אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת נדרים › פרק תשיעי

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת נדרים · פרק תשיעי

פרק שמיני

ה"א חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו כו' מודה ר"א לאחר מיתה שאינו מעמיד הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד כו'. ע' משך חכמה פ' תבא בפסוק ארור מקלה ובברכי יוסף חא"ח סי' תע"ב סוף סק"ה.

ה"ב חיליה דר' יוסי מן הדא זו טעות נחום המדי מה טעה שפתח להם בנולד כו' אילו הייתם יודעין שביהמ"ק עתיד ליחרב נודרין הייתם להיות נזירין כו', ע' בבלי נזיר ל"ב ע"ב ובטורי אבן חגיגה ד"י ע"א.

ה"ג מפני שהוא כתולה נדרו בדבר כאומר קונס שאיני נהנה לאיש פלוני כל הזמן שהוא לבוש שחורים לבש לבנים מותר בו כו', ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ה וסי' תנ"ז תס"ו ובת' אבקת רוכל סי' קע"ו ובעמק יהושע ח"ב דרוש יו"ד ובאור שמח פ"ח ה"ב מה' נדרים.

ה"ד כתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך היך עבידא הוה מקטע קופר ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה ואהבת לרעך כמוך ר"ע אומר זה כלל גדול בתורה כו', ע' העמק דבר פ' קדושים י"ט י"ח וע"ע בראב"ן סי' ל"ז.

ה"ה וגובין מן המטלטלין א"ר בא אע"ג דתימר גובין מן המטלטלין אומר לו שיתן כו', ע' אור שמח פי"ט ה"ג מה' אישות.

ה"ו פותחין בי"ט ובשבתות בראשונה היו אומרין אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר"ע ולימד שהנדר שהותר מכללו הותר כולו כו', ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ה וסי' רצ"א ובת' הגרע"א סי' ס"ה ובבאר יצחק חי"ד סי' כ"ח.

ה"ז פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו כו' מה באת אימן להתגרש כו'. הנה בק"ע ובפ"מ שינו מלשון המשנה וכתבו מה ראתה אימן ע"ש, והוא לפי גרסת הבבלי, אולם על הגליון שם הובא עוד גרסא מה ראה באימן וע' מה שהאריך בזה התוי"ט. ולעד"נ ששתי הגרסאות נכונות לפ"מ דשתיהן עלולות לפתוח אליו בחרטה, עפ"מ דהתנא פתח פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו, ובגירושין יש שהיא דורשת את הגט, ויש ג"כ שמגרשה בע"כ בזמן המשנה, ואם היא דרשה להתגרש הלא בודאי הקלקול בו, וזהו פתיחת החרטה בכבוד עצמו. ובאופן זה מתאמת הגרסא מה ראתה אימן של אלו להתגרש, אמנם אם הוא גירש אותה בע"כ, אין זאת רק משום שמצא בה ערות דבר, א"כ נופל הפגם על בניה, וזהו מש"א בכבוד בניו. ועל אופן זה נכונה הגרסא מה ראה באימן כו'.

ה"ח קונם שאיני נושא את פלונית כעורה היא והרי היא נאה כו' מותר בה לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה כו' אלא מפני שהנדר טעות, הנה הרמב"ם בפ"ח ה"ג מנדרים הסביר האי נדר טעות שהוא בכלל נדרי שגגות שהן מותרין וע"ש בראב"ד ומפרשים, והנה בחידושי לבבלי ס"ו ע"א הקשיתי דהכא סתמו במשנה דנדר טעות אינו נדר, ואילו גבי הקדש טעות פלוגתא דב"ש וב"ה היא בנזיר ר"פ ב"ש ע"ש. ולכאורה לפ"מ דהרמב"ם הרכיב דין משנתנו דנדר טעות לנדרי שגגות תתחזק קושיתי, דהתם נמי קאמר דטעמייהו דב"ש דהקדש טעות הקדש דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש ומה תמורה אפילו בטעות אף הקדש אפילו בטעות ע"ש, וטעות דתמורה ילפינן בתמורה י"ז ע"א מקרא דכתיב יהיה לרבות שוגג כמזיד ע"ש, הלא דטעות דהתם הוא ענין שוגג כמו הכא לדעת הרמב"ם, ואף די"ל דהכא סתמו למשנתנו אליבא דב"ה דהתם דס"ל דהקדש טעות לא הוי הקדש וב"ש נמי דוקא שם דאית להו הילפותא מסוף הקדש.

אמנם לבד זה נמי י"ל דבעצם לא דמו להדדי דהכא הנודר בדמיונו שהיה סבור על רחל זו שהיא כעורה ובאמת היתה אז נאה, נמצא דטעות היה בגוף הנדור. משא"כ התם דבגוף המוקדש לא היה שום טעות דהא אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש, ויצא לבן, הלא דהשור השחור כמו שהיה שחור בשעת ההקדש כן הוא עתה שחור רק שיצא לבן הרי הוא גוף אחר ואותו לא הקדיש, ואפשר בכוונה משום דהוא עדיף יותר לחרישה כדאמר בנזיר ל"א ע"ב תורא חיורא לרדיא ולכן הניחהו לעצמו ולא הקדישו ודוקא את השחור הקדיש, נמצא דלא היה בזה שום טעות, וביציאת הלבן דומה כמי שיצא במקום השור השחור שהקדיש כבש, האם גם הוא קדוש הרי גוף אחר יצא, רק דעת ב"ש הוא משום שהזכיר בהקדשו שם שור להכי קדוש הלבן ואע"ג שהוא גוף אחר, כמו בדינר זהב שיעלה בידי ראשון ועלה בידו כסף דס"ל לב"ש נמי דהוי הקדש אע"ג דהוי גוף אחר רק משום שם דינר וכמ"כ בשביל שם שור שהזכיר בשעת הקדשו, ולשון הקדש טעות שם הוא רק שם המושאל, משא"כ הכא גבי נדר היה ממש הנדר בטעות ולא דמו להדדי.

ה"ט המעלה עדי זהב על לבושכן שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו, הנה ברד"ק שמואל ב' א' כ"ד הובאה הגדה זו וגרים בשעה שהיה שאול שומע טעם ההלכה יוצאת מפי תלמיד חכם היה עומד ונושקו על פיו.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה