אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף לט:

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף לט:

דף לט.

והא"ר זירא אמר רב, בזבחים דכ"ו ע"א הוזכר מאמר זה בשם ר"ז פתם, ושם דכ"ה ע"ב הגרסא ר"ז בשם רבי, והב"ח הגיה שם ר"ז בשם רבי יוחנן ע"ש, ולא ידענא מנ"ל להב"ח להגיה הכי,

שם אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים, ע' טורי אבן לר"ה ד"ט ע"ב ד"ה מ"מ מה שהאריך בזה, ובעיקר קושיתו שם, כבר הקדימוהו בכעין זה, בתוס' ערכין די"ח ע"ב ד"ה שנתו, וע' מה שהארכתי כתי בחידושי שם ולזבחים דכ"ה ע"ב בס"ד, וע' בת' פמ"א ח"ב סי' קע"ד.

רש"י ד"ה הצורם און הפר כהן משיח לאחר שחיטה עכ"ל, ולכאורה הלא דין זה הוא גם בכל הקרבנות, ואפילו בקדשים קלים, כדמסקינן הכא ובזבחים דכ"ה ע"ב, ואי משום לאשמעינן דהאי קרא דולקח מדם הפר, כתיב בפר כהן משיח, וכדהבין בהג"ה על הגליון בזבחים שם ע"ד רש"י דהכא ע"ש, הוא ג"כ בלתי מדוקדק, דא"כ הי"ל לרשום דבריו על הקרא דולקח מדם הפר המובא בש"ס, ולא על תיבות הצורם אזן הפר

ומש"כ רש"י בזבחים שם על קושית הש"ס דהתם, אשכחן קדשי קרשים, וז"ל דהא גבי פר הע"ד ש"צ כתיב, וכתב שם עה"ג דצ"ל כהן משיח, והביא מרש"י דהכא ע"ש, לא ידענא נמי אמאי צריך לזה, תיפ"ל דבלא"ה הוא שיבוש גמור הנדפס ברש"י, דקרא כזה לא נמצא במציאות בפר הע"ד.

וביותר נפלאתי דלשון זה ממש "ולקח מדם הפר" כמובא בש"ס הכא ובזבחים, לא נמצא ג"כ בפר כהן משיח, דבדידיה כתיב ,ולקח הכהן המשיח מדם הפר", ויקרא ד' ה', וקרא דולקח מדם הפר כהווייתו, כתיב בפר יוה"כ בפ' אחרי, ולפ"ז בלתי מובן מדוע נאיד רש"י מפר יוה"כ, דכתיב בלשון זה ממש, לפר כה"מ דלא כתיב כן.

ולמילף מפר יוה"כ יש סמך גדול, דאי נימא מפר כה"מ קשה, איך יליף הכא מקרא דמדם הפר לצורם אזנו בין שחיטה לקבלה, ומשום דדרשינן הפר שהיה כבר, הלא מבע"ל להא דת"ר בזבחים דכ"ה ע"א ובתו"כ גבי פר כה"מ, ולקח הכהן המשיח מדם הפר, מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית, מדם הפר דם מהפר יקבלנו [ולמימר דאם נשפך מן הצואר על הרצפה ואספו פסול וכן להא דאר"י אמר שמואל בזבחים שם, השוחט צריך שיגביה סכין למעלה, שנאמר ולקח מדם הפר ולא מדם הפר ודבר אחר ע"ש, והשתא איך מפיק האי קרא להך דהכא, אולם אם נימא דהא דבסוגיין יליף מולקח מדם הפר דיוה"כ ניחא, דהתם לא מצי למדרש דם מהפר יקבלנו, שזהו זמן רב לאחר שחיטה, היינו לאחר הקטורת וצ"ע.

תוד"ה והאמר ר' זירא אמר רב הצורם, בפ"ב דזבחים דכ"ה גרסינן דתניא הצורם עכ"ל, לפנינו לא נמצא שם גרסא כזאת, ועמש"כ בזה בחידושי לעיל בסמוך.

תוד"ה כמה חוטין הוא נותן בש"א ארבעה כו', דכב"ש פסקינן בהתכלת דמ"א ע"ב כו' ע"כ, והנה זהו אחד מהששה מקומות, דפסקינן כב"ש נגד ב"ה, כדהביאו התוס' בסוכה ד"ג ע"א בשם סדר רב עמרם, וע"ש בטעם הדברים, וע' ברגמ"ה בסוף מכילתין.

אולם נלע"ד דלהך דהבא איכא טעמא רבה למפסק כב"ש, נגד הבת קול דפסק כב"ה כדאמרו בעירובין די"ג ע"ב, לפ"מ שהביאו התוס' ובמנחות שם לשון הספרי, אין פחות מג' חוטין כדברי ב"ה, בש"א ד' חוטין, ולפ"ז הרי פליגי רק ב"ש על ב"ה בשיעור ג' חוטין, אבל ב"ה על ב"ש לא פליגי בלל, ואם המיל ד' חוטין כשר אליבא דכו"ע, ולכן פסקינן בהא כב"ש,

אמנם לפ"ז קשה בב"ב דע"ד ע"א, דרבב"ח פסק חדא קרנא דתכילתא דמתי מדבר, ורבנן אמרי ליה למאי הלכתא עבדת הכי, למידע אי כב"ש אי כב"ה, איבעי לך לממני חוטין כו' ע"ש, והשתא בשלמא אי פלוגתא דב"ש וב"ה במנין החוטין הוה בדוקא, אז היה ליה לרבב"ח מופת חותך מהאי קרנא דתכילתא, דאי מצא תלתא הוה ידע אז דהלכה כב"ה, ואי הוו ארבעה, אז הוה ברור ליה דהלכה כב"ש.

משא"כ השתא דפלוגתתם הוא רק על שיעור היותר פחות, א"כ אפילו אם היה מצא שם ארבעה חוטין, הספק במקומו עומד, דלמא הלכה כב"ה, רק האי גברא שהטיל הציצית היה רוצה לצאת ידי כל הספיקות, ולכן הטיל ארבעה דזה כשר אליבא דכו"ע, דהא מדאורייתא אין שיעור למנין החוטין, כדכתב הרמב"ם ר"ה ציצית, ולדעת הר"י כשר עד שמונה כפולין שהן ששה עשר, והעיטור ס"ל דאין שיעור לחוטין מלמעלה, אם ירצה יוסיף כמו שירצה, כמובא בטואו"ח סי' י"א ע"ש, ולפ"ז איך יוכל לדעת מחדא קרנא דתכילתא דפסק כמבואר שם, דלמא אי הוה בדק באידך הוה משכח שיעורא אחרינא, כיון דלמעלה אין שיעור, ולא הוה מצי למידע רק אי הוה משכח תלתא שהן שית חוטין, אז הוה ידע דהלכה כב"ה, אולם הלשון בש"ם שם, למידע אי כב"ש אי כב"ה, משמע דבדיוק הוה מצי למיקם ע"י חדא קרנא דתכילתא, הלכה כדברי מי, וצ"ע כעת.

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה