אור ברסלב

אור הישר על משנה אבות· הרב שמואל יצחק הילמן

פרק ג

פרק ב

משנה א

עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה כו', ע' בס' אהבת ציון להנוב"י דרוש ח'.

שם ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מה הוא דין ומה הוא חשבון ע' בהקדמת עונג יו"ט סי' ה' וע"ע עקידה שער מ"ג ובהקדמתו למגילת אסתר.

משנה ב

הוי מתפלל בשלומה של מלכות כו', ע' מה שהאריך בזה הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל בהקדמה לספרו נחל יצחק.

משנה ג

שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה כו', הנה דבריהם הקדושים מובנים ע"פ המקובל שכל הבריאה דרושה לתכלית הנרצה הוא קיום התורה, וזהו משאחז"ל בברכות ד"ו ע"ב כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה כו' כדהאריך בזה הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים, והענין הוא כי הבעל חי שמועיל למאכל האדם נתעלה להיות בסיס אל האדם לעבודת הבורא, וממילא גם הצומח והדומם שעל ידם נתגדל נתרוממו אף הם למדרגה עילאה, ואם על השלחן שאוכלים עליו לא נאמרו ד"ת נכונה מליצתם כמה"כ כי כל שלחנות מלאו קיא צואה כי אין להאכילה מטרה אחרת, אבל אם נאמרו עליו ד"ת עדות הוא עמש"כ ויאמר אלי זה השלחן אשר לפני ה'.

משנה ד

הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו, אפ"ל ע"ד הצחות קצת דהני תלת מילי חדא נינהו, לפ"מ דאמרינן בב"מ פ"ג ע"ב העוה"ז דומה ללילה, וכאשר בדרכי חייו של האדם הוא מוטרד על המחיה והכלכלה, ודקדוקי עניות מעבירין את האדם דעתו וע"ד קונו כדאמרינן בעירובין מ"א ע"ב, אמנם מאידך גיסא יצילוהו מלראות פני גיהנם כדאמר התם, אכן מכלל הן אתה שומע לאו דאם אין לו טרדת פרנסה אין לו במה להצטדק, ועליו מוטל יותר החוב להתבונן בדרכי חייו לבא ע"י מעשיו הטובים לעולם שכולו טוב, והנה העני אינו הולך יחידי כי חבורה גדולה של בעלי חוב מלוים אותו בכל טפחות ימי חיי חלדו, אשתו דורשת מזונות בני ביתו הלבשה והנעלה הבעה"ב שכר דירה המלמד שכר לימוד כו' כו', ולהיפוך העשיר ילך תמיד דרכו באין שום מפריע כי אין תובע רודף אחריו, וזמש"א הנעור בלילה. אם בעוה"ז שהוא דומה ללילה הוא נעור משנתו לחשוב חשבונו, וימצא כי הוא הולך בדרך ימי חייו יחידי, בלי שום מפריע אם רק היה חפצו אדיר לעשות טוב לנפשו, ובכ"ז מפנה לבו לבטלה ה"ז מתחייב בנפשו.

משנה ה

כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א כו', הנה זה פשוט משום שקבל עליו עבודת ממה"מ הקב"ה פטור מעבודת מלך בו"ד, וכמו שמצינו ביום הקמת המשכן שהביאו את קרבנם, והשי"ת אמר למשה קח מאתם וגו' ונתת אותם אל הלוים איש כפי עבודתו וגו' ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ובע"כ משום שנשאו על עצמן בכתף את כלי הקדש, משו"ה נעשו הם בעצמם מרכבה לשכינה ואינם בדין משא שאר עבודות, והיינו דאמרינן בסוטה כ"א ע"א דתורה מגנא ומצלא, ובב"ב ד"ח ע"א רבנן לא צריכי נטירותא, והדברים ארוכים.

משנה ו

ר' חלפתא איש כפר חנניא אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם כו', הנה הר"ב גריס עשרה שהיו יושבין בדין וע' בתיו"ט, ומסתמא גרסי הכי משום הא דברכות ד"ו ע"א, ועפ"ז י"ל דהמספרים של עשרה חמשה ושלשה הן ע"פ משנתנו דריש סנהדרין דאיירי בעסוקין בדין. והוסיף מניין אפילו אחד דדבר תורה חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט כדאמר שם ד"ג, או ביחיד מומחה או בקבלוהו עלייהו. ומספר כ"ג וע"א דחשיב במשנה שם מובן מאליו דשכינה שריה ביניהם, אולם לבד מה דהעירו התוס' בסוכה י"ג ע"א אהא דמשנתנו, נראה ג"כ דאין לו שום שייכות להא דהתם, דבמשנתנו נשנית בשם תנא והתם אמורא קאמר לה, ולאו בחדא גוונא דפתח בתפילה וסיים בדין ע"ש, וסתמא דמשנתנו דאיירי בעסק התורה פתח בעשרה, עפ"מ דאמרינן בברכות ס"ג ע"ב דאין התורה נקנית אלא בחבורה, ואם לא מצא עדה שלמה תהיה חבורה של חמשה ואפילו של שלשה דגם באלו שכינה שרויה ביניהם, אולם אם לא מצא שום חבורה שלא יפסיק בשביל זה לימודו, להכי מסיק ומניין שאפילו אחד כו'.

משנה ז

תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך, ע' מד"ר משפטים פל"א סי' ט' בפסוק כן תעשה לשורך ובחובת הלבבות שער הבטחון פ"ד.

משנה ח

כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעה"כ כאילו מתחייב בנפשו כו', ע' מש"כ הגאון נצי"ב ז"ל בביאורו העמק דבר והרחב דבר לפ' ואתחנן ד' ט'.

שם הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו, ע' עקידה פ' תבוא שער צ'.

משנה ט

כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ע' עקידה לקהלת בפסוק כי ברוב חכמה רב כעס.

משנה י

רוח המקום כל שרוח הבריות נוחה הימנו נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו, והנה התוי"ט עביד צריכותא ע"ש. משמע דקשה ליה מדוע לא נוכל להבין את הלאו מכלל ההן, וע"ש עוד במפרשים, ולעד"נ דכל דבריהם סובבים אם נפרש דברי חכמי המשנה דקאי רק על כלל הנהגת האדם, אולם י"ל עוד דמשנתינו כללה עוד אגב אורחא נם פרטיות מעשה בני אדם דלפעמים מסופק האדם אם טוב עשה בזה או רע דוגמא דאמרינן בברכות כ"ג ע"א אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה מביאים או על הרעה הם מביאים אמר הקב"ה בין טוב לרע אין מבחינים והם מביאים קרבן לפני ע"ש, ובענינים כאלו יש הרבה פעמים מקום להסתפק אחרי דחז"ל אמרו בנזיר כ"ג ע"ב גדולה עבירה לשמה, ממצוה שלא לשמה ובברכות ס"ג ע"א אמרינן בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה ע"ש, ולפ"ז אם לכתחילה עשה לשם שמים מ"מ לבו נוקפו, כיון דע"פ ראות עין האנושי עכ"פ עבירה עשה בפועל, וא"כ מאן מפיס אם לפי רוח המקום נחשבת זאת למצוה כפי מחשבתו וכוונתו לטובה. או יהיה נדון לפי מעשיו בפועל, על זה אמר התנא דבדברים אלו אפשר להבין מדעת הבריות, ואם דעתם נוחה הימנו בפעולתו זו, אז גם רוח המקום נוחה הימנו, ואע"ג דלעין הרואה נחשבת לעבירה. כדאשכחן באליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות, ונסתייע על ידו קידוש השם גדול לעיני כל ישראל, ומן השמים הסכימו על ידו וע' ברש"י ברכות שם, וכן במעשה יעל שהפקירה עצמה לזנות כדדרשינן בנזיר כ"ג ע"ב, ומעבירה זו נצמחה תשועה לכל ישראל, וכן להיפוך אפילו אדם לומד תורה אבל הוא לקנטר ולקפח בזה אחרים, ע"ז אחז"ל נוח לו שלא נברא כדהבינו התוס' בנזיר שם, ועל כגון זה אמרו ביומא פ"ו ע"א מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו כו', ועפ"ז רישא וסיפא דמשנתינו שניהם צדקו יחדיו, ברישא איירי שעשה עבירה לשם מצוה, בזה רואין אם רוח הבריות נוחה הימנו אז גם רוח המקום נוחה הימנו, וסיפא איירי שעשה מצוה לשם עבירה, ובכגון זה הלא אין רוח הבריות נוחה הימנו, אז גם רוח המקום אין נוחה הימנו.

משנה יא

המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמלבין פני חבירו ברבים כו', ע' מסלת ישרים פי"א.

שם והמפר בריתו של א"א כו', ע' ברמב"ם פ"ג ה"ח מה' מילה ופ"ג ה"ו מה' תשובה וברש"י סנהדרין צ"ט ע"א ובמש"כ בחידושי עה"ת פ' לך לך.

משנה יב

ר' ישמעאל אומר הוי קל לראש ונוח לתשחורת כו'. והנה תיבות קל לראש אפשר להבין כדפי' הרמב"ם ז"ל שלפני אדם גדול תרגיש בעצמך קלות ע"ש, אולם מה מאד עמלו בוניו בתיבות ונוח לתשחורת, ולולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד עפ"מ דאמרינן בעירובין כ"ב ע"א עה"פ שחורות כעורב במי אתה מוצאן במי שמשחיר פניו עליהן כעורב ע"ש, וזמש"א הכא הוי נוח לתשחורת שהשחרורית עבור התורה תהיה נוח לך ותקבלם במנוחה, וכ"מ במס' ד"א זוטא פ"ב דחשיב הוי קל לראש ונוח לתשחורת אצל שפל רוח ואסקופא הנדרסת ובמס' ד"א רבה פ"ב קאמר העניים והביישנים ושפלי הרוח ונוחין לתשחורת ע"ש אולם אם ירגיש א"ע תם במדרגה כזו אפשר שיהיה סר וזעף ויביט גם על זולתו ככה, לה"ק והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.

משנה יג

ד"ע אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה, ע' מסלת ישרים פ"ה.

משנה יד

חביב אדם שנברא בצלם כו' חביבין ישראל שנקראו בנים למקום כו', ע' עקידה שער ע"ו.

משנה טו

הכל צפוי והרשות נתונה ע' מה שהאריך בזה באור שמח פ"ד מה' תשובה, וע"ע עקידה שער ק"ג.

משנה טז

הכל נתון בערבון כו', נראה עפ"מ דאמרינן בנדרים מ"א ע"א כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו כו' למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך, ומייתי שם עובדי טובא ע"ש, וכן יראנו הנסיון כי המות יבא ע"י כמה וכמה דרכים מי בחרב מי בחיה ע"י חמה ע"י צינה וכה"ג, וכולם הם שלוחי ההשגחה כמו לקיומו כן להעדרו, וזמש"א הכל נתון בערבון היא הבריאה הם הערבים עבור האדם, ולאו דוקא האדם כי אם מצודה פרוסה על כל החיים, כל מי שהוא בשם בעל חי יש עבורו ערבים אלו, אלא כל זמן שקיומו נחוצה ע"פ תבל, אז עדיין החנות פתוחה והחנוני מקיף כו'.

משנה יז

כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין כו', ע' עקידה שער כ"ז ושער ס"ג.

משנה יח

ר"א חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות תקופות וגמטראיות פרפראות לחכמה, הנה במשנה זו איכא דיוקי טובא ומכולם מדוע תנא פתחי נדה, הלא מסכת נדה הרבה גדולה ממס' קינין ויש בה הרבה יותר דינין והי"ל למיתנא קינין ונדה.

ונראה דכל זמן שהיה ביהמ"ק קיים היו מוכרחות כל הנשים לדעת בדיוק זמן פתחי נדותן וזיבתן משום הקרבת קיני זבות, וממילא היו נשמרות להן ימי נדה לחוד וימי זיבה לחוד, לענין שומרת יום כנגד יום שהוא רק בי"א יום שבין נדה לנדה, ובאם ראתה שלשה ימים רצופין ידעה למנות ז"נ ולהביא קיני זיבה, ובודאי תיכף אחר החורבן היו זהירות בחשבונן כפי שהיו רגילות.

והנה ראב"ע היה בן י"ד או ט"ו שנה כשחרב הבית כדכ' התוס' בשבת נ"ד ע"ב ובדוכתי טובא, וכשהיה בן י"ח מינוהו נשיא כדאמרינן בברכות כ"ח ע"א, ור"א חסמא היה תלמידו כדאמרינן בחגיגה ד"ג, ולפי שהיה שנים אחדות אחר החורבן, ובהעדר הקרבנות זיבה עלול להשתכח חשבון פתחי נדות וזבות. לכן מצא ר"א חסמא לנחוץ לאמר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, והזכיר ג"כ קינין משום תקותם למחר יבנה ביהמ"ק, כדחשו לזה כמה תנאי, וקאמר דאינו דומה לתקופות ומזלות אע"ג דבשבת ע"ה ע"א אמרו דגם בהן מצוה לחשוב, אבל קינין ופתחי נדה הן גופי הלכות משום שנוגעים למקור טהרה וקדושת הישראלי, משא"כ תקופות וגמטריאיות הן רק פרפראות לחכמה, וע' רמב"ן לס' המצות שרש ראשון, והשתא ניחא מש"א פתחי נדה, ומפתחי נדה נשמר ממילא גם פתחי זיבה. ואע"ג דלר"ע שילהי מס' נדה ילפינן דין שומרת יום כנגד יום מקראי, אכן ר"א חסמא שהיה תלמידו של ראב"ע כנ"ל, ואיהו בר פלוגתא דר"ע וס"ל דהוא הלמ"מ, לה"ק גופי הלכות.

תוכן העניינים

אור הישר על משנה אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה