אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף נח:

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף נח:

דף נח.

עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק, ע"ל דמ"א ע"ב תוד"ה ואתי, ובמש"כ בחידושי שם בס"ד,

במשנה קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין, מן המעושרין לתוכן כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים, והנה התוס' בב"מ ד"ו ע"ב הקשו, אהא דקפץ אחד מן המנויין, דלבטלו ברובא ולחייבו כולהו במעשר ע"ש, ולעד"נ דקושיתם נוכל להקשות גם בסיפא דמתניתין, דאם קפץ אחד מן המעושרין לתוכן, אמאי ירעו כולם עד שיסתאבו, ולא נימא דלתעשרו כולם, כיון דמטעם ביטול ברוב אל הקופץ קאתינן, הלא יתבטל המעושר כמו המנוי, מדין התורה דאזלינן בת"ר, ואם יש להסתפק שמא יצא המעושר אח"כ מן המנויים, ולא נוכל לשוחטו תמים, דהוא כשוחט קדשים בחוץ, הלא ברישא נמי יש להסתפק, דלמא בפעם השני יצא הקופץ מן המנוין בעשירי, ואסור לשחוט חולין בפנים, מאי אמרת דדין ביטול דאורייתא, יסיר דין ספק מן המבוטל, א"כ בין ברישא ובין בסיפא נחשבים המה במנין השני עשירי ודאי כנ"ל.

ובמה דתרצו בב"מ שם באספת זקנים בשם הרא"ש, דהא דאמרינן דהתורה התירה ספק באיסורין מקרא דאחרי רבים להטות, הוא משום דנהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב, אבל הכא לעולם לא נפיק מכלל ספק עשירי, ועשירי ודאי אמר רחמנא ע"ש, אפשר לע"ד להעמיס כוונה זו ברמב"ם ס"ה בכורות, במש"כ בדין קפץ אחד מן המנויין כו', שכל אחד מהן ספק כו' ע"ש, דלכאורה מלבד מה שהוא יתור לשון שם בדבריו, תקשה נמי דלדעתו מה לנו אם הוא ספק, הלא איהו ס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן, ודבר תורה כל הספיקות שריא, ובע"כ דבזה אתא להורות, דהכא גם שם ביטול לא חל עליו, משום דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק, והכא בהכרח יש לנו ספק על כל אחד מהן אם הוא המנוי שקפץ או אחר ע"ש.

רש"י ד"ה טריפה אינה עוברת כגון שנשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה ולא מצי למיזל ע"כ, ולכאורה משמע מדבריו דדוקא טריפה כזו ממעטינן בברייתא, מקרא דכל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת, דחסרונה תלוי בהילוך הרגלים, ועפ"ז מספקא להו להתוס' בחולין דקל"ו ע"ב ד"ה פרט, דשמא אם נשברו רגליה מן הארכובה ולמטה, ג"כ אינה נכנסת לדיר להתעשר, אמנם לעיל דנ"ז ע"א בד"ה פרט, כתבו התוס' בפשיטות דמן הארכובה ולמטה חשבינן לה עוברת, ומסיק שם בשטמ"ק דאינה אלא בעלת מום בעלמא ע"ש.

וראיתי בחומש תורה תמימה שכ', כיון דהדבר תלוי ביכולת ההליכה א"כ מה לי בין ארכובה ולמעלה ובין ארכובה ולמטה ע"ש, אולם לא הביא דברי המל"מ בפ"ו הי"ד מה' בכורות, שכ' דגם דעת הרמב"ם הוא דמן הארכובה ולמטה חשיבא עוברת כיון שאינה טריפה ע"ש, הרי דלא החליט בפשיטות גמורה כ"כ, דאין נ"מ בין למעלה או למטה כמש"כ התו"ת, וכתב דאדרבה דעת הרמב"ם הוא דוקא למעלה, ולמטה אינה חשובה בכלל טריפה.

ובאמת ברמב"ם בלתי מבואר כלל אדות טריפות הרגל שם, רק בלשון טריפה, כסתימת לשון המשנה, ומאין ידע המל"מ איך הוא דעת הרמב"ם, בנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה בנוגע לדין זה, הרי על סתימת לשון הש"ס היו גם התוס' כמסתפקים בהאי דינא כנ"ל.

ונלע"ד לברר את הענין בד"ז, בשנקדים להבין הלא נשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה, היא אחת מי"ח טריפות כדאמרינן ר"פ א"ט, והשתא מה יהיה דין שאר הי"ז טריפות, האם המה ממועטים ג"כ מקרא דכל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת, או מיעוט זה נאמר רק על נשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה.

ולכאורה מלשון רש"י בסוגיין שכ' כגון שנשברו רגליה כו', משמע דמיעוט זה אתא לאודויי על טריפות זו בפרטיות, אולם במאי דמסיק רש"י ולא מצי למיזל, נראה דאף אם טריפותה היא בחלק אחר מן הגוף, אם רק אינה יכולה לילך ממעטינן ג"כ, ובאמת מה לנו מאיזו סבה היא נמנעת מלהלוך, כיון דעכ"פ אינה עוברת, שפיר נתמעטה מקרא דכל אשר יעבור כנ"ל.

ונראה דפשיטות הספק מבואר בשתי סוגיות ערוכות, במנחות ד"ו ע"א ובתמורה דכ"ט ע"א, דפריך וטריפה מהכא נפקא מהתם נפקא כל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת ע"ש, והשתא אי נימא דמיעוטא דקרא כל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת, קאי רק על נשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה ותו לא, הלא איצטריך קרא אחרינא לשאר מיני טריפות ומאי קמקשה.

ואחרי אשר בררנו דמיעוטא דקרא קאי על כל מיני טריפות, המונעים אותה מלהלוך, מוכרחים אנו להבין יותר דפירוש פרט לטריפה שאינה עוברת, לא קאי על חסרון ההילוך הבא מסבת כאב הרגלים, דא"כ אפילו אינה יכולה לילך מחמת דשיגרונא נקטה, נימא נמי דעכ"פ אינה עוברת, ונתמעטה מקרא דכל אשר יעבור, וזה ודאי ליתא, דהא בברייתא תנא פרט לטריפה שאינה עוברת, ושיגרונא לא הוי בכלל טריפה כדאמרינן בחולין דנ"א ע"א, ובע"כ דהאי טריפה שאינה עוברת, הכוונה על כלליות טריפותה הגורם חלישותה לבלי לילך, ולפ"ז אף אם מקור הטריפות יהיה באבר הפנימי, כיון דעכ"פ אינה יכולה לילך, הרי אינה עוברת, ונתמעטה מקרא דכל אשר יעבור

ודברים אלו נראה להדיא ברש"י מנחות ד"ו ע"א, שכ' וז"ל כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת משום דאין לה חיות לא חשיב לה עוברת כו' ע"ש, הרי דדייק רש"י בביאור דאינה עוברת, שהוא מפני מיעוט החיות בכלל הבהמה, וממילא אין תלוי כלל בפרטיות חלישות הרגלים.

ועפ"ז מובן מש"כ רש"י לעיל דנ"ז ע"א, וז"ל כל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה זו היא אחת מי"ח טריפות עכ"ל, ולכאורה נראה שפת יתר מאי דסיים דזו היא אחת מי"ח טריפות, אמנם בזה רמז רש"י דמש"כ בסוגיין ובתמורה דכ"ט ע"א, כגון שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, הוא רק לדוגמא בביאור דאינה עוברת, מפני חסרון ההילוך ושיהיה חל עליה שם טריפה, אבל ה"ה לכל י"ח טריפות אם רק אינה יכולה להלוך מפני טריפותה, נקראת אינה עוברת.

ועפ"ז נפשט הספק בנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה, כיון דטריפה דאינה עוברת אינה מטעם החסרון בהילוך הרגלים, רק בחלישות החיות מכלל הגוף באופן המטריפה, וזה ליתא בנשברו רגליה מן הארכובה ולמטה, ולפ"ז שפיר דייק במל"מ מדנקט הרמב"ם שם סתם טריפה, מזה מוכח דדעתו הוא דנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה חשובה עוברת, ומסיק בלשונו שם "כיון שאינה טריפה" ע"ש, ושפיר כתב השטמ"ק דבאופן זה אינה אלא בעלת מום בעלמא כנ"ל.

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה