אור הישר על משנה אבות· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק ג · משנה ג
שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה כו', הנה דבריהם הקדושים מובנים ע"פ המקובל שכל הבריאה דרושה לתכלית הנרצה הוא קיום התורה, וזהו משאחז"ל בברכות ד"ו ע"ב כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה כו' כדהאריך בזה הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים, והענין הוא כי הבעל חי שמועיל למאכל האדם נתעלה להיות בסיס אל האדם לעבודת הבורא, וממילא גם הצומח והדומם שעל ידם נתגדל נתרוממו אף הם למדרגה עילאה, ואם על השלחן שאוכלים עליו לא נאמרו ד"ת נכונה מליצתם כמה"כ כי כל שלחנות מלאו קיא צואה כי אין להאכילה מטרה אחרת, אבל אם נאמרו עליו ד"ת עדות הוא עמש"כ ויאמר אלי זה השלחן אשר לפני ה'.