אור הישר על משנה אבות· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק ב
משנה א
רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וקשה מה צריך רבי לשנות בברייתא בפ"ע במס' תמיד דכ"ח ע"א רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחות כו', הרי זה נכלל בתפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם ועמש"כ בחידושי לתמיד שם.
שם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, ע' בדרשות הר"ן דרוש ו' ובעקידה שער ע"ט.
שם והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, ע' חובת הלבבות שער התשובה פ"ג.
משנה ב
ר"ג בנו של ר' יהודא הנשיא. ע' תוס' ע"ז ל"ו ע"א ד"ה אשר לא יתגאל ובמש"כ בחידושי שם.
שם יפה ת"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, הנה הדרך ארץ הם מלאכה או סחורה. ועפ"ז מובן הענין המשותף שבשניהם להשכיח עון, דלימוד התורה תתקיים בידו שיתפרנס בהיתר ע"י מסחרו או מלאכתו, והמלאכה או המשא ומתן יעשה באמונה כי מאור התורה לא יניחנו לעשותם ברמאות.
משנה ג
הוי זהירין ברשות כו', ע' במפרשים, ולדעתי הוא פשוט דזה כולל כל מין האנשים שיש להם רשות לעשות כל מה שבחפצם, למשל אם הוא עני אין לו רשות לעשות כל מה שירצה, שהוא קשור עם הוצאה מרובה שאין בידו, ואם הוא עשיר אבל יש בו תורה ויראת שמים, אין לו רשות מצד תורתו ויראתו או מצד נימוס וד"א וכהנה, אולם מי שאין בו כל אלו לו יש רשיון מיוחד לעשות כל מה שבחפצו, וממילא כלולים בזה כל מי שיש בו היכולת לעשות בלי שום מפריע בדיני אדם או בדיני שמים, ומאנשים כאלו שיש להם רשות כזה צריכים להיות זהירין.
משנה ד
ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ע' חובת הלבבות שער יחוד המעשה פ"ה.
משנה ה
ולא ע"ה חסיד. הוא דוקא שאינו שואל אצל אחר משא"כ אם לא הי"ל אצל מי לשאול כו' כדהאריך בזה הגאון מהר"י סלנטר ז"ל בס' אבן ישראל דרוש ד' וע"ע עקידה שער צ"ב.
שם ולא הביישן למד. הא דלא קאמר ולא הבשת פנים כדאמר לקמן פ"ה מ"כ בשת פנים לג"ע ע' בשמונה פרקים להרמב"ם פ"ד.
משנה ו
אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה ע"פ המים אמר לה על דאטפת אטפוך כו', הוא ע"ד מאה"כ בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל, והנה מי שרואה אה חבירו נופל בבור הלא יכמרו רחמיו עליו. אבל לפעמים הרואה אינו יודע כי הוא בעצמו כרהו כן הרבה פעמים מתאונן האדם על נפילתו וישכח כי המכשול לרגליו בידיו הניח, וכדכתיב אולת אדם תסלף דרכו וגו', והראה ינוקא דריש לקיש מקורו בקרא דויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זה עשה אלקים לנו תענית ד"ט ע"א דהאבות שכחו לשעה דבידיהם טמנו רשת זו לרגלם, והלל כי ראה הגולגלת שצפה ע"פ המים הבין כי לא על חדת היא, רק סיבה קדומה גרמה לזה, ואמר על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון. כי זוכר כל הנשכחות נותן לרשע רע כרשעתו.
משנה ז
מרבה תורה מרבה חיים, פי' חיים הנצחיים, כי חזקה דאורייתא וכל מה שהרבה תורה, בעוה"ז נשאר זכות זה להעמידו על חזקתו לנצח כדהארכתי בספרי הדרושי לפ' וירא.
משנה ח
אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, ע' מסלת ישרים פכ"ב.
שם הוא היה מונה שבחם ר"א בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה כו', הנה לפ"מ דכל מילי דאבות הן מדות טובות, ולהכי אחז"ל בב"ק ד"ל ע"א האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות, ואחרי דמסדר המשנה קבע במשנתו שהיה מונה שבחם, ודאי דמדה נכונה היא לספר בשבח הבריות. וכן אמרו בספ"ג דמגילה האי מאן דשפיר שומעניה שרי לשבוחיה ומאן דשבחיה ינוחו לו ברכות על ראשו, ולפ"ז יל"ד מהכא אהא דאחז"ל לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו, ונראה דלהכי דייק הרמב"ם בפ"ז ה"ד מה' דעות, וכתב בזה"ל וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאיו ה"ז אבק לה"ד שזה גורם להם שיספרו בגנותו, ומסיק עלה בהגהות מיימונית אבל בפני אוהביו מותר דברי הכל ריב"ז היה מונה שבחן ע"ש, אכן הרשב"ם בב"ב קס"ד ע"ב כ' מתוך שמרבין בשבחו כו', וכן פירש"י נמי בערכין ט"ז ע"א שכשהוא מספר בטובתו יותר מדאי כו' ע"ש, וכ"ה ממש לשון הרי"ף בפ"ב דשבת. ועפ"ז י"ל דמשנתנו והא דמגילה איירי כשמספר בטובתו כמו שהוא, והא דערכין כשמספר יותר מדאי, וע"ע עקידה שער ס"א ושער תשעים.
שם אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס אף עמהם ור' אלעזר עזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם, ע' כוזרי מאמר שלישי סי' ס"ה.
משנה ט
אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם, היינו דלענין דרך הישרה היא לב טוב ולדרך רעה לב רע, נראה דלכך הכריע ריב"ז כוותיה. עפ"מ דאמרינן בברכות ס"א ע"א יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב ע"ש, הרי המקום הטוב והרע נובע מלב האדם, וה"נ אמרינן בירושלמי תרומות ספ"ח כל האברים תלוין בלב ע"ש ולה"ק שבכלל דבריו דבריכם.
משנה י
יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' קדושים סי' ק"א אות ג'
שם ושוב יום אחד לפני מיתתך, ע' עקידה שער ל"ו.
משנה יא
עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם, פי' דיצה"ר מניע כל תאות לבו, ועין הרע משתתף עמו, כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואמרו עלה בירושלמי ברכות פ"א ה"ה ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה ע"ש, וזה בנוגע בין אדם למקום, ושנאת הבריות הוא בין אדם לחבירו.
משנה יב
וכל מעשיך יהיו לשם שמים, ע' עקידה שער ע"ב.
משנה יג
ואל תהי רשע בפני עצמך, וע' בספר התניא דפ"א.
משנה יד
הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ע' חובת הלבבות שער היחוד פ"ג.
משנה טו
ר"ט אומר היום קצר כו', הנה הקדים הקדמה זו מפני סיום דבריו לא עליך המלאכה לגמור כו' דאל"ה מי לא ידע קיצור ימיו של אדם במה נחשבים נגד אלפי שנה שעברו ושעתידים לבא, ולפחות אם היה יודע זמן פטירתו מן העולם אז היה יודע איך להתחשב עם הזמן לפי ערך המלאכה העומדת לפניו, אכן יום המיתה מכוסה מבני אדם כדאמרינן בפסחים נ"ד ע"ב, ואף כי ודאי לטובה תחשב כמובן. אבל בנוגע לפעולתו עם ערך המלאכה שלפניו לגריעותא תחשב, כי תמיד יחשוב על אפשרות של ביאת שמשו הפתאומית, ומצד אחר יראה מלאכה מרובה כזאת לפניו, כן מי לא ידע שהמלאכה מרובה וחז"ל אמרו בעירובין כ"א ע"א דכל העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה, והפועלים עצלים הם אברי הגוף לקבל עליהם נוסף על צרכי הגוף מלאכת קודש מרובה כזו, ורק משום הנחמה שאח"כ נאמרו לא עליך המלאכה לגמור כו'
משנה טז
הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור כו', והוא כדאמרו במד"ר מצורע פי"ט סי' ב' מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה נזיקין ל' פרקים כלים ל' פרקים מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר כו' וע"ש מה שמשלו משל לזה, וזהו מש"א ואי אתה בן חורין להבטל ממנה אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, היינו נאמן הקב"ה לשלם שכרך לפי ערך פעולתך. ולפ"ז אין לך להתחשב עם קיצור הזמן, וגם זה נוכל לכוון בדברי ר"נ בר יצחק באמרו אנן פועלי דיממא אנן, עירובין ס"ה ע"א.