אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת נזיר › פרק שני

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת נזיר · פרק שני

פרק ראשון

ה"א תורה קראת לאשכול תירוש ובני אדם קוראין לגרוגרות תירוש משום כינויי כינויין. ע' בתוס' דמכילתין ד"ט ריש ע"א ובמנחות ק"ג סע"א.

שם דתנינן תמן הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החיטים ומר ר' אבהו בשם רשב"ל שהוציא מנחה מתוך פיו כו', ע' מנחות ק"ג ע"א ובמש"כ בחידושי שם.

שם כל הלשונות משמשים לשון תמורה חוץ מל מלשון חילול כו', ע' אור שמח רפ"ב מה' תמורה.

ה"ב אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני כו', ע' במיוחסות סי' קפ"ג ובמל"מ פ"ב ה"ח מנזירות.

ה"ג מתניתא בשאינו יכול אבל אם יכול הדא דתנינא מעשה באשה אחת שהיתה שכורה כו', הנה הרמב"ם בפ"א הי"א מנזירות הקדים לדין שכור מר נפש או כועס או מתאבל ע"ש, משמע דמקורו הוא מהך דהכא דמחלק סתם בין יכול לשאינו יכול, דאילו בבבלי לא הוזכר בדין זה רק שכור, ומקור להני דחשיב, הנה כועס ומר נפש מבואר בקרא תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, משלי ל"א, וע' שבת ד"ל ע"ב ובב"מ ס"ו ע"ב, ומתאבל בסנהדרין ד"ע ע"א.

אמנם מדוע הקדים לאלו ואח"כ כ' וכן שכור כו', הלא עצם הדין הזכירו בשכור במשנה ובגמרא בהדיא והוא עשה אותו כטפל, נלע"ד שהוא משום קושית הבבלי מעשה לסתור ומשני חסורי מחסרא כו' ע"ש, לפיכך הבין הוא דעצם המשנה איירי בטרודין אחרים דוגמת מר נפש כועס ומתאבל, ועלה הביא התנא מעשה דשכורה להורות דה"ה אלו הנ"ל, שוב מצאתי בפיה"מ להרמב"ם שמפרש דשכור הביא התנא להיקש על הנאנח ודואג ע"ש, והוא כמש"כ בכוונתו ז"ל.

ה"ד הריני נזיר ע"מ שאהא שותה ביין ומיטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן, בספרי תניא עלה דלא נימא כפי נדרו אשר ידור לכן מותר להתנות שיהא שותה יין ומטמא למתים להכי כתיב כן יעשה על תורת נזרו, פי' כיון דכתיב בה תורה משמע שיהא בה כל התורה שכתוב בה, וע' בת' מהרי"ט ח"א סי' י"ט.

ה"ה ר' מנא בעא קומי ר' יודן אמר הרי עלי קרבן נזיר בשעה שנזר סתם מגלח בין נזיר שכבר נזר בין נזיר שעתיד ליזור פירש ייבא כהדא ר' לוי בר חייתה בעי כתב לה דין ודברים אין בנכסייך העתידין ליפול כו', ע' עמק יהושע סי' י"ג ובאור שמח פכ"ב ה"י מה' מכירה.

ה"ו הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר כו', הרמב"ם ספ"ח מנזירות גריס ואני ועלי, וכ' בלח"מ דצ"ל עלי בלא וא"ו, ולא הביא לדברי התוס' לעיל י"א סוף ע"ב דשם גריס ועלי בוא"ו.

ה"ז בת לא כלום טומטום ואנדרוגינוס צריכה, ע' בת' חיים שאל ח"ב סי' נ'.

ה"ח דר' יודה אמר ספק נזירות מותר א"ל לא אמר ר' יודא אלא בתחילה אבל בסוף אף ר' יודה מודה כו', כ"ה גרסת הק"ע והרידב"ז ע"ש, אכן הלא ר' יוחנן גופיה מחלק הכי בבבלי ד"ח ע"א אפילו תימא ר' יהודא התם לא נחית ליה לנזירות הכא נחית ליה לנזירות במאי לסלוקי מיניה, וע"ע מש"כ בחידושי לקמן פ"ה ה"ד.

ה"ט לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים יום מכורה והקדישה קדשה כו', ע' עמק יהושע סי' ט"ז וסי' כ"ד.

ה"י הגע עצמך שנולד בלילה הרי אינו ראוי להביא קרבן ראוי הוא לילה הוא שגרם כו', ע' עמק יהושע סי' כ' ובאור שמח פ"ד ה"ג מנזירות.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה