אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף כב:

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף כב:

דף כב.

ר"א אומר תירום ותרקב, שאני אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה כו', לכאורה לפ"מ דס"ל לר"א במשנה ביצה דל"ד דיש ברירה כדפירש"י שם, ולפמש"כ התוס' בסוטה די"ח ע"א, דליכא לאיפלוגי בין ברירה שהוכרה מתחלה, לשאר ברירות דלא הוכרו מעיקרא ע"ש, א"כ אפ"ל דמה"ט קאמר ר"א הכא, היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה משום ברירה, ומכש"כ לפ"מ דהכא הוא דרבנן, דמדאורייתא חד בתרי בטיל, ועפ"ז ודאי שייך טעמא דברירה, וע' ביצה דל"ח ע"א ובר"ן נדרים ר"פ השותפין.

אמנם בירושלמי תרומות פ"ה ה"ב א"ר סימון רבי ליעזר כדעתיה כמה דו אמר כל הפסולין עלו בידו כן הוא אמר הכא כל הטמאים עלו בידו, ור"ל דבזבחים דע"ז ע"ב קאמר ר"א במתניתין, דאם נתערבו אברי בעל מום באברי תמימים, וקרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין כו', הרי דס"ל לר"א דתלינן הפסול במה שעלה בידו והותרו האחרים, כמ"כ תלינן הכא דסאה שנפלה היא סאה שעלתה, הרי דר"א לשיטתו, כ"ה כוונת הירושלמי וכדביארו המפרשים ע"ש, והשתא לפי האי טעמא דפירש הר"ש בתרומות שם, דשיטת הירושלמי מתאמת עם שיטת הבבלי בזבחים שם, דלא א"ר אליעזר אלא שנים שנים, אבל אחד אחד לא ע"ש, ואם נאמר נמי הוברר הדבר, דזהו בודאי שעלה לו, מדוע לא הותרו האחרים אפילו אחד אחד, ובע"כ דלא הוי הכא מטעם ברירה,

וכן התוס' בזבחים דע"ד ע"א, אף דלא הזכירו לדברי הירושלמי, מ"מ בעצם הדבר הכריעו מסברתם אגב אורחייהו, דר"א דהכא ור"א דזבחים דע"ז ע"ב, חד טעמא אית ליה דלא נתקנו האחרים ע"ש, הרי משמע נמי דעת התוס', דבשני המקומות לאו משום לתא דברירה הוא, והדעת מכרעת לע"ד דאין לחלק בהנהו תרתי שמעתתא דר"א, עד דלפע"ד יפלא מאי האי דדחוק הר"ש לאמר בתירוצא קמא, דר' סימון בירושלמי פליג אסוגיא דזבחים ע"ש,

דהנה עצם הטעם דמחלקו בזבחים בין אחד לשנים הוא, דבשנים אמרינן דודאי חד מינייהו דהיתירא, שהרי לא נתערב בהם אלא בעל מום אחד, ובכל חד אמרינן מדחבריה לאו דאיסורא, איהו נמי לאו דאיסורא הוא, וההוא דאיסורא אזיל ליה בהקרבה ראשונה שקרב אחד מהן, אבל אחד אחד לא יקריבו הראשים, דבכל חד מספקינן דלמא דאיסורא הוא ע"ש, וטעם זה לא ימצא מקומו, רק בדבר יבש גוש גדול, כמו ראש וכרעים דקאמר במתניתין שם, ובדידהו שייך לחלק בין אחד לשנים כנ"ל, משא"כ הכא דתחלת התערובות לא היה בגוש אחד יבש, רק סאה תרומה של תבואה, וכל גרעין וגרעין הוא קטן ודק הכמות, ובכללן הן כעין תערובות לח בלח לפי ערך דקותם, ואם נשערם לפרטיהם בלתי נופל בהו לחלק בין אחד לשנים, כמו דאין לחלק בדבר לח, ולחלק בין סאה אחת לשתי סאות ג"כ ליתא, לפ"מ דאסיקנא דלאו מטעם ברירה קאמר סאה שנפלה היא סאה שעלתה, וא"כ בהכרח נתערבו גרעינין טמאין בין גרעיני הטהורין, אף לאחר הרמת הסאה לרקבון או לשריפה, ומה יועיל לנו החילוק בין סאה אחת לשתי סאות, הרי לא דמי לדהתם דחד ראש כבר קרבה בהחלט, ובדידיה אית לן למתלי הפסול, הלא הכא בע"כ תערובות כללית שלט בכללן, ובכה"ג גם שיטת הבבלי בזבחים יודה דאין לחלק בין אחת לשתים, ור' סימון דירושלמי יודה גבי ראש וכרעים לשיטת הבבלי, לפי ערך חילוק הנושאים שביניהם וצ"ע.

תוד"ה תירום ותרקב, בירושלמי תני ישרף, וקשה אטו בשופטני עסקינן, שמותרין ליהנות בשריפתן ואינם חפצים, ומניחים אותה לרקב כו', ור"ת מפרש דתרקב ותשרף הכל אחד כו', וה"ק או תרקב או תשרף בלא הנאה כו' ע"כ, והנה במתניתין תרומות פ"ה מ"ב גרסינן תשרף, ומפרש שם הברטנורא כפירוש ר"ת דהכא ע"ש, ולפ"ז קשה על דדחיק שם במשנה הקודמת, בהא דקתני שם תרקב, ליישב ולתרץ אמאי לא תשרף, ותירץ שם הברטנורא בדוחק, כדתפס עליו התוי"ט ע"ש, ואמאי לא ניחא ליה נמי התם לאמר, דתרקב ותשרף הכל אחד, וה"ק או תרקב או תשרף בלא הנאה וכדברי ר"ת דהכא, וע"ש בירושלמי ובר"ש.

כן אני נבוך בעצם קושית התוס', מה המריצם לכך לפרש, דהא דתני בירושלמי תשרף, דפירושו בתורת היתר, כדי ליהנות מהן בשעת שריפתן, עד דקשיא להו אטו בשופטני עסקינן, שמותרין ליהנות בשריפתן ואינם חפצים, ומניחים אותה לרקב כו', מדוע לא ניחא להו לפרש מתחלתן, דהאי תשרף הוא בתורת חיוב לשרפו, וכדחשיב תרומה טמאה בנשרפין במשנה שילהי תמורה, ומסיק התם דכל הנשרפין לא יקברו, והנה אהא דאמר רב, כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו, כך מצוה לשרוף התרומה שנטמאת, פירש"י בבמה מדליקין דכ"ה ע"א שני טעמים, דדמיא לקדש, ועוד משום תקלה, וע"ש תוד"ה כך, ואפ"ל דטעמא דדמיא לקדש לא שייך הכא, משום דהפרשת תרומה דהכא הוא רק מדרבנן, דמדאורייתא חד בתרי בטל, ועפ"ז ל"ד נמי למתניתין דסוף תמורה, דהתם נמי איירי בדאורייתא, אבל טעם שני דרש"י משום תקלה, שפירש בשבת ובמשנה שם סוף תמורה, זה יתכן גם הכא, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וא"כ אפ"ל שפיר דהאי תשרף דהכא, הוא בתורת חיוב כנ"ל.

וארווחנא להבין דבזה גופא פליגי לדינא ג"כ, דלהירושלמי חיישינן לתקלה ולהכי תשרף, דאי אמרת תרקב בין כך ובין כך אתי לאתהנויי מינה, ולגמרא דידן לא חיישינן לתקלה ולכן תרקב, וע' פסחים דל"ג ע"ב ושם דל"ד ע"א תוד"ה בשליקתא, דהא בלא"ה פלוגתא דתנאי היא אי חיישינן לתקלה, וע' פסחים ד"כ ע"ב וביומא דס"ו ע"א, ובמש"כ בחידושי לערכין דכ"ט ולתמורה די"ח ודכ"ד ודל"ג.

ולפ"ז כל חמירא בדברי התוס' בסוגיין והר"ש שם בתרומות שנתקשו בה קשה להבין, ואפשר להעמיס דזהו ג"כ הסבר הדברים, במש"כ התוס' והר"ש בתר הכי, דמחלוקת בני בבל ובני א"י היא, ותליא בחלופי גרסאות בין הירושלמי והתוספתא וע' בשטמ"ק.

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה