אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף נט.
תוד"ה במחשבה כו', ואשכחן נמי דקרי לדבור מחשבה כמו על כל דבר פשע דאמר לחייב על המחשבה כמעשה כו' ע"כ, ויל"ד הרי זהו רק לדעת ב"ש ס"פ המפקיד, אבל ב"ה סברי דאיני חייב עד שישלח בו יד, והאי על כל דבר פשע דרשי ב"ה, שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו ולשלוחו מניין ת"ל על כל דבר פשע, והסביר שם בשטמ"ק בשם הריטב"א וז"ל, שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו או לשלוחו ושלח בו יד במצותו מנין שהוא חייב דהא קיי"ל בעלמא שאין שלד"ע לחייב השולח ת"ל על כל דבר פשע לחייבו על עסקי דבורו דרבי רחמנא הכא שתהא שליחות לד"ע וכן הלכה ע"כ ע"ש, ולפ"ז לב"ה גם שם צריך מעשה, דהא שליחות יד ליתא במציאות בדבור לחוד רק ע"י מעשה, והא דאפקיה רחמנא שם בלשון דבור, הוא להורות על מה שיצוה לשלוחו, ומשום דלא נימא אשלד"ע, משא"כ הכא גבי תרומה, דשליחות ילפינן מגם אתם, ולית בה עבירה, מהיכא תיתי נימא הכא דיהיה סגי בדבור לחוד, הלא י"ל דבין הוא בין שלוחו כשיגיעו לקיים מצות תרומה בפועל ובמעשה, מחוייבים דוקא להפריש ולא סגי בדבור לחוד.
כן אני נבוך בפירוש התוס' שהבינו לדברי רש"י, דכוונתו לנותן עיניו בצד זה כו' בשתיקה, הרי לפ"מ שהעתיקו בעצמם פירש"י, נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה, ואע"פ שלא הפריש כו' ע"כ, וכ"ה הלשון גם ברש"י כת"י שלפנינו וז"ל, מחשבה שאינו מפרישה מיד כו' ע"ש, משמע להדיא דאתא רק לאפוקי הפרשה, אבל דבור לעולם צריך, והוא כשיטתו גבי מחשבה דשליחות יד במתניתין דס"פ המפקיד, וז"ל החושב לשלוח יד אמר בפני עדים אטול פקדון של פלוני לעצמי ע"ש, וכן ברש"י בסוגיין כ' וז"ל במחשבה שמחשב ואומר כו' ע"ש, ולפ"מ שהביא לדוגמא מהא דלוקח יין מבין הכותים, הרי שם מבואר בהדיא דכוונתו לדבור, דהתם קתני, אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש ע"ש, ואיך הבינו התוס' דכוונת רש"י במחשבה דהכא, שהוא בשתיקה בלא דבור,
וטפי הי"ל להתוס' להביא, דאשכחן דקרי לדבור מחשבה גבי מחשבת פיגול, כמש"כ שם התוס' ס"פ המפקיד, ואע"ג דמלא יחשב מפיק לה בזבחים דכ"ט ע"ב, ועמש"כ בחידושי שם ובכ"מ, ולהתם דמיא שפיר, דאינה צריכה שום פעולה, רק בדבור זה נתפגל, וזה היה עולה לו לראיה לפ"מ שהבינו התוס' הכא דגבי תרומה א"צ להפרשה רק בדבור סגי, ובשני המקומות הוציאו בלשון מחשבה, אמנם הרכבת התוס' הכא ובב"מ דמ"ג ע"ב, מתרומה ופגול להא דשליחות יד צ"ע לע"ד.
תוד"ה איתקש כו' דלית ליה הא דאמר רבא לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר, ע' טורי אבן לר"ה ד"ח ע"א ד"ה עשר תעשר, ובמש"כ בחידושי לעיל דנ"ג ע"ב, ובס' מחנה דוד אהל ז'.