אור ברסלב

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת נזיר

מסכת נדרים

פרק ראשון

ה"א כתיב איש כי ידור נדר מה ת"ל נדר אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים, וקשה הא כתיב נמי ואשה כי תדור נדר, ואפשר דלהירושלמי אתא חד מינייהו שידור בדבר הנדור ולא בדבר האסור, וסרה בזה קושית הש"ק, וע"ע בירושלמי נדרים רפ"ק ובספרי ר"פ מטות בפסוק ואיש כי ידור נדר ובזרע אברהם ובהתוה"מ שם.

ה"ב האומר הריני מיץ של ערלה לא אמר כלום חברייא אמרין מחלוקת כר"ש דתנינן תמן שבועה שלא אוכל ואכל נבלות כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ד.

ה"ג ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים מה ימים שנאמר להלן שלשים אף ימים שנאמר כאן ל', ע' בס' האשכול ח"ב סי' מ"ה ובנחל אשכול שם.

שם לא נחלקו ר' ישמעאל ור"ע על האומר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד שאינו נזיר אלא אחת ועל מה נחלקו על האומר הרני נזיר שלשים יום ועוד יום אחד כו', הארכתי בזה בחידושי לערכין י"ט ע"א ולמנחות ט"ו ע"ב וע"ע בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' ס"ח ובנחל יצחק סי' ס"א ענף ב' וע' עוד מש"כ בחידושי לירושלמי לעיל בנדרים פי"א ה"ו וע"ע באור שמח פ"ג ה"ד מנזירות.

ה"ד א"ר מני מטילין אותו לחומרין בתחילה רואין אותה כאילו מלאה אתרוגין ואח"כ רימונים כו' ואח"כ חרדל, הנה בירושלמי נשמר בזה נמי מקושית הבבלי ד"ח ע"א דליחזיה כאילו מלאה קישואין ודילועין ותהוי ליה תקנתא ע"ש. וע"ז משני דכמו דבודקין את האומר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה אולי יאמר אחת גדולה נזרתי ואז יהיה נזיר ל' יום. כמ"כ בודקין אותו כשאמר סתם נזרתי דאפשר היה כוונתו על מלאה אתרוגין כו' עד חרדל.

ואין להקשות הלא נזירות ספיקא דאורייתא היא ואמאי לא ניזיל בה לחומרא לכתחילה, די"ל דל"ד לכל ספיקא דאורייתא דגבי נזירות תנן בהדיא במס' טהרות פ"ד מי"ב ספק נזירות להקל, ואפשר דהטעם דאם נחמיר עליו לחייבו בנזירות מספק הלא יצטרך ג"כ להביא מספק קרבן נזירות בעזרה ונאכל, וע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' קל"א.

ה"ה ר"ש אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש כו', ע' בתוס' לעיל ד"ב ע"ב ד"ה ואמאי ובמש"כ בחידושי שם ובאריכות קצת בדבר נחמד בגמרא שם בס"ד.

פרק שני

ה"א תורה קראת לאשכול תירוש ובני אדם קוראין לגרוגרות תירוש משום כינויי כינויין. ע' בתוס' דמכילתין ד"ט ריש ע"א ובמנחות ק"ג סע"א.

שם דתנינן תמן הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החיטים ומר ר' אבהו בשם רשב"ל שהוציא מנחה מתוך פיו כו', ע' מנחות ק"ג ע"א ובמש"כ בחידושי שם.

שם כל הלשונות משמשים לשון תמורה חוץ מל מלשון חילול כו', ע' אור שמח רפ"ב מה' תמורה.

ה"ב אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני כו', ע' במיוחסות סי' קפ"ג ובמל"מ פ"ב ה"ח מנזירות.

ה"ג מתניתא בשאינו יכול אבל אם יכול הדא דתנינא מעשה באשה אחת שהיתה שכורה כו', הנה הרמב"ם בפ"א הי"א מנזירות הקדים לדין שכור מר נפש או כועס או מתאבל ע"ש, משמע דמקורו הוא מהך דהכא דמחלק סתם בין יכול לשאינו יכול, דאילו בבבלי לא הוזכר בדין זה רק שכור, ומקור להני דחשיב, הנה כועס ומר נפש מבואר בקרא תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, משלי ל"א, וע' שבת ד"ל ע"ב ובב"מ ס"ו ע"ב, ומתאבל בסנהדרין ד"ע ע"א.

אמנם מדוע הקדים לאלו ואח"כ כ' וכן שכור כו', הלא עצם הדין הזכירו בשכור במשנה ובגמרא בהדיא והוא עשה אותו כטפל, נלע"ד שהוא משום קושית הבבלי מעשה לסתור ומשני חסורי מחסרא כו' ע"ש, לפיכך הבין הוא דעצם המשנה איירי בטרודין אחרים דוגמת מר נפש כועס ומתאבל, ועלה הביא התנא מעשה דשכורה להורות דה"ה אלו הנ"ל, שוב מצאתי בפיה"מ להרמב"ם שמפרש דשכור הביא התנא להיקש על הנאנח ודואג ע"ש, והוא כמש"כ בכוונתו ז"ל.

ה"ד הריני נזיר ע"מ שאהא שותה ביין ומיטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן, בספרי תניא עלה דלא נימא כפי נדרו אשר ידור לכן מותר להתנות שיהא שותה יין ומטמא למתים להכי כתיב כן יעשה על תורת נזרו, פי' כיון דכתיב בה תורה משמע שיהא בה כל התורה שכתוב בה, וע' בת' מהרי"ט ח"א סי' י"ט.

ה"ה ר' מנא בעא קומי ר' יודן אמר הרי עלי קרבן נזיר בשעה שנזר סתם מגלח בין נזיר שכבר נזר בין נזיר שעתיד ליזור פירש ייבא כהדא ר' לוי בר חייתה בעי כתב לה דין ודברים אין בנכסייך העתידין ליפול כו', ע' עמק יהושע סי' י"ג ובאור שמח פכ"ב ה"י מה' מכירה.

ה"ו הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר כו', הרמב"ם ספ"ח מנזירות גריס ואני ועלי, וכ' בלח"מ דצ"ל עלי בלא וא"ו, ולא הביא לדברי התוס' לעיל י"א סוף ע"ב דשם גריס ועלי בוא"ו.

ה"ז בת לא כלום טומטום ואנדרוגינוס צריכה, ע' בת' חיים שאל ח"ב סי' נ'.

ה"ח דר' יודה אמר ספק נזירות מותר א"ל לא אמר ר' יודא אלא בתחילה אבל בסוף אף ר' יודה מודה כו', כ"ה גרסת הק"ע והרידב"ז ע"ש, אכן הלא ר' יוחנן גופיה מחלק הכי בבבלי ד"ח ע"א אפילו תימא ר' יהודא התם לא נחית ליה לנזירות הכא נחית ליה לנזירות במאי לסלוקי מיניה, וע"ע מש"כ בחידושי לקמן פ"ה ה"ד.

ה"ט לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים יום מכורה והקדישה קדשה כו', ע' עמק יהושע סי' ט"ז וסי' כ"ד.

ה"י הגע עצמך שנולד בלילה הרי אינו ראוי להביא קרבן ראוי הוא לילה הוא שגרם כו', ע' עמק יהושע סי' כ' ובאור שמח פ"ד ה"ג מנזירות.

פרק שלישי

ה"א הדא מסייעא לבר קפרא אם גילח יום שלשים לא יצא הדא מסייעא לר' יונתן אם גילח יום שלשים יצא הא תרתיי, בבבלי לעיל ד"ה ע"ב כבר ניחא להו בפשיטות, דבהריני נזיר יצא אם גילח ביום שלשים משום דמקצת היום ככולו, ובסיפא דקתני אם גילח יום שלשים לא יצא, מפני שאמר הריני נזיר שלשים יום אהני האי טופיינא דשלשים יום דקאמר, למיהוי כאילו אמר שלמין כדפירשו התוס' שם וע' בש"ק ובמה"פ, ובזה תתפרש לי מה שיל"ד לפ"מ דאמרינן בבבלי ד"ז ע"ב דבנזירות אמרינן לישנא יתירא לטפויי מילתא קאתי וא"כ מאי אהני תיבות שלשים יום, הרי אם אמר הריני נזיר ג"כ חלה עליו נזירות שלשים יום והוה מפרשינן דזהו רק כמפרש דבריו של הריני נזיר, אולם לפי הנ"ל אית בה נמי טופיינא, דבאומר רק הריני נזיר אמרינן מקצת היום ככולו ואם גילח יום שלשים יצא, משא"כ אם הוסיף לזה תיבות שלשים יום אז נעשה כאומר שלמין ואם גילח יום שלשים לא יצא ומגלח דוקא ליום שלשים ואחד.

ועפ"ז איכא למידק בהלכה זו לקמן מה שהביאו ראיה מדין אבילות לנזירות הלא י"ל דשאני נזירות דאהני בהו לישנא יתירא למיהוי כאילו אמר שלמין, משא"כ באבילות דהתם שפיר אמרינן מקצת היום ככולו, וע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' ל"ד.

ה"ב מה נן קיימין אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מחציתו בטל את כולו כו' כי נן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש ג' ובאור שמח פ"ג ה"י מנזירות.

ה"ג מי שאמר הריני נזיר ניטמא יום שלשים סותר את הכל כו', ברמב"ם פ"ו ה"ג מנזירות הלשון ואפילו נטמא ביום מלאת ימי נזרו בסוף היום סתר הכל ע"ש, ונראה דכוונתו בזה דלא תקשה הרי בריש פרקין תנן דאם לא הזכיר בנזירותו שלשים יום, רק הריני נזיר כמו הכא, אז אם גילח ליום שלשים יצא, ואמרינן לעיל ד"ה ע"ב דהוא משום מקצת היום ככולו, ומדוע לא נימא גבי טומאה כמו בתגלחת דמקצת היום ככולו ולא יסתור כלל, להכי הוכרח הרמב"ם להשמיענו הכא דאפילו היתה הטומאה בסוף היום ג"כ סתר הכל, ומשום דל"ד לדהתם אם גילח בדיעבד, אבל הכא חשבינן כלכתחילה דזמן התגלחת יום שלשים ואחד.

ה"ד הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סתר את הכל ורא"א לא סתר אלא שלשים כו' ר' זעירא בשם רשב"ל טעמא דר"א זאת תורת הנזיר ביום מלאת המטמא ביום מלאת נותנין לו תורת נזיר, פי' והא דס"ל לר"א במשנה הקודמת דאם נטמא בסתם נזירות דאינו סותר אלא שבעה, הוא דוקא כשאמר סתם הריני נזיר, דע"ז אינו נופל לשון מילוי אבל אם היה אומר הריני נזיר שלשים יום, דע"ז שייך ג"כ לשון מילוי, היינו למלאות המספר של שלשים ונטמא ביום השלשים, אז אה"נ דיהבינן ליה תורת נזיר לסתור שלשים אליבא דר"א כדכ' התוס' לעיל ד"ו ע"ב, והוא דלא כהרידב"ז ז"ל, שהבין בדברי התוס' שם דמחלקו בין נזירות מרובה לנזירות מועטת ע"ש, אלא גם בנזירות מועטת הוי דינו בסתירת שלשים כמו בנזירות מרובה, אם רק פירש דנזירותו הוא שלשים יום, כדמסיק התוס' שם דבדידיה נמי איירי קרא דזאת תורת הנזיר ע"ש.

אכן קשה מדוע תלו טעמא דר"א במאי דאמר ר' זעירא בשם רשב"ל, הלא ר"א גופיה אמר טעמיה הכי מהאי קרא דזאת תורת הנזיר, כדהעיד עלה ר' יהודא משמו, ומבואר בברייתא דבבלי ד"כ ע"א וצ"ע כעת.

ה"ה להחלו בשעת מיתה רבי אומר אף במותן רשב"ל אמר מחלוקת ביניהן כו', ע' בס' האשכול ח"ב סי' נ"ד ובנחל אשכול שם. שם יצא ונכנס ר' טרפון פוטר ור"ע מחייב א"ל ר"ט וכי מה מוסיף זה חילול על חילולו כו' עקיבא כל הפורש ממך כפורש מחייו, ע' תורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים ובאו"ז ח"ב סי' תכ"ו.

ה"ו מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבא בני מן המלחמה אהא נזירה שבע שנים כו', אין להקשות לר"א הקפר דס"ל דנזיר חוטא הוא ואפילו נזיר טהור כדאמרינן בבבלי י"ט ע"א, וכוותיה ס"ל גם שאר תנאי כמבואר בנדרים ד"י ע"א. א"כ מאי הודאה היא להשי"ת על חסדו שהעלה את בנה מן המלחמה. דכבר ישבתי זאת בטוב טעם בחידושי למכילתין ד"ב ע"ב ע"ש.

ה"ז רב אמר בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודיי יש בכלל ה' שתים ר' יוחנן אמר במונה נחלקו כו', ע' בת' ר"ב אשכנזי סי' ד' ובת' שאילת דוד חאה"ע סי' י"ט.

שם ר' חייה בשם ר' יוחנן הוחזק ממונה זה אומר מן הכיס מונה וזה אומר מן הצרור מונה הכחש עדות בתוך עדות כו', ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' נ"ו

פרק רביעי

ה"א אחד שאמר הריני נזיר מאה יום ושמע חבירו ואמר ואני מאה יום וחזר ואמר ואני נעשה עיקר טפילה, ע' אור שמח פ"ב ה"ד מנזירות.

שם פי מן היין ראשי מן התגלחת ידי מן הטומאה רגלי מן הטומאה ראשי נזיר כבדי נזירה כו' למה שהתפיס את הנדר בדבר שהנשמה תלויה בו, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש ב'.

ה"ב ר' אבהו בשם ר' יוחנן הבעל שאמר אין כאן נדר אין כאן שבועה לא אמר כלום זקן שאמר מופר ליך בטל ליך לא אמר כלום אלא זה כהילכתו וזה כהילכתו כו', ע' בר"ן נדרים ע"ח ריש ע"א ובשאילתות פ' ויצא סי' כ"ג ובהעמק שאלה שם אות ח'.

ה"ג מכת מרדות חובטין אותו עד שיקבל או עד שתצא נפשו, ע' בנחל יצחק סי' ל"ט דף ע"ח ע"ב.

ה"ד הא ליקדש קדשה אלא בשנתן לה אחר מתנה ואמר לה ע"מ שלא יהא לבעליך רשות בהן כו', ע' תוס' סוטה כ"ג ע"א ד"ה כל הנשואות ובת' הרא"ש כלל ע"ד סי' ד' ובת' הריב"ש סי' רט"ו ושם סי' שס"ט ובת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ס"ו.

ה"ה נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר ר"ע אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר, והנה בגמרא א"ר לעזר דהאי נזרק עליה אחד מן הדמים ר"ש קאמר לה וע' בפ"מ, וקשה הלא בזבחים כ"ה ע"א אמרינן השוחט צריך שיתן וורידין לתוך הכלי כו', וא"כ בגמר השחיטה כבר נתקבל הדם בכוס, ובאופן כזה הלא ס"ל לר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי כדאמרינן בפסחים י"ג ע"ב, א"כ ר"ע דאמר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות כו' היינו ר"ש דאמר נזרק, דלר"ש נחשבת היתר הזריקה משנתקבל בכלי כנ"ל ובמאי פליגי, ואפשר ליישב קצת עפמש"כ התוס' בב"ק ע"ו ע"ב ד"ה כל העומד ובחולין ד"פ ע"ב ד"ה דכמה דלא זריק.

אמנם י"ל דהכא הלא איירי בשבא הבעל להפר בין שחיטה לזריקה, דלר"ע שוב אינו יכול להפר ולר"ש יכול להפר משום דאכתי לא איזדרק דם. ובכה"ג לא ס"ל כלל לר"ש כל העומד כו' כדאמרינן בכריתות כ"ד ע"ב אימר דאמר ר"ש במידי דעומד ליזרק אבל האי אין עומד ליזרק כו' ע"ש, וה"נ אין עומד ליזרק מפני רצון הבעל להפר, ורק לר"ע אינו מועיל רצונו מפני שכבר נשחטה כנלע"ד.

ה"ו ישב לו לפני הספר כמי שלא מיחה, ע' אור שמח פ"ב הט"ו מנזירות.

שם ר' אחא ר' אימי אמר ר' יוסי בן חנינה שאל מליקת העוף שלו מהו שתיאכל עד דאת מקשי לה למליקת העוף קשיחה לשחיטת העוף תמן ספק אחד וכא שני ספיקות כו', ע' עמק יהושע סי' א'.

פרק חמישי

ה"א כל עמא מודיי שאין נשאל על תמורתו מה פליגין בהקדשו שב"ש אומרים כו', ע' עמק יהושע סי' י"ז.

ה"ב בד"א בנזרו מרובה אבל בנזרו ממועט דיו שלשים יום ומה בין נזרו מרובה לנזרו ממועט כו', ע' שאילתות פ' שמות סי' מ' ובהעמק שאלה שם אות ה'.

ה"ג תני שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח מאה וחמשים מצאו להם פתח ומאה וחמשים לא מצאו להם אתא גבי ינאי מלכא כו', ע' דורות הראשונים זמן אלכסנדר ינאי פל"ו.

ה"ד ראה את הכוי ואמר הריני נזיר שזה חיה הריני נזיר שאין זה חיה הריני נזיר שזה בהמה כו', הנה בכלאים פ"ח מ"ה תנן אדני השדה היה ר' יוסי אומר מטמאות באהל כאדם. והקשה שם בחידושי מהרי"ח למאי נ"מ הא דתנא דהוא חיה והאריך בזה, ובס' משנה ראשונה שם כ' דנ"מ לכותב כל חיה שברשותו ע"ש, ופלא דלפמש"כ הר"ש שם דהיא חיה מסוכנת לבא בגבולה ע"ש, א"כ איך תבא לרשות אדם. הרי בעודה בחיים מסוכנת לכל בריה שבעולם, ואחרי שנפסק החבל שבטיבורה מיד מתה ומטמא באהל ע"ש, אולם לפ"ד משנתנו נ"מ גדולה לשנים שמהלכין בדרך וראו מרחוק אדני השדה ואמר אחד הריני נזיר שזה חיה והשני אמר הריני נזיר שזה אדם או בהמה, ובזה נ"מ רבתי מי מהם נזיר אחרי שהכירוהו, ושלא יהיו קרבנותיו חולין בעזרה.

שם הדא היא דר' יהודא אמר ספק נזירות מותר, יל"ד מדוע תלי בדר' יהודא הלא סתם משנה היא באין חולק במס' טהרות פ"ד מי"ב ספק נזירות מותר וצ"ע כעת.

פרק ששי

ה"א השתחויה לצורך יצאת ללמד על עצמה שאינה מעשה כו', ע' בת' עין יצחק חי"ד ס"ס ט"ו.

שם ר' מיישא שאל לר' זעירא ענבה שחלקה בפיו ואכלה תפלוגתא דר"י ורשב"ל כו', ע' עמק יהושע סי' יו"ד ובנועם ירושלמי לברכות רפ"ו.

שם תמן דבר שיש בו איסור וטומאה מקום שבטלה טומאתו בטלה איסורו. ע' אור שמח פ"ד הי"ז ממאכא"ס ושם פ"ה ה"ג.

שם חייה בר בא אמר לא כל נבילה כו'. באור שמח פ"ד ה"ג ממאכא"ס בהשמטות משבש לשון הירושלמי ע"ש.

שם התיב ר' חנינה הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה ואכילתן בכזית כו', ע' אור שמח פ"ד ה"כ ממאכא"ס.

שם כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן כו', ע' מה"פ ובת' אחיעזר חי"ד סי' יו"ד ובאו"ש פט"ז הט"ו ממאכא"ס.

שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור, ע' בחידושי הגר"ח הלוי פ"ו ה"ה מה' חמץ וע"ע בר"ש טבול יום פ"ב סוף מ"ג ובנועם ירושלמי חלה פ"א.

שם משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין דהוון דרשין שכר ע' אור שמח פ"ה ה"ד מנזירות.

ה"ב ואתיא כההיא דא"ר הילא לא יחבול ריחים ורכב ממשמע שנאמר רכב אין אנו יודעין שהריחים בכלל מה ת"ל ריחים ורכב לחייב על זה בפ"ע וע"ז בפ"ע, והנה בספרי פ' תצא ובב"מ ס"פ המקבל דרשינן מה ריחים ורכב שהן מיוחדין שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייב על זה בפ"ע וע"ז בפ"ע כך כל שני כלים שמשמשין מלאכה אחת חייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע, ופירש"י שהרי פירשן הכתוב לברר אזהרה לכל אחד לעצמו ע"כ, משמע מפירושו דהחיוב לכ"א בפ"ע זה ידעינן מפני אזהרתן בפני עצמן, וכן מוכח ברמב"ם פ"ג ה"ג מה' מלוה שהבין הכי, וכל שני כלים במלאכה אחת ילפינן מינייהו במה מצינו. וא"כ קשה מדוע תלי הכא בר' הילא, הלא בברייתא בגמרא ובספרי כבר הבינו כן מהאי קרא וצ"ע כעת.

ה"ג סתם נזירות ל' יום, ע' ר"ן נדרים ד"ד ע"ב ד"ה משום ובת' הרשב"א סי' תרס"ז ובתוס' מו"ק י"ט ע"ב ד"ה תלתין ובחידושי לסנהדרין כ"ב ע"ב.

ה"ד היו לפניו צלוחיות שתים אחת של מים ואחת של יין נטל ושתה אותה של מים אמרו הוי יודע משאת שותה של מים את שותה של יין ויש בה עשרה זיתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות אינו מקבל התרייה בדעת הזאת כו', ע' בנועם ירושלמי ריש ברכות ד"ה וכן איתא.

ה"ה חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת הוון בעיי מימר בארבעה כוסות של יין אבל אם אמר שבועה שאשתה ונזיר אתא מימר לא ישתה, וכ' בפ"מ וז"ל אשתה אתא מימר לא ישתה בתמיה ומסקנא דמילתא היא כלומר שהרי כבר נשבע שישתה יין ובא להדיר בנזיר ושלא ישתה וקבלת נזירותו לאו כלום היא עכ"ל, ופירושו בלתי מובן שהוא סותר גמרא ערוכה במכילתין ד"ד ע"א, דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילה על שבועה, וע' מה שהאריך בזה בשאגת אריה סי' סמ"ך ס"א.

ה"ו כתיב והזיר לה' את ימי נזרו מיום הבאת קרבנותיו דברי רבי ריב"י אומר משעת תגלחתו כו' והביא אמר רבי עד שיביא ממש ריב"י אומר אפילו נראה להביא קרבן טומאה כו', ע' בתוס' לעיל י"ח ע"א ד"ה דאי רבי ובחגיגה ד"ט ע"א ד"ה נטמא ובטו"א שם ובכ"מ ולח"מ פ"ו הט"ו מנזירות.

ה"ז תגלחת הטהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים שחט את השלמים ומגלח עליהן ד"ר יהודא רא"א לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום כו', לכאורה קשה טובא מה נתינת טעם היא זו שלא יהיה מגלח אלא על החטאת, הרי דין קדימתו היא רק להקריבו קודם הקרבנות הבאים עמו, כמובא בהלכה זו הא דתנן כל החטאות שבתורה קודמין לאשמות, לכן נראה דהאי שהחטאת קודמת קאי ארישא מש"א ר' יהודא דמביא חטאת עולה ושלמים, ולה"ק דכמו בהבאה כן בהקרבתם הן בסדר זה, וזהו מאי דקתני ומגלח עליהן, היינו אחרי שחיטת שלשתן, והוא שחיטת השלמים שהיתה באחרונה, וזהו מש"כ הרמב"ם פ"ח ה"ב מנזירות וז"ל ושוחט החטאת תחילה ואח"כ העולה ואח"כ שלמים ואח"כ מגלח, וזה מתאים עם הבנת הלח"מ ומל"מ וסרה קושית הכ"מ ע"ש.

אמנם אכתי איכא למידק דכולם טרחו ליישב דעת הרמב"ם וסידורו שיהיה מתאים עם משנתנו, ולא חשו להעמיד סדר הכתוב גבי נזירות טהרה. דכתיב והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים, הלא לפי המקובל בהחלט במשנתנו שהחטאת קודמת בכל מקום, מדוע הקדים בכתוב עולה, ואפילו אי איירי בהבאה תנינא ג"כ במשנתנו היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים וצ"ע כעת.

ה"ח רשב"ג אומר הביא שלש בהמות ולא פירש הראויה לחטאת תיקרב חטאת לעולה תיקרב עולה לשלמים תיקרב שלמים, וקאמר בגמרא הוון בעיי מימר בשלא פירש הא בתוך ביתו פירש אמרין אפילו בתוך ביתו לא פירש למה בהמה אין עליה הלכות סתומות בתחילה, וקשה מאי איריא בהמות אפילו בעופות דריש רב חסדא ביומא מ"א ע"א מקראי דהקינין מתפרשות בעשיית הכהן אם לא נתפרשו בלקיחת הבעלים, ויתר על כן תנן ספ"א דקנים ר' יוסי אומר שתי נשים שלקחו את קיניהם בעירוב או שנתנו דמי קיניהם לכהן לאיזו שירצה כהן יקריב חטאת ולאיזו שירצה כהן יקריב עולה בין משם אחד בין משני שמות ועמש"כ בחידושי שם ולתמורה ד"ל ע"א, והשתא ומה התם דאית בהו נמי משום שינוי בעלים סמכינן אדעתא דכהן, כש"כ הכא דהנזיר גופיה הביא כל השלש בהמות כבשה וכבש ואיל לקרבנותיו, דמהות כל בהמה תפרש לעצמה על מה היא באה לשם הנזיר המביאה, בודאי דנוכל לסמוך על דעת הכהן המקריבן, ואיך הוו בעו מימר דוקא כשפירש בתוך ביתו. ורשב"ג גופיה מאי קמ"ל דכל אחת מקריב לפי מה שהיא ראויה, וה"ג תניא בעירובין ל"ב ע"א האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב משום חזקה דרב שמעיה דאין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר ע"ש, הרי דהכהנים נכנסו תחת הבעלים לא רק בהקרבתן כי אם גם בהפרשתן, וה"נ אמרינן גבי קומץ במנחות כ"ד ע"ב קומץ בדעתא דכהן תליא מילתא וכהן כי קא קמיץ אעשרון קא קמיץ, וע"ש ק"ו ע"א וצ"ע כעת.

ה"ט הא כיצד חותכה עד שהוא מניח בה כשעורה ולא הקדש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקדש, ע' אור שמח פ"ו הי"א ממאכא"ס.

שם תני ר' חזקיה כל מה שאסרתי לך במקום אחר התרתי לך כאן לפי שבכל מקום מאה אסור מאה ועוד מותר וכא אפילו מאה מותר, ע' אור שמח פט"ו הט"ז ממאכא"ס.

שם רב אמר תנופה מעכבת בנזיר והתני תורת הנזיר בין שיש לו כנפים בין שאין לו כנפים דאמר רב בנזיר שיש לו כו', ע' עמק יהושע סי' ג' ובאור שמח פ"ד ה"ח מה' יבום.

ה"י ואם גילח על שלשתן ונמצא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה ויביא שאר הזבחים, וכ' המפרשים תגלחתו כשרה דהא אם גילח על אחת משלשתן יצא ע"ש, ואין להקשות א"כ הלא משנה יתירה היא וכבר תנינן לה לעיל ואם גילח על אחת משלשתן יצא, די"ל דהכא מיגרע גרע דהתם היו השנים שלא גילח עליהם זבחים כשרים, משא"כ הכא שהם פסולים והוא גילח על שיתופן והוה אמינא דשדו תיכלה בכולהו להפסיד על ידן הכשר תגלחתו, להכי אשמעינן דמ"מ תגלחתו כשרה רק יביא שאר הזבחים להקריבן כדי למלא מקום הפסולין.

הי"א מחלפא שיטתיה דר"א תמן הוא אמר לא סתר אלא שלשים וכא הוא אמר אכן ר' יוחנן אמר סותר כל קרבנותיו כו', ע' אור שמח פ"ג ה"י מנזירות ופ"ו ה"א שם.

שם ולא ר"א היא ור"א שמותי הוא דתני נזיר ומירט בש"א צריך להעביר תער על ראשו כו' הנה הכא קאמר מצד הסברא ומפני דהוא מתלמידי ב"ש. אולם בבבלי מ"ו ע"ב הורה ר' פדת דר"א בע"כ ס"ל בזה כב"ש, דכמו דב"ש ס"ל בנזיר ממורט דאין לו תקנה כמ"כ ס"ל לר"א באין לו בהן יד ורגל דאין לו טהרה עולמית.

פרק שביעי

ה"א כי קבור תקברנו מיכן שאין נעשה מת מצוה עד שיהא ראשו ורובו, ע' בת' דבר אברהם סי' ה'.

שם כד דמך רבי יודן נשייא בר בריה דר' יודן נשייא דחף ר"ח לרבי זעירא בר בא בכנישתא דגופנא דציפורין ומסאביה, ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פי"ח.

שם במיתתן עשו אותן כמת מצוה, ע' בת' חיים שאל סי' ע"ח.

שם מחו שיטמא כהן גדול לנשיאות כפים כו', ע' מעין החכמה דף פ"ג ע"ב.

שם עד כדון בטומאה שהוא מדבריהן ואפילו בטומאה שהוא מדבר תורה מן מה דא"ר זעירא גדול כבוד הבריות שדוחה למצוה בל"ת שעה אחת הדא אמרה ואפילו בטומאה שהיה מד"ת, ע' עמק יהושע סי' ב'.

שם המוצא מת מצוה ה"ז מיטפל בו וקוברו במקומו אימתי בזמן שמצאו חוץ לתחום כו' ע' תורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים.

שם לוי וישראל יטמא ישראל ולא הוא לוי הוא ישראל א"ר אבין בשעת דוכן שנינו, ע' בחידושי באר שבע להוריות י"ג ע"א.

שם הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם כו', ע' בת' אחיעזר חי"ד סי' כ'.

שם אתיא דר"א כב"ש דב"ש אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם כו', ע' ברכי יוסף חא"ח סי' צ' סק"ג ובאור שמח פ"ג ה"ב מעבודת יוה"כ.

ה"ב רבי ינאי אמר, או בקבר אפילו נגע בקבר אדם הראשון, ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' ל"ו.

ה"ג רבי ירמיה בעי אם לשרוף אפילו על ספק דבריהן שורפין כו', ע' בש"ק לירושלמי שבועות פ"ב ה"א ד"ה סככות ופרעות.

ה"ד תמן תנינן שנים טמאין במת אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כו', ע' מה שהאריך בזה הר"ש רפ"ק דאהלות.

פרק שמיני

ה"א שנים אומרין נטמאת והוא אומר לא ניטמאתי שניהן נאמנין ממנו דר"מ וחכ"א הוא נאמן ע"י עצמו כו', ע' בת' ברית יעקב סי' ע"ח.

שם אמרו לו אם ירצה לאמר מזיד הייתי בשפחה חרופה מה אית לך שוגג חייב מזיד חייב שיכול לומר לו היערתי אבל לא גמרתי כו', ע' אור שמח פכ"ד הי"ט מה' אישות.

שם תנאי היה בלבי לכשאטמא תיפקע נזירותי ממני כו', ע' באור שמח ס"ה יבום.

שם אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בעד אחד הוא כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קמ"ד ובחאה"ע קמא סי' ע"ז.

שם אבל אם היה זה נזיר שלשים יום וזה נזיר מאה ממתינין לו עד מאה, ע' אור שמח פ"ו ה"ה מנזירות.

שם שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים אינו לוקה בתוך שלשים יום האחרונים לוקה כו', בנועם ירושלמי ריש ברכות משבש לשון הירושלמי

שם נזיר שנטמא בספק רשות היחיד ר' הושעיא רבה אמר הנזיר מגלח ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח כו', ע' בת' אחיעזר חאה"ע סי' א' וע"ע באו"ש פי"א ה"ו משגגות.

ה"ב כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני נמצא עשיר מביא חטאת העוף כו', ע' נדה ד"ע ע"א ובדורש לציון דרושים ג' ד'.

שם דתנינן תמן אשם שנתערב בשלמים רש"א שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול, עמש"כ בחידושי לזבחים ע"ה ע"ב ולשילהי בכורות.

שם שר"ש אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמין הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים כו', הנה ע"פ שיטתו זו ס"ל לעיל פ"ד ה"ה נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר. וכאוקימתא דר"א שם דהוא דעת ר"ש. והטעם דס"ל לר"ש דהזריקה היא גבולו, משא"כ לר"ע שם הרי הוא משנשחטה ועמש"כ בחידושי שם.

פרק תשיעי

ה"א ישראל בבל יחל ואין העכו"ם בכל יחל א"ר יונה ישראל יש להן היתר חכם עכו"ם אין להן היתר חכם כו', ע' מל"מ פ"י ה"ז מה' מלכים ובמשך חכמה לפ' יתרו בפסוק כי לא ינקה ובת' שאילת דוד חי"ד סי' י"ח ובאור שמח פ"ה הט"ז מה' מעילה.

שם פשיטא דא מילתא ניטמא ואח"כ יצא לחירות מביא קרבן טומאה מהו בשכפפו רבו או בשלא כפפו רבו כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ב. ה"ב א"ר יוחנן מאן תנא אם גילח ואם לא גילח ר"א ברם כרבנין עד שלא נזרק הדם עליו, ע' בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ד ה"ו מביאת מקדש.

ה"ג אי זהו מושכב כדרכו רגליו מפושטות וידיו על לבו אבל אם מצאו קמצוץ אני אומר גל נפל עליו והרגו, ע' תורת האדם להרמב"ן ענין הקבורה.

שם אמרו לו לר"ע והלא קברי בני דוד מתפנין וקברי בני חולדה היו בירושלים ולא נגע אדם בהן לפנותן מעולם כו', ע' עמק יהושע ח"ב דרוש י"ד.

שם תמן תנינן ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא המטה והכא הוא אמר הכין תמן מלא המטה עומדת ברם הכא מלוא מטה חוזרת עד איכן עד כדי נושאי המטה. ע' באליהו רבא לאהלות פט"ז מ"ג.

ה"ד וטמא אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק, הנה דרשה זו איתא נמי בחו"כ, ומפרש הרמב"ם בפיה"מ לנגעים פ"ה מ"ד דהאי אותו קאי על הנגע ולא אגברא, וע' במשנה אחרונה לנגעים שם, וע"ע טהרות ספ"ד ובמפרשים שם ובאור שמח פ"ז ה"י מה' תרומות.

שם מה נדה מטמא מאונסים אף זהב מטמא מאונסים מעתה אפילו מראיה הראשונה אר"ז לכשיעשה כנדה, ע' אור שמח פ"ב ה"ה ממחו"כ.

ה"ה מ"ט דר' נחמיה אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה וכי עלת על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו אלא אפילו מת מחמת עמדה ראשונה פטור כו', ע' סנהדרין ע"ח ע"א תוד"ה בגוסס ובת' דברי נחמיה סי' א' ובס' עולת שמואל סי' נ"ט.

ה"ו מה הדין ביזרא דחיל מן הדין פרזלא אף הדין סערה דחיל מן הדין פרזלא, הנה בזה הביא ראיה לר' נהוראי דמורה האמור בשמואל נזיר, אכן בתרגום מפרש כר' יוסי דקאמר ומרות אנש לא תהא עלוהי וכן פירש"י וע"ש ברלב"ג ורד"ק.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה