אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף לב.
תוד"ה הא, תימה לוקמא במפרכסת דהרי היא כחיה כו', דהכא דנגמרה השחיטה כו' ע"כ, והתוס' נקטו כן בסברתם בכ"מ בש"ס, והנה בערכין ד"ד ע"א כ' השטמ"ק בשם הרא"ש לחלק בין גוסס לנשחט, וז"ל דשחוטה אע"פ שאינה יכולה לחיות, עדיין יש בה כח חיות, ויכול להעמידה לפי רגע [ר"ל ולכן ישנה בדין העמדה והערכה] אבל גוסס אע"פ שיכול לחיות, כבר נחלש ולאו בר העמדה הוא עכ"ל, ובסברא זו כוונו לחלק בין גוסס לנשחט, בח"מ וב"ש באה"ע סי' קכ"א סק"י ע"ש, וכן יורה הנסיון, דבבהמה שמתה מאליה, לא נראה אצלה עוד סימן רגש של חיות בכל גופה, משא"כ בשחוטה נראה התרגשות בראשה ובגופה, אף לאחר הפשטה ונתוחה, שהוא כשעה לאחר שחיטה, ובע"כ מפני שעד השחיטה היתה מלאה חיים, ולכן אע"ג שניתק פתיל חיותה מכלל האברים, אמנם להיותה פתאומית, נשאר אפס קצהו ברגש של חיים בפרטיות של האברים, ומכש"כ תיכף לאחר שחיטה, עינינו הרואות שאם ננתק מוסרותיו, אז יעמוד בעצמו ואפשר שיזיק ג"כ, ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש, דשחוטה ישנה בהעמדה והערכה, מפני שיכול להעמידה כרגע כנ"ל, וע' ריקאנטי סי' רמ"ה, וא"כ תקשה עכ"פ לפי שיטת הרא"ש הב"ש והח"מ, הלא בסוגיין איירי בשחוטה, ואיך מקשה הש"ס הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי העמדה והערכה, ומזה הוכיח דהאי לא יגאל לא ימכר הוא, הרי לדברי הרא"ש שפיר אפ"ל כדבעי הש"ס למימר מעיקרא, אימתי אינו נגאל מחיים, ומשום דאתקיש לתמורה שהוא מחיים כדאמר בש"ס, הא לאחר שחיטה נגאל, ואפ"ה לא תקשה הא בעי העמדה והערכה, משום דבאמת ישנה אז בהעמדה והערכה, וא"כ מנ"ל להוכיח דלא יגאל לא ימכר הוא, ועמש"כ בחידושי לעיל דט"ו ע"א.