אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת סנהדרין › פרק שלישי

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת סנהדרין · פרק שלישי

פרק שני

ה"א א"ר זירא שמתוך שביררו מרדף זכותו כו', ע' בת' מהרי"ק ס"ס ט"ז ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' ז' ובת' פמ"א ח"ב סי' קנ"ט.

ה"ב זה אומר בטבריא וזה אומר בציפורי כו' מן הכא להכא שבעה מילין מן הכא להכא תשעה מילין כו', ע' בעתים לבינה לס' העתים סי' כ"ז ובדורות הראשונים סוף ימי התנאים פי"ח.

ה"ג לעולם מוסיפין דיינים עד שייגמר הדין והדיינין יכולין לחזור בהן נגמר הדין אין יכולין לחזור בהן. ועפ"ז מובן הא דתניא בספרי ר"פ דברים, טרחכם מלמד שהיו טרחנים היה אחד מהם רואה שנוצח חבירו בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות למחר אני דן מוסיף אני עליכם דינים. וע"ש ברמב"ן ובמה שהאריך בדבריו בתומים סי' י"ג סק"ב, וע"ע שם בביאור הגר"א ז"ל סק"י.

ה"ד שמואל אמר בשלא נטל מזה ונתן לזה אבל נטל מזה ונתן לזה אינו יכול הוא לחזור בו ר' יוחנן ור"ל אמרו אפילו נטל מזה ונתן לזה יכול הוא לחזור בו, הנה בבבלי נמי פליגי בזה אי פלוגתא דר"מ וחכמים הוא לפני גמר דין או אפילו לאחר גמ"ד, אכן שם פליג ר' יוחנן על ר"ל והכא ס"ל לתרווייהו דאפילו לאחר גמ"ד יכול הוא לחזור בו, וע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שס"ב ובת' הרא"ש כלל נ"ו סי' ג' ובקצות סי' כ"ב סק"ב.

ה"ה ר' אבונא בעי ר' אמי עכו"ם מהו שיהו מצווין על קידוש השם א"ל ונקדשתי בתוך ב"י כו', ע' בבבלי לקמן ס"פ בן סו"מ ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בס' אור גדול ר"ס א'.

שם ר' בא בר זמינא הוה מחיט גבי בר נש ברומי אייתי ליה בשר נבילה א"ל אכול א"ל לי נא אכיל א"ל אכול דלא כן אנא קטיל לך א"ל אי בעית מיקטול קטול כו', ע' תוס' ע"ז כ"ז ע"ב ד"ה יכול אפילו בפרהסיא ובת' ברית יעקב סי' ט"ו.

שם מאימתי אדם זוכה לפירותיו בשביעית ר' ירמיה סבר מימר משיתנם לתוך כליו ר' יוסי סבר מימר אפילו נתונים לתוך כליו לא זכה סבר דאינון דידיה ולית אינון דידיה. ע' אור שמח פ"ב הי"ח מה' זכיה.

ה"ו אשת חורגו מהו בעל חורגתו מהו, ע' תורת חיים למכילתין כ"ח ע"ב.

שם משה מהו שיהא מותר באשת פנחס, ע' תוס' סנהדרין כ"ח סוף ע"א ובתומים סי' ל"ג סק"ג ובמשך חכמה פ' בהעלותך בפסוק ותדבר מרים.

ה"ז ר' טבליי ר' אבינא בשם רב בשבעת ימי המשתה שנו, הנה בבבלי כ"ט ע"א מסיק עלה רבנן משמיה דרבא אמרי אפילו מיום א' ואילך, לכאורה כיון דאמוראי פליגי בזה אי שבעת ימים או חד יומא ש"מ דבעצם הדין דאוהב ושונא נקטינן דאין מעידין ואינהו פליגי רק בשיעורא. אבל לפ"מ דלדינא פסקינן דאוהב ושונא כשרים להעיד. נמצא דכל פלוגתייהו דרב ורבא היא בדעת ר' יהודא דסבר דאוהב ושונא אין מעידין. וזה ג"כ קשה מנא להו להכריע בדעת ר"י אי שבעה ימים או יום אחד היה בכוונתו, ובע"כ דאינהו סברי בעצם הדין כר' יהודא ומר אמר שבעה ומ"ס יום אחד רק הפוסקים נאדו מדעת ר"י ונקטו כרבנן דמשנתנו, וזה גופה טעמא בעי כנ"ל.

והנה הסמ"ע ר"ס ל"ג כתב אהא דאוהב ושונא כשרים להעיד, וז"ל הטעם דבעדות המעשה כאשר היה לפניו הוא מעיד ולא חשדינן ליה שישנה בכיון בשביל אהבתו או שנאתו כו' יעו"ש. ודבריו כמעט מבואר במשנה גופה במש"א לא נחשדו ישראל על כך ופירש"י להעיד שקר ע"ש, ואין זו הכרעה לבטל דעת ר' יהודא עם דעת הני אמוראי קמאי ובתראי דפליגי אליביה, והגר"א ז"ל הורה ההכרעה מהא דנדה מ"ט, וע"ש ד"נ ע"א תוד"ה לר"מ ובמש"כ בחידושי שם וצ"ע כעת.

ה"ח ר' יוסי בשם ר' יוחנן אם היה מתכוין למסור לו עדות עדותן קיימת, ע' בת' הריב"ש סי' רל"ב.

שם א"ר סימון צריך הדיין לשנות טענותיהן שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' רט"ז ובת' הריב"ש סי' תצ"ז ובכפתור ופרח פי"ב ובת' באר שבע סי' ל"ט.

ה"ט ומניין שלא יהו העדים קרובין זל"ז הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהן נהרגין ומניין שלא יהו העדים קרובין של דיינין כו', ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ע"ב וע"ע בתמים דעים להראב"ד סי' רי"ג רי"ד ובנחל יצחק סי' ל"ה דף סמ"ך ע"א ובאור שמח ר"ה רוצח ושם פי"נ ה"ז מה' עדות.

שם הרי את מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב ת"ל ראה או ידע את שהוא כשר להעיד עדות תורה יצא עד אחד שאין כשר להעיד עדות תורה. ע' בת' עין יצחק אח"ע ח"ב סי' מ"ג.

שם ספרים שזכה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותם חוץ לארץ ר' ניסי בשם ר' לעזר אם כתב על מנת להוציא מוציא, ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' ע"ז.

שם ר' ירמיה הוה ליה דין עם חד בר נש וקבלון לשהדייא דלא באפוי דר' ירמיה וחייבון לר' ירמיה והוה יתיב ומצטער אפשר מקבלין עדים בלא בעל דין כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רי"ש ובנחל יצחק סי' כ"ח.

ה"י א"ר יוחנן כופין את המחייב שיכתוב זכאי כו', ע' נחל יצחק סי' י"ט וסי' ל"ח.

הי"א א"ר אושעיה תמן שאפשר להן להוסיף דנין אלו כנגד אלו ברם הכא אי אפשר להן להוסיף ר' יוחנן ור"ל תרויהון מרין אפילו הכא אפשר להן להוסיף, הנה מתמצית פירושו של הפ"מ נראה שהבין דר"א ס"ל דהיכא דטוען אביא ראיה דמי למסופקין בדין ויוכלו להוסיף דיינין, זולת היכא דאי אפשר כגון שנתמלאו מספר הדיינים וכיוצא אז אין מוסיפין. וקשה איך יעלה על הדעת להוסיף דיינין לגמור כל זמן שאומר אביא ראיה, הלא העובדא היא המכרעת ע"פ הדיינין ולא מרבית הדיינין בעוד דאיכא ספיקא דעובדא, אולי באמת יביא ראיה דהמעשה לא כך היה מה יועילו כל בתי הדינין שבעולם, והוספת הדיינין נשנית רק בספיקא דדינא כשאחד אומר איני יודע, ובגליון אפרים כתב דגרסת הירושלמי כאן משובשת וע' רידב"ז.

והנה מצאתי כאן מקום להעיר מה שנתקשיתי בספרי ד"פ דברים, דדרשו טרחכם מלמד שהיו טרחנים היה אחד מהם רואה שנוצח חבירו בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות למחר אני דן מוסיף אני עליכם דיינים לכך נאמר טרחכם, וקשה מנא ליה להספרי דטענת אביא עדים אביא ראיות היו בלתי צודקות, ואם באמת היו לו עדים וראיות לזכותו מדוע לא, הרי במשנתנו תנן דכל זמן שהוא מביא סותר את הדין, ובמה שטען מוסיף אני דיינים עליכם הרי אין ביד הבע"ד להוסיף דיינים רק באם אחד אמר איני יודע, ואז הלא מחוב הדיינים בעצמם להעמיד את הדין על האמת והצדק, ולא משום טרחת הבע"ד הוא, וע"ש ברמב"ן ובתומים סי' י"ג סק"ב וצ"ע כעת וע"ע באור שמח פ"ט ה"ב מה' סנהדרין.

הי"ב רבי הושעיה בשם שמואל רב בניי בשם שמואל ח"א יתקיים או בכתב ידי עדים או בכתב ידי הדיינים וח"א אפילו בכתב אחד ובדיין אחד, ע' בס' אור גדול סי' י"ג דף פ"ד ע"ב וע"ע בת' הריב"ש סי' שנ"ח וסי' שפ"ב.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה