד מדת הדין, לכן אמרה יוסף ה', היינו במדת הרחמים יוסיף לתת לה עוד בן אחר.

תוכן העניינים

אור הישר (תנך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה