אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת נדרים › פרק עשירי

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת נדרים · פרק עשירי

פרק תשיעי

ה"א כתיב ואם היו תהיה לאיש מה אנן קיימין אם בנשואה כבר כתיב אם בית אישה נדרה כו' ואיזו זו נערה מאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה, הנה הכא משמע דסתמא דברייתא היא, ועפ"ז ניחא מה דבשאילתות פ' מטות סי' קל"ו גריס עלה דתניא ואין מקום למה שהקשה שם בהעמק שאלה הלא בבבלי ס"ז ע"א הוא בשם רבה ובילקוט גריס רבא ע"ש.

ה"ב מת הבעל נתרוקנה רשות לאב הוון בעיי מימר כשהיפר הבעל את חלקו אבל לא היפר הבעל חלקו ומת לא נתרוקנה רשות לאב נישמעינה מן הדא נדרה והיא ארוסה כו', אולם בספרי יליף מקרא דבנעוריה בית אביה שכל נעוריה בבית אביה אמרתי ולא נעוריה בבית הבעל להביא את שנתארמלה או נתגרשה מן האירוסין ע"ש, הרי אע"פ שהיה לה בעל ונתאלמנה חזרה לגמרי לרשות אביה מיתורא דקרא בנעוריה בית אביה, וע' אור שמח פי"ב הי"ז מה' נדרים.

ה"ג נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה א"ר הילא היו תהיה אפילו מאה הויות, וכ' בק"ע היו הוא מקור נופל על המעט ועל הרוב כו' ע"כ, וכדבריו משמע דרק מן תיבת היו דרשינן מאה ולא מן כפל הלשון היו תהיה, דהא גם גבי הוכח תוכיח ושלח תשלח אמרינן נמי בב"מ ל"א ע"א, הוכח אפילו מאה פעמים, וכן גבי שלח, ותיבות תוכיח תשלח אתיין לדרוש מהן ע"ש, שוב מצאתי בכעין זה בש"ק ושהאריך קצת.

ה"ד מיסבר סבר כו', לדעתי נשתבשה סדר הלכה זו בידי הסופרים או המדפיסים, וכצ"ל ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן מיסבר סבר ר"א דבמזונות הדבר תלוי כו' דברי חכמים לעולם אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו.

ה"ה על דעתיה דר"א מי מיפר לה והן דמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפילו קידושי מאה תופסין בה כו', ע' אור שמח קונטרס זיקה סי' כ"ו.

ה"ו א"ר אליעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מיפר נדריה אשה שקנו לו שמים אינו דין שיפר נדריה א"ל ר"ע לא אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים בה רשות תאמר באשה שקנו לו שמים שיש לאחרים בה רשות כו', והנה בבבלי ע"ד ע"א אמרינן דר"ע סבר אין זיקה ור' יהושע סבר יש זיקה אלא ר"א מ"ט אי יש זיקה אין ברירה כו', וכ' שם הר"ן במשנה דר' יהושע דסבר לאחד ולא לשנים משום דס"ל אין ברירה ע"ש, ומזה מוכח דר"א דסבר יש זיקה אפילו בשני יבמין משום דס"ל יש ברירה, והקשה בס' עולת שמואל סי' מ"ז הלא ר"א ס"ל בביצה ל"ד עומד אדם על המוקצה ערב שבת ואומר מכאן אני אוכל למחר הרי דסבר יש ברירה. ותירץ דבמוקצה דרבנן סבר יש ברירה משא"כ בהפרת נדרים דאורייתא ס"ל דא"ב ע"ש, ולפ"ז קשה איך סבר ר"ע אין זיקה ומשום דיש לאחרים בה רשות הלא איהו סבר דיש ברירה כדכתבו התוס' בסוטה י"ח ע"א בד"ה חזר וחלקן ועמש"כ בחידושי למעילה כ"א ע"ב ועדיין צ"ע.

ה"ז השיבו על דברי רבי לעזר והרי המקוה יוכיח שמעלה את הטמאין מטומאתן ואינו מציל את הטהורין, ע' מה שהאריך בשיטה מקובצת לנדרים בגרסאות הספרים בזה.

ה"ח תמן תנינן מפירין נדרים בשבת תני בין נדרים שהן לצורך השבת בין נדרים שאין לצורך השבת כו', ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ד.

שם מה אנן קיימין אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן, ע' בת' הריב"ש סי' ת"ו וסי' תקי"א.

שם מהו להתיר ע"י התורגמן נישמעינה מן הדא ר' בא בר זוטרא איתעביד תורגמן דר' יוחנן בהדא איתא דלא הוות חכמה מישמע סוריסטין. ע' בת' הריב"ש סי' ש"ע.

שם שואל הלכות אגדות מניין ת"ל עמדו ועמדו, ע' אור זרוע ח"א סי' תק"י ובמש"כ בחידושי לבכורות ל"ו ע"א ובחידושי לרמב"ם פ"ד ה"ז מה' ת"ת.

שם אע"ג דתימר ממנין זקנים לדברים יחידים והוא שיהא ראוי לכל הדברים, ע' בת' שאילת דוד ח"א בקונטרס מקור בית אב להלכה ודרכי ההוראה.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה