אור ברסלב
אור הישר (ירושלמי) מסכת כתובות

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת כתובות

יבמות

פרק ראשון

ה"א אילין דכנסין ארמלין צריך לכונסה מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת, ע' בס' המנהיג ה' שבת סי' ע"ז ובת' הרמ"א סי' קכ"ה ובשעה"מ וטעם המלך קונטרס חופת חתנים סעיף ג' ובת' באר יצחק חא"ח סי' ט"ו וע"ע בח"ס חא"ח סי' קמ"ה.

שם מן הסכנה ואילך נהגו לשאת בשלישי ולא מיחו בידן חכמים בשני אין שומעין לו ואם מפני האונס מותר כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תרט"ו. שם אסור לאדם לישא אשה בערב שבת כו', ע' מג"א סי' תמ"ד סק"ט ובאבן העוזר שם ובש"ק לירושלמי תענית ספ"א ובמש"כ בחידושי שם וע"ע באו"ז ה' סוכה סי' רפ"ט ובת' שבות יעקב יו"ד ח"א סי' ס"ז ובאו"ז ח"ב סי' שי"ן וע"ש עוד סי' תמ"ח.

שם לפיכך אין דנים לא בע"ש ולא בעי"ט כו' כאן להלכה כאן לדברי תורה, ע' כפתור ופרח ספי"ב.

שם רבי יונה בשם רבי קריספא בוגרות כחבית פתוחה היא הדא דאת אמר שלא להפסידה מכתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה כו', ע' מל"מ פי"ח ה"י מאיסורי ביאה ובנובי"ת חאה"ע סי' י"ד ובעונג יו"ט סי' קע"א ובת' אחיעזר ח"א ס' ז'.

שם על דעתיה דר' לעזר בוגרות אימתי היא נישאת בתולה מן הנישואין אימתי היא נישאת כו', ע' אור שמח פכ"ד ה"ד מה' אישות.

שם משה התקין שבעת ימי המשתה ושבעת ימי האבל כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ג ובהעמק שאלה לשאילתות פ' חיי שרה סי' ט"ז אות א'. שם תני אומרים ברכת חתנים כל שבעה כו', בתורת האדם להרמב"ן ענין התחלת האבילות גריס תניא ר"מ אומר ברכת חתנים כל שבעה כו', וע"ע ירושלמי מגילה פ"ד ה"ד.

ה"ב חונה בשם שמואל בשקל הקדש רבי בא בר בינא אמר מטבע יוצא כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' במדבר סי' קי"ז אות א'.

שם חרש שנשא פיקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה ואם מתה הוא יורשה כו', ע' אור שמח פי"א ה"ז מה' אישות.

שם א"ר אבין אקרא לאלוקים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין ב"ד לעברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין. ע' בת' מהר"י מינץ סי' ט' ובס' עמק הלכה סי' כ"א ובת' מקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד סי' נ"ז ובברכי יוסף או"ח סי' נ"ה סק"ח וע"ע בס' האשכול ח"א סי' ל"ו ובת' באר שבע סי' י"ד.

ה"ג א"ר יוסי ב"ר אבין ואפילו תימא בכדרכה קטן ביאתו ביאה אבל אין בו כח ליגע בסימנין, ע' בתוס' י"א ע"ב ד"ה ושמואל.

שם וכי בבתולין הדבר תלוי הרי בוגרת אין לה בתולים כו', ע' יבמות נ"ט ע"א ובת' פנים מאירות ח"א סי' ה'.

שם והוא אשה בבתוליה יקח עד שתהא בתולה משני צדדיה, ע' בת' הרשב"א סי' אלף רל"א.

שם ודכוותה בתולה ואיש לא ידעה בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה שלא כדרכה. ע' פרקי דר"א פט"ז ובביאור הרד"ל שם.

ה"ד א"ר יודן וכי בקנס הדבר תלוי הרי בוגרות אין לה קנס וכתובתה מאתים כו', וכה"נ לעיל בפרקין ה"ב וע' באור שמח פ"א ה"ט מה' נערה.

שם תני טענת בתולים עד שלשים יום דר"מ וחכ"א מיד מה אנן קיימין אם בשבעל מיד אם בשלא בעל אפילו לאחר מיכן עד כמה אלא כן אנן קיימין בסתם ר"מ אומר חזקה אדם מעמיד עצמו שלשים שים יום ורבנן אמר אפילו יום אחד אין אדם מעמיד את עצמו, הנה עצם לשון הברייתא נשתנית הכא מכפי שהיא בבבלי יבמות קי"א ע"ב וע"ש בתוס', וממילא אינה מתאמת עם אוקימתא דהכא ועמש"כ בחידושי שם.

ה"ה אע"פ שבטל השמד המנהג לא בטל, ע' תוס' ר"ה ל"ב ריש ע"ב ובעתים לבינה על ס' העתים סי' ק"מ.

ה"ו ר' ירמיה בעי מעתה אין טענת בתולים לא כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף רכ"ט.

שם תמן תנינן היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראייה ר' לעזר שאל לר' יוחנן מתניתא דר"ג ור"א דלא כר' יהושע כו', וקשה הלא שני סוגים נפרדים הם דגבי מומין י"ל חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו והאי ראה וניפייס הוא וי"ל ג"כ דאין אדם מפייס במומין כדאמרינן בבבלי ע"ה ע"ב, משא"כ באומרת נאנסתי הלא מצא פתח פתוח ואסור לקיימה משום ספק סוטה כדאמר ר' לעזר גופיה בסוגיין, ועוד דהתם סמיא בידיה להתפייס אם ירצה משא"כ הכא דאיסרא רכיב עליה כנ"ל. ועוד אף אם נימא דנפייס במומין או לא, הוא רק לגבי דידן אצל הכלל, אבל בנוגע לפרט הלא השכל נמשך הרבה אחרי הרצון והיא לנפשה חשבה אפשר אם היה יודע לכתחילה במום זה לא היה נתרצה, אבל בדיעבד יתרצה שיחשוב הלא אנכי לא עשיתי בעצמי מום זה ומן השמים הוא והיא לא גרמה לזה, לא כן באומרת נאנסתי כמו שהוא ספק תחתיו ספק אינו תחתיו כמ"כ הוא ספק באונס ספק ברצון, וספק זה היא שגרמה, עד דמשו"ה אוסרה ר' לעזר גופיה משום ספק סוטה, וא"כ ירא לנפשו על להבא אולי תזנה ג"כ כשישאנה בהחלט, אבל גבי מומין כל הספק הוא על שעבר, וממילא כל החילוקים נוגעים לטענת הכתובה וצ"ע כעת.

ה"ז ר' הונא בשם ר"ז לא אמר כן אלא היא אומרת מוכת עץ אני כן אתניתי עמך והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את לא אתניתי עמך כלום, לכאורה קשה נהימנינן לה במגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני תחתיך כדלעיל י"ב ע"ב וע"ש רש"י ד"ה אלא דאיכא מגו, והיא טענה יותר טובה דלא יוכל להכחישה מטענת תנאי שיוכל להכחישה, ואפ"ל דמגו להוציא הוא כדכ' התוס' ד"ט ע"ב ד"ה לא, ועוד דלא אמרינן מגו דלא שכיח כדכ' התוס' י"ח ע"ב ד"ה מחמת, וע' בש"ך חו"מ סי' פ"ב ובתומים שם.

ה"ח מהו מדברת נבעלה ולמה תנינן מדברת לשון נקי כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ק"ס ובאבני מלואים סי' ז' סק"ו וסק"ז.

ה"ט א"ר לעזר הכל מודין בוולד שהוא שתוקי ותני כן בד"א בעדות אשה גופה אבל בולד הכל מודין שהוא שתוקי א"ל ר' יוחנן שתוקי סתם מצינו שתוקי כהן גדול היך עבידא סיעה של כהנים עוברים ופירש אחד מהן ובעל הרי מצינו שתוקי כהן גדול כו', ע' בת' הריב"ש סי' רכ"ט רל"א ובת' הרמ"א סי' ס"ט.

ה"י רב יהודא בשם רב כהן קרונה של ציפורן הוה עובדא כו' מודה ר' יהושע באנוסה, ע' בת' חמדת שלמה סוף חא"ח.

שם קרונה של צפורן לאו רה"ר הוא א"ר יוסי מכיון ששניהן יכולין להתייחד כמאן דהוא רשות היחיד, עי' בת' אחיעזר ח"א סי' ז'.

פרק שני

ה"א זאת אומרת שלא הילכו למידת הדין ולממון אחר הרוב כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ב ובאור שמח פ"ז הי"ג מה' חובל.

שם וחש לומר שמא מוכת עץ היא אלא כר"מ דרמ"א מוכת עץ כתובתה מאתים וא"ר יוחנן לא חשו על דבר שאינו מצוי, ע' נחל יצחק סי' ס"ט ובפתחי תשובה חו"מ סי' ע"ח סק"ב.

ה"ב א"ר יוסי מודו רבנן דתמן שאילו משעה ראשונה שנים אומרים מת אביו מתוכה ושנים אומרים לא מת מתוכה שהשדה בחזקת ראובן א"ר יוחנן ותני כן שנים אומרים מת כו', ע' מה שהאריך בזה באור שמח פי"ב ה"ז מה' גירושין.

שם א"ר יוסי מאחר שאלו אומרים טהורה ואלו אומרים טמאה כמי שאלו אומרים נשבית ואלו אומרים לא נשבית ואנן חיים מפיה, ע' נחל יצחק סי' ל"ח ענף ז'.

שם שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמי לה לחלבים כו', ע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג ובנועם ירושלמי בכורים פ"ב.

ה"ג תני וכן העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר בין לזכות בין לחובה עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו הרי אלו נאמנין כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ע"ד ובת' הריב"ש סי' רס"ו ובאור זרוע ח"א סי' תשמ"ה ובת' הרמ"א סי' מ"ח.

שם רב חנא אמר למידין מספר מוגה כגון אילין דאמרין ספרוי דאסי ובאילין איגראתא צריכין. ע' בת' הריב"ש ס' קל"ו.

ה"ד אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השני היך עבידא כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' יתרו סי' נ"ה אות ט'.

שם ר' זעירא בעי עד אחד בפה ועד אחד בשטר מהו שיצטרפו עד אחד בכתב כלום הוא כו'. עמש"כ עה"ג וע"ע בת' הריב"ש סי' רנ"ב וסי' שצ"ב ובבית יוסף חו"מ סי' ל'.

שם רבי מנא בעי עד אחד בכתב מהו לזוקקו לשבועה עד אחד בכתב כלום הוא כו'. ע' בת' הריב"ש סי' תי"ג.

ה"ה ר' יודן בעא אשת איש הייתי ונתגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני מכחישין הן אותה. ע' עונג יו"ט סי' ק"נ.

שם שמואל בעא אזדיקוקי לאיתתיה אמרה ליה טמאה אני למחר אמרה ליה טהורה אני כו'. ע' בס' התרומה ה' נדה סי' צ"א ובאור זרוע ח"א סי' ש"ם ובח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ח.

ה"ו אמרין לשמעון בר בא איטפל בקריבתך נסב לקדמיתא ומיתת לתניינא ומיתת למה בנין דשקרון חס ושלום לא שקרון אלא מן חטאת דחנניא בן אחי ר' יהושע שעיבר את השנה בחו"ל. ע' באור זרוע ח"א סי' פ"ב.

ה"ז חד בר נש אתא לקמיה דרבי א"ל בני הוא זה וכהן הוא א"ל בנך הוא ואינו כהן כו' בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא, ע' בת' עונג יו"ט סי' קנ"ז.

ה"ח ר' חייה בשם ר' יוחנן אין ערער פחות משנים ר' בון בר חייה בעא מה אנן קיימין כו', ע' בת' מהרי"ק סי' פ"ז.

ה"ט ר' יודן בריה דרב חמא דכפר תחמין בשם חזקיה והוא שנגמר דינה להריגה ר' יוחנן אמר אפילו לא נגמר דינה להריגה אמרין בשם ר' יוחנן אשת לסטים כלסטים ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רכ"א.

שם ר' אימי בשם ריב"ל אפילו קטן אפילו קרוב אפילו קטן וקרוב כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' מ"ג וע"ע באור זרוע ח"א סי' תשמ"ז.

ה"י מהו להוציא ממון מתוך עדותן היך עבידא היו הכל יודעין עד שדה ראובן תחום שבת ובאו ואמרו עד כאן היינו באין בשבת ונמצאת השדה של שמעון כו'. ע' עמק יהושע סי' י"ז ובנחל יצחק סי' ל"ה ובת' אחיעזר חאה"ע סי' ה'.

שם אין נאמנין אלא בגודלן מה שראו בקוטנן הא בקוטנן לא. ע' בת' הריב"ש סי' קפ"ג.

שם לא אמר ר' יוחנן בן ברוקה אלא על נחיל של דבורים שאין גזילו דבר תורה. ע' נחל יצחק סי' ל"ה ענף ט' ובקובץ הערות סי' כ"א וע"ע באו"ז ה' עגונה סי' תרצ"ה.

שם ר"ז בעא קומי ר' מנא לא מסתברא אלא על אתר הא לאחר זמן לא א"ל אף אנא סבור כן ותנינן בד"א כו'. ע' בת' שאילת דוד חאה"ע סי' י"א בהגה"ה.

פרק שלישי

ה"א דתני חזקיה אם מאן ימאן אביה אין לי אלא שמיאן אביה מניין שאם ימאנו אפילו מהשמים ת"ל מאן ימאן מ"מ, ע' אור שמח פ"א ה"ג מה' נערה.

שם כותית אתיא כמ"ד כותי כישראל לכל דבר ברם כמאן דמר כותי כגוי לא בדא כו', ע' בס' שושנת העמקים להפמ"ג כלל כ"א.

שם הרי המצית גדישו של חבירו בשבת על שיבולת הראשון חייב מכות מיכן ואילך בתשלומין כו', ע' משך חכמה פ' נשא בפסוק ואשמה הנפש ההיא ובת' אחיעזר ח"א סי' י"ח וסי' כ"א.

שם המצית גדיש חבירו ביו"ט ביניהון על דעתיה דאילין תנאי הואיל ואין בהן כרת משלם על דעתיה דרבנין דאילו הואיל ויש בהן מכות אינו משלם. ע' אור שמח ס"ח ה"ה מה' לולב.

ה"ב א"ר יוחנן לא ריבה אותה ר יהודא אלא לקנס כו' רשב"ל אומר אף להאכילה תרומה על דעתיה דרשב"ל ר' יודה ור' דוסא שניהם אוסרים דבר אחד דתנינן תמן השבויה אוכלת בתרומה דברי ר' דוסא אתא ר' חנינא בשם רשב"ל הלכה כר' דוסא. והנה כל ההלכה מרישא לסיפא מרפסן איגרי לפמש"כ הראשונים דכל היכא דאמר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד הוא להורות דאין הלכה כמותם ואפילו הם מאה משום דהיא שיטה ולית הלכתא כשיטה כמובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד וע' בת' הרשב"א סי' שי"ד. והשתא לפ"מ דר' יוחנן קאמר הכא לא ריבה אותה ר' יהודא אלא לקנס מוכח דלא לתרומה וכדמפרש בק"ע, א"כ הלא פליג על ר' דוסא דאיהו קאמר שבויה אוכלת בתרומה ואילו בבבלי ל"ו ע"ב קאמר ר' יוחנן גופיה ר' יהודא ור' דוסא אמרו דבר אחד. כן בתר הכי דקאמר בירושלמי בשם רשב"ל אף להאכילה בתרומה עד דמשו"ה קאמר על דעתיה דרשב"ל ר' יודה ור' דוסא שניהן אומרין דבר אחד. ובזה הוא להורות דלית הלכתא כוותייהו. א"כ איך מסיק בתר הכי בשם רשב"ל הלכה כר' דוסא. אולם בש"ך יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א כתב דאפשר דלא אמרינן כל כה"ג שיטה היא אלא בש"ס בבלי אבל לא בש"ס ירושלמי ע"ש, אבל עכ"פ ר' יוחנן קאמר הכי בבבלי והכא ס"ל בהיפוך כנ"ל. וע"ע בתוס' ניטין פ"א ע"א ד"ה דורות אחרונים ובמש"כ בחידושי לעדיות פ"ג מ"ו ובמה שהארכתי בחידושי למנחות נ"ז ע"ב.

ה"ג אמר חזקיה עוד תני מתניתא מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חלקת בו בין בשוגג בין במזיד לחייב ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד לפטור ממון. ע' בתוס' ר"פ הנחנקין ובב"ק ל"ה ע"א ובכתובות ל"ה ע"א וברמב"ם פ"א הי"ג מה' נערה ובכ"מ רפ"ד מה' רוצח ובהה"מ ולח"מ פ"ד ה"ה מה' חובל.

ה"ד מ"ט דר' יוסי הגלילי אשר לא אורשה, פי' וגזה"כ הוא וע' בתוס' ל"ט ע"א ד"ה בא עליה.

שם והתני תחת אשר עינה לרבות את היתומה לקנס דברי ריה"ג כו', ע' אור שמח פ"ב הי"א מה' נערה ושם הט"ו.

ה"ה והמפתה לכשיוציא א"ר חסדא בשלא רצה לקיים אבל אם רצה לקיים אינו נותן כלום, הנה זו היא האוקימתא דאביי בבבלי ל"ט ע"ב לכשלא יכנוס וע' בת' מהרי"ק סי' קכ"ט ובח"ס אה"ע ח"א סי' קכ"ה ובמל"מ פ"א ה"ג מה' נערה. ה"ו בעולת בעל להביא את המקבלת בעלה בבית אביה והיא ארוסה והבא אחריו בחנק ולא סוף דבר מכדרכה אלא אפילו שלא כדרכה, ע' משך חכמה פ' תצא בפסוק שוכב עם אשה בעולת בעל. שם היה נשוי את אחותה כבר נפטר, ע' בקובץ הערות סי' ד' אות י"ב.

ה"ז א"ר יוחנן אתיא דר"א בשיטת ר"ע רבו כו', ויש אדם מוחל על דבר שאינו ברשותו כו', פי' הלא הקנס אינו ברשותה עד לאחר העמדה בדין ואכתי הוא דבר שאינו ברשותה ואיך יכולה למחול, וקשה כיון דמשנתנו אתיא אליבא דר"ע ואיהו הא סבר ביבמות צ"ג אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ומכש"כ דיכולה למחול הקנס המיועד לה לאחר העמדה בדין מדין התורה, וצ"ע כעת.

שם מעתה אפילו במפותה ר' ירמיה בשם ר' אלעזר תיפתר שמחלה לו ויש אדם מוחל דבר שאינה שלו פתר לה ביתומה. ע' אור שמח פ"ב הט"ו מה' נערה.

ה"ח לא דומה המבייש את הגדול למבייש את הקטן לא דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן כו', הנה כן פירש"י נמי בסנהדרין צ"ד סוף ע"א דאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן וכן פירש"י ר"פ החובל בין אדם קל לאדם חשוב ע"ש. ולא ידענא מדוע שינה רש"י כאן פירושו ד"מ ע"א, במש"כ אדם בינוני המבייש בושתו קשה כו' ע"ש וצ"ע כעת.

ה"ט ר' חייה בשם ר' יוחנן דר"מ היא ברם כרבנן יש מכר וקנס כאחת כו'. עמש"כ בחידושי לחולין כ"ו ע"ב.

שם ר' אבהו אמר רשב"ל נערה אחת שלימה כתיב בפרשה לימדה על כל הפרשה כולה שהיא גדולה. ע' בבלי כ"ט ע"ב וברש"י ד"ה לאבי הנערה ותוד"ה נערה נערה הנערה ושם ע"א תוד"ה נערה אין ובת' דברי ריבות סי' שפ"א.

ה"י א"ר חגיי קומי ר' יוסי תיפתר שהמית עבד מוכי שחין כו', ע' אחיעזר ח"א סי' ל"א.

שם טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו א"ל ומה בידך ואין קנסות אלא בב"ד ובעדים ויאמרו לו צא ידי שמים הדא אמרה שאין אומרים לו צא יד"ש כו', ע' עמק יהושע ס"ס י"ב וע"ע בקצוה"ח סי' א' סק"ז.

פרק רביעי

ה"א ר' אבהו בשם ר' יוחנן והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה אותם לבניכם אין בנותיכם לבניכם בקנס הכתוב מדבר תני ר' חייה אין להן לא בקנס הבת לא בפיתוייה ולא בחבליה. הנה זו היא כקושיא דרבה בבבלי מ"ג ע"א ואימא בפיתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר וכן תנא ר' חנינא כו'. אבל רב כהנא שם מפרש דרשה זו על זכות דמעשה ידיה של בת, וכדהובא בקידושין ט"ז ע"ב דתניא והתנחלתם כו', ומקורו בספרא בהר פרשה ו'. וע' בשני המקומות בתוס' ובפני יהושע ובתורה תמימה שם בפסוק והתנחלתם אותם, ובמפרשי הירושלמי לקמן בפרקין ה"ב.

שם קנס אימתי הוא מתחייב רבי יונה אמר משעה ראשונה ר' יוסי אמר בסוף כו', ע' אור שמח פ"ב הט"ו מה' נערה.

ה"ב ר"ש עבד כמעשה ב"ד ורבנין עבדין לה כמלוה על דעתיה דר"ש גובה בעדית על דעתיה דרבנין גובה בבינונית כו'. וקשה אף אם נימא דהוה כמלוה עכ"פ יגבה מעידית כנזקין דאין לך מזיק גדול בגוף כזה, ואי משום דקרי ליה מלוה הרי מלוה הכתובה בתורה היא כנזקין וככתובה בשטר דמיא וע' קידושין י"ג ע"ב ובתוס' שם, ואי דוקא מלוה היא ליפרע מזיבורית דדבר תורה בע"ח בזיבורית והא דגובה בבינונית הוא רק מתקנת חכמים שלא תנעול דלת בפני לוין כדאמרינן בב"ק ד"ח ע"א. והכא לא שייך תקנה דנעילת דלת, והוה לן לאוקמי על דין תורה דבעל חוב. אבל עכ"פ בינונית מאי עבידתה הכא וצ"ע כעת.

ה"ג זינתה ועודה בבית אביה משבגרה הוציא עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה, ע' אור שמח פ"ג ה"ט מאיסורי ביאה.

ה"ד לקחתי פרט לשומרת יבם לקחתי פרט לארוסה לקחתי פרט ליעודין. ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע"ט.

שם תני ראב"י אומר ייאמרו הדברים ככתבן כו', ע' דורות הראשונים מימי הצדוקים פט"ו.

ה"ו על דעתיה דר' חגיי בין לקבורה בין למזוני האב גובה האחר אינו גובה על דעתיה דר' יוסי לקבורה בין אב בין אחר גובה שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים כו'. ע' בת' ריקאנטי סי', תקט"ז.

ה"ז לא סוף דבר לחופה אלא לבית שיש לו חופה כו'. ע' אור שמח פ"י ה"ב מה' אישות.

ה"ח ארשב"ל בשם ר' יהודא בן חנינא נימנו באושא כו', ע' פסיקתא רבתי פכ"ו.

שם עוקבא אתא לגבי ר' יוחנן א"ל עוקבא זון בניך א"ל מנן מרי א"ל עוקבא רשיעא זון בניך. הובא בכפתור ופרח פמ"ד.

שם אדם מביא ע"י אשתו כל קרבן שהיא חייבת אפילו אכלה חלב אפילו חללה שבת. ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע' ובס' משנה אחרונה לנגעים פי"ד מ"ב.

ה"ט מתניתא דר' מאיר דר"מ אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות, פי' דתנאי ב"ד זה האמור במשנתנו אלים כחו ג"כ לעשות בעילתו כזנות אם לא עשה כן, כן תנאי זה יפה כחו לגבות עד כ"ה שנה אפילו אם ניסת אח"כ לאחר כדכ' בראב"ן סי' ק"ז אות ג'.

ה"י תני יבמה שנשבית אין היורשים חייבין לפדותה כו' מתניתא מסייע לרב ואותיבינך לי לאינתו אין כאן אינתו, הנה זו היא כעין כל הדברים ששנינו בתוספתא דמכילתין פ"ד ובב"מ ק"ד דדרשינן לשון הדיוט, וע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קפ"ו.

שם כל מה שיש לה קיצה מתרפאת מכתובתה ושאין לה קיצה מתרפאת מן הנכסין, ע' בת' הגרע"א סי' ק"נ.

הי"א א"ר יוחנן לא אמר בן ברוקא אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות כו', ע' בת' הרא"ש כלל פ"ג סי' ה'.

הי"ב אתא לגבי אבוי א"ל קפחתה את נתן הבבלי כו', ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פכ"ג. הי"ג רבי זעירא שאל כו' לא היה שם בית א"ל היורשין שוכרין לה בית, עמש"כ הרב המגיד פי"ח ה"ג מה' אישות.

הי"ד אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן אנשי יהודא חסו על ממונן ולא חסו על כבודן כו' קיסרין כיהודא ושאר כל הארצות כירושלם, ע' בת' הריב"ש סי' ת"פ, וע"ע שם ס"ס ק"ז.

פרק חמישי

ה"א רוצה הוא ליתן כמה בתשמישה שהוא ערב עד כדון כשבעל כו', ע' נחל יצחק סי' מ' ענף ט'.

שם כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו' ובלבד מן הנשואין הראשונים, ע' בת' הריב"ש סי' שמ"ה ובנחל יצחק סי' מ' ענף ג'.

שם האב פוסק ע"י בתו לא אשה ע"י בתה לא אח על יד אחותו כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ז ובהגה"ה שם.

ה"ב חברייא בשם ר' יוחנן עד שלא בעל ומשבעל ר' זעירא בשם ר' יוחנן עד שלא כנס ומשכנס, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש א'.

ה"ג ר"ע אומר מחצה חולין ומחצה תרומה שהנשים מצויות לטמא טהרות, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ס"ה.

ה"ד היבמה כל שלשה חדשים ניזונת משל בעלה עמד יבמה בדין וברח ניזונת משלו חלה כמי שברח דמי, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקס"ו ובהגה"ה שם ובאור שמח פ"י הי"ט מה' אישות וע"ע באו"ז ח"א סי' תרל"ו.

שם ומה אעשה והן אמרו לעולם אין האשה אוכלת בתרומה ער שתיכנס לחופה וסמכו להן מקרא שנאמר כל טהור בביתך יאכלנה כו', הארכתי בזה בחידושי לירושלמי יבמות פ"ט ה"ה.

ה"ה מה שאירש מאבא היום מכור לך כו' בלוה לתכריכי אביו והוא שיהא חולה אביו או מסוכן, ע' בת' הריב"ש סי' ת"ד ובאור שמח פכ"ג ה"ט ממכירה.

ה"ו ר' אבהו בשם ריב"ל שלשה ימים מעת לעת בד"א בזמן שפירש מתוך בוריו כו', כ"ה הגרסא ברא"ש דפרקין סי' י"ח, ותיבות תני מעל"ע ר' חזקיה רבה ליתא התם, וע' בת' הגרע"א סי' נ"ה ובאור שמח פ"ה ה"ה מיסה"ת.

ה"ז מנא לה מזון מה אם דברים שאין בהן קיום נפש אינו רשאי לימנע ממנה דברים שהן קיום נפש לא כש"כ כו', ע' בתוס' מ"ח ע"א ד"ה ראב"י ובהפלאה שם ובמעין החכמה דף י"ד ע"א. ה"ח הכא את מר שבעה והכא את מר שלשה אריב"ח היא על ידי שהיא חייבת לו שבע הוא פוחת ממנה שבע והוא ע"י שהוא חייב לה שלשה הוא מוסיף לה שלשה כו'. ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער א' סי' נ"ג.

שם עד כמה הוא פוחת נשמעיניה מן הדא תני ר' חייה ארוסה וחולה נדה ושומרת יבם כותבין לה אגרת מרד על כתובתה כו', ע' בס' אור גדול סי' ד'.

שם מה מיפחות מפרא פרנון דידה נישמעינה מן הדא ר' יוסי אומר לעולם הוא פוחת והולך שמא תפול לה ירושה ממקום אחר כו', ע' בת' הריב"ש סי' שס"ב.

ה"ט המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מקבים חיטין או מארבעת קבים שעורים א"ר יוסי לא פסק שעורים אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום. מהו סמוך לאדום לדרומה, והנה בבבלי ס"ד ע"ב מקשו אלא באדום הוא דאכלין שעורים בכולי עלמא לא אכלי ומשני הכי קאמר לא פסק שעורים כפלים בחיטין אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום מפני ששעורין אדומיות רעות הן ע"ש, ועל דרך זה פירשו מפרשי הירושלמי הכא ע"ש, וקשה טובא מה הועיל הירושלמי במה שהוסיף תיבה זו לדרומה מאי נ"מ אם ההוספה בכפלים לצפונו או לדרומה.

כן קשה על אוקימתא דבבלי דקאמר ה"ק לא פסק שעורים כפלים בחיטין כו'. הלא כפלים מאן דכר שמיה בלשון ר' יוסי הרי איהו קאמר לא פסק לה שעורים אלא ר' ישמעאל משמע דעל כל פיסוק שעורים פליגי, וסברי דרק חיטין והיינו דקאמר ר' יוסי דבפיסוק שעורים הוי ר' ישמעאל יחידאי, ועוד אם רק דבשיעור חידש ר' ישמעאל ומפני שבמקומו היו השעורים רעות, אכתי לא ידעינן שיעורא דשעורים במקום שהן יפות.

לכן לולא דמסתפינא הייתי סולל לי מסילה חדשה בכוונת הירושלמי, ואמינא דהוא נאיד מאוקימתא דבבלי מפני חומר הקושיות כנ"ל. וס"ל דלאו על שיעורא דכפלים אתא ר' יוסי, אלא כל דין פיסוק שעורים חידש ר' ישמעאל שיוכל לפסוק לה משום שהיה סמוך לאדום, והשתא קשיא להו מ"ש דוקא באדום כדהקשו בבבלי, ומשו"ה מתרצו לדרומה, היינו דמקום זה היה בדרום ואמרינן במנחות פ"ה דשדות המודרמות בהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת, לכן גידול התבואה שבהן טובה הרבה יותר ע"ש, א"כ גם השעורים שם יפות ולזאת יוכל לפסוק גם שעורים, אלא משום דעצם דינה בחיטים, לכן פוסק לה ארבעה קבין שעורים במקום שני קבין דחיטין.

ה"י ר' חייה בשם ר' יוחנן הותירה מזונות שלו, ע' תוס' נזיר כ"ד ע"ב ד"ה שקימצה ובס' בני אהובה פי"ח ה"ד מה' אישות ובתוס' ויד רמה לסנהדרין ע"א ע"א.

הי"א דברים אמורים לשון נקי שמעון בר בא בשם ר' יוחנן אכילה ממש כו', ע' בת' הרא"ש כלל ח' סי' ז'.

פרק ששי

ה"א תמן תנינן מציאת בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו שהוא יכול לשנותן למלאכה אחרת כו', ע' מחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' ג'.

שם א"ר יוחנן טעם אחר יש באשה מהו טעם אחר באשה א"ר חגיי מפני קטטה ר' יוסי לא אמר כן אלא שלא תהא מברחת משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' פ"ו וע"ע תוס' קידושין כ"ד ע"א ובת' פמ"א ח"ב סי' ק"ח ובת' הריב"ש סי' שס"ט.

ה"ב ולא דברים שהן קונין באמירה הן כו', ע' בירושלמי לעיל פ"ה ה"א ובתוס' ק"ט ע"א. ד"ה תשב ובת' הריב"ש סי' שמ"ה ובת' הרמ"א סי' פ"ט

ה"ג מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה ובשום פחות חומש אריב"ח שמין דעתה של אשה שהיא רוצה לבלות את כליה ולפחות אותן חומש כו' זאת אומרת שאין אדם רשאי למכור כלי אשתו, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"י ובת' הריב"ש סי' ק"ג ובתשובות מיימונית לספר משפטים סי' ח'.

ה"ד א"ר אבין עשו הניית פריה ורביה כהניית כספים כו', וכ' בפ"מ כמו דבכספים הכל כפי התנאי או לפי מנהג כן נמי בפ"ו אם התנו ביניהם שאם לא תלד לו בנים לזמן כך וכך שיכול לגרשה הכל לפי התנאי או לפי המנהג כו' ע"כ, ולע"ד בלתי מובן מאי שייך בזה תנאי או מנהג המקום, הרי בנוגע לפו"ר הוא קשור בדיני התורה הכתובה והמסורה, אם שהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל כדתנן ביבמות ס"ד ע"א, ובתוך זמן העשר שנים כל זמן שלא קיים פריה ורביה שני זכרים לב"ש או זכר ונקיבה לב"ה אינו רשאי לבטל כדתנן התם ס"א ע"ב, ואי אית ליה בנים ומבטל ברשות אשתו, מדוע צריך לתנאי וכדפריך בבבלי דמכילתין ס"א סע"ב אהא דתלמידים יוצאין לת"ת כו' ברשות כמה דבעי ע"ש, ועכ"פ מה שייך מנהג המקום לדברים דמקורם המה הלכתא גבורתא. ולהכי נראה יותר כדמפרש בק"ע ע"ש.

ה"ה כיני מתניתא וכן המפרנסין את היתומה אמר רבי חיננא זאת אומרת שאומרים לפרנסין ללות דו פתר לה בשאין בכיס לווין עד חמשים אבל אם יש בכיס מוסיף כו'. ע' אור זרוע ח"א סי' כ"ז ובכפתור ופרח פמ"ד.

ה"ו ר' טבי בשם ר' יאשיה טעמה דר' חנינא אין מן המשועבדין היא גובה לא כש"כ ממה שלפניה, הנה בבבלי ס"ט ע"א קאמר הכי ר' חנינא גופיה בהדיא, וע' בת' הריב"ש סי' ק"ז ובתמים דעים להראב"ד סי' נ"ו.

ה"ז כתב לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה א"ר אלעזר כו' א"ר יוחנן נראין דברים כו'. ע' נועם ירושלמי ערלה פ"ג.

שם האורג מלא הסיט מצמר הבכור כו', ע' במפרשים כאן וברש"י שילהי תמורה ד"ה מלא הסיט ובמש"כ בחידושי שם.

פרק שביעי

ה"א כמאן דמר אין מזונות האשה מדבר תורה כהדא דתני אין ב"ד פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית אבל ניזונת היא אצל בעלה בשביעית, ע' פאת השלחן סוף סי' ה' ובשאילת שלום לשאילתות משפטים סי' סמ"ך אות ס"ח.

ה"ב ויש אדם שמדיר את חבירו מחיים אלא בשנדרה אשה ושמע בעלה ואמר לה אם תאכלי מחפץ פלוני תהא אסורה מנכסיו כו', ע' אור שמח פי"ג ה"ח מה' אישות.

ה"ג נתן בר הושעיה אמר ר' יוחנן חוץ מן הרגל, וכ' בפ"מ קצבה הויא עד הרגל שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל ע"כ, והנה הרמב"ם פי"ג ה"ח מה' אישות פסק שנה אחת יקיים כו' והוא כשמואל בבבלי ע"א ע"ב, אולם רבב"ח א"ר יוחנן שם עשר שנים ורב חסדא אמר אבימי רגל, ועפ"ז הק' שם הה"מ בשם הראשונים הא קיי"ל שמואל ור' יוחנן הלכה כר"י כו' וע"ש מה שתירץ, ולולא דבריהם היה נלע"ד בפשיטות לפ"מ דחזינן הכא דנתן בר הושעיה א"ר יוחנן רגל והוא כרב חסדא דהתם ודלא כרבב"ח אמר ר' יוחנן עשר שנים, וכיון דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן לכן לא סמיך הרמב"ם לנכון על דעתו, רק על דעת ש שמואל דקאמר הלכתא פסיקתא, ול"ד לדעלמא היכא דשמואל ור' יוחנן פליגי בהדיא.

ה"ד ר' יוחנן אמר ברגל רדופין שנו אי זהו רגל הרדופין א"ר יוסי בי ר' בון זה רגל הראשון שאביה רודפה לבית בעלה, ביאור דבריהם נלע"ד דלפי לשון משנתנו רגל אחד, לא הוה ידעינן מה ענין רגל אחד להילוך בבית אביה, ואיזה רגל הוא האחד, להכי אשמעינן דהאי רגל הוא רגל רדופין, ואכתי לא ידעינן אם מה שהיא רדופה מצד טבעה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה, ועתה אם לא הלכה ברגל ראשון לאחר חופתה, האם גם רגל שני נחשב כרגל ראשון, ופשיט לה ר"י בר בון זה רגל הראשון שאביה רודפה לבית בעלה, והיינו כל זמן שלא הלכה עד עתה וכשבאת לבית אביה רודפה הוא חזרה לבית בעלה, וממילא מובן דזהו לאו דוקא רגל הראשון, וע' בתוס' דמכילתין ע"א סוף ע"ב ובפסחים פ"ז ע"א ד"ה כאן ברדופה.

ה"ה וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה תצא שלא בכתובה שלמחר מתו מוטל לפניו ואין ברייה משגחת עליו, ע' אור שמח פי"ג הי"ג מה' אישות.

ה"ו וכולהון בעדים פלוני עישר פלוני ראה כיתמן פלוני קצה חלתה פלוני התיר את נדרה בדקו כולהון ולא אשכחון כו', ע' תרומת הדשן סי' רי"ב ובת' פמ"א ח"ב סי' קי"ד ובעין יצחק אה"ע ח"א סי' כ"ז.

שם אי אפשי אשה נדרנית שהיא קוברת את בניה כו', ע' בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ח' ובח"ס אה"ע ח"א סי' קל"ג.

שם אחד נשים שאמרו אין להן כתובה ואחד נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה כגון היתומה והשנייה והאיילונית כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ג'.

שם והיוצאת משום שם רע אין לה בליות מהו נסב מן הפרא פרנון דידה כו', ע' בת' הריב"ש סי' שס"ב ובאור זרוע ח"א סי' תרט"ו.

שם ראו אותה חוגרה בסינר רוכל יוצא מתוך ביתה כאור הדבר תצא כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ד אות ח'.

ה"ז מתניתא בשכנס ולא בעל מאן דמר רשב"ל בשכנס ובעל כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי'

שם ר' רדיפה רבי יונה ר' ירמיה שאיל אשה קרחה ושיטה של שיער מקפת מאזן לאזן כו', ע' בס' אור גדול סי' ה' דף מ"ד ע"א.

ה"ח ר' יהודא בשם רב כיני מתניתא כשהיו בו אבל נולדו בו כופין אותו להוציא כו', ע' בס' אור גדול סי' ח' דף מ"ב ע"ב ודף נ"ח ע"ב וע"ע באור זרוע ח"א סי' תשס"א.

ה"ט ארבעה ועשרים מיני ארזים הן ומכולן לא פירש הכתוב אלא שבע בלבד כו' הוסיפו עליהן אלונים ערמונים אלמונים כו', הנה בב"ב ד"פ ובתענית כ"ה ובר"ה כ"ג לא חשיב רק עשרה ופריך התם הרי בכתוב כתיב אלא שבע ומשני כדהכא הוסיפו עליהן אלונים כו' וע"ש בתוס' ובטו"א, אמנם איכא למידק מדוע לא פריך הכא הלא אחר ההוספה ליתנייהו רק עשרה והיכן הן עד כ"ד וצ"ע.

פרק שמיני

ה"א מה בין עד שלא נתארסה בין משנתארסה עד שלא נתארסה לזכותה נפלו משנתארסה לזכותה ולזכותו נפלו, הנה לולא פי' המפרשים היה נלע"ד בכוונת הש"ס לחלק בד"ז, דאם נפלו לו נכסים עד שלא נתארסה בהכרח דרק מזלה גרם לה, והיינו דאמרו לזכותה נפלו, ומשו"ה אע"ג דעכשוי נתארסה מ"מ מתחשבין רק עם זכותה של שעת. נפילה, ולהכי מודים ב"ש וב"ה שאם מוכרת ונותנת קיים. משא"כ אם נפילת הנכסים היתה משנתארסה שאמרו דלזכותה ולזכותו נפלו. הכוונה. דאפשר משום דמזלא דבי תרי עדיף כדאמרינן בב"מ ק"ה ע"א, ולהכי ס"ל לב"ה דלכתחילה לא תמכור. ורק בדיעבד אם מכרה ונתנה קיים.

שם ברם הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד, ע' בציון ירושלים מה שהביא בשם הרי"ף, וע"ע ב"מ צ"ה ע"א תוד"ה איתמר.

ה"ב אנן תנינן מוכרת ונותנת וקיים תני ר"ח לא תמכור ולא תתן ואם מכרה ונתנה קיים כו', ע' בתוס' ריש פרקין ובת' פנים מאירות ח"א סי' ק"א.

ה"ג א"ר יוחנן נכסים הידועין לבעל אלו הקרקעות ושאינן ידועין לבעל אלו מטלטלין ריב"ח אמר נכסים הידועין לבעל אלו שנפלו לה ברשות הבעל ושאינם ידועים לבעל אלו שנפלו לה ובעלה נתון במדה"י כו', הנה בבבלי ע"ח ע"ב נתהפכה דעת ריב"ח לר' יוחנן ודר"י לריב"ח, ובת' הרשב"א ח"ד סי' רמ"ג הי"ל גרסא אחרת בסוגיין לא כבבלי ולא כירושלמי, וע"ע בת' הגרע"א סי' רכ"ד דף קפ"ד ע"א.

ה"ד א"ר ירמיה דר"מ היא דר"מ עבד מחוברין כתלושין כו', הנה אפ"ל נמי דכמו במשנתנו אזיל ר"מ לשיטתו במה דס"ל בשבועות שם, כמ"כ התם אזיל ג"כ לשיטתו בהא דס"ל ביבמות צ"ג ע"א אדם מקנה דשלב"ל, דאם בדבר שאינו עדיין בעולם כגון פירות דקל, נחשבים אצלו כמי שישנן במציאות להקנאה רק משום דעבידי דאתו אע"ג שאינן בידי אדם שיבאו, מכש"כ פירות המחוברין לקרקע שאינן מחוסרין אלא מעשה ידי אדם בודאי דנחשבין אצלו כתלושין, וחילוק זה גבי פירות בין מחוסרין בידי אדם למחוסרין בידי שמים קאמר שמואל בבבלי ב"מ ע"ד ע"א, ואיהו נמי לשיטתו שם ע"ג ע"א גבי פרדיסא כמש"כ בחידושי שם.

ה"ה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה"א ולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו כו', ע' ספרי פ' תבא פיסקא ש"א ובמפרשים שם ובמעין החכמה דף קל"ז ע"א.

ה"ו נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו כו', מתניתא בשאינן עושין כדי טפילתן אבל אם היו עושין כדי טפילתן לא תמכור שעדיין כבוד בית אביה קיים, וקשה הלא בלא"ה איירי כשעושין כדי טפילתן. דאל"ה מאי שייך בהו מכירה כדכ' התוס' ע"ט ע"ב בד"ה והרי עבדים ע"ש, וה"נ אמרינן בגיטין י"ב ע"א עבדא דנהום כרסיה לא שויא למריה ולמרתיה למאי מיתבעי, ועו"ק בהא דרשב"ג פליג במשנה ואמר לא תמכור מפני שבח בית אביה, הלא ממ"נ אי בשעושין כדי טפילתן גם ת"ק מודה דלא תמכור, ואי בשאין עושין כן מה שייך בהו לאמר דלא תמכור הרי ליתנייהו בתורת מכירה כלל וצע"ק.

ה"ז כרמא אני מוכר לך אע"פ שאין בו גפנים ה"ז מכור שלא מכר לו אלא שמו פרדיסא אני מוכר לך כו', ע' תוס' ב"ב ד"ז ע"א ד"ה והוא דקרו ובמש"כ בחידושי שם ולב"מ ק"ד ע"א.

ה"ח רבי בא בשם ר"ח בר אשי אפילו לא אכל אלא מלא חותלה. הנה הכא לא מחלק בין אכלה דרך כבוד או לא כדמחלק בבבלי, מפני דזהו שיעור גדול בכאיסר או כדינר ובשיעור כזה ליכא לפלוגי.

שם אסי אמר והוא שתהא הוצאה יתירה על השבח יתר על ההוצאה נותן לו את השבח, ע' אור שמח פ"ט ה"ז מה' גזילה.

שם מאן דמר אסי בבנין. ע' הגהות מיימונית פכ"ג ה"ח מה' אישות אות ג'.

ה"ט אשה אע"פ שאין לה כתובתה יש לה קבורה ברם הכא אם יש לה כתובה יש לה קבורה ואם אין לה כתובה אין לה קבורה, ע' אור שמח פ"ב הי"ז מה' יבום.

ה"י הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה נכסים הללו כו', ע' נועם ירושלמי פאה פ"ז.

הי"א בראשונה היתה מונחת כתובתה אצל אבותיה והיתה קלה בעיניו לגרשה כו' וחזרו והתקינו שיהא אדם לוקח בכתובת אשתו כוסות וקערות כו', ע' דורות הראשונים בתקנות דרבנן פרק מ'.

פרק תשיעי

ה"א ר' ירמיה בשם רב הלכה כרשב"ג אבל לא לענין דברים הלכה כרשב"ג כו', ע' בת' הריב"ש סי' ק"ב ובס' המכריע חאה"ע סי' ג' דפוס לובלין ובמחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' יו"ד.

שם ר' ירמיה בעא קומי ר"ז האחין שחלקו אלמנה ניזונית משלהן שלא תאמר כו', ע' אור שמח פי"ח הי"ג מאישות.

שם ואילין דכתבין אין מיתת דלא בנין יהא מדלה חזר לבית אביה תנאי ממון הוא ותנאו קיים, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שי"ט ובת' הריב"ש סי' ר"ז ר"ח ובאור שמח פכ"ב ה"א מה' אישות.

ה"ב ר' יוחנן אמר לכושל בגופו הגע עצמך הוה עתיר כגון אילין דבר אנדראי א"ר אחא לכושל בגופו ועני כו', ויל"ד הלא בבבלי פ"ד ע"א מפרש ר' יוחנן גופיה האי לכושל דכתובת אשה משום חינא, ומאי שייך להקשות בזה מאילין דבר אנדראי שהיה עשיר וע"ע בתוס' שם ובת' הרמ"א סי' ק"ח וצע"ק,

שם ר' יוחנן כדעתיה ורשב"ל כדעתיה דאיתפלגון הכל מודין שאם טעו בשיקול הדעת שאין מחזרין מדברי תורה מחזרין מה פליגין בטעות משנה שר' יוחנן אפר טעות משנה שיקול הדעת רשב"ל אמר טעות משנה דבר תורה כו', והנה בחידושי הרי"מ לחו"מ סי' כ"ה בסוף הספר הקשה, אהא דאמרינן בכריתות כ"ד ע"א שוה"נ שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו הרי לאחר גמ"ד יאושי מייאש מיניה ואף דנתגלה אח"כ דהיאוש חיה בטעות אפ"ה כל המחזיק בו זכה וא"כ מדוע אמרינן בטועה בדבר משנה דלעולם חוזר הדין ואף ששילם החייב צריך להחזיר וכן בזיכה את החייב הא כיון שנגמר הדין שפטור ולא ידע שטעה א"כ יאושי מייאש מיניה, וכן הקשה בשער משפט סי' כ"ה סק"ב ובת' ברית יעקב סי' ק"ח ועמש"כ בחידושי לכריתות שם ולבכורות כ"ח ע"ב, אולם לפ"מ דבכריתות ר' יוחנן הוא מרי דשמעתא גבי שוה"נ וא"כ אזיל בזה לדעתיה הכא, דגם בטעה בד"מ אינו חוזר הדין, וטפי היה להם להקשות מדין הזמה דאיירי התם והוא דבר תורה, ובזה ס"ל לר"י גופיה הכא דחוזר הדין ומדוע כל הקודם זכה בו וצ"ע כעת.

ה"ג ואפילו צבורין לתוך ביתו לא זכה לו ביתו דהוה סבר דאינון דידיה ולית אינון דידיה כו', נ"ב דדמיא להא דיבמות נ"ב ע"ב דעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן דלא קני, וע' תוס' ב"ב נ"ד ע"א ד"ה אדעתא ובמש"כ בחידושי לשני המקומות שם.

שם כהדא אילין בני שמי דדמך אבוהון שבק להון אבוהון עז אתא מרי חובה ונסתה כו', ע' אור שמח פ"ב הי"ח מה' זכיה.

ה"ד שיברה את הכלים מה את עבד לה כשומרת חנם או כשומרת שכר כו', ע' במפרשי הרמב"ם פכ"א מה' אישות ובת' באר יצחק חח"מ סי' ד' ובמה שהארכתי בחידושי לב"ק ד"ג ע"ב וע"ע בס' עולת שמואל סי' ס"ה.

ה"ה תריי כל קבל תריי אינון רבי לעזר תלמידיה דר' חייה רובה ר' יוחנן תלמידיה דר' ינאי, ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ג ע"א.

ה"ו משעת מיתה עד שעת קבורה אין היורשין משביעין אותה תני בר קפרא שלא תהא מניחתו והולכת לבית אביה, ע' בתוס' פ"ז ע"א ד"ה אפילו ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך סי' ל"ג דף קנ"ז ע"ב,

ה"ז תני יורש שפגם אביו שטר חובו הבן גובה שלא בשבועה כו' בו תקנו בבנו לא תקנו כיון שמת העמדתה את בנו על דין תורה כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס החידושים דף ע"ח ע"א.

ה"ח ונפרעין מאדם שלא בפניו א"ר ירמיה תיפתר בשטר שהריבית אוכלת בו כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ק"ט.

ה"ט ר' חייה בשם ר' יוחנן הקורא ערר על מעשה ב"ד לא הכל הימינו כו', ע' בתוס' דמכילתין ט"ז ע"א ד"ה דאי ר"ג פ"ח ע"ב ד"ה הוציאה גט צ"ו ע"א ד"ה יתומים.

ה"י אורחא דאיתתא מימר אבד פורנא אבד חורן אלא כי אורתא דבר נשא מימר אבד כרטיסו אבד חורן, ע' בת' הריב"ש סי' תע"ח.

שם תני ר' חנין קומי ר' הילא תרין אמורין ח"א לכתובה אבל לא לתנאין וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין, ע' נועם ירושלמי דמאי פ"ו.

שם ניחא גר קטן וקטן מגרש א"ר חגיי קיימתיה כיי דמר ר' לעזר בשם ר' חנינה והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה וכא הוא שבא עליה משהגדיל, ע' בת' ר"ב אשכנזי סי' ג'.

פרק עשירי

ה"א קידש רחל וכנס לאה וחזר וכנס רחל על דעתון דרבנן רחל קודמת ועל דעתיה דראב"ע לאה כו', ע' אור שמח רפי"ז מה' אישות.

ה"ב היה שם בכור את אמר הבכור נוטל פי שנים מהו נוטל פי שנים נוטל פי שנים בכחו או פי שנים בכל האחים, ע' אבני מלואים סי' קי"א סק"ד.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה