אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף נח.

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף נח.

דף נז:

ניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה, ופירש"י בכת"י וז"ל שאין חסר ביה כלום שהוא עצמו מקריב מעשרו ואוכלו שלמים ע"כ, ולכאורה מדוע הזכיר רש"י הכא טעמא דליכא חסרון כיס, דמשמע מדבריו דאם היה חסר ביה כלום, אז לא ניחא ליה ל למיעבד מצוה בממוניה, והוא נגד סוגית הש"ס בפסחים ד"ד ע"ב, שאמרו דאפילו במקום חסרון כיס ניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה ע"ש.

ואפ"ל דרש"י נשמר בזה, דלא תקשה מהא דפליגי ר"ט ור"ע לעיל די"ח ע"ב, דר"ט ס"ל ניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה, ור"ע פליג עליו ע"ש, והשתא לפ"מ דקאי הכא אליבא דר"ע במשנתנו, איך קאמר הכא דניחא ליה לאינש למב"מ, ולהכי פירש"י דהא דפליג ר"ע אדר"ט לעיל, הוא רק מטעם פסידא ע"ש, משא"כ הכא כיון דלא חסר ביה כלום, שהוא עצמו מקריב מעשרו ואוכלו שלמים, הרי ליכא בזה פסידא ובכה"ג אפילו ר"ע מודה.

ולפ"ז אתי סוגיא דידן כהא דאלו מציאות דכ"ט ע"ב, גבי שואל ס"ת מחבירו ה"ז לא ישאילנו לאחר, דפריך שם מאי איריא ס"ת אפילו כל מילי נמי, דאין השואל רשאי להשאיל, ומשני ס"ת איצטריכא ליה, מ"ד ניחא ליה לאינש דלמב"מ קמ"ל, וכתב בשטמ"ק שם וז"ל, פי' קמ"ל דבהא כיון דאיכא קפידא לקלקול הספר לא ניחא ליה, דהא יצא שכרו בהפסדו, כי היום או למחר לא יהיה לו ספר במה ללמוד, אבל במידי דליכא שום חשש קלקול, ודאי יכול לשאול שלא מדעת הבעלים למיעבד מצוה כו' ע"ש, והוא כדביאר רש"י כת"י בסוגיין, וכ"כ בס' האשכול ח"ב ס"ס י"כ, ועפ"ז שפיר מסיק בשו"ע או"ח סי' י"ד ס"ד, אהא דמותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת, וע"ש מה שהאריכו בזה האחרונים, ולפ"מ דמבואר ברש"י כת"י ע"פ סוגיא דהכא ניחא שפיר, ועמש"כ בחידושי לב"מ דכ"ב ודכ"ט.

שם דטבלה כגורן, פירש"י וברש"י כת"י ובשטמ"ק, שהוא מדרבנן, וע' בירושלמי שקלים רפ"ג ובמפרשים שם,

שם ובן עזאי סבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, ע' בהקדמת שאגת אריה,

שם ואי אפשר לעשר ביו"ט משום סקרתא, ועפ"ז נראה דמה דציין בעין משפט במתניתין, אהא דאי אפשר לעשר ביו"ט, דמקורו ברמב"ם הוא ספ"ד מה' יו"ט, הוא טעות, דהא בודאי כוונת הע"מ, משום דהתם כ' ההלכה דאין מגביהין תרו"מ ביו"ט ע"ש, ובאמת שני דברים נפרדים הם, לפ"מ דמבואר הכא דאיסורא דמעשר בהמה ביו"ט הוא משום סקרתא, וצובע הוא איסורא דאורייתא, כדהסבירו התוס' בחגיגה ד"ח ע"א בד"ה משום, וסתימת הרמב"ם דגזירה שמא יעשר ביו"ט, שכ' בפ"ב ה"ט מה' חגיגה, ודאי נמי משום סקרתא ואילו איסורא דהגבהות תרו"מ ביו"ט, הוא משום שנראה כמתקן דבר שלא היה מתוקן, כדכ' הרמב"ם בפכ"ג ה"ט מה' שבת, והוא כמש"כ התוס' בחגיגה שם, ובזה מסקו התוס' התם, דבמעשר בהמה לא שייך מתקן, דלא מתקן היא, דבלא"ה שרי למיכל קודם שיעשר בהמותיו ע"ש.

וכ"מ מקושית התוס' דהכא, שהקשו אהא דא"א לעשר ביו"ט משום סקרתא, דתיפ"ל דאין מקדישין ביו"ט כו', ולכאורה טפי הו"ל להקשות מהא דאין מגביהין תרו"מ ביו"ט, דנשנית בחדא בבא עם הא דאין מקדישין ביו"ט במשנה ביצה דל"ו ע"ב, וכל התירוצים שתרצו התוס' אקושיתם מהא דאין מקדישין, לא היו עולה להם אקושיא מהא דאין מגביהין תרו"מ כו', דבאין מקדישין יש מקום לחפש טעם הדבר, ולחלק דהכא לא שייך האי טעמא, או לאמר דטעמא דסקרתא עדיף טפי, משא"כ אי הוו מקשו מהא דאין מגביהין תרו"מ, הלא היתה אז כוונתם דגם מעשר בהמה נכלל בכלל מעשרות, ומה לנו לחפש טעמא דסקרתא, ובע"כ דהתוס' הבינו דמע"ב ל"ד לכלל מעשרות, דבהפרשת מעשרות הוא מתקן דבר הבלתי מתוקן, משא"כ מע"ב מתוקן ועומד הוא דבלא"ה שרי למיכל כו' כנ"ל.

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה