אור הישר על משנה אבות· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק ג · משנה ד
הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו, אפ"ל ע"ד הצחות קצת דהני תלת מילי חדא נינהו, לפ"מ דאמרינן בב"מ פ"ג ע"ב העוה"ז דומה ללילה, וכאשר בדרכי חייו של האדם הוא מוטרד על המחיה והכלכלה, ודקדוקי עניות מעבירין את האדם דעתו וע"ד קונו כדאמרינן בעירובין מ"א ע"ב, אמנם מאידך גיסא יצילוהו מלראות פני גיהנם כדאמר התם, אכן מכלל הן אתה שומע לאו דאם אין לו טרדת פרנסה אין לו במה להצטדק, ועליו מוטל יותר החוב להתבונן בדרכי חייו לבא ע"י מעשיו הטובים לעולם שכולו טוב, והנה העני אינו הולך יחידי כי חבורה גדולה של בעלי חוב מלוים אותו בכל טפחות ימי חיי חלדו, אשתו דורשת מזונות בני ביתו הלבשה והנעלה הבעה"ב שכר דירה המלמד שכר לימוד כו' כו', ולהיפוך העשיר ילך תמיד דרכו באין שום מפריע כי אין תובע רודף אחריו, וזמש"א הנעור בלילה. אם בעוה"ז שהוא דומה ללילה הוא נעור משנתו לחשוב חשבונו, וימצא כי הוא הולך בדרך ימי חייו יחידי, בלי שום מפריע אם רק היה חפצו אדיר לעשות טוב לנפשו, ובכ"ז מפנה לבו לבטלה ה"ז מתחייב בנפשו.