אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף כג.

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף כג.

דף כב:

תוד"ה סבר כו', ושמא הא חשיב שוגג כשסבור שמותר לבטל ע"כ, אמנם בט"ז יו"ד סי' צ"ט סק"ט, לא הביא דברי התוס' בסוגיין בלשון ושמא, דנראים כמסתפקים בזה, רק בתורת ודאי ע"ש, ועמש"כ בחידושי לחולין דט"ו.

אולם לפי גרסת התוס' שלפנינו, נלע"ד הסבר הדברים עד"ז, דהנה היכא שעשה ע"פ חכם, בודאי דנחשב לשוגג גמור, ולא קנסינן ליה, אפילו היכא דקנסינן בעלמא, כדכ' התוס' בסנהדרין דל"ג ע"א ובב"ק ד"ק ע"א, והוא דוגמא להא דתנן ריש הוריות, התולה בב"ד פטור ע"ש, אולם הכא שעשה ע"פ עצמו, משום סמיכת דעתו דסבור אבטלינהו ברובא, ובחסרון הידיעה דקיי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה, באופן זה יש מקים להסתפק, דאפשר דגם זה לחטא יחשב, דבנה על יסוד שכלו, והי"ל להעלות על דעתו שיש מקום להסתפק, ובכל ספק צריך לשאול, ומדלא שאל דמי בזה למזיד, א"ד בלתי שייך לחשבו למזיד, מפני העדר הכרעת דעתו דיש בזה ספיקא דדינא, והא איהו עכ"פ סבור שמותר לבטל ברוב, ודמיא ידיעתו לעצמו כאלו נשאל ע"פ חכם, ולכן כתבו התוס' בלשון ושמא, ועפ"ז אף אם לא היה לפני הט"ז גרסת ושמא, נלע"ד דגרסא שלפנינו בתוס' הוא העיקר כנ"ל, ול"ד להא דתנן רפ"ק דהוריות, זה הכלל התולה בעצמו חייב, דהתם הרי ידע דיש בזה סוג הוראה ע"ש, משא"כ הכא דבדעתו היתה דלית בה אפילו צל של ספק, אפשר דבכה"ג חשוב שוגג גמור כנ"ל,

תוד"ה נבילה כו', מההוא טעמא דמטמא במשא כו', מההיא טעמא גופיה תטמא במגע ע"כ, ע' חולין דקכ"ד ע"ב תוד"ה אין ותוד"ה אמר.

בא"ד וי"ל דלענין אכילה, כל משהו ומשהו כשנכנס בבית הבליעה, קמא קמא בטל ברוב היתר, ודמי למגע כשנגע וחזר ונגע כו' ע"כ, והמל"מ בפ"א הי"ד מה' מטמאי מו"מ, נשתמש בסברא זו לענין טומאת משא ורוק יבמה ע"ש,

אולם דברי התוס' מצד עצמם צריכים עוד ביאור לע"ד, דמדבריהם משמע דבשעה שמניח המאכל לפיו מניח איסור, וההיתר בא לו רק אחרי ההכנסה לבית הבליעה, משום דשם חל הביטול, וענין כזה סובל רק לפרש סוגיית הש"ס דזבחים דע"ח, דפיגול ונותר וטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור, דבאמת לכתחלה איסורא מיהא איכא, אמנם חיובא דמלקות לא משכ"ל רק לבתר דאכיל להו, ואז ככר נתבטלו בבית הבליעה וכסברת התוס', וזהו כעין פטור אבל אסור, אולם מהך דחולין דצ"ט ע"ב, דפריך וליבטול ברובא, ומהא דביצה דל"ח, גבי ליבטל מים ומלח לגבי עיסה כו' דמייתו התוס', הרי שם משמע דלכתחלה בטל, וחל עליו שם היתר לאכלו, ובע"כ דכוונת התוס', כיון דכל עצם אכילה לא משכ"ל, רק ע"י הכנסת בית הבליעה, באופן דאז חל עליו שם ביטול בהכרח, לכן מותרת אכילה כזאת גם לכתחלה, מפני ביטולה המאוחר, וע"פ הבנה זו בדברי התוס', יש מקום לישוב שיטת התוס' בסוף מעילה, שכתבו דמטבע חשיב ולא בטיל, וכבר נתעורר במל"מ פ"ז דה' מעילה, מדברי רש"י בערכין ד"ד ע"א שכתב, דשקלי כהנים בטלין ברוב שקלי ישראל, ולכן יוכלו הכהנים לאכול מנחת צבור, ולא חשיבי להו כמנחת כהן דלא תאכל ע"ש, דלפמש"כ ניחא, דבמעילה דקאמר כיון שהוציא את הראשונה מעל, הרי בע"כ בא לו הנאת הפרוטה בפ"ע, מבלי שום תערובות עם אחרים, דאל"כ תקשה גם על אחרי זמן ההוצאה תבטל ברוב, וכיון שהנאת הפרוטה היתה בבת אחת, לא שייך בה ביטול, משא"כ בשקלי הכהנים, דכל החשש בא על זמן האכילה, משום דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, והאי חיובא דכליל תהיה הוא משום איסור אכילה דמנחת כהן, עד דמשום זה חלה טענת הכהנים, הואיל ועומר ושה"ל ולחה"פ שלנו הוא האיך נאכלין, בזה שפיר פירש"י דזיל בתר רובא, דלענין אכילה כל משהו ומשהו כשנכנס בבית הבליעה, קמא קמא בטיל ברוב היתר, וכסברת התוס' בסוגיין, וממילא משיך זמן ההיתר למפרע גם מקודם, שיהא מותר גם לכתחלה לאכול כנ"ל, ועמש"כ בחידושי לתמורה דט"ו ע"ב, ולערכין ד"ד ע"א ולמעילה דכ"א ע"ב.

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה