אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת נדרים · פרק שמיני
ה"א ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוסי בר"ח אסור לאדם להתענות עד שש שעות בשבת כו', ע' אור זרוע ה' שבת סי' מ"ב ובכפתור ופרח פל"ט ובספר המנהיג ה' תעניות סי' י"ב
שם נדר להתענות ושכח ואכל כזית איבד תעניתו, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שמ"ז ובהגה"ה שם, אולם בס' המנהיג ריש ה' תעניות ליתא תיבת כזית וע"ע ברא"ש פ"ק דתענית סי' ט"ז ובת' פמ"א ח"ב סי צ"ה ובת' הריב"ש סי' רפ"ז ובת' חוס השני סי' כ"ה וע"ע באו"ז ח"ב סי' ת"ז.
ה"ב מחלפה שיטתיה דר"מ מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמר עד שיצאו כל הרשויות הגדולות עד שיצאו כל הרשויות הקטנות וכא הוא אמר הכין כו', וקשה הרי לפי אוקימתא דרבא בקידושין ס"ה ע"א דפלוגתייהו דר"מ ור' יוסי דמשנתנו בלפני הפסח הוא דמ"ס עד פני הפסח עד קמי פסחא ומ"ס עד דמיפני פסחא ע"ש. ולפ"ז פליגי הכא רק משום דבנדרים הלך אחר לשון ב"א, משא"כ בקידושין פליגי באיסורא, וא"כ לא נתחלפה כלל השיטה אצל שניהם וצ"ע כעת, וע' בת' כנסת יחזקאל סי' ע"ב ובנועם ירושלמי לדמאי פ"ז.
ה"ג קבע זמן למשתה בנו ואמר קונם יין שאיני טועם עד שיגיע משתה עד כמי שזמנו קבוע או מאחר שיכול לדחותו לאחר זמן כמי שאין זמנו קבוע. ע' בת' הריב"ש סי' תנ"ז.
ה"ד כלכלות מה כלכלות של תאנים כלכלות של ענבים נישמעינה מן הדא כו', צ"ל דשתי הברייתות המובאות בבבלי ס"א ע"ב לא שמיע להו וע"ע בשיטה מקובצת בסוגיין.
ה"ה הרי עלי עץ מביא גיזר אחד א"ר לעזר מתניתא אמרה כן שזה קרבן בפ"ע כו', ע' תוס' מנחות ק"ו ע"ב ד"ה לא יפחות ובמש"כ בחידושי שם ולמעילה י"ט ע"ב.
ה"ו לענין שכר בתים לא שנייא זה אומר אדר הראשון וזה אומר אדר השני יחלקו חדש העיבור איתא חמי לנדרים לית את חשש ולממון את חשש כו', ע' בת' הרשב"א סי' תרמ"ה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשל"ד ובב"י או"ח סי' נ"ה ד"ה כתוב בס' האגור.
ה"ז עד כדון הוא דבעי מיתן לה ברם ההוא דלא בעי מיתן ליה יכיל הוא אמר ליה לא בעית אלא מיבדקינך כיון דחמיתך מצטער הרי אני כאילו נתקבלתי, ע' עמק יהושע סי' י"א.
ה"ח א"ר יוסי ר' יודה היא דר"י אמר הכל לפי הנדר וכן המגרש את אשתו כו' א"ר יוסי דר' יודה היא דר"י אמר הכל לפי הנדר, יל"ד מדוע הכפיל ר' יוסי דבריו אלו גבי מסרבין בו לשאת בת אחותו וגבי מגרש אשתו הלא בתרווייהו חד טעמא הוא. ואם ר' יוסי אמר כל אחת בשעה ששנה שנה משנתו אבל מסדר הש"ס היה יכול לכוללם בפעם אחת וצ"ע, וע' בת' הריב"ש סי' של"א.
ה"ט היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו כו' שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתיה, נראה דגם משנה זו היה יכול ר' יוסי לכוון בדעת ר' יודה כדאמר בהלכה הקודמת, לפ"מ דמשמע בת' הריב"ש סי' קצ"ה וצ"ע.
שם א"ר יוסי הדא אמרה ההן דמשבע לחבריה דלא ייכול ההן אוכל וההן עבר, באור שמח פ"ה ה"י מה' נדרים משבש גרסת הירושלמי ע"ש.