אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת סנהדרין

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת סנהדרין

מסכת מכות

פרק ראשון

ה"א לא הן גזילות הן חבלות אשכח תני רשב"י ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כו', ע' בת' ברית יעקב סי' קט"ו.

שם תמן תנינן דן את הדין זיכה את החייב חייב לזכאי טימא לטהור טיהר לטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו כו', ע' נועם ירושלמי לברכות רפ"ז ובת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ג ע"ב.

שם א"ר לעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו ובניין אב שבכולם וה' ד דבר עליו רעה, הנה ע"פ מאמר זה מובן הכתוב בישעיה ו' ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני, שנתקשו המפרשים על כפל הלשון של מי אשלח ומי ילך, ועל מי מוסב השיתוף של לנו, ומדוע השיב ישעיה רק על מי אשלח באמרו שלחני, ומנע מלהשיב על מי ילך לנו, אולם לפי המבואר כאן דעל פורענות נמלך השי"ת עם בית דינו, וממילא מובן דלטובה דן השי"ת בעצמו, וזהו מרומז בכתוב שהיה צריך לשליחות כפולה לטובה וגם לרעה, וזמש"א את מי אשלח, היינו בעצמי הוא לטובה, ומי ילך לנו, להודיע לעולם נבואת פורענות, כי זה לא ישלח בעצמו רק הוא ובית דינו, וא"כ שפיר השיב ישעיה הנני שלחני, רק אתה, ומנע א"ע מלהשיב על ומי ילך לנו שהיא שליחות לרעה חלילה.

שם מהו אמת א"ר בון שהוא אלקים חיים ומלך עולם כו', ע' משך חכמה לפ' בלק בפסוק ותרועת מלך.

שם ר' אבהו הוה יתיב דיין בכנישתא מדרתא דקיסרין לגרמיה כו' אם קיבלו עליהן דן אפילו יחידי. ע' נחל יצחק סי' ג' ס"ג ושם ס"ד ענף ג'.

ה"ב בר קפרא שמע כולהון מהדא יברכך ה' וישמרך מיכן שמתחילין בשלשה כו', ע' אור זרוע ריש ה' ראש חדש,

שם חבירים מהו ליכנס לעיבור שנה נישמעינה מהדא מעשה בר"ג כו', ע' או"ש פט"ז ה"ה מה' עדות.

שם והא תנינן ראש ב"ד אומר מקודש מהו מקודש מקוים, ע' בת' שאילת דוד קונטרס השביעית.

שם והוא שיהו הכל מודין מצד אחד כיון דאילן מודין לאילין ואילין לאילין כמי שכולם מודין מצד אחד, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ז' ובת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' מ"ג.

שם מעשה כעשרים וארבע קריות של בית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד ונכנסו בהן עין רע ומתו כולם בפרק אחד מאותה ש שעה עקרוה מיהודא וקבעוה בגליל, ע' מה שהאריך בזה בדורות הראשונים סוף ימי התנאים פי"ז.

שם גולגולת ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח, ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' ל"ו ובת' ושב הכהן סי' ע"ה וע"ע ח"ס חי"ד סי' של"ז.

שם ירמיה עיבר בחו"ל יחזקאל עיבר בחו"ל ברוך בן נריה עיבר בחו"ל כו', ע' מנחת חינוך מצוה ד' ובמש"כ בחידושי לנביאים יחזקאל ל"ו.

שם א"ר אבין אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד נמלכו ב"ד לעברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין, ע' אשכול ח"א סי' ל"ו ובברכי יוסף חא"ח סי' נ"ה סק"ח.

שם מה בין הקדש מה בין מע"ש א"ר לא הקדש יש לו תובעין מע"ש אין לו תובעין. ע' עמק יהושע סי' י"ח ובת' ר"ב אשכנזי סי' ב'.

ה"ג אין דנין לא את השבט כו' איתא חמי שנים אין דנים לא כש"כ שבט, נראה דקושית הש"ס היא עפ"מ דתנן בפ' נגמר הדין שאין דנין שנים ביום אחד ע"ש, ולפ"ז איך משכחת שיהיו דנים שבט שלם בבת אחת א"ר מתניה בנשיא שבטים היא מתניתא. והיא אוקימתא דרב מתנה בבבלי ט"ז ע"א.

שם אשר נראה אלו אורים ותומים, פי' לפ"מ דבין לר' יוחנן דאמר ביומא ס"פ בא לו דבולטות כן לר"ל דאמר מצטרפות, עכ"פ הוראת האורים ותומים הן ע"פ הראייה ולכן סמכו לה על התיבות אשר נראה.

ה"ד נשאלה הלכה אם שמעו אמרו להן ואי לא עומדין על המניין כו'. ע' בהקדמה לחובת הלבבות.

שם משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו רביהן כצורכן רבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות, מה נמלצו בזה דברי רב סעדיה גאון ז"ל שהוסיף על דברים אלו בהקדמתו לס' האמונות והדעות וכתב ולמדנו מזה כי התלמידים כשהם משלימים הלימוד לא תהיה ביניהם מחלוקת ולא עירבוב ע"ש.

שם מ"ט דרבי והוא שיהא שם שנים עשר סנהדריות של שנים עשר שבטים, כ"ה הגרסא באור שמח פ"א ה"י מה' סנהדרין וע"ש.

פרק שני

ה"א ניחא דן דנין אותו וימנה ליה אנטלר הגע עצמך שנפלה לו שבועה ואנטלר בשבועה, ע' תמים דעים להראב"ד סי' רט"ו ובת' הריב"ש סי' רל"ה וסי' שצ"ב ובברכי יוסף חח"מ סי' י"ז סי"ג ובשערי תשובה למהר"ם ב"ר ברוך שער א' סי' תקי"ט.

שם דיני ממונות שלו בכמה בשלשה ועשרים, ע' אור שמח פ"ב ה"ד מה' סנהדרין.

שם א"ר לעזר כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו. ע' משך חכמה פ' אמור בפסוק ומן המקדש לא יצא.

שם כהן גדול שחטא מלקין אותו בב"ד של שלשה אין תימר בב"ד של כ"ג נמצא עלייתו ירידה לו רשב"ל אמר נשיא שחטא מלקין אותו בב"ד של שלשה כו', ע' בס' האשכול ח"ב ס"ס מ"ו.

שם דמר ר' שמואל בר רב יצחק אל בני כי לא טובה השמועה, ע' ח"ס חח"מ סי' כ"ב.

שם כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל דר"מ רי"א כל אותו היום רש"א גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו כו', ע' רמב"ן ומגילת אסתר לסה"מ שרש ה'.

ה"ב הדא אמרה ספסל אין בו משום כפיית המטה כהן גדול חייב בכפיית המטה, ע' נחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' מ"ה אות כ"ב.

ה"ג אין נושאין לא אלמנותו ולא גרושתו של מלך על שם ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות, ע' אור שמח ר"ה אישות ד"ה ואחרי העיון.

שם מלמד שהיה דוד מקלעתן ומקשטתן ומכניסן לפניו בכל יום ואומר ליצרו הרע תאבת דבר האסור לך חייך שאני מתאיבך דבר המותר לך כו', ע' משך חכמה פ' נצבים בפסוק ושבת עד ה"א ובת' חיים שאל ח"א סי' צ'.

שם ומה כלי הדיוט שנשתמש בהן הדיוט אסור למלך להשתמש בו כלי המלך שנשתמש בהן הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור לשמש בהן. ע' בפירוש הח"ס כאן ובתשובותיו חא"ח סי' מ"ם ובת' חיים שאל ח"א סי' פ"ח פ"ט.

שם ר' יודן אומר נושא המלך אלמנת המלך שמצינו בדוד שנשא אלמנת שאול כו' ע' אור שמח פ"ב ה"א מה' מלכים.

שם אמר לה וכי רואין כתמים בלילה א"ל ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר כתמין אין רואין בלילה ודיני נפשות דנין בלילה, אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש ז'.

ה"ד מאן דמר הנשים תחילה שהן גרמו מיתה לעולם מאן דמר האנשים תחילה מפני כבוד בנות ישראל שלא יהו מביטין בנשים, ע' בתוס' ד"כ ריש ע"א ובקידושין ד"פ ע"ב בפלוגתא דאבא שאול ורבנן ובשבת ס"פ שואל בחילוק המנהגין שבין בני גלילא ובני יהודא, דמסתמא הספדנין עומדין בין האנשים.

ה"ה פשיטא ליה לאבד וליתן דמים כו', ע' אור שמח סוף ה' חובל ובמש"כ בחידושי לב"ק ד"ס ע"ב ושם קי"ז ע"ב.

ה"ו והמלך שלמה אהב נשים נכריות רשב"י אומר אהב ממש לזנות חנניה בן אחי ר' יהושע אומר על שם לא תתחתן בם ר' יוסי אומר למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה ר' ליעזר אומר על שם גם אותו החטיאו הנשים הנכריות כו', ע' לקמן פ"י סוף ה"ב ובבבלי ק"ד סוף ע"ב ובשבת נ"ו ע"ב וברש"י ותוס' יומא ס"ו ע"ב ד"ה פלוני וברש"י מלכים א' יו"ד י"ג.

שם ומי קיטרגו אריב"ל יו"ד שבירבה קיטרגו כו' א"ל הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו בטלין ודבר ממך אינו בטל, הנה ראיתי בזה ביאור ישר דהחילוק בין רבה ובין ירבה הוא היו"ד, דתיבת רבה מונח על ההוה והעבר, וירבה מורה על העתיד, וזה היה הקטרוג מבני דורו של שלמה דאף אם נימא דאותו לא יזיקו ריבוי הנשים להטותו מדרכו מפני רוב חכמתו, אכן אם הוא ירבה גם המלכים שאחריו יעשו כמהו ולהם יזיק, וזמש"א דהיו"ד קיטרג היינו לעתיד, והשיב להם השי"ת שלמה ואלף כיוצא בו בטלין ודבר ממך אינו בטל, פי' כיון שכתבתי בתורתי לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, אין לנו לחוש רק לדורות הבאים כי אם גם הוא בעצמו יכשל בהן, והיינו דכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ודפח"ח.

פרק שלישי

ה"א א"ר זירא שמתוך שביררו מרדף זכותו כו', ע' בת' מהרי"ק ס"ס ט"ז ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' ז' ובת' פמ"א ח"ב סי' קנ"ט.

ה"ב זה אומר בטבריא וזה אומר בציפורי כו' מן הכא להכא שבעה מילין מן הכא להכא תשעה מילין כו', ע' בעתים לבינה לס' העתים סי' כ"ז ובדורות הראשונים סוף ימי התנאים פי"ח.

ה"ג לעולם מוסיפין דיינים עד שייגמר הדין והדיינין יכולין לחזור בהן נגמר הדין אין יכולין לחזור בהן. ועפ"ז מובן הא דתניא בספרי ר"פ דברים, טרחכם מלמד שהיו טרחנים היה אחד מהם רואה שנוצח חבירו בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות למחר אני דן מוסיף אני עליכם דינים. וע"ש ברמב"ן ובמה שהאריך בדבריו בתומים סי' י"ג סק"ב, וע"ע שם בביאור הגר"א ז"ל סק"י.

ה"ד שמואל אמר בשלא נטל מזה ונתן לזה אבל נטל מזה ונתן לזה אינו יכול הוא לחזור בו ר' יוחנן ור"ל אמרו אפילו נטל מזה ונתן לזה יכול הוא לחזור בו, הנה בבבלי נמי פליגי בזה אי פלוגתא דר"מ וחכמים הוא לפני גמר דין או אפילו לאחר גמ"ד, אכן שם פליג ר' יוחנן על ר"ל והכא ס"ל לתרווייהו דאפילו לאחר גמ"ד יכול הוא לחזור בו, וע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שס"ב ובת' הרא"ש כלל נ"ו סי' ג' ובקצות סי' כ"ב סק"ב.

ה"ה ר' אבונא בעי ר' אמי עכו"ם מהו שיהו מצווין על קידוש השם א"ל ונקדשתי בתוך ב"י כו', ע' בבבלי לקמן ס"פ בן סו"מ ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בס' אור גדול ר"ס א'.

שם ר' בא בר זמינא הוה מחיט גבי בר נש ברומי אייתי ליה בשר נבילה א"ל אכול א"ל לי נא אכיל א"ל אכול דלא כן אנא קטיל לך א"ל אי בעית מיקטול קטול כו', ע' תוס' ע"ז כ"ז ע"ב ד"ה יכול אפילו בפרהסיא ובת' ברית יעקב סי' ט"ו.

שם מאימתי אדם זוכה לפירותיו בשביעית ר' ירמיה סבר מימר משיתנם לתוך כליו ר' יוסי סבר מימר אפילו נתונים לתוך כליו לא זכה סבר דאינון דידיה ולית אינון דידיה. ע' אור שמח פ"ב הי"ח מה' זכיה.

ה"ו אשת חורגו מהו בעל חורגתו מהו, ע' תורת חיים למכילתין כ"ח ע"ב.

שם משה מהו שיהא מותר באשת פנחס, ע' תוס' סנהדרין כ"ח סוף ע"א ובתומים סי' ל"ג סק"ג ובמשך חכמה פ' בהעלותך בפסוק ותדבר מרים.

ה"ז ר' טבליי ר' אבינא בשם רב בשבעת ימי המשתה שנו, הנה בבבלי כ"ט ע"א מסיק עלה רבנן משמיה דרבא אמרי אפילו מיום א' ואילך, לכאורה כיון דאמוראי פליגי בזה אי שבעת ימים או חד יומא ש"מ דבעצם הדין דאוהב ושונא נקטינן דאין מעידין ואינהו פליגי רק בשיעורא. אבל לפ"מ דלדינא פסקינן דאוהב ושונא כשרים להעיד. נמצא דכל פלוגתייהו דרב ורבא היא בדעת ר' יהודא דסבר דאוהב ושונא אין מעידין. וזה ג"כ קשה מנא להו להכריע בדעת ר"י אי שבעה ימים או יום אחד היה בכוונתו, ובע"כ דאינהו סברי בעצם הדין כר' יהודא ומר אמר שבעה ומ"ס יום אחד רק הפוסקים נאדו מדעת ר"י ונקטו כרבנן דמשנתנו, וזה גופה טעמא בעי כנ"ל.

והנה הסמ"ע ר"ס ל"ג כתב אהא דאוהב ושונא כשרים להעיד, וז"ל הטעם דבעדות המעשה כאשר היה לפניו הוא מעיד ולא חשדינן ליה שישנה בכיון בשביל אהבתו או שנאתו כו' יעו"ש. ודבריו כמעט מבואר במשנה גופה במש"א לא נחשדו ישראל על כך ופירש"י להעיד שקר ע"ש, ואין זו הכרעה לבטל דעת ר' יהודא עם דעת הני אמוראי קמאי ובתראי דפליגי אליביה, והגר"א ז"ל הורה ההכרעה מהא דנדה מ"ט, וע"ש ד"נ ע"א תוד"ה לר"מ ובמש"כ בחידושי שם וצ"ע כעת.

ה"ח ר' יוסי בשם ר' יוחנן אם היה מתכוין למסור לו עדות עדותן קיימת, ע' בת' הריב"ש סי' רל"ב.

שם א"ר סימון צריך הדיין לשנות טענותיהן שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' רט"ז ובת' הריב"ש סי' תצ"ז ובכפתור ופרח פי"ב ובת' באר שבע סי' ל"ט.

ה"ט ומניין שלא יהו העדים קרובין זל"ז הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהן נהרגין ומניין שלא יהו העדים קרובין של דיינין כו', ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ע"ב וע"ע בתמים דעים להראב"ד סי' רי"ג רי"ד ובנחל יצחק סי' ל"ה דף סמ"ך ע"א ובאור שמח ר"ה רוצח ושם פי"נ ה"ז מה' עדות.

שם הרי את מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב ת"ל ראה או ידע את שהוא כשר להעיד עדות תורה יצא עד אחד שאין כשר להעיד עדות תורה. ע' בת' עין יצחק אח"ע ח"ב סי' מ"ג.

שם ספרים שזכה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותם חוץ לארץ ר' ניסי בשם ר' לעזר אם כתב על מנת להוציא מוציא, ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' ע"ז.

שם ר' ירמיה הוה ליה דין עם חד בר נש וקבלון לשהדייא דלא באפוי דר' ירמיה וחייבון לר' ירמיה והוה יתיב ומצטער אפשר מקבלין עדים בלא בעל דין כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רי"ש ובנחל יצחק סי' כ"ח.

ה"י א"ר יוחנן כופין את המחייב שיכתוב זכאי כו', ע' נחל יצחק סי' י"ט וסי' ל"ח.

הי"א א"ר אושעיה תמן שאפשר להן להוסיף דנין אלו כנגד אלו ברם הכא אי אפשר להן להוסיף ר' יוחנן ור"ל תרויהון מרין אפילו הכא אפשר להן להוסיף, הנה מתמצית פירושו של הפ"מ נראה שהבין דר"א ס"ל דהיכא דטוען אביא ראיה דמי למסופקין בדין ויוכלו להוסיף דיינין, זולת היכא דאי אפשר כגון שנתמלאו מספר הדיינים וכיוצא אז אין מוסיפין. וקשה איך יעלה על הדעת להוסיף דיינין לגמור כל זמן שאומר אביא ראיה, הלא העובדא היא המכרעת ע"פ הדיינין ולא מרבית הדיינין בעוד דאיכא ספיקא דעובדא, אולי באמת יביא ראיה דהמעשה לא כך היה מה יועילו כל בתי הדינין שבעולם, והוספת הדיינין נשנית רק בספיקא דדינא כשאחד אומר איני יודע, ובגליון אפרים כתב דגרסת הירושלמי כאן משובשת וע' רידב"ז.

והנה מצאתי כאן מקום להעיר מה שנתקשיתי בספרי ד"פ דברים, דדרשו טרחכם מלמד שהיו טרחנים היה אחד מהם רואה שנוצח חבירו בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות למחר אני דן מוסיף אני עליכם דיינים לכך נאמר טרחכם, וקשה מנא ליה להספרי דטענת אביא עדים אביא ראיות היו בלתי צודקות, ואם באמת היו לו עדים וראיות לזכותו מדוע לא, הרי במשנתנו תנן דכל זמן שהוא מביא סותר את הדין, ובמה שטען מוסיף אני דיינים עליכם הרי אין ביד הבע"ד להוסיף דיינים רק באם אחד אמר איני יודע, ואז הלא מחוב הדיינים בעצמם להעמיד את הדין על האמת והצדק, ולא משום טרחת הבע"ד הוא, וע"ש ברמב"ן ובתומים סי' י"ג סק"ב וצ"ע כעת וע"ע באור שמח פ"ט ה"ב מה' סנהדרין.

הי"ב רבי הושעיה בשם שמואל רב בניי בשם שמואל ח"א יתקיים או בכתב ידי עדים או בכתב ידי הדיינים וח"א אפילו בכתב אחד ובדיין אחד, ע' בס' אור גדול סי' י"ג דף פ"ד ע"ב וע"ע בת' הריב"ש סי' שנ"ח וסי' שפ"ב.

פרק רביעי

ה"א א"ר יוחנן כל שאינו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו מאה פעמים אין יכול לפתוח בזכות כו' אמר רבי תלמיד וותיק היה לר"מ והיה מטהר ומטמאו מאה פעמים אמרין ההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה א"ר יעקב בר דסאיי דההוא תלמידא קטוע מטורא דסיני הוה, הנה התוס' בעירובין י"ג ע"ב ובסנהדרין י"ז ע"א הקשו מה לנו בחריפות של הבל לטהר שרץ כו' ע"ש, הנה התוס' לא הקשו מה לנו לחריפות כזאת, משום דהא תנן דבד"נ פותחין רק בזכות ולא בחובה, ולפתוח בזכות אפילו בסנהדרין היו צריכין לחריף כזה ולולא זה לא היו יכולין לנהל המשפט, כן לא הקשו מדוע קבעו חכמי הש"ס בתלמודין שהיה תלמיד כזה, מפני דהוא לתועלת לדורות למען ידעו שאין לסמוך על הוראה מסוג חריף כזה, כדאמרינן הכא דההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה דקטועה מטורא דסיני הוה, וכל קושית התוס' היתה על עצם החריפות דטהרת שרץ ועלה קאי תירוצם, וע' בשער התירוצים לעירובין שם.

ה"ב א"ר ינאי אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה מה טעם וידבר ה' אל משה אמר לפניו רבש"ע הודיעני האיך היא ההלכה א"ל אחרי רבים להטות כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ג ע"א ובהעמק דבר ר"פ ויקרא.

ה"ג יכול אם צדיק בדינך יצדק בדיני ת"ל כי לא אצדיק רשע, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש יו"ד.

ה"ד רבי אמר ובלבד שלא יהו מחוסרין לומר איש פלוני אתה זכאי ואתה חייב אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן לא בדא ריב"ח אמר אפילו מחוסרין במשא ומתן, נראה דבמקום רבי צ"ל רב, והוא כדעתיה בבבלי ל"ד ע"א ל"ש אלא בשעת משא ומתן כו', והיינו שלא היו מחוסרין לומר איש פלוני אתה זכאי כו' שהוא הגמ"ד, אלא שהוא עוד במו"מ, אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן ר"ל שהמו"מ נגמר והוא בגמ"ד לא בדא, פי' אז המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה, וריב"ח אמר אפילו מחוסרין במו"מ ר"ל דאין להם עוד לשאת ולתת בזה אלא הוא הגמ"ד נמי חוזר לחובה, זולת היכא דזיכה ומת שאני משום דהשתא מיהא לא הדר ביה, והוא הכל כמו בבבלי, וע' ברמב"ם רפי"א מה' סנהדרין.

ה"ה דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה כו' מנלן ושפטו את העם בכל עת ואית קרי לשעבר א"ר שמואל בר רב יצחק כיני מתניתא שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת אמר הא אמירה ע' בתוס' יבמות ק"ד ע"א ד"ה מר סבר ובביאור הגר"א לחו"מ סי' ה' סק"ה ובתומים שם סק"ד ובקצוה"ח שם סק"ב ובס' תשובות לשואל סי' ל"ב.

ה"ו תני העד אין מלמד לא זכות ולא חובה מנלן שנאמר ועד לא יענה בנפש למות, הנה ברייתא זו דירושלמי פליג על ברייתא דספרי פ' מסעי, דהתם תניא ועד אחד לא יענה בנפש למות עונה הוא לזכות, ובבבלי ל"ג ע"ב היא פלוגתא דת"ק וד' יוסי ב"ר יהודא.

ה"ז ר' יהודא אומר אין מדקדקין ביין נסך, ע' בת' כנסת יחזקאל סי' ל"א.

שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף פחות מבן עשרים ושלא הביא שתי שערות כשר בדיני ממונות, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' מ"ג ובנחל יצחק סי' ז' ס"ג.

ה"ח סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהן כו', ע' מד"ר שמות פ"ה סי"ב ובקהלת פ"א בפסוק אין זכרון לראשונים.

ה"ט כיצד מאומד לא תאמרו ראינוהו רודף אחריו וסייף בידו נכנס לחורבה אחריו נכנסנו אחריו ומצאנוהו הרוג ראינוהו יוצא והסייף מטפטפת דם כו', ע' סה"מ ל"ת ר"צ ובת' מהרי"ק סי' קכ"ט ובמעין החכמה דפוס רדלהיים דף כ"א ע"א.

פרק חמישי

ה"א ולא תנינן באי זה יובל שאין הדבר מצוי כו', ע' אור שמח פ"י משמיטה.

שם היטב היטב לגז"ש כו'. ע' תוס' סנהדרין ד"ב ע"ב ד"ה דברי הכל ובס' המאיר לעולם ח"ב סי' ד'.

שם מניין להתרייה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ואיש אשר יקח את אחותו וגו', ע' בביאור דרשה זו בבבלי ד"מ סוף ע"ב ובמשך חכמה פ' קדושים בפסוק ואיש אשר יקח אחותו. ה"ב רב אמר הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות ור' יוחנן אמר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות כו', ע' בת' ר"ב אשכנזי סי' ד'. ה"ג ר' יודן אית ליה עשה ול"ת על אכילתו כו' עשה על אכילתו שבעת ימים תאכל עליו מצות לא חמץ כל ל"ת שבא מכח עשה עשה הוא ול"ת על אכילתו לא תאכל עליו חמץ, ע' רמב"ם וראב"ד פ"א ה"ח מה' חמץ וע"ע בבבלי ס"פ כל שעה ושם בתוד"ה לאמר.

שם ותני כן תחילת חמש חמה במזרח וסוף שבע חמה במערב לעולם אין חמה נוטה למערב אלא בסוף שבע, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שס"ג.

ה"ד א"ר לא מפני מה כותבין דברי המזכה מפני המחייב שמא תיטרף דעתו ואין חליף מילא אמרין ליה הדא אמרת הדא לא אמרת צריכה שני עדים נמצא דינו משתקע, ע' פ"מ ובמאי דמשבש משני עדים לשני ימים, ולדעתי נראה דר' לא יהיב תרי טעמי מדוע כותבין טעם המזכה, ומתרץ מפני המחייב, וטעם המחייב בע"כ צריך לדעת בדיוק, דמפני חיוב הבע"ד הובא לב"ד ואם אין חיובו ברור מכל הצדדים בטל משפטו ממילא, אולם אח"כ הוסיף עוד להורות נחיצת כתיבת הטעם של המזכה ואמר, שמא תיטרף דעתו, פי' של המזכה, ואין חליף מילא, ויאמר מחייב הייתי, יימרון ליה הדא אמרת זכות. הדא לא אמרת חובה. ומבאר עוד דאם אחרי ההכחשה יתעקש הדיין ויאמר רק חובה אמרתי אתמול, וזימנין דדעתו זו הפרטית תכריע בכלל הב"ד, ואז לא תספיק עדות מכחישו זולת אם יהיו על ההכחשה שני עדים, להעמידו על הדין דמלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה, דמשנתנו נשנית במלמד זכות ודאי ולא במסופק כדהכא שאמר מעולם לא למדתי עליו זכות, בזה בע"כ צריך שני עדים שבאמת היה הוא מזכה, והמכחיש הוא רק עד אחד וכתיב ועד אחד לא יענה בנפש, וזהו מאי דמסיק נמצא דינו משתקע, ולהכי צריך מתחילה לכתוב טעם המזכה שלא יבא לתקלה כזו, ר' יוסי בי ר' בון אומר מפני המזכה, פי' לא מסני המחייב או משום טריפת הדעת של המזכה מזכות לחובה, אלא מפני המזכה, ר"ל הוא בעצמו צריך לדעת מדוע היה מזכה, אולי יהיה נדרש מאיזה טעם דנתוני ידע להשיב כנלע"ד.

ה"ה תני למה מוסיפין דיינין שאם היו שנים מן הראשונים מזכין ואחד מן האחרונים ליגמר הדין בשלשה א"ר לא מכיון שנראה דינו ליגמר בארבעה אין גומרין אותו בשלשה כו', ע' כ"מ פ"ח ה"ב מה' סנהדרין ובביאור הגר"א לחו"מ ס' י"ח סק"ו ובאור שמח פ"ט ה"ב מה' סנהדרין.

פרק ששי

ה"א רבי אומר בשעריך בשער שנמצא בו אתה אומר כך או אינו אלא בשער שנידונו בו נאמר כאן בשעריך ונאמר להלן כי ימצא בקרבך באחד שעריך מה שעריך שנאמר להלן שער שנמצא בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצא בו ורבנן אמרי בשעריך בשער שנידון בו כו'. הנה רש"י בפ' שפטים י"ז ה' נקיט כדעת רבי, ואע"ג דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו כדאמרינן בעירובין מ"ו ע"ב והכא רבנן פליגי עלוהי, אבל ההכרעה היא מברייתא דספרי וכתובות מ"ה ע"ב דס"ל כרבי, אמנם קשה במה דרש"י כתב שם על התרגום אונקלוס דמתרגם אל ש שעריך לתרע בית דינו דטעה בזה משום דכן שנינו אל שעריך זה שער שעבד בו כו' ע"ש, ולפי המבואר הכא מאי טעותיה הלא י"ל דס"ל כרבנן דהכא, אולם טפי הי"ל לתפוס ע"ד התרגום דהא הכא בין לרבי כן לרבנן איתקוש הני תרי בשעריך להדדי, ובתרגום הפריד בין הדבקים דבחד כתב לתרע בית דינך ולאידך תרגם בחדא מקרויך וצ"ע כעת.

ה"ב תני שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עידיו זוממין ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה ר"ל אמר הפקר טעות הוא. ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג ובמש"כ בחידושי לזבחים ע"א ע"א ולכריתות כ"ד ע"א וע"ע בת' ברית יעקב סי' ק"ח.

ה"ג הדא הוא דכתיב וישכם יהושע בבוקר ויקרב את ישראל לשבטיו וילכד עכן בן כרמי בן זרח למטה יהודא, ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' י"א.

שם לא כן אלפן משה רבך ע"פ שני עדים כו', הנה הרמב"ם ספי"ח מה' סנהדרין ישב על מדוכה זו ג"כ, איך נהרג עכן שלא ע"פ שנים עדים וע' ח"ס חא"ח סי' ר"ח, ולע"ד בלתי מובן בשלמא אכן לגרמיה הי"ל טענה זו כדאמרינן הכא, אבל הרמב"ם הלא ידע שהשי"ת אמר ליהושע להטיל הגורל בזה, והגורל הראה כן, ומי לא עדיפא יותר משני עדים וצ"ע.

שם גברא חסידה אזיל ומסהד עלן ומרן דוד קטיל לן כו', ע' אור שמח פ"ג ה"י מה' מלכים.

ה"ד מחלפא שיטת רבנן תמן אמר האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה וכא אינון אמרין הכין כו'. ע' בת' עונג יו"ט סי' קנ"ד.

ה"ה הכא את מר וכמלוא קומת הנופל הרי חמשה ובבור של נזקין את מר עד עשרה טפחים לא דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' י"ח ובאור שמח פט"ו ה"א מה' סנהדרין.

ה"ו אית תנייא תני יהודה בן טבאי נשיא אית תנייא תני שמעון בן שטח נשיא מ"ד יהודא בן טבאי נשיא עובדא דאלכסנדריאה מסייע ליה כו', ע' דורות הראשונים מימי אלכסנדר ינאי פכ"ח.

שם ומה חובה עבד חס דלא עבד חובה מן יומוי אלא זימנא חדא הקדים תפילין ש"ר לתפילין ש"י כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תק"פ.

ה"ז ותטהו לה על הצור מהו על הצור א"ר אושעיה שהיתה אומרת הצור תמים פעלו, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש י"ג.

ה"ח אנן תנינן קליני אית תניי תני קל אני מאן דמר קליני לית הוא אלא קליל מאן דמר קל אני לית הוא אלא נטיל, ע' באוצר הגאונים לחגיגה דף ט"ו ע"ב בחלק התשובות.

שם מתניתא דלא כר"מ דאמר אף המגדף עובר בל"ת, ע' אור שמח פט"ו ה"ח מה' סנהדרין.

ה"ט תני ליקוט עצמות אין אומר עליהן. קינים ונהי ולא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים כו', ע' שמחות פי"ב.

שם תני אבל אומר עליהן דברים מה הן דברים רבנן דקיסרין אמרין קילוסין, וכ' בפ"מ שבח להקב"ה שהוא ממית ומחיה כו' ע"כ, וע' ברא"ש מו"ק פ"א סי' יו"ד.

ה"י תני בראשונה היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן במהמורות נתעכל הבשר היו מלקטין אותו קוברין אותן בארזים כו', בטור סי' שס"ב גריס במקום בארזים בארונו כו'.

שם היו קוברין אותן בפני עצמן הנסקלין בנשרפין והנהרגין בנחנקין הוא שדוד אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי הנסקלין והנשרפין ועם אנשי דמים חיי הנהרגין ונחנקין, הנה אסמכוהו אהאי קרא. ודוד ידע הכי דגמרא גמירי לה כדאמרינן בבבלי מ"ז ע"א ופירש"י הלכה למשה מסיני.

פרק שביעי

ה"א ארבע מיתות נמסרו לב"ד סקילה שריפה הרג וחנק כו', ולרשות לא ניתן אלא דין הרג לבד, ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק וחרה אפי ובס' שפטים בד"ה ודע דרבינו משה ובעמק יהושע ח"ב דרוש י"ג.

ה"ב א"ר לעזר בי ר' צדוק תינוק הייתי ורוכב על כתיפו דאבא וראיתי בת כהן שזינת והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו תינוק היית ואין עדות לתינוק, לכאורה משמע דמה שהשיבוהו אין עדות לתינוק משום דשריפת בת כהן היא דאורייתא, דאילו בדרבנן נאמנין בעדותן כה"ג כדאמרינן בב"ק קי"ד ע"ב, ולפ"ז אינו נופל לאמר בלשון אין עדות לתינוק דמשמע בכל אופן ובע"כ משום דהוא דאורייתא כנ"ל, אמנם אכתי יל"ד ממגילה ד"כ ע"א דר' יהודא אמר קטן הייתי וקריתיה למעלה מר' טרפון וזקנים בלוד אמרו לו אין מביאין ראיה מן הקטן כו' ע"ש, והלא מקרא מגילה דרבנן ואפ"ה לא קבלוה לעדותו משום דקטן היה, ואפשר ליישב קצת עפמש"כ הטו"א שם י"ט ע"ב ע"ד התוס' ד"ה ור' יהודא ע"ש.

ה"ג מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה, וקשה הלא בגמרא ילפינן דבסייף מגז"ש דנקם ינקם וחרב נקמת נקם ברית, וגז"ש היא מסיני ולהכי קרי למיתת סייף בב"מ ל"א ע"ב מיתה הכתובה בו ע"ש, א"כ לאיזו מסרה שנו במשנה כדרך שהמלכות עולה, הלא בשביל זה היה מקום לר' יהודא לטעון עליהם מקרא דובחוקותיהם לא תלכו כדאמר בברייתא בגמרא, וי"ל דסנהדרין ההורגת אחת בשבוע נקראת חובלנית ולראב"ע אחת לשבעים שנה כדתנן במכות ספ"ק ולפ"ז אף אי הוה תני סתם בסייף לא הוה ידעינן באיזה אופן תהיה הריגת הסייף, להכי תני כדרך שהמלכות עושה וזה נודע פרטיות ההריגה ע"פ הנסיון התמידי יותר מצד המלכות, ובכ"ז קרא ר' יהודא ובחוקותיהם לא תלכו אע"ג שזהו רק פרטיות ההריגה ולא כלל דין סייף, אכן קשיא הלא פשטא דקרא היינו במה שעובדין לע"ז ומה ענין זה לנימוסי המלכות בהריגתם.

והנה הרמב"ם פט"ו ה"ד מה' סנהדרין לא כתב כדרך שהמלכות עושה רק כדרך שהמלכים עושים, וכ' ע"ז הרדב"ז וז"ל ומכאן יש ללמוד שאין הרוגי מלכות נהרגין אלא בסייף ע"ש, ובודאי הבין מלשון הרמב"ם דקאי על מלכי ישראל, דאי על מלכי עכו"ם מה שייך לאמר ומכאן יש ללמוד כו' מאי נ"מ לדידן למילף למלכי עכו"ם באיזה אופן יהרגו, ואם למלכי ישראל קשה מאי צריך לימוד עלייהו הלא אינהו ודאי יהרגו בסייף ע"פ הגז"ש דנקימה נקימה, ומאי קאמר ר' יהודא מובחוקותיהם לא תלכו הרי אנן ממלכי ישראל גמרינן ולמלכי ישראל לא ניתן רק דין סייף, כדאמרינן לעיל ריש פרקין אהא דתנן ארבע מיתות נמסרו לבית דין כו', ולרשות לא ניתן אלא דין הרג לבד ע"ש, ולפ"ז מאי חידושא דהרדב"ז, וביותר דהרמב"ם גופיה בפרק הקודם שם ה"ב כ' בהדיא וז"ל, ואין רשות למלך להרוג באחת מהן אלא בסייף ע"ש.

ה"ד א"ל ר' יונתן לא מפני שהיא קלה אלא שנאמרה סתם וכל מיתה שנאמרה סתם אי אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה תלו אותו בחנק, בבבלי נ"ב ע"ב הלשון ר' יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק ע"ש, והנה אין זה רק דעת ר' יונתן אלא דכו"ע ס"ל הכי כדאמרינן ר"פ הנחנקין ושם פ"ט ע"א. ואפ"ה לא תקשה מרוצח דכתיב ביה מיתה סתם מות יומת, ומ"מ אין מיתתו בחנק אלא בסייף, די"ל דהתם אתאי גז"ש דנקימה נקימה כדאמרינן בהלכה הקודמת, ואפיקתיה מהאי כללא דסתם מיתה בחנק דהיא הלמ"מ, כדכ' הרמב"ם רפי"ד מה' סנהדרין משא"כ רוצח דבסייף ע"ש, ועדיין צ"ל לשיטת רש"י נ"ב סוף ע"ב בהא דאמר רבא ארבע מיתות גמרא גמירי להו ע"ש, א"כ גז"ש ל"ל וצ"ע.

ה"ה דא"ר יודן כל אתר דתימר ערירים יהיו הווין בלא ולד וכל אתר דתימר ערירים ימותו קוברין את בניהן, ע' תוס' יבמות ד"ב ע"א ד"ה אשת אחיו.

שם שתי לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את ההכרת כו', ע' רש"י סנהדרין נ"ד ע"א ד"ה בשוגג ושם ע"ב תוד"ה הבא.

שם שם תעלה עולותיך ושם תעשה שם תעלה זו העלייה ושם תעשה זו השחיטה וזריקה כו'. ע' מל"מ פי"ח ה"ד ממעה"ק.

ה"ו ערות אביך בזכר הכתוב מדבר ואין אביו בכלל הזכר אלא לחייבו שתים כו' וניתני שלשים ושבע כריתות בתורה ר' מנא אמר כל שם זכר אחד, ע' בתוס' נ"ד ריש ע"א ובמש"כ בחידושי ריש כריתות וע"ע באור שמח פ"ב ה"ו מאסו"ב ובחידושי באר שבע לכריתות ד"ב ע"ב.

ה"ז עונש לנשכב בין על דר' ישמעאל בין על דר"ע לית משכח וכתיב זובח לאלקים יחרם מה זה בסקילה וכרת אף זה בסקילה וכרת, ע' ווי העמודים לס' יראים ר"ס רל"ב.

שם שכב את הבהמה ונשכב ממנה בין על דעתיה דר"ע בין על דעתיה דר' ישמעאל חייב שתים כו', ע' אור שמח פ"ד ה"א משגגות.

שם נשכב משני זכרים מאחר שמתחייבין על ידו שניים חייב שתים, ע' או"ש פ"ה ה"ג משגגות. ה"ח רשב"ל אמר מיכן לדיינין שקיבלו עדות עומדין שדינן דין. ע' בת' ריקאנטי סי' תל"א ובמעשה בצלאל שם ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' ב'. שם מהו לקרוע על הכינויין בזמן הזה נישמעינה מן הדא רשב"ל היה מהלך באיסרטא פגע ביה חד כותיי והוה מגדף והוא קרע מגדף והוא קרע כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ק'.

ה"ט השתחוה לה מהו ר' יוחנן אמר דברי הכל מודין בכפיפת קומה שהוא חייב כו', ע' ירושלמי נזיר פ"ו ה"א ובס' יראים סי' ע"ח ובתשב"ץ ח"ג סי' שט"ו ובמעין החכמה דפוס רדלהיים דף ט' ע"ב.

ה"י תפלוגתא דחזקיה ודר' יוחנן דאיתפלגון טבח ולא מכר חזקיה אמר חייב ר"י אמר פטור ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ג' ובת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' מ"ו ושם ח"א יו"ד סי' כ"ו אות מ"א.

שם אזהרה לבעל אוב מניין אל תפנו אל האובות, עמש"כ בזה בחידושי עה"ת פ' קדושים בפסוק אל תפנו ובפ' שפטים בפסוק לא ימצא בך.

הי"א אזהרה למקלל אביו ואמו מניין איש אמו ואביו תיראו עונש וכרת מניין ומקלל או"א מות יומת ואומר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, ע' ווי העמודים לס' יראים סי' נ"ח אות וי"ו.

הי"ב כיצד עושין לו להערים עליו מכמינין עליו שני עדים בבית הפנימי ומושיבין אותו בבית החיצון ומדליקין את הנר על גביו כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס העגונות ס"ס יו"ד.

שם מסית אומר בלשון גבוה והמדיח אומר בלשון נמוך כו'. ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ד ע"ב.

הי"ג המכשף העושה מעשה ולא האוחז את העינים כו', ע' בת' הריב"ש סי' צ"ב.

שם א"ר ליעזר לר' יהושע כו' אייתון לי זרע דכיתון כו', ע' בת' הרשב"א סי' תי"ג ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג.

שם א"ר דרוסא תשע מאות פרשיות היו שלש מאות לחיוב שלש מאות לפטור ושלש מאות לחיוב שהוא פטור. ע' בת' הרמ"א סי' ס"ז. פרק שמיני

פרק שמיני

ה"א מי היה בדין שיהא חייב קטן או גדול הוי אומר גדול פטרה הותרה את הגדול וחייבה את הקטן, ע' בת' מטה לוי סי' א' ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ו ה"ט מגירושין.

ה"ב א"ר אבהו טעמא דרשב"ל ואכלו את הבשר ולא גידים. ופירשו התוס' בפסחים פ"ד סוף ע"א דהכא הוי גזירת הכתוב ע"ש, ויל"ד בשלמא למאי דמפרש בבבלי שם בגידין שסופן להקשות דר"י ור"ל פליגי בסברא, דר"י סבר נמנין עליהן בפסח דאזלינן בתר השתא ור"ל סבר אין נמנין דאזלינן בתר בסוף ניחא, משא"כ לפ"מ דאמרינן הכא דר"ל ס"ל דהוא גזה"כ, א"כ איזו הכרעה יש לר' יוחנן נגד הכתוב, כיון דעכ"פ השתא גידין נינהו וקרא כתיב ואכלו את הבשר, ולאמר כיון דרכין הן השתא, גידין כאלו לא אתא קרא למעוטי, מנא ליה הכרעה כזו בכתוב כיון דהוא גופיה מודה דהשתא גידין נינהו וצע"ק.

שם א"ר יוחנן לווין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החדש, ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער א' סי' תע"ו.

ה"ג אזהרה לגניבה הראשונה מנין ת"ל לא תגנובו אזהרה לגניבה שניה מנין ת"ל לא תגנוב, כ"ה הגרסא באור שמח רפ"ז מה' ממרים.

שם והי דינו גוזלן ע"ד דר' זעירה ר' שמואל בר סוסרטא בשם ר' אבהו עד שיגזלנו בפני עשרה בני אדם בנין אב שבכולם ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו, ע' ב"ק ע"ט ע"ב ובראב"ן סי' כ"ז.

ה"ד וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם א"ר יוסי בי ר' בון תיפתר בהו דהוות נסבה דיודין ועברה שורו וגנב מינהון, והנה ה"נ משני ריב"ח בבבלי ע"א ע"א מסעודה המוכנת לאביו ולאמו, והתם פריך והא"ר הונא אינו חייב עד שיקנה בשר בזול ומשני מדמי סעודה המוכנת לאביו ולאמו, ומשמע דלהירושלמי לא ס"ל הא דר"ה, ואין להקשות גם בבבלי מאי פריך לכתחילה דילמא לא ס"ל לריב"ח הא דר"ה וכי גברא אגברא קא רמית כדאמרינן בסנהדרין ד"ו ע"א, די"ל דאפשר דהאי דינא כבר נקטוהו בבי מדרשא באין חולק, או דמהאמוראים החשובים ביותר פרכינן כאילו תני במשנה או בברייתא כדפירש"י בב"ק ל"ג סוף ע"ב.

ה"ה כשם שאת דורש באביו ובאמו כך את דורש בזקני ב"ד שנאמר ויצאו פרט לחגרים ואמרו פרט לאלמים ידינו לא שפכו פרט לגדמים ועינינו לא ראו פרט לסומין כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קנ"א ובאו"ש פ"ב ה"ו מה' סנהדרין.

שם א"ר יוחנן מת אחד מן הראשונים אינו נסקל ולא מתניתין הוא כו' שלא תאמר יעשה דין שני ראשון לפום כן צריך מתניתה. ע' אור שמח פ"ז ה"ז מה' ממרים.

ה"ו שבעלה אינו רוצה להשקותה סברי מימר עד שלא נכתבה המגילה אתא מימר ואפילו משנכתבה המגילה ובשלא נמחקה המגילה כו'. ע' עמק יהושע סי' י"ג ובאור שמח פ"א ה"ז מה' סוטה.

שם סברין מימר עד שלא עמד בדין אתא מימר לך ואפילו עמד בדין בשלא נגמר דינו, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש א'.

ה"ז כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנייה להם והנייה לעולם, ע' חובת הלבבות שער חשבון הנפש ד"ה והשבעה עשר.

שם צפה הקב"ה שסוף זה עתיד לגמר נכסי אביו ואת נכסי אמו, (פי' אם יתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה) ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות כו', ע' בזרע אברהם על הספרי פ' תצא פיסקא רי"ח.

ה"ח מה זריחת החמה מיוחדת שהוא שלום לכל באי העולם כך כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו בין ביום ובין בלילה ההורגו נהרג כו', הנה כמו הכא כן בתוספתא פי"א ובמכילתא משפטים פי"ג בפסוק אם זרחה השמש בלתי מכוונות ומובנות הגרסאות. רק במכילתא שם פ"ו בפסוק אם יקום והתהלך, הגרסא ברורה ומובנת וז"ל מה שמש זה שלום בעולם אף זה אם ידוע בו שבשלום עמו והרגו הרי זה חייב. אכן בבבלי ע"ב ע"א אינו מתחיל בדרשה זו מן צד השלום, אלא כך נשנית בברייתא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו כו' ע"ש וצ"ע.

ה"ט פשיטא דא מילתא רוצח ששיבר את הכלים או שהזיק חייב לשלם היה משבר עד שהוא מגיע לעיר ר"ז ור' הושעיה ח"א נותן דמים וחרנא אמר אינו נותן דמים, ע' אור שמח ס"ה חובל.

שם רודף שנעשה נרדף מהו להציל את הרודף בנפשו של נרדף כו', ע' אור שמח פ"א הי"ג מה' רוצח ושם פ"ב ה"ד.

פרק תשיעי

ה"א בעון קומי ר' אבהו הבא על האשה וילדה בת כו', הנה כאן נשתבשו הגרסאות וע' מה שהאריך בזה באור שמח פ"ב ה"ו מאסו"ב.

ה"ב כשהוא בא אצל הברזל אינו אומר לא שימות בו ולא שלא ימות בו אלא אפילו צינורת קטנה דהיא יכלה מיקם גו ווישטא ומיקטליניה, הנה יל"ד ע"ד התוס' ע"ו ע"ב ד"ה שברזל שהקשו על פירש"י ע"ש. הלא רש"י פי' ממש כמבואר בירושלמי כאן, כן להיפוך תקשה על הירושלמי קושית התוס' אם תחב לו בוושט אפילו קוץ נמי ממית, וע' בת' הריב"ש סי' רנ"א וסי' של"ח וצ"ע כעת.

ה"ג אי בשאמדוהו למיתה בדא כתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא ר' הילא בשם רשב"ל חידוש מקרא הוא שיתן ר' אבהו בשם ריב"ח אומר של טעות הוא ע' עמק יהושע ח"ב דרוש א'.

ה"ד חזקיה שאל זרק את האבן ולא היה בה כדי להמית המית את זה ושיבר את כליו של זה בזה חידש הכתוב ובזה לא חידש, ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ו ע"א.

ה"ה א"ר יוחנן ברוצח שנתערב בכשרין היא מתניתא. וכ' בק"ע דקמ"ל דאפילו נתערבו שנים ואחד מהן חסיד שהכל יודעין שלא הרג אדם אפ"ה לא מחייבינן לאידך משום הך חזקה כו' ע"ש, וקשה א"כ בבבלי דקאמר מאן אחרים אילימא אחרים כשרים פשיטא ע"ש. והשתא לפמש"כ בק"ע בדעת ר' יוחנן, מאי פשיטותיה היא הלא טובא קמ"ל דחזקת צדקת הצדיק אינה פועלת בתערובתו לחייב לאידך הרשע אלא שניהם פטורים וצ"ע כעת.

שם רשב"ל אומר ברוצח שלא נגמר דינו ונתערב ברוצח שנגמר דינו היא מתניתא שמואל אמר בשור בשוורים היא מתניתא כו', ע' פלתי סי' ק"י ס"ק כ"א.

ה"ו תמן תנינן תני ר' יוסי אומר ידון בזיקה הראשונה שבאת עליו כיצד חמותו ונעשית אשת איש ה"ז בשריפה אשת איש ואח"כ נעשית חמותו בחניקה, ע' ריב"ן למכות כ"ב ע"א ד"ה מיגו דחיילא עליה שבועה ובגבורת ארי שם ובנובי"ת חא"ח סי' קי"ז.

ה"ז ראה את המעשה ונזכר להלכה הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן, ע' בס' האשכול ח"ג ס"ס מ"ז ובאבני מלואים סי' ט"ז סק"ד.

פרק עשירי

ה"א אין כל דבר עומד בפני כל בעלי תשובה, הנה זהו מתאים עם מה שאמרו בבבלי קידושין ספ"ק דאפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו כו' ע"ש, הענין מובן כי אם התשובה היא גמורה בתשובת המשקל עד שהיודע תעלומות יודע ועד כי באותו כח האנושי שעשה החטא בכח זה גופיה מחקו מקרב לבבו בחרטה גמורה שלא ישוב לכסלה עוד, איך לא תועיל לו תשובה כזאת, ומה לו עוד לעשות, הלא השי"ת בעצמו אמר על הנפש החוטאת יעשה תשובה ויתכפר לו כאמרם בירושלמי מכות פ"ב ה"ו. ועמש"כ בחידושי שם ובספרי על תנ"ך וחמש מגילות בקהלת פסוק מעוות לא יוכל לתקון.

שם ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים כגון ספרי בן סירא וספרי בן לענה אבל ספרי המירם וכל ספרים שנכתבו מיכן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת כו', ע' מה שהאריך בזה הבאר שבע בסוגיין.

שם דברי חכמים כדרבונות א"ר חונה כדרור נאות תמן קריין למרגליתא דירה כו', ע' פסיקתא רבתי פ"ג.

ה"ב תני רשב"י שלש עגלים עשו ישראל ואחד דימוסיא לכולן ומה טעמא ויאמרו אלה אלהיך ישראל הרי לשנים עשר שבטים זה אלהיך הרי דימוסיא אחת לכולן, ע' פסיקתא רבתי סוף פרשה יוד.

שם כד דקם מנשה הוה פרי חורי ישעיה בעי מיקטליניה ודוא ערק מן קדמוי ערק לארזא ובלעיה ארזא כו', בבבלי יבמות ס"פ החולץ הלשון אמר שם איבלע בארזא, וע' בת' הרשב"א ח"א סי' ר"כ וע"ע פסיקתא רבתי פ"ד סי' ג'.

שם א"ר יונה הוא קדוש ואין תלמידו קדוש כו' מהו להדפה א"ר יוסי ב"ר חנינה כו', עמש"כ בחידושי לנביאים מלכים ב' ד'.

ה"ג א"ר יוחנן כל טיפה וטיפה שהיה הקב"ה מוריד עליהן היה מרתיחה בתוך גיהנם ומורידה עליהן הדא הוא דכתיב בחומו נדעכו ממקומה, ע' אברבנאל פ' נח בפסוק ויהי המבול ארבעים יום.

ה"ד דור המדבר אין להן חלק לעוה"ב כו' וכה"א אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר"ע, ע' תוס' חגיגה ד"י ע"א ד"ה באפי נשבעתי ובטו"א שם ובהקדמת עונג יו"ט אות כ'.

ה"ה אנטולינוס אתא גבי רבי א"ל צלי עלי א"ל ישיזבינך מן הדא צינתא דכתיב לפני קרתו מי יעמוד א"ל רבי לית הדא צלו יתיר כסיתך תכסה והא צינתא אזלא כו', ע' תוס' כתובות ד"ל ע"א ד"ה הכל ובב"ב קמ"ד ע"ב ד"ה חוץ ובע"ז ד"ג ע"ב ד"ה שומר ובסוף ספר משך חכמה.

ה"ו עיר לא כפר עיר לא כרך והוא שתהא מחמשה עד עשרה דברי ר"מ רי"א ממאה עד רובו של שבט, ע' בת' ברית יעקב סי' ח'.

שם היו שם גרים ותושבים מהו שישלימו לרוב, ע' אור שמח פ"ד ה"ב מה' עכו"ם.

ה"ז קדשי עיר הנדחת ר' יוחנן אמר אין מועלין בהן ורשב"ל אמר מועלין בהן כו', ע' אור שמח פ"ג הט"ז מגירושין.

שם שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה רשב"ל אומר ייאוש של טעות הוה, הארכתי בזה בחידושי לכריתות כ"ד ע"א ולזבחים ע"א ע"א.

שם וכן העבד היוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר זכה לעצמו רשב"ל אמר ייאוש של טעות היה. הארכתי בזה בחידושי לבבלי ב"ק ע"ה ע"א.

ה"ח וכן הוא אומר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד לישיבה אין את חוזר חוזר את לסחורה ולכבוש את הארץ, ע' משך חכמה פ' ראה בפסוק לא תבנה עוד ובת' חיים שאל ח"א סי' צ"א.

פרק אחד עשר

ה"א באי זו חבורה כחבורת שבת כחבורת נזקין אין תימר כחבורת שבת אפילו לא חיסר ואין תימר כחבורת נזקין עד שעה שיחסר, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' סמך אות ח'.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה