אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף כב.
א"ר יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה, והנה הרמב"ם בפ"ד הי"א מה' בכורות, ובפ"א הט"ז מאבות הטומאות, בהא דפסק שם כראב"י דבסוגיין, כתב נמי האי טעמא דר' יוחנן דביטול ברוב ע"ש, ולכאורה לפ"מ דמסיק בסוגיין ואזדא ר"י לטעמיה, דא"ר יוחנן ראב"י ור"ש אמרו דבר אחד, ונקטינן דכל היכא דאמרו בש"ס בלשון זה, הוי שימה, ולית הלכתא כשיטה, וע' ב"מ דס"ט ע"א ובתוד"ה אלא, וברי"ף ורמב"ן ספ"ק דסוכה, ובחידושי למנחות דנ"ז ועוד בכ"מ הארכתי בזה ע"ש, ואיך פסק כאן כראב"י וע"פ טעמיה דר' יוחנן, וי"ל דבע"כ רבנן נמי מודו לר"ש דבטל כשהוציאוהו בספל לבית החיצון, ועפ"ז שפיר פסק הרמב"ם כר"ש דהוא נמי כרבנן, רק דלא נקיט טעמיה דר"ש דמחלק בין נימוק פ"א לנימוק שני פעמים דקאמר בנדה דכ"ז ע"א, ועיקר דבר אחד דקאמר ר' יוחנן בדראב"י ור"ש, הבין הרמב"ם ג"כ דהוא רק מה דלשניהם בטל בתחלת לידה, כמש"כ התוס' הכא.
ובזה מיושב סוגיא דלקמן דכ"ג ע"ב, בהא דקאמר רב הלכתא בכוליה פרקין, ופריך אהייא אילימא כו', אלא אדראב"י משנת דראב"י קב ונקי כו' ע"ש, ולכאורה קשה דלמא אדראב"י, רק משום דר"י קאמר דראב"י ור"ש אמרו ד"א, וא"כ הו"ל שיטה ולית הלכתא כשיטה, להכי איצטריך לאשמעינן, דאפ"ה הכא הלכתא כוותיה, אולם לפמש"כ ניחא שפיר, דבלא"ה לא הוי שיטה כיון דרבנן נמי ס"ל כר"ש, וממילא דהוא נמי כראב"י, והדרינן לכללין דמשנת ראב"י קו"נ, ושפיר הקשו למאי איצטריך הכא לאשמעינן דהלכה כוותיה, ומיושב נמי קושית התוס' שם בד"ה אלא אדראב"י כו', שכתבו וא"ת הא מפלג פליגי רבנן דר"ש דשיליא כו' ע"ש, ולפמש"כ ניחא ברווחא, דרבנן נמי מודו לר"ש דבטל כשהוציאוהו בספל לבית החיצון, וראב"י ור"ש אמרו ד"א רק בזה, דלשניהם בטל בתחלת לידה כנ"ל, וממילא בעצם הדבר ל"פ רבנן דר"ש אדראב"י, ומשו"ה לא חשיב לה בפלוגתא וע"ש תוד"ה אלא.
שם ציר לאו בר קבולי טומאה הוא, ע' תוס' חולין דצ"ט ע"ב, ובתשובת הרשב"א סי' רפ"ו, ובתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' קפ"ב, ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ד.
תוד"ה הנך כו', וכן נבלה בטילה בשחוטה לענין טומאה, אפי' חזר ונתבשל הכל ביחד, ע"ל דכ"ג ע"א, ובתשובת הרשב"א סי' רפ"ד,