אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף ד:
ולדורות מנלן א"ק והיו לי הלוים כו', אפ"ל דהאי סוגיא בעי לדורות מנלן אליבא דכו"ע, לא מיבעיא לשמואל דס"ל במנחות די"ט ע"ב, דדורות משעה לא ילפינן, וכ"ה סתימת הש"ס שם דנ"ו ודנ"ט ועמש"כ בחידושי שם בס"ד, אלא אפילו לרב דס"ל דילפינן דורות משעה, וע' במנחות די"ט תוד"ה ושמואל, אפשר דה"מ היכא דלשעה נכתב בפירוש, משא"כ הכא דגם לשעה ילפינן בק"ו כדתנן במתניתין, וע' בסוגיין רש"י ד"ה ולדורות, בכה"ג ס"ל לרב נמי דלא ילפינן משעה לדורות, ולכן בעי ולדורות מנלן.
אמנם קשה אהא דקאמר א"ק והיו לי הלוים, הרי בין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס' בסוכה דל"א ע"א, ניתן ק"ו לדרוש מעצמו, ולהכי אין מזהירין מן הדין משום דאדם דן ק"ו מעצמו, כדכתב הרי"ט אלגזי בסוגיין ע"ש, והכא כיון דגם במדבר גופה דנפטרו בכורי כהנים ולוים, לא שמעינן אלא מק"ו כדתנן במתניתין, א"כ איך נופל לאמר דקרא דוהיו לי הלוים, אתא לחיזוק הק"ו הנאמר לשעה, שתדרוש גם לדורות, באופן שעצם הק"ו לשעה, ג"כ איננו מן התורה רק נדרש מעצמו
ואע"ג דלענין טבילה לכל נכנס בעזרה, יליף בן זומא מק"ו מכה"ג ביוה"כ ביומא ד"ל ע"א, ור' יהודא ס"ל התם דסרך טבילה היא זו, כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש, ואמרינן התם דקמיפלגי באחולי עבודה, דלבן זומא מחיל עבודה, ולר"י לא מחיל עבודה, ופירש"י וז"ל לב"ז דאמר דאורייתא היא, שהרי ניתן ק"ו לדרוש הויא עבודתו מחוללת, לר"י דאמר דרבנן היא לא מחיל ע"ש, ופריך התם ולב"ז מי מחיל כו', עד דמסיק אלא למיקם בעשה קמיפלגי, לב"ז קאי בעשה לר"י לא קאי בעשה, ופירש"י לבן זומא קאי עליה בעשה מק"ו דכ"ג, שעובר בעשה כדכתיב ורחץ במים את בשרו ולבשם ע"כ, הרי דעל דבר הלמד בק"ו קאי בעשה ועבודתו מחוללת, אכן זהו רק לחומר הק"ו אחרי שהיה נדרש, להיותו מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, וק"ו יליף מקרא דואביה ירק ירק כדאמר בב"ק דכ"ה, לזה יש לו דין עשה ועבודתו מחוללת בשביל זה, אולם האם נימא דלהכי יכתוב קרא, להורות על שום ק"ו שעתיד להדרש, זו לא שמענו, ואפשר דהק"ו היה נדרש אז במדבר, ולהכי כתב קרא באותה שעה ללמד לדורות ג"כ וצ"ע.
שם א"ק ואת בהמת הלוים תחת בהמתם בהמה אחת תחת בהמות הרבה, ואימא בהמה רבה, ופירש"י כדאשכחן בנינוה ובהמה רבה אלמא בהמה טובא משמע ע"כ, ולכאורה אמאי לא משני בהמה רבה איקרי, בהמה סתמא לא איקרי, כדמשני כה"ג בב"מ דפ"ז ע"ב כרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי, ובחולין דפ"ח ע"ב עפר שריפה איקרי כו' ושם דקל"ט ע"ב דרך נשר איקרי כו' ובמנחות דל"ז ע"א יד ימינו איקרי כו' ועוד בכ"מ, וי"ל דזהו רק לר"ש דדחי כן בתמורה ד"ט ע"א, אבל רבנן ס"ל שם דבהמות קרויה בהמה מדכתיב ובהמה רבה, וע' קידושין די"ח ע"א רש"י ד"ה טובא משמע, ובסוטה דמ"ה ע"ב רש"י ד"ה וקסבר.
כן יל"ד דזהו ניחא רק לפי פשוטו, דהאי קרא קאי אבהמות, לאמר דאם אדם חטא בהמה מה חטאה, אכן לפירש"י בסוף יונה וז"ל, ובהמה רבה בגי אדם גדולים ודעתם כבהמה שאינם מכירים מי בראם ע"ש, וא"כ הרי לא איירי כלל בבהמות רק באדם הדומין לבהמות, וע' חולין ד"ה ע"א וצ"ע.