אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת נדרים · פרק שני
ה"א מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור שלא תהא נודר ומבטל כו', ע' תוס' עירובין ק"א ע"ב ד"ה ר' יוסי ובפסחים נ"א רע"א ובמגילה ד"ה ע"ב ד"ה דברים ובת' הרמב"ם דפוס בלפסיא סי' קנ"ד ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ה.
שם הככר הזה עלי כביאת אימא מהו נישמעינה מן הדא כו', ע' אור שמח פ"ב הי"ג מה' נדרים. ה"ב תני ר' ישמעאל אומר ככל היוצא מפיו יעשה לא היוצא מפי שמים כו', עמש"כ בחידושי עה"ת פ' מטות בפסוק לא יחל דברו.
ה"ג נישמעינה מן הדא שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת מפני שאמר זו הא לא אמר זו חייב על כל אחת ואחת כו', ע' גבורת ארי ליומא ע"ג סוף ע"ב.
ה"ד ויידא אמרה דא דמר ר' חייה בר אבא הנוטל זיתים מן המעטן טובל אחד אחד במלה ואוכל הדא אמרה מלוח הוא לשעה מלוח הוא. הנה ר"ח בעי לאתויי ממשנה, אבל בברייתא איכא נמי בב"מ פ"ט ע"ב וסופת במלח ואוכל, ובתענית ד"ל ע"א תנא אבל אוכל הוא בשר מליח. ומליח דהתם כל זמן שהוא כשלמים שהם שני ימים ולילה אחד כדמסיק שם, וע' סנהדרין ד"ע ע"א.
ה"ה אתא לגבי ר' יוסי א"ל אין לית קדמאה מישרי לך לית חורן מישרי לך כו', וכ' בק"ע דה"ל כחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ע"כ, וקשה מה ענין זה לחכם שאסר, הרי התם אסר בהדיא והכא רק ש שעדיין לא התירו ואפשר דבהסכמת אחרים עוד יתירנו ואהכי שלחו, וע' תוס' ע"ז ד"ז ע"א ד"ה הנשאל, ומכש"כ איך אפשר להניח כוונה זרה בדברי ר' יוסי במקום דר"י גופיה אמר להשואל בסיום דבריו, דכוונת ר"מ היתה לקיים דין משנתנו אם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן, וכן א"ל ר"מ בעצמו כשחזר אליו חמיתך מיקל וחמרית עלך כדמסיק בירושלמי.