אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף מ.
במשנה, נשבר עצם ידו ועצם רגלו אע"פ שאינו ניכר כו', ובגמ' פריך אינו ניכר מי קא הוי מומא, אר"פ אינו ניכר מחמת עצמו אבל ניכר מחמת מלאכה, וקשה לפמש"כ המחבר בסי' נ"ו ס"י, בנשבר העצם במקום צומת הגידין ונקשר ונתרפא יפה דיש אוסרין, וכן בנשתברו ידי הבהמה סמוך לגוף, דכתב הרמ"א בסי' נ"ג לאסור, והש"ך הוסיף שם דאפילו נתרפאו ונדבקו השברים, ואין ניכר ריעותא בצלעות אפ"ה טריפה ע"ש, א"כ הו"מ לאוקמי מתניתין, דקתני נשבר עצם ידו ועצם רגלו אע"פ שאינו ניכר, דאינו ניכר ממש, וכשנשתברו באופן הנ"ל ולכן הוה מום, ול"ל לדחוקי ולאוקמי דאינו ניכר מחמת עצמו וניכר מחמת מלאכה, דעכ"פ ניכר הוא באיזה צד, ואי היה מוקי כנ"ל, הרי היה פירוש משנתינו כפשטיה, דאינו ניכר בשום צד,
וי"ל עפ"מ דא"ר הונא אמשנה הקודמת, ל"ש אלא שחסר ויתר ביד, אבל ברגל טריפה נמי הוה, לפ"ז חזינן דטריפות גרע ממומי בכור, וא"כ אפ"ל דניהי דמחמרינן גבי טריפות, מ"מ במומי בכור כיון שאינו ניכר כלל מבחוץ לא הוי מומא, ובחסרון מבפנים בעיא היא לעיל דל"ט ע"א ע"ש, ולהכי אוקים ר"פ למתניתין, דאינו ניכר מחמת עצמו אבל ניכר הוא מחמת מלאכה, דלפ"ז הוה עכ"פ חלות המום מפני ההיכר של שעת המלאכה.
תוד"ה בפירן, בסה"ד ציין המגיה בסנהדרין דל"ג, משנה ערוכה היא לעיל דכ"ח ע"ב,