אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת נדה · פרק רביעי
ה"א דם נדה זהום דם בתולים אינו זהום דם נדה אדום דם בתולים אינו אדום דם נדה מן המקור דם בתולים אינו מן המקור אלא מן הצד, הנה כמו הכא כן בתוספתא פ"ט נשנו הני כללי סתמא אבל בבבלי ס"ה ע"ב הן בשם ר"מ וע"ש תוד"ה וכולן ובראב"ד פ"ה הי"ב והכ"ד מאסו"ב ובכ"מ שם הי"ח.
ה"ב בנות צדוקין בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותן הרי הן ככותיות פירשו ללכת בדרכי ישראל הרי הן כישראל ר' יוסי אומר לעולם הן כישראל עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותן, לכאורה איכא למידק מ"ש דבעירובין ס"ח ע"ב ס"ל לת"ק דצדוקי הרי הוא כנכרי ור"ג אומר צדוקי אינו כנכרי כו' ע"ש, אבל אין שום זכר שם לעשותו ככותי ושיהיה דין כותי משונה מנכרי לענין ביטול רשות, וכן ד' יוסי דס"ל הכא לעולם הן כישראל כו' מדוע לא פליג התם גבי ביטול רשות לעשותו כישראל. ובע"כ דדוקא גבי איסור נדה מצאו צדדי השתוות לצדוקים עם כותים מה שלא מצאו במקום אחר, ועפ"ז יש מקום עיון ברא"ש עירובין שם פ"ו סי' י"ג ע"ש וצ"ע כעת.
ה"ג ומודים ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש, ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם.
ה"ד המקשה נדה קישת שלשה ימים מתוך אחד עשר שפת מעל"ע וילדה ה"ז כיולדת בזוב דברי ר"א ר"י אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפת מן הצער אבל לא מן הדם, ע' בס' האשכול ח"א ס"ס ל"ז ובראב"ן סי' שכ"ה ובת' פני יהושע יו"ד ח"ב סי' ל'.
ה"ה וכמה היא קשויה רמ"א אפילו ארבעים וחמשים יום ר' יהודא אומר דיה חדשה ר' יוסי ור"ש אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות, ע' אור זרוע ח"א סי' של"ט.
ה"ו המקשה בתוך שמונים של נקבה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד ור"א מטמא ע' ראב"ן סי' ש"ל ובתפארת ישראל לה' נדה מהגאון בעל כו"פ סי' קצ"ד ס"ג.
ה"ז כל אחד עשר בחזקת טהרה כו'. ע' תרומת הדשן סי' רמ"ז ובאור שמח פ"ח ה"ח מאיסורי ביאה ושם ס"ט הכ"ט.
סוף הספר