אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת שבועות

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת שבועות

בבא בתרא

פרק ראשון

ה"א ר"א בשם ר' אבין אם בשאינו מינו מצטרף לא כ"ש מין במינו א"ר יוסי בי רבי בון והיו אין כתיב כאן אלא והיה מלמד שאינן מצטרפין זה עם זה כו', ע' בר"ש נגעים פ"א מ"א.

ה'"ב ומניין לידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים ת"ל ונעלם ונעלם שני פעמים מכלל שבאת לו ידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים כו', ולכאורה יל"ד טובא בשלמא אי הוה כתיב שני פעמים ידיעה אז היה אפשר להוכיח מזה שתי ידיעות וממילא העלמה אחת בנתיים, משא"כ עתה דכתיב ונעלם ונעלם איך אפשר לשנות ולעשות משתי העלמות שתי ידיעות והעלמה אחת, וע' מה שהאריך בדרשה זו בהתוה"מ פ' ויקרא סי' ש"ט.

ה"ג מאי כדון והתודה עליו עונות אלו הזדונות פשעיהם אלו המרדים חטאתם אלו השגגות נשא יכפר כו', ע' לעיל סוף ה"א ובתורת האדם להרמב"ן שער הסוף במה שהאריכו בזה מאד בחינוך ובמנחת חינוך מצוה שס"ד ובמש"כ בחידושי לכריתות כ"ה ע"ב.

ה"ד שעיר שלא קרב ברגל יקרב בר"ח לא קרב בר"ח יקרב בלהבא כו', ע' אור שמח פ"ד ה"א מפסוה"מ.

שם ולא ר"ש היא דר"ש חולק כפרות כו', ע' משך חכמה לפ' פנחס בפסוק וביום הביכורים קמא.

ה"ה וכן היה ר"ש אומר שלשים ושנים שעירים קריבין על הצבור בכל שנה כו' כיון ששמע משה כן אמר מעתה מי שבאת לידו ספק עבירה צריך להביא כל קרבנות הללו, הנה מורגש שחסר כאן תשובה לשאלת משה רבינו, ולולא יראתי להגיה היה נלע"ד שכצ"ל בתור תשובה, כיון ששמע משה והתודה עליו וגו' נתקררה דעתו, פ' דוידוי של שעיר המשתלח עומד במקום כל הקרבנות, ועפ"ז שפיר סמיך לה להא דר' תנחומא בשם ר"ל בשעה שא"ל הקב"ה למשה והתודה עליו וגו' התחיל ואמר מזמור לתודה על שם והתודה עליו.

ה"ו עשה אע"פ שלא עשה תשובה ל"ת ר' שמואל בשם ר' זירא והוא שעשה תשובה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' יתרו סי' נ"ג אות א'.

ה"ז אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן למה לא תנינן משיח כו' ואפילו תימא בדבר שיש בו חיוב קרבן נעשה כזדון כו', ע' אור שמח פ"ג ה"ב מעבודת יוה"כ.

פרק שני

ה"א שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הילך באחד מהן ונכנס למקדש ויצא והזה ושנה וטבל והילך בשני ונכנס למקדש חייב, ע' לקמן באותה הלכה בפלוגתא דר"ש ור"ש בן יהודא ובדוגמתן במשנה טהרות פ"ה מ"ג.

שם ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' שמואל מודה ר"ל בכהן משיח שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת שנאמר כחטאת כאשם כו', ע' בנועם ירושלמי ריש ברכות בד"ה והראיה דהא ובאו"ש פ"ב ה"ב משגגות.

שם הראשונה עד שלא נתגייר והשניה משנתגייר כו', באור שמח פי"א ה"ד משגגות גריס הראשונה עד שלא נשתפה והשניה משנשתפה דאילו עד שלא נתגייר הלא לא מקבל טומאה וטהור הוא מן התורה ע"ש.

שם נטמא במת וידע בשרץ ולא ידע אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמורה כו', ע' נועם ירושלמי לברכות פ"ג.

ה"ב רב אמר בתחילה ויעל דוד בדבר גד זה מלך ונביא ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים אלו אורים ותומים כו', בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג יליף אורים ותומים מדכתיב בקרא דויחל שלמה אשר נראה ע"ש, ויל"ד מלבד הסתירה בילפותא דקראי אמאי נאיד מקרא דשמואל לקרא דדברי הימים, הלא באותו פסוק דויעל דוד כדבר גד מסיק כאשר צוה ה', ומדוע לא ניליף מזה גופיה אורים ותומים, וי"ל דלשון אשר צוה נופל על דברים שנצטוה בפירוש ככל המקראות בתורה דכתיב כאשר צוה ה' את משה, משא"כ אורים ותומים אף שהוראתן הן ג"כ ע"י השי"ת, אכן לא בפירוש רק אשר נראו ע"י האותיות הבולטות או מצטרפות כמבואר ביומא ע"ג ע"ב ע"ש, ומשו"ה סמכו דרשתם על התיבות אשר נראה, אכן טפי איכא למידק היכן מוכח אורים ותומים בתיבת ירושלים דיליף הכא וצ"ע.

ה"ג ר' חזקיה ר' אמי בשם ר' לעזר כתוב אחד אומר את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר את מקדש ה' טמא הא כיצד כו' מיטמא בפנים עד שיכנס ראשו ורובו מיטמא בחוץ עד שישהא כדי השתחואה כו', ע' עמק יהושע ס"ס א'.

ה"ד מאי כדון א"ר שמואל בר רב יצחק מצות מצות מה מצות שנאמר להלן בקבוע אף כאן בקבוע, והנה ארבעה פעמים כתיב בפ' ויקרא מכל מצות אשר לא תעשנה במשיח ובצבור ובנשיא וביחיד, וכולהו נדרשו בספרא דיבורא דחובה והאריכו בזה בראב"ד ובק"א ובהתוה"מ סי' קצ"ה קצ"ו ע"ש, ולפ"ז יל"ד איזו מהן מופנה לגז"ש לחטאת קבוע, ואולי כוונת הירושלמי לא לגז"ש רק לבנין אב וצע"ק.

ה"ה ומה מקיים ר' ליעזר בה פרט למתעסק, ע' בתוס' סנהדרין ס"ב סוף ע"ב ובת' הגרע"א סי' ח' ובמה שהארכתי בחידושי לכריתות י"ט ע"ב.

פרק שלישי

ה"א ניחא שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי כו' אלא במזיד בה ובשוגג בקרבנה כו', ע' נועם ירושלמי לתרומות רפ"ו ושם פ"ח.

שם שלא אוכל ככר זה ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דר"ע פטור על דעתין דרבנין חייב, ע' עמק יהושע סי' יו"ד.

ה"ב מה נן קיימין אם בדם שקרש התני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה כו' מה עביד לה ר' יונה אינו אוכל ליטמא טו"א ולא משקה ליטמא טומאת משקין, ע' אור שמח פ"א הי"ט מה' טו"א.

שם עד כדון כשאמר שלא אוכל ושתה אמר שלא אשתה ואכל שתייה בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתייה, ע' נועם ירושלמי מעשר שני פ"ב.

ה"ג שבועה שלא אוכל פת וכרכה בעלי קנים ועלי גפנים ואכל אינו חייב אלא אחת, וקשה אמאי יהיה חייב אפילו אחת הלא כמו דאמרינן בחולין ד"ק ע"ב כל שהוא מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ע"ש. מכש"כ הכא שאין בזה רק מין אחד של איסור הוא הפת, אמאי לא נימא דהשני מינין של עלי קנים ועלי גפנים ירבו עליו ויבטלוהו וצ"ע כעת.

שם שבועה שלא אוכל פת וחרצנין וזגין וכרכה בחרצנין וזגין חייב על כל אחת ואחת ואם היה נזיר חייב שלש, וצ"ל דההיא סוגיא ס"ל כר' אלעזר בזבחים ע"ט ע"א דכשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורין מבטלין זא"ז, דאילו לר"ל שם ע"ח ע"א הלא ס"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו, משום דס"ל איסורין מבטלין זא"ז ונותן טעם ברוב לאו דאורייתא והתראת ספק ל"ש התראה ע"ש וצ"ע כעת.

ה"ד ר' בא בר ממל בעי על דעת ר' יוחנן דאמר בכולל שבועות חלין על האיסורין ניתני שבועה שלא אוכל ואכל כו', ע' עמק יהושע סי' יו"ד.

שם מה נן קיימין אם באומר שבועה שלא אוכל בשר כל ימות השנה והפסח בתוכן כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ח ע"ב ובטעם המלך ה' אסו"ב דף ס"ד ע"א דפוס למברג.

שם שבועה שלא אוכל מצה אסור לוכל מצה בלילי הפסח שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה, ע' במה"פ וע"ע בת' באר יצחק חי"ד סי' כ' ובת' מהר"ם מפדוואה סי' ע"ד וע"ע בת' הריב"ש סי' שצ"ה.

ה"ה האדם בשבועה פרט לאנוס, ע' בת' הרא"ש כלל ח' סי' א' ובת' הרמ"א סי' נ"א ובתשב"ץ ח"א סי' א' וסי' צ"ג ושם ח"ד הטור השלישי סי' י"ז.

ה"ו אזהרה לשבועת הרשות מניין א"ר יוסי בי ר' בון לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין. הנה בספרי ר"פ מטות ביארו דרשה זו הרי שהיה חכם לא יפר לו לעצמו והדין נותן אם מפר לאחרים לא יפר לעצמו ת"ל לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין. אמנם בתוספתא נדרים פ"ד מפרש לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין שלא יהא אדם נודר בהם ע"מ לבטלן כו', וע' נדרים פ"א ע"ב ובר"ן שם.

ה"ז שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ואכלה ר"י ור"ל תריהון אמרין פטור לא טעמא דאהן טעמא דר' יוחנן משום שאינו ראוי לקבל התרייה, ע' עמק יהושע סי' י"ט ובנועם ירושלמי ריש ברכות ד"ה וכן איתא ושם לתרומות פ"ג.

שם טעמא דר"ל משום שהוא בל"ת שא"ב מעשה מה מפקה מביניהון שרפה והשליכה לים כו', ע' אור שמח פט"ו ה"י ממאכא"ס ובפ"ה הי"ח מה' שבועות.

ה"ח כ"ד בולייות היו בדרום וכולן חרבו על שבועת שוא שהיא אמת דכתיב לשוא הכיתי את בניכם. ע' ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב ובפסיקתא רבתי פכ"ב.

ה"ט שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא כיצד עושין לו אומרים לו שיאכל כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ד.

שם שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה ר' יוחנן אמר קיים את הראשונה וביטל לשנייה כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ח ע"א.

ה"י ר' אבהו בשם ר' יוחנן לית כאן מימר מימר דיבור ומעשה, הארכתי בזה בחידושי לתמורה ד"ג ע"ב.

שם נשבע לשקר מניין ר' יוחנן בשם ר' ינאי כי לא ינקה ה' מנקין הן הדיינין. ע' פסיקתא רבתי פכ"ב סי' וי"ו.

פרק רביעי

ה"א הרי למדנו שאין האשה דנה מעתה אין האשה מעידה, ע' תוס' נדה ד"ג ע"א ד"ה כל הכשר ובת' עין יצחק אה"ע סי' מ"ג ובתומים סי' ז' סק"ה.

שם ומניין שלא יהו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן נהרגין כו', ע' מיוחסות סי' קי"ב ובנחל יצחק סי' ל"ה דף סמ"ך ע"א.

ה"ב מפיו בקרקעות מהו שיהא חייב מפיו בקנסות מהו שיהא חייב מפיו מהו שיהא בקרבן עולה ויורד כו', ע' בהקדמת נועם ירושלמי לזרעים.

ה"ג והוא שיחזור בו שני בתוך כדי דבור הראשון שאם יחזור בו ראשון מקבלין אותו נעשה שני ראשון. פי' כיון שאין כפירות העדות נגמרת להתחייב עליה עד שיכפרו שניהם וא"כ כעדות אחת נחשבת כדביאר בתשובת הרשב"א סי' אלף סמ"ך ולהכי התוך כדי דבור עושה את שניהם כאיש אחד לקבל את השני במקום הראשון, וע' בת' הריב"ש סי' רס"ו ובת' שיבת ציון סי' ק"א.

ה"ד אויי סוטה יוכיחו שאינן מדברין בתביעת ממון, פי' דעיקר לא אתא להפסידה כתובתה אלא להשקותה כדכ' התוס' ל"ג סוף ע"ב, וע' מה שהאריך בזה בת' אגודת אזוב חאה"ע סי' וי"ו.

ה"ה בידיעה שלא בראייה בממון היך עבידא תן לי מאתים זוז שיש לי בידך כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ס"ט אות ד' ובאור שמח פ"ו ה"א מה' טוען.

שם הרגת שורי קיצצתה נטיעתי והוא אומר איני יודע חייב אתה אמרת לי להרוג ולקוץ הולכין אחר רוב נטיעות כו'. ע' אור שמח פ"ז הי"ג מה' חובל.

ה"ו נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגז"ש מה נפש כי תחטא שנאמר להלן תביעת ממון ויש לו אף נפש כי תחטא שנאמר כאן תביעת ממון ויש לו, ויל"ד מ"ש לעיל בה"ד כשבא להוכיח דאיירי בתביעת ממון פתח בשיטת ר"א ל"ג ע"ב דיליף מגז"ש דאויים, והכא דבעי נמי להורות דאיירי בתביעת ממון פתח מגז"ש דנפש כי תחטא דהיא שיטת ר"ש בדף ל"ד ע"א.

והא דהעיר בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ה דהא משכחת בזה תביעת ממון כגון אם קבל פדיון הבן מאחרים ותירץ דהמשנה לא איירי בכה"ג ולהכי פטורין, ולכאורה תירוצו הוא כמילתא בלא טעמא, וטפי הי"ל לתרץ עפמש"כ התוס' בדף ל"ג סוף ע"ב שהבאתי למעלה גבי סוטה אע"ג דגם שם משכחת תביעת ממון אבל דעיקר לא אתי להפסידה כתובתה אלא להשקותה ע"ש וה"נ עיקר העדות היא אדות קדושת כהונה ולא מה שיש להסתעף מזה תביעת ממון.

ה"ז ר' יוסי ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר. בירושלמי פ' הכסף ה"ב מסיק ל"ש אלא בעשיר אבל בעני נעשה נדר וע' בהגהות מיימונית פ"ז ה"ט ממכירה ובלבוש מרדכי לב"מ סי' כ"ה.

ה"ח או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אלו פטורין, ע' בתוס' ל"ה ע"א ד"ה או שהיה ובר"ן שם ובמה דדייק על תירוצם בתוי"ט ומש"כ בתומים סי' ל"ו סק"ז ובנחל יצחק סי' ל"ד דף נ"ז ע"ב.

ה"ט א"ר לעזר מה ת"ל אם לא יגיד ונשא עונו לא מפי התובע מתניתין צריכה למה דא"ר לעזר ומה דמר ר' לעזר צריכה למתניתין כו', פי' דמשניהם ביחד ידעינן דעד שישמעו מפי התובע וישבעו לתובע כדמסיק. ויל"ד הלא עצם הפסוק דאם לא יגיד ונשא עונו לדינים אלו הובא בברייתא דבבלי ל"ה ע"א, ור"א הוא רק המסביר ביאור הברייתא דהוא משום דהאי לוא כתיב באל"ף וי"ו ע"ש, והשתא אם השני דינים ידעינן ממתניתין עם דברי ר"א כמבואר בירושלמי אכתי תקשה מה צריכין אנו להברייתא, ואם הברייתא היא העיקר. משום שהיא המציאה המקור מקרא מדוע השמיטוה בירושלמי ותלו את דין החדש בדר"א וצע"ק.

ה"י ר' יסא בשם ר' יוחנן ר"מ היא דאמר ממשמע לאו אתה שומע הן אל יככה אם תבא ותעידוני הא אם לא תבא ותעידוני יככה, ע' בהקדמת עונג יו"ט מסי' כ"ז.

פרק חמישי

ה"א וכחש בעמיתו כו' פרט למכחש באחד השותפין כו', ע' בת' הריב"ש ס"ס תכ"ו.

שם שנים שלוו מאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אחראין וערבאין זל"ז כו', ע' בת' הרמ"א סי' כ"ז וסי' ע"ה וע"ע בחידושי הר"ן לב"מ דף ל"ד ע"ב ד"ה שותפין.

ה"ב מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור מפי אחרים מהו שיהא חייב אשם בכסף שקלים, ע' בהקדמת נועם ירושלמי לסדר זרעים.

ה"ג אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבלה ופת חטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבלה פטור על השאר, ע' עמק יהושע סי' כ"ד.

ה"ד נמצא שאין בידו חטין מהו שתחול שבועה בשאר המינין חברייא אמרי לא חלה ר"ז אמר חלה א"ר יעקב בר אחא מתניתא מסייעה למה דאמרי חברייא אשה שאמרה הריני נזירה ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעל הראשונה והפר לה הראשונה מותרת והשנייה אסורה אם אמרה לא נתכוונתי להיות אלא כמותה שתיהן מותרות כו', הנה יש בזה מקום עיון לפ"מ דמחלק בטור סי' רל"ט בין אמר הרי הוא כמהו על החפץ ובין אמר הרי הוא כמהו על האדם ע"ש, ולפ"ז קשה מאי מדמה אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה דנזירות דאיסורה הוא אגברא, לשבועה דהכא על חטין שעורין וכוסמין דההתפסה היא על החפץ. דבזה י"ל דחלות השבועה שעל חפץ אחד אין לו שייכות על החפצים האחרים וצ"ע כעת.

ה"ה אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב, בכתובות מ"ב ע"א הובא משנתנו בלשון זה משביעך אני ואמר אמן ואח"כ הודה חייב ע"ש, ולכאורה ע"פ גרסא זו שייך יותר מש"א ר"ש פוטר שאינו משלם קנס ע"פ עצמו, משא"כ לגרסתנו דהכא הרי צריך לפרש דכיון דכי אודי לא מחייב כו' כמש"כ בפ"מ ע"ש, אבל מלשון הרמב"ם פ"ח ה"ג מה' שבועות משמע כגרסת משנתנו דהכא. דז"ל שאע"פ שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אילו הודה כו' ע"ש, הרי דלא גריס ואח"כ הודה וע"ש פ"ב הי"ב מה' נערה ובכ"מ שם.

שם רבנין אמרין דברי ר"ש בתבעו שלשה דברים דברי חכמים בתבעו דבר אחד, ע' פ"מ ובתוס' כתובות מ"ב ע"א ד"ה ונשבע והודה ובהפלאה שם.

ה"ו ר' יצחק שאל מהו שישלם דמי העבד מפיו ומה צריכה ליה כל שלשים קנס או יותר בדמיו קנס כו', ע' עמק יהושע סי' וי"ו ובאור שמח פ"ה ה"ב מה' טוען.

שם א"ר חגיי קומי ר' יוסי תיפתר שהמית עבד מוכה שחין כו', ע' בת' אחיעזר ח"א סי' ל"א.

פרק ששי

ה"א ומה מקיימין דב"ש או כלים כהדא דתני ר' נתן או כלים להביא כלי חרס, ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק כי יתן איש.

שם והרי שנים מחייבין אותו קנס שנייא היא שאין נשבעין בקנס, ע' נחל יצחק סי' ע"ב דף קנ"ד ע"ב.

שם אר"ז אינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודייה אתיא כחברוי דר' יוחנן, ע' או"ש פ"ב ה"ח משכירות.

שם רב ור' יוחנן תרויהון אמרין והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה, ע' אור שמח פ"ז הי"ג מה' חובל.

ה"ב מנה לי בידך א"ל הין אל תתניהו לי אלא בפני פלוני ופלוני למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך חייב שצריך להחזיר לו בעדים כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תר"ט.

שם המחזיק מחמת אונו ונמצאת פסולה אינה חזקה ע' בת' הריב"ש סי' שע"א.

ה"ג א"ר יעקב בר אבינא בקדמייתא הוינן אמרין דינר זהב פרוטרוט דינרי זהב אינן פרוטרוט כו', ביאורו תמצא בחידושי הרמב"ן לשבועות ל"ט ע"ב וע"ע במיוחסות סי' ס"ב.

ה"ד ר"ל אמר לא יהא דבר בשטענו שני מינין והודה לו באחד מהן אבל אם טענו חטים והודה לו בשעורים דברי הכל חייב, ע' נחל יצחק קונטרס תפיסה בדררא דממונא סוף סי' ג'.

ה"ה אין נשבעין על טענת חש"ו כו' כתיב כי יתן איש אל רעהו פרט לקטן, לכאורה משמע דהמיעוט הוא מתיבת איש אל רעהו שצריך להיות רעהו של איש, וממילא ממועט קטן, אולם בבבלי קאמר כי יתן איש כו' ואין נתינת קטן כלום, משם משמע דמתיבת כי יתן ממועט משום שאין בנתינתו ממש, ובמכילתא תניא כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ר' ישמעאל אומר עד שיפקיד אצלו ויאמר לו הילך שמור לי זה אבל אם אמר לו עיניך בו ה"ז פטור ע"ש, ולפ"מ דתנאי זה לא שייך בקטן ממילא ממועט קטן גם מתיבת לשמור.

ה"ו עבר ונשבע ר' יוחנן אמר מביא קרבן על השבועה ר' לעזר אמר אינו מביא, ע' אור שמח פ"ח ה"ד מח' גזילה ושם פ"ה ה"ב מה' טוען.

שם לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפקדון כו', ע' בהקדמת נועם ירושלמי לסדר זרעים.

שם ואית דבעי נישמעינה מהדא חמור או שור או שה מה אלו מיוחדין שיש בהן שבר ושבויה ומתה יצאו קרקעות שאין בה שבר כו', ע' נחל יצחק סי' כ"ה דף כ"ג ע"ב.

שם ודמיו קצובין פרט לעבדים, ע' נחל יצחק סי' ע"ד ענף א'.

ה"ז א"ר חנינה זה אומר מנורה גדולה וזה אומר מנורה קטנה חייב כו' תיפתר במנורה של חליות, בטור ושו"ע סי' פ"ח סכ"ה הוזכר דין מנורה של פרקים והרמב"ם השמיטו, וע' מה שהאריך בזה בלח"מ פ"ג ה"ט מה' טוען.

ה"ח חד בר נש קם עם חבריה בשוקא וארים סבינתיה אמר לית הדין סדינא נפיק מן ידי עד דתתן לי מה דאית לי בידך אתא לקמיה שמואל א"ל הב ליה סבינתיה וזיל דון עימיה, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשמ"ו ובהגה"ה שם.

שם תמן יש חילול שבועה הכא לית חילול שבועה. ע' בת' הריב"ש סי' שפ"א ובאור שמח פ"א ה"ט מה' טוען.

פרק שביעי

ה"א א"ר חנינה הכל מודין בלשון תורה ממשמע לאו אתה שומע הין מה פליגין בלשון בני אדם כו', ע' עמק יהושע ח"ב דרוש יו"ד.

שם היה המשכון בידו בדא נוטל בלא שבועה, ע' נחל יצחק ריש סי' נ"ה.

שם פשיטא מת בעה"ב השכיר נשבע ליורשיו ואפילו מת השכיר יורשיו נשבעין ליורשי בעה"ב כו', ע' נחל יצחק סי' ס"ט ענף ה',

שם אר"א כשתבעו בעדים כו', בת' שאילת דוד קונטרס השמטות כ' דצ"ל אר"א כששכרו שלא בעדים יכול לאמר שכרתיך ונתתי לך שכרך ובאור שמח פ"ז הי"ג מה' חובל גריס כששכרו בעדים אבל שלא בעדים יכיל מימר ליה נתתי לך שכרך.

שם ר"ה אמר אם בנשבע הביא עדים היתה עומדת באבוס כבר גזלתו שבועה, ע' נועם ירושלמי שילהי מס' שביעית.

שם מהו לגלגל שבועת תורה על שבועת תורה כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ח ע"ב ובאו"ש פ"א הי"ב מה' טוען.

ה"ב למשכנו לא משום דבר אחר, בזה מיושב השגת הראב"ד פ"ד ה"ה מה' גזלה ועמש"כ שם הה"מ.

שם ייבא כדא"ר יוחנן בר נש עתיר גו שוקא ומסכן גו ביתא עתיר גו ביתא ומסכן גו שוקא יש מתעשר ואין כל מתרושש והין רב, נ"ב ע' מנחות פ"ה סוף ע"ב וברש"י שם.

שם ר' בא משתעי עובדא הוה באריסיה דבר זיזא כו'. ע' ש"ך סי' צ' ס"ק י"ד ובביאור הגר"א שם ס"ק כ"ד.

ה"ג היה נשוך במקום שאינו יכול לישוך עצמו נוטל בלא שבועה, וכ"ה בבבלי דתני ר"ח שעלתה לו נשיכה בגבו כו', וכן ברמב"ם פ"ה ה"ה מחובל שהיתה נשיכה בין כתיפיו ע"ש, אבל בשו"ע ס"ס צ' הלשון כגון שהיתה החבלה במקום שא"א לחבול בעצמו כגון שהיתה בין כתיפיו, וכ' הגר"א וז"ל דל"ד נשיכה ע"כ, ובלתי מוכרעת דעתו ז"ל אם כוונתו בשביל שלשון השו"ע הוא שלא כלשון הבבלי וירושלמי ורמב"ם לכן ביאר הוא דעת המחבר, או דגם דעת הגר"א ז"ל ג"כ דלאו דוקא נשיכה, ואע"ג דהסברא נותנת דרק נשיכה משום שהיא בלתי אפשרות משא"כ שאר חבלה וצ"ע.

ה"ד אי זו תגר שביעית ישב לו כל שני שביעית ובשביעית התחיל נושא ונותן בפירות שביעית כו', ע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' ל"ד סק"ל.

שם החשוד בשבועה מאימתי מקבלין אותו כשיבוא ויאמר חשוד אני כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תמ"ט.

ה"ה רבי אומר אומר אני שיהא אלו נשבעין בפני אלו מפני הבושה, ע' נחל יצחק סי' כ"ח סט"ו ענף ד'.

ה"ו רבי חנינא אמר במחלוקת כו' עוד היא במחלוקת הדא דתימר באכסנאי אבל בבן עיר כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ח ע"ב וע"ע מה שהאריכו בש"ך חו"מ סי' צ"א ס"ק ל"ג בפירושו החמישי ובט"ז שם.

ה"ז תני הפוגמת אבל לא הפוחתת, ע' תומים סי' פ"ב ריש קונטרס קיצור כללי מגו ובקצות סי' ק"צ סק"ז.

ה"ח כל ששביעית משמטתו משמטת שבועתו וכל שאין שביעית משמטתו אינה משמטת ש שבועתו, ע' בחידושי הגר"ח פ"ט ה"ו מה' שמיטה.

פרק שמיני

ה"א א"ר יוחנן ארבעה שומרין הן ואין חייבין אלא דרך קניין. ע' נחל יצחק סי' ע"ד דף קס"ח ע"ב ובמחנה אפרים ה' שומרים סי' ז'.

שם אף לענין גזילה אין חייבין אלא דרך קניין. ע' אור שמח ס"ב סוף ה"א מה' גניבה.

שם תני וגונב מבית האיש לא מראש גגו א"ר לעזר הדא דתימר בגג שאינו מבוצר אבל בגג מבוצר כבית היא כו', ע' קצוה"ח סי' שמ"ט.

שם ולא דמייא שמירה שנאמר בש"ח לשמירה שנאמר בש"ש שמירה שנאמר בש"ח כיון ששימר כל צורכו פטור שמירה שנאמר בש"ש אין משערין אותו אלא בגופו כו', ע' ברא"ש פ' הכונס סי' ה' ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ' אות ה'.

ה"ב רב אמר פטור משבועת פקדון וחייב משום שבועת ביטוי א"ר יוחנן מאחר שמצוה להפיסו אינו חייב משום שבועת ביטוי. הנה כמ"כ נחלקו רב ושמואל בבבלי שילהי מכילתין ושמואל שם ס"ל כר' יוחנן דהכא, והרמב"ם פ"ח ה"ה מה' שבועות פסק כרב ע"ש, וקשה הלא בביצה ד"ד ע"א ושם ע"ב אמרו דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וצע"ק, וע' בת' חו"י סי' צ"ד.

ה"ג דבר אחר ושילם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו, ע' ספרא דבורא דחובה פרשה י"ג ובמפרשים שם.

ה"ד תני לא להקל ולא להחמיר חייב אמר רבי מתניתא אמרה כן כו'. והנה הרמב"ם בפ"ח מה' שבועות שהשמיט האי דינא דמפטור לפטור ומחובה לחובה, משמע דס"ל כסתמא דמשנתנו בזה הכלל דכל הנשבע להקל על עצמו חייב להחמיר על עצמו פטור דמשמע בכל אופן, וע"ע באור שמח פ"ח ה"ח מה' שבועות.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה