אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת שבועות · פרק שלישי
ה"א ניחא שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי כו' אלא במזיד בה ובשוגג בקרבנה כו', ע' נועם ירושלמי לתרומות רפ"ו ושם פ"ח.
שם שלא אוכל ככר זה ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דר"ע פטור על דעתין דרבנין חייב, ע' עמק יהושע סי' יו"ד.
ה"ב מה נן קיימין אם בדם שקרש התני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה כו' מה עביד לה ר' יונה אינו אוכל ליטמא טו"א ולא משקה ליטמא טומאת משקין, ע' אור שמח פ"א הי"ט מה' טו"א.
שם עד כדון כשאמר שלא אוכל ושתה אמר שלא אשתה ואכל שתייה בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתייה, ע' נועם ירושלמי מעשר שני פ"ב.
ה"ג שבועה שלא אוכל פת וכרכה בעלי קנים ועלי גפנים ואכל אינו חייב אלא אחת, וקשה אמאי יהיה חייב אפילו אחת הלא כמו דאמרינן בחולין ד"ק ע"ב כל שהוא מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ע"ש. מכש"כ הכא שאין בזה רק מין אחד של איסור הוא הפת, אמאי לא נימא דהשני מינין של עלי קנים ועלי גפנים ירבו עליו ויבטלוהו וצ"ע כעת.
שם שבועה שלא אוכל פת וחרצנין וזגין וכרכה בחרצנין וזגין חייב על כל אחת ואחת ואם היה נזיר חייב שלש, וצ"ל דההיא סוגיא ס"ל כר' אלעזר בזבחים ע"ט ע"א דכשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורין מבטלין זא"ז, דאילו לר"ל שם ע"ח ע"א הלא ס"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו, משום דס"ל איסורין מבטלין זא"ז ונותן טעם ברוב לאו דאורייתא והתראת ספק ל"ש התראה ע"ש וצ"ע כעת.
ה"ד ר' בא בר ממל בעי על דעת ר' יוחנן דאמר בכולל שבועות חלין על האיסורין ניתני שבועה שלא אוכל ואכל כו', ע' עמק יהושע סי' יו"ד.
שם מה נן קיימין אם באומר שבועה שלא אוכל בשר כל ימות השנה והפסח בתוכן כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ח ע"ב ובטעם המלך ה' אסו"ב דף ס"ד ע"א דפוס למברג.
שם שבועה שלא אוכל מצה אסור לוכל מצה בלילי הפסח שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה, ע' במה"פ וע"ע בת' באר יצחק חי"ד סי' כ' ובת' מהר"ם מפדוואה סי' ע"ד וע"ע בת' הריב"ש סי' שצ"ה.
ה"ה האדם בשבועה פרט לאנוס, ע' בת' הרא"ש כלל ח' סי' א' ובת' הרמ"א סי' נ"א ובתשב"ץ ח"א סי' א' וסי' צ"ג ושם ח"ד הטור השלישי סי' י"ז.
ה"ו אזהרה לשבועת הרשות מניין א"ר יוסי בי ר' בון לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין. הנה בספרי ר"פ מטות ביארו דרשה זו הרי שהיה חכם לא יפר לו לעצמו והדין נותן אם מפר לאחרים לא יפר לעצמו ת"ל לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין. אמנם בתוספתא נדרים פ"ד מפרש לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין שלא יהא אדם נודר בהם ע"מ לבטלן כו', וע' נדרים פ"א ע"ב ובר"ן שם.
ה"ז שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ואכלה ר"י ור"ל תריהון אמרין פטור לא טעמא דאהן טעמא דר' יוחנן משום שאינו ראוי לקבל התרייה, ע' עמק יהושע סי' י"ט ובנועם ירושלמי ריש ברכות ד"ה וכן איתא ושם לתרומות פ"ג.
שם טעמא דר"ל משום שהוא בל"ת שא"ב מעשה מה מפקה מביניהון שרפה והשליכה לים כו', ע' אור שמח פט"ו ה"י ממאכא"ס ובפ"ה הי"ח מה' שבועות.
ה"ח כ"ד בולייות היו בדרום וכולן חרבו על שבועת שוא שהיא אמת דכתיב לשוא הכיתי את בניכם. ע' ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב ובפסיקתא רבתי פכ"ב.
ה"ט שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא כיצד עושין לו אומרים לו שיאכל כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ד.
שם שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה ר' יוחנן אמר קיים את הראשונה וביטל לשנייה כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ח ע"א.
ה"י ר' אבהו בשם ר' יוחנן לית כאן מימר מימר דיבור ומעשה, הארכתי בזה בחידושי לתמורה ד"ג ע"ב.
שם נשבע לשקר מניין ר' יוחנן בשם ר' ינאי כי לא ינקה ה' מנקין הן הדיינין. ע' פסיקתא רבתי פכ"ב סי' וי"ו.