אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת שבועות · פרק שני
ה"א שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הילך באחד מהן ונכנס למקדש ויצא והזה ושנה וטבל והילך בשני ונכנס למקדש חייב, ע' לקמן באותה הלכה בפלוגתא דר"ש ור"ש בן יהודא ובדוגמתן במשנה טהרות פ"ה מ"ג.
שם ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' שמואל מודה ר"ל בכהן משיח שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת שנאמר כחטאת כאשם כו', ע' בנועם ירושלמי ריש ברכות בד"ה והראיה דהא ובאו"ש פ"ב ה"ב משגגות.
שם הראשונה עד שלא נתגייר והשניה משנתגייר כו', באור שמח פי"א ה"ד משגגות גריס הראשונה עד שלא נשתפה והשניה משנשתפה דאילו עד שלא נתגייר הלא לא מקבל טומאה וטהור הוא מן התורה ע"ש.
שם נטמא במת וידע בשרץ ולא ידע אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמורה כו', ע' נועם ירושלמי לברכות פ"ג.
ה"ב רב אמר בתחילה ויעל דוד בדבר גד זה מלך ונביא ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים אלו אורים ותומים כו', בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג יליף אורים ותומים מדכתיב בקרא דויחל שלמה אשר נראה ע"ש, ויל"ד מלבד הסתירה בילפותא דקראי אמאי נאיד מקרא דשמואל לקרא דדברי הימים, הלא באותו פסוק דויעל דוד כדבר גד מסיק כאשר צוה ה', ומדוע לא ניליף מזה גופיה אורים ותומים, וי"ל דלשון אשר צוה נופל על דברים שנצטוה בפירוש ככל המקראות בתורה דכתיב כאשר צוה ה' את משה, משא"כ אורים ותומים אף שהוראתן הן ג"כ ע"י השי"ת, אכן לא בפירוש רק אשר נראו ע"י האותיות הבולטות או מצטרפות כמבואר ביומא ע"ג ע"ב ע"ש, ומשו"ה סמכו דרשתם על התיבות אשר נראה, אכן טפי איכא למידק היכן מוכח אורים ותומים בתיבת ירושלים דיליף הכא וצ"ע.
ה"ג ר' חזקיה ר' אמי בשם ר' לעזר כתוב אחד אומר את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר את מקדש ה' טמא הא כיצד כו' מיטמא בפנים עד שיכנס ראשו ורובו מיטמא בחוץ עד שישהא כדי השתחואה כו', ע' עמק יהושע ס"ס א'.
ה"ד מאי כדון א"ר שמואל בר רב יצחק מצות מצות מה מצות שנאמר להלן בקבוע אף כאן בקבוע, והנה ארבעה פעמים כתיב בפ' ויקרא מכל מצות אשר לא תעשנה במשיח ובצבור ובנשיא וביחיד, וכולהו נדרשו בספרא דיבורא דחובה והאריכו בזה בראב"ד ובק"א ובהתוה"מ סי' קצ"ה קצ"ו ע"ש, ולפ"ז יל"ד איזו מהן מופנה לגז"ש לחטאת קבוע, ואולי כוונת הירושלמי לא לגז"ש רק לבנין אב וצע"ק.
ה"ה ומה מקיים ר' ליעזר בה פרט למתעסק, ע' בתוס' סנהדרין ס"ב סוף ע"ב ובת' הגרע"א סי' ח' ובמה שהארכתי בחידושי לכריתות י"ט ע"ב.