אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף יג.
במשנה מצות הפדייה קודמת למצות עריפה כו', מצות היבום קודמת למצות חליצה כו' עמש"כ בחידושי לעיל ד"י ע"ב ודי"א ע"א בס"ד.
הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות
שם מאי איריא דתני עובר חמורו ברישא, והדר תני עובר פרתו כו', אב"ע איידי דחביבא ליה כדר' חנינא, ואב"ע איידי דזוטרן מיליה דבהמה טמאה פסיק ושדי ליה ע"כ, ויל"ד במה דרש"י בריש מכילתין, נקיט רק תירוצא בתרא דהכא, ושייר לתירוצא קמא מהא דר' חנינא לגמרי, אע"ג דבמערבא אקדמוה להאי תירוצא ע"ש.
ואולי משום דעל תירוץ הראשון בש"ם יש להקשות, מי דמי להא דר"ח, הלא חביבותא דפטרי חמורים, הוא רק נגד פטרי סוסים וגמלים, דלית בדידהו דין בכורה מן התורה, מה דבפטרי חמורים איכא, דזהו עצם השאלה שם לעיל ד"ה ע"ב, מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים ע"ש, אבל מה שייך הא דר"ח בנוגע לבכורי בהמה טהורה, דלקדמינהו לפטרי חמור ברישא, הלא בתרווייהו אית בהו דין בכורה, ובעובר פרתו יש ג"כ קדושת הגוף, ובעובר חמורו ליכא רק קדושת דמים, והדרא קושית הש"ס לדוכתא מ"ט לא אקדמוה לעובר פרתו ברישא, ומשו"ה נקיט רש"י תירוצא בתרא לעיקר.
ועפמש"כ בחידושי שם בארוכה, דהך טעמא שהחמורים סייעו לישראל בצאתם ממצרים שהביא ר"ח, הוא רק נתינת טעם לגזה"כ, שר' אליעזר השיב שם ברישא ע"ש, לפ"ז ג"כ ניחא כיון דעצם היסוד הוא הגזה"כ דאמרינן התם, א"כ הדרא קושית הש"ס למקומה, הרי בכור שור הוא ג"כ גזה"כ, ואית ביה נמי קדוה"ג כנ"ל, לכן נקט רש"י תירוצא בתרא לעיקר, אולם במה שנתיישבו דברי רש"י, תחזור כקושיא ע"ד הש"ס בסוגיין בתירוץ הראשון כמובן, וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה שאינו רשאי למכור לעכו"ם בהמה, וגרסת הב"ח בהמה גסה, והוא ממתניתין דע"ז די"ד ע"ב וכדהביא רש"י בריש מכילתין, ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ג ע"ב.