אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת כתובות · פרק שמיני
ה"א מה בין עד שלא נתארסה בין משנתארסה עד שלא נתארסה לזכותה נפלו משנתארסה לזכותה ולזכותו נפלו, הנה לולא פי' המפרשים היה נלע"ד בכוונת הש"ס לחלק בד"ז, דאם נפלו לו נכסים עד שלא נתארסה בהכרח דרק מזלה גרם לה, והיינו דאמרו לזכותה נפלו, ומשו"ה אע"ג דעכשוי נתארסה מ"מ מתחשבין רק עם זכותה של שעת. נפילה, ולהכי מודים ב"ש וב"ה שאם מוכרת ונותנת קיים. משא"כ אם נפילת הנכסים היתה משנתארסה שאמרו דלזכותה ולזכותו נפלו. הכוונה. דאפשר משום דמזלא דבי תרי עדיף כדאמרינן בב"מ ק"ה ע"א, ולהכי ס"ל לב"ה דלכתחילה לא תמכור. ורק בדיעבד אם מכרה ונתנה קיים.
שם ברם הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד, ע' בציון ירושלים מה שהביא בשם הרי"ף, וע"ע ב"מ צ"ה ע"א תוד"ה איתמר.
ה"ב אנן תנינן מוכרת ונותנת וקיים תני ר"ח לא תמכור ולא תתן ואם מכרה ונתנה קיים כו', ע' בתוס' ריש פרקין ובת' פנים מאירות ח"א סי' ק"א.
ה"ג א"ר יוחנן נכסים הידועין לבעל אלו הקרקעות ושאינן ידועין לבעל אלו מטלטלין ריב"ח אמר נכסים הידועין לבעל אלו שנפלו לה ברשות הבעל ושאינם ידועים לבעל אלו שנפלו לה ובעלה נתון במדה"י כו', הנה בבבלי ע"ח ע"ב נתהפכה דעת ריב"ח לר' יוחנן ודר"י לריב"ח, ובת' הרשב"א ח"ד סי' רמ"ג הי"ל גרסא אחרת בסוגיין לא כבבלי ולא כירושלמי, וע"ע בת' הגרע"א סי' רכ"ד דף קפ"ד ע"א.
ה"ד א"ר ירמיה דר"מ היא דר"מ עבד מחוברין כתלושין כו', הנה אפ"ל נמי דכמו במשנתנו אזיל ר"מ לשיטתו במה דס"ל בשבועות שם, כמ"כ התם אזיל ג"כ לשיטתו בהא דס"ל ביבמות צ"ג ע"א אדם מקנה דשלב"ל, דאם בדבר שאינו עדיין בעולם כגון פירות דקל, נחשבים אצלו כמי שישנן במציאות להקנאה רק משום דעבידי דאתו אע"ג שאינן בידי אדם שיבאו, מכש"כ פירות המחוברין לקרקע שאינן מחוסרין אלא מעשה ידי אדם בודאי דנחשבין אצלו כתלושין, וחילוק זה גבי פירות בין מחוסרין בידי אדם למחוסרין בידי שמים קאמר שמואל בבבלי ב"מ ע"ד ע"א, ואיהו נמי לשיטתו שם ע"ג ע"א גבי פרדיסא כמש"כ בחידושי שם.
ה"ה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה"א ולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו כו', ע' ספרי פ' תבא פיסקא ש"א ובמפרשים שם ובמעין החכמה דף קל"ז ע"א.
ה"ו נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו כו', מתניתא בשאינן עושין כדי טפילתן אבל אם היו עושין כדי טפילתן לא תמכור שעדיין כבוד בית אביה קיים, וקשה הלא בלא"ה איירי כשעושין כדי טפילתן. דאל"ה מאי שייך בהו מכירה כדכ' התוס' ע"ט ע"ב בד"ה והרי עבדים ע"ש, וה"נ אמרינן בגיטין י"ב ע"א עבדא דנהום כרסיה לא שויא למריה ולמרתיה למאי מיתבעי, ועו"ק בהא דרשב"ג פליג במשנה ואמר לא תמכור מפני שבח בית אביה, הלא ממ"נ אי בשעושין כדי טפילתן גם ת"ק מודה דלא תמכור, ואי בשאין עושין כן מה שייך בהו לאמר דלא תמכור הרי ליתנייהו בתורת מכירה כלל וצע"ק.
ה"ז כרמא אני מוכר לך אע"פ שאין בו גפנים ה"ז מכור שלא מכר לו אלא שמו פרדיסא אני מוכר לך כו', ע' תוס' ב"ב ד"ז ע"א ד"ה והוא דקרו ובמש"כ בחידושי שם ולב"מ ק"ד ע"א.
ה"ח רבי בא בשם ר"ח בר אשי אפילו לא אכל אלא מלא חותלה. הנה הכא לא מחלק בין אכלה דרך כבוד או לא כדמחלק בבבלי, מפני דזהו שיעור גדול בכאיסר או כדינר ובשיעור כזה ליכא לפלוגי.
שם אסי אמר והוא שתהא הוצאה יתירה על השבח יתר על ההוצאה נותן לו את השבח, ע' אור שמח פ"ט ה"ז מה' גזילה.
שם מאן דמר אסי בבנין. ע' הגהות מיימונית פכ"ג ה"ח מה' אישות אות ג'.
ה"ט אשה אע"פ שאין לה כתובתה יש לה קבורה ברם הכא אם יש לה כתובה יש לה קבורה ואם אין לה כתובה אין לה קבורה, ע' אור שמח פ"ב הי"ז מה' יבום.
ה"י הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה נכסים הללו כו', ע' נועם ירושלמי פאה פ"ז.
הי"א בראשונה היתה מונחת כתובתה אצל אבותיה והיתה קלה בעיניו לגרשה כו' וחזרו והתקינו שיהא אדם לוקח בכתובת אשתו כוסות וקערות כו', ע' דורות הראשונים בתקנות דרבנן פרק מ'.