אור ברסלב

אור הישר (ירושלמי)· הרב שמואל יצחק הילמן

יבמות

פרק ראשון

ה"א אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשום נוי או לשום דברים אחרים ה"ז בעילת זנות וקרוב להיות הולד ממזר מה אבא שאול כר"ע דר"ע אמר יש ממזר מיבמה כו', ע' עונג יו"ט סי' קע"ח ובקובץ הערות סי' כ"ד.

שם דר' יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו חמש חרישות חרש וחמש נטיעות נטע ודרך סדין בעל כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ו ובהגה"ה שם ובאור זרוע ח"א סי' תרל"ח ובכתונת פסים לנמו"י יבמות פ"ד דף י"ג ע"ב ד"ה עונה בחדש.

שם ר' לעזר בשם ר' אבון כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור כו', ע' אור שמח סוף קונטרס זיקה.

שם את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור כו', ע' עונג יו"ט סי' צ"ה.

שם ר' יודן בעי כמ"ד הכל מודין בצרה שהוא חייב כו' נמנו שלשים וכמה זקנים מניין שאין קידושין תופסין ביבמה כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג. שם קידש אחד מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה נפקעו ממנה קידושין כו', ע' אור שמח פ"ב ה"ב מה' סוטה.

ה"ב א"ר אבא מרי אפילו תימר בקיימת תיפתר שאין שם יבם אחר אלא אביה, ע' אור שמח קונטרס זיקה אות ח'.

שם ר' חזקיה בשם ר' אבהו ר' יודה ור"ש ור' ישמעאל אמרו דבר אחד, ע' תוס' נדה נ"ב ע"א ד"ה קידושי טעות.

שם תני עד אימתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר"מ ר' יהודא אומר עד שירבה השחור כו'. והנה באור זרוע ח"א סי' תרפ"ב האריך להורות דכאן הלכה כר"מ נגד ר' יהודא ע"ש, ולעד"נ כסמך לדבריו ז"ל מהכא על אתר דאמרינן דר' יהודא ור"ש ור' ישמעאל אמרו דבר אחד, ונקטינן דעת הראשונים ז"ל דכל היכא דחז"ל נקטו בלשון אמרו דבר אחד הוא להורות דלית הלכתא כוותייהו דהיא שיטה ולית הלכתא כשיטה, וע' בת' הרשב"א סי' שי"ד ובמה שהארכתי בחידושי למנחות נ"ז ע"ב ולחולין קכ"ד ע"ב.

שם ר' זעירא ר"ח בשם רשב"ל עד שתתפשט הכף ויהא השחור רבה על הלבן, ע' אור שמח פי"א הכ"ד מה' גירושין.

ה"ג כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה אפילו הן מאה. וכ' המפרשים דילפינן לה מלצרור ע"ש, והנה ילפותא דא היא בבבלי ד"ג ע"ב, אבל הרמב"ם בפ"ו הי"ד מיבום כ' שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו בית שיש לו לקוחין באיזה מהן שירצה הוא שיש לו עליו זיקה ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו שהרי אין לו בה לקוחין אינו בונה אפילו מקצתו שהוא מותר כו' ע"ש.

ה"ד כיני מתניתא כל היכולה למאן ולא מיאנה ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת. והנה כוונתם בזה לתרץ קושית הבבלי י"ג ע"א ותמאן השתא ותתייבם והאריכו בזה ע"ש, ולהכי אוקים הכא דאיירי כשמתה, אבל להבבלי לא ניחא להו לאוקים הכי דא"כ משמע דאילו היתה חיה תמאן השתא. ובאמת הוה נראה להו לכאורה כר' אושעיא דאינה ממאנת לזיקתו ולהכי אוקמוה אפילו בקיימת רק משום דנראית כצרת בתו ע"ש.

ה"ה מהו חמורות שאינן יכולות להנשא לאחים שלא בעבירה כו', ע' מש"כ הרמב"ם בפיה"מ ומשה"ק עליו בש"ק דבסוגיין ומה דמיישב בס' אור גדול למשנתנו.

שם ר' ירמיה בעי הבא על הצרה מהו שיהא חייב עליה משום אשת אח כו', ע' אור שמח קונטרס זיקה אות ט'.

ה"ו ראה את ר' יהושע וקרא עליו את מי יורה דעה זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה את ר"ע וקרא עליו כפירים רשו ורעבו מכירו אני שאדם גיבור בתורה הוא ראה את ראב"ע וקרא עליו נער הייתי גם זקנתי מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא ועינוי דמיין לדידיה כו'. ע' משך חכמה פ' וילך בפסוק ויתנה לכהנים ובפסוק הקהל וע"ע באור זרוע ה' שבת סי' מ"ח.

שם רב ושמואל ח"א אלו ואלו כהלכה היו עושין וח"א אילו כהילכתן ואילו כהילכתן. ע' בת' משיב דבר ח"א סי' י"ז.

שם באיכן יצאת בת קול רב ביבי בשם ר' יוחנן אמר ביבנה יצאת בת קול, ע' דורות הראשונים תקופת ב"ש וב"ה פ"ח.

פרק שני

ה"א ואין לו זיקה בה א"ר חגיי קיימתה כההוא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה והכא כיון שמת בטלה זיקתו, ע' עמק יהושע סי' כ"ג,

ה"ב ר' יוחנן בעי אשת אביו שמצאה לפני אחד מן השוק מה אמר בה ר"ש מפני שמצאה בהיתר מותרת כו', ע' בת' אחיעזר ח"א ס"ס י"א. שם מה אמר ר"ש בבעלת מאמר נישמעינה מן הדא רש"א ביאתה וחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה כו', ע' אור שמח קונטרס זיקה סי' כ"ח.

ה"ג ובא עליה ר' יוסה אמר איתפלגון ר' לעזר ורבי יוחנן לא נפטרה צרתה ר' שמי מחליף שמועה כו', ע' עונג יו"ט סי' מ"ג בהגה"ה ובאור שמח קונטרס זיקה אות כ"א.

ה"ד קדוש הוא א"ר יונה קדוש הוא ואין תלמידו קדוש כו' מהו להדפה א"ר יוסי בן חנינה כו'. עמש"כ בספרי על נ"ך מלכים ב' ד' ט'.

שם בר קפרא אמר כולהון יש להן הפסק דבר קפרא מוסיף אם אבי אמו ואם אבי אביו, ע' אור שמח פ"א ה"ו מה' אישות וע"ע באו"ז ח"א סי' תקצ"ה.

שם ר' זריקן בשם ר' חנינה אשת חמיו אסורה מפני מראית העין אי תימר תורה הרי דוד שנשא רצפה בת איה שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקיך, ע' בת' חיים שאל ח"א סי' פ"ט ובח"ס אה"ע ח"א סי' ל"ח ל"ט ובת' שדה יצחק סי' ע"א.

ה"ה מי שיש לו אח מ"מ זוקק את אשת אחיו ליבום כו'. הנה בבבלי כ"ב ע"א קאמר דהאי מ"מ לאתויי ממזר ופריך פשיטא אחיו הוא ומשני מהו דתימא לילף אחוה אחוה מבני יעקב מה התם כשרין ולא פסולין אף כאן כשרין ולא פסולין קמ"ל ואימא ה"נ כו', וקשה איך נימא דנילף אחוה אחוה מבני יעקב הלא אין אדם דן גז"ש מעצמו כדאמרינן בפסחים ס"ו ע"א, ורש"י כתב בקידושין י"ז ע"א דהקבלה צריכה להיות מסיני איזו תיבה נכתבה לגז"ש כו' ע"ש, וכיון דגז"ש זו לא היתה מקובלת להם מהיכי תיתי למילפה וצ"ע כעת.

ה"ו מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן הייבום כו' ובנו לו לכל דבר כו' ר' אבין בעי ובנו לכל דבר אפילו לפריה ורביה כו', ע' בת' ברית יעקב סי' כ"ט ובמנחת חינוך מצוה א' ובת' שדה יצחק סי' א'.

שם מהו מיגזר בריה דארמייתא בשובתה וסבר מישרי לון מן הדא ויתילדו על משפחותם לבית אבותם שמע ר' חגיי אמר ייתי אייתוניה דילקי א"ל מאיכן אתה מלקיני כו', ע' ירושלמי קידושין פ"ג סוף הי"ב ובפסיקתא רבתי פי"ד סי' ט'.

ה"ז בכל אתר את אמר בכל מקום שאומרים לו ייבם אין אומרים לו חלץ והכא את אמר הכין כאן בודאי כאן בספק, ע' עמק יהושע סי' ג'. ה"ח תני אחד ישראל ואחד כהנים כסדר הזה, ע' בתוס' כ"ד ע"א ד"ה וספק חלוצה ובמגיד משנה פ"ח ה"ב מה' יבום.

שם הדא דאת אמר בשחלץ ואח"כ ייבם אבל אם ייבם בתחילה אסור שמא ימות אחיו ונמצא בא על אחות יבמתו, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רכ"ז ובת' ח"צ סי' ק"ח ובאור שמח קונטרס זיקה סי' כ"ד.

שם כאן בודאי כאן בספק, ע' בתוס' כ"ג ריש ע"ב. ה"ט קדמו וכנסו אין מוציאין מידן. ע' בתוס' כ"ג ע"ב ד"ה מ"ש ובבית שמואל ר"ס קע"ו ובביאור הגר"א שם סק"ב.

שם הדא דאת אמר בישראל אבל בכהנים אסור, אכן הרמב"ם בפ"ח ה"ב מיבום אינו מחלק הכא מן ההלכה הקודמת, ופסק דאין נ"מ בין ישראלים לכהנים, וסמך אהא דתני שילא כ"ד ע"א.

ה"י קידש כמי שכנס אמר שלא לכנוס וכנס מוציאו מידו, בת' הריב"ש סי' רמ"ב גריס בשם הרמב"ן ז"ל קדש אין אומרים לו שיכנוס אלא שלא יכנוס כנס אין מוציאין מידו וע"ש עוד בסי' שע"ט ובת' חוט השני סי' י"ב.

שם גירש מהו שיחזיר אם אומר את כן לא נמצאת מוציא ליזה על בניה, ע' אור שמח ספ"ב מה' יבום ובפי"ד הי"ג מאסו"ב.

הי"א מהו נאמן שמואל אמר נאמן ליתן גט אסי אמר נאמן לכנוס כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תרע"ב.

שם אחת משדותי מכרתי ואיני יודע למי מכרתיה ובא אחד ואמר אני הוא שלקחתיה לא כל הימנו כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' וי"ו.

הי"ב רשב"ג אומר ימכור בפני ב"ד כו' תני בית דין לא יקחו כו' הכא את אמר מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד והכא את אמר הכין א"ר יוסי תמן המקח דרכו להשתלש ברם הכא אין שנים מצויין לחטוא מפני אחד, והנה בב"מ ל"ח ע"א תניא המפקיר פירות אצל חבירו והרקיבו יין והחמיץ כו' ה"ז לא יגע בהן דר"מ וחכ"א עושה להם תקנה ומוכרן בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמן ע"ש, ומסוגיא זו נולד לנו חידוש, דלאו דוקא לעצמו אלא גם אף לאחד מאותן הב"ד שעשה למכירה לא יוכל למכור, אלא רק לאחרים זולתו וזולת חברי הב"ד.

פרק שלישי

ה"א מעתה לא יהו צריכות הימנו חליצה א"ר מתניה ע"י זיקה ואין בו איסור אחיות ברורות, ע' אור שמח קונטרס זיקה סי' ל'.

שם אשכח תני בשם ר"ש אם קדמו וכנסו יקיימו והן שבעלו שניהן כאחת כו', ע' קונטרס זיקה שם אות י"ט.

שם רב אמר חליצה קנין שמואל אמר חליצה פטור ר"ז אמר חליצה קנין רבי הילא אמר חליצה פטור כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ט' ובנחל יצחק סי' ט' ס"א ובת' אחיעזר ח"א סי' י"א ובאור שמח פ"ב ה"ח מאסו"ב.

שם מתניתא פליגא על רב כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מייבם הדא מסייע למ"ד חליצה פטור כו', ע' אור שמח פ"ד הט"ז מה' יבום.

ה"ב היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה, ע' אור זרוע הקצר ליבמות סי' ל'.

ה"ג היה לראשונה צרה חלץ לה נפטרה צרתה היה לשנייה צרה כונס צרה ומקיים את אשתו ואסור בשנייה כו', ע' בת' שאילת דוד חאה"ע ס"ס כ"ח.

שם א"ר זעירא עד אנן תמן שמעית טעמא תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה וזיקה נופלת למקום זיקה ברם הכא זיקת יבם אחד ואין זיקה נופלת למקום זיקה, ע' אור שמח קונטרס זיקה אות י"ט.

ה"ד ב"ש אומרים כר"א בן ערך דראב"ע אמר המאמר קונה קנין גמור ביבמה כו', בביאור הלכה זו האריכו הרבה בנועם ירושלמי ובאור שמח קונטרס זיקה אות י"ב.

ה"ה שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת שנייה יוציא משום אחות אשה וראשונה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתביימת, הנה בבבלי ד"ל ע"א דייק ר"נ ממשנתנו דאין זיקה ואפילו בחד אחא, וע' בת' הרשב"א ח"ד סי' שי"ן ובאור שמח קונטרס זיקה סי' ז'.

ה"ו בין רבנין בין ר"ש מודיי בה, והנה דבריהם כאן הם כמו אהא דמשנה הקודמת שמפרשים שם ביתר ביאור, וכן משמע דעת הבבלי ד"ל ע"א דהא פריך שם הא תו ל"ל היינו הך כו' ע"ש, אולם בבית הבחירה כתב דזהו רק אליבא דר"ג דסבר אין זיקה אבל לרב אשי דסבר יש זיקה לאו שוות נינהו ע"ש.

ה"ז א"ר אבינא הדא דא"ר יוסי בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות. סי' דהוא נתינת טעם על משנתנו דקתני הרי זו אסורה עליו עולמית כו', דלא תקשה הלא אחות אשה לאחר מיתת אשתו מותרת ומדוע הכא אסורה, וע"ז משני דזהו רק באחיות שאינן יבמות, אבל באחיות יבמות אם נאסרה עליו שעה אחת הרי לא קרינן בשעת נפילה יבמה יבא עליה, ומשו"ה היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם.

ה"ח א"ר יוסי ויאות אילו מי שהיו לו בנים ומתו ואח"כ מת הוא שמא אין אשתו זקוקה ליבום תמן והוא שהיו לו בנים בשעת מיתה והכא והוא שתהא צרה לאחר מיתה, ע' מה שהאריך בזה באור שמח קונטרס זיקה אות ח'.

ה"ט לית כאן ספק גירושין ממש כיצד ספק קידושין זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זהו ספק קידושין והכא זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו כו', ע' בת' מיימוני סי' א' מה' אישות ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתע"ח וסי' תתקצ"ג. ה"י שנייה למה אינה מתייבמת א"ר לעזר דר"מ היא דאמר ר"מ כל שאין אתה מייבמני אין את מייבם צרתי, ע' בקובץ הערות ס"ס ב'

שם א"ר יוחנן אם אמרה ר' לעזר מני שמעה ואמרה. הנה מה שאר"י הכי היתה דרך קפידא על שלא אמר משמו, כדאשכחן בבבלי לקמן צ"ו ע"ב ועמש"כ בחידושי שם.

הי"א א"ר אבינא הדא היא דאמר ר' הילא ר' יסא בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות, נלע"ד בכוונתם לפ"מ דבמשנתנו לא תני אלא הרי זו אסורה כו', ועתה יש להסתפק איך אם בא עליה אם חייב עליה במזיד שתי מלקיות ובשוגג שתי חטאות, ע"ז מפרש ר' אבינא דלפ"ד ר' יוחנן בע"כ אינו חייב אלא על איסור יבמה, משום דאיהי נאסרה עליו שעה אחת ולהכי אסורה עליו עולמית, אבל איסור אחות אשה ליכא הכא, דלאחר מיתת אשתו מותר באחותה, וזהו מאי דקאמר דשתי אלו אין להן דמיון.

הי"ב אנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים כו', וכ' בבית הבחירה דביאת שגגה הרי היא כביאת אונס בכ"מ כו', ע' זבחים ק"ח ריש ע"ב ובתוס' שם ד"ה שוגג אנוס ומוטעה ובמה שהארכתי בחידושי שם.

פרק רביעי

ה"א בשעבר הא בתחילה לא די מתניתא היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה שלשה חדשים כו', ע' נועם ירושלמי תרומות פ"ח.

שם חלץ בתוך שלשה חדשים מהו שתהא צריכה חליצה לאחר שלשה חדשים כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג.

שם א"ר יצחק בן אלעזר משום ייאוש. ע' בת' ברית יעקב ס"ס ק"ט ובאור שמח פ"ב הי"ח מה' זכיה.

ה"ב כוי ר"א אומר חייבין על חלבו אשם תלוי מה עבד רב פתר לה חלוקין על דברי ר' לעזר כו', ע' נועם ירושלמי בכורים פ"ב.

שם מניין שתי יצירות ר' זעירא בשם ר' הונא וייצר יצירה לשבעה ויצירה לתשעה כו', ע' בהקדמה לת' בית דוד ובחוט המשולש להגר"ח סי' י"ח.

שם מתה אמו של ספק הרי יש כאן בן בודאי ובעל בספק, ע' חזקה רבה חאה"ע סי' ר"ה.

ה"ג א"ר יוסה אילולי דתניתה ר' הושעיה הוות צריכה לן מאחר שאין לה כתובה אין לה קבורה כו', ע' כתובות ד"פ ע"ב ושם בתוד"ה או דלמא.

ה"ד ד' זעירא בשם רב המנונא כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה כתובתה על נכסיו ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון ר' יוסי אומר בשם רב חסדא מתניתא אמרה כן שהמגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובה הראשונה החזירה כו' אפילו כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה כו', וקשה איך מדמה רב חסדא להא דתנן בכתובות פ"ט ע"ב שהמגרש אשה והחזירה כו', הלא התם איירי בבעל שהוא עצמו כתב לה כתובתה והיא גופה נתרצית אז להנשא לו ע"פ תנאי כתובה זו, ולהכי יש מקום לאמר גם בפעם השנייה כשמחזירה אחר הגירושין דמסתמא נתרצית ג"כ עתה בתנאי כתובה זו, משא"כ הכא ביבמה שכנסה בביאה וגירשה, ואח"כ חזר וכנסה סתם בלא כתובה, מדוע יופקע כחה מלדרוש כתובה חדשה על שם היבם, ולאמר כמו שהגירושין הפקיע ממנה איסור אישות מכש"כ שתפקע ממנה דין ממון, היינו שיעבוד כתובתה שהיה לה קודם על בעלה הראשון, להצריכו לחדש לה כתובה כמו שכנסה מחדש, וגם מאיזה טעם קאמר רב המנונא דאם כנסה וגירשה והחזירה ולא חידש לה כתובה אז כתובתה על נכסי בעלה הראשון, הלא שני מתירין היו לה בתוך כך מזמן כתיבת כתובתה מבעלה הראשון מיתה וגירושין, ובאיזה אופן חוזר וניעור שיעבוד הכתובה לה השתא, ונ"מ ג"כ אם הזבוריות של היבם עדיף מזבוריות של בעלה הראשון מדוע לא תוכל לאמר שתרצה דוקא שכתובתה תהיה מן היבם ולא מבעלה, ובע"כ כדאמר בבבלי ל"ט ע"א ובכתובות פ"ב ע"ב טעמא דכתובתה על נכסי בעלה הראשון משום דאשה הקנו לו מן השמים, וכדהסביר בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרנ"ח שהרי יכול ליבמה בע"כ ע"ש, והתינח על כניסה הראשונה אבל כניסה השנייה שאחר הגירושין הרי לא הקנו לו מן השמים שתנשא לו בעל כרחה, מדוע תהיה אגודה בכתובתה לנכסי בעלה הראשון וצ"ע כעת.

ה"ה מצוה בגדול לייבם לא רצה מהלכים על כל האחין כו', ע' בתוס' דמכילתין כ"ד סוף ע"א ובת' הרשב"א סי' אלף קס"ה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקמ"ו.

ה"ו תלה בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממדה"י או חרש או שוטה אין שומעין לו כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ל"ו.

ה"ז שלא תאמר חליצה פטור וביאה פטור כמה דתימר הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו ודכוותה החולץ ליבמתו זכה בנכסי אחיו כו', ע' בת' שאילת דוד חאה"ע סי' כ"ט ובאור שמח פ"א הי"ז מה' יבום ובהגה"ה שם.

שם טעמא ד' יהודא והיה הבכור אשר תלד מקישו לבכור מה הבכור אינו יורש בחיי אביו אף זה אינו יורש בחיי אביו כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תרמ"ב.

ה"ח מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה א"ר אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג.

ה"ט מה את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור, ע' עונג יו"ט סי' צ"ה.

ה"י א"ר יוחנן דברי חכמים כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור ודברי ר' לעזר אע"פ שבטל הגורם האיסור במקומו, ע' אור זרוע ח"א סי' תר"י.

הי"א שמואל אמר הן עיבוריהן אתא עובדא קומי רבנן דתמן דלא ידעין אם שלשה עשר מן הראשון ושבעה עשר מן האחרון כו', ע' בת' שאילת דוד חאה"ע סי' ג' ובהעמק שאלה ל לשאילתות פ' וירא סי' י"ב אות ה'.

שם דייה חדשה כו' זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין דלכן ניתני שלשים יום, ע' בת' הריב"ש סי' תמ"ז.

שם אמר רבי נראין דברי ר' יודה בדמים ודברי ר' יוסי בוולד כו', ע' בס' תשובות לשואל סי' י"א.

שם א"ר יוחנן כל מקום ששנה סתם משניות דרבנן עד שיפרש לו רבו רשב"ל אומר כל סתם משניות דר"מ עד שיפרש לו רבו כו', ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פכ"ו.

שם והלכה מונה לגט משעת כתיבה אם לא נתייחד עמה, ע' בת' שדה יצחק סי' נ"ד.

שם אבל באנשים שלשה רגלים בשיש לו בנים אבל אם אין לו בנים מיד בשיש לו מי שישמשנו אבל אם אין לו מי שישמשנו מיד כו', ע' ח"ס חי"ד סי' שמ"ט וע"ע בס' האשכול ח"ב סי' מ"ט ובתשובות מיימוניות לספר שופטים סי' כ' ובאור זרוע ח"ב סי' תמ"ח.

הי"ב דלמא תלת עשר אחין הויין ומתין תרין עשר דלא בנין אתיין בעיון מתיבמה קומי רבי א"ל רבי איזיל ייבם א"ל לית בחיילי והן אומרות כל חדא וחדא אנא מזייננא ירחי כו', ע' בס' אור גדול סי' ח' דף נ"ו ע"א וע"ע כפתור ופרח פמ"ד ובאור זרוע ה"א סי' תרל"ח ותרמ"ה.

שם וכי ר"ט אביהן של כל ישראל לא הערים קידש שלש מאות נשים בימי רעבון על מנת להאכילן בתרומה, ע' תוספתא כתובות פ"ה.

הי"ג המחזיר גרושתו משנישאת בתה כשרה לכהונה ומאי טעמא כי תועבה היא היא תועבה ואין הוולד תועבה, ע' רש"י קידושין ע"ז ע"א ד"ה היא תועבה ובח"ס חי"ד סי' קמ"ז ובאור שמח פי"ח ח"ב מאסו"ב.

הי"ד אי זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו כרת ביד"ש כו', ע' בתוס' מ"ד ע"ב ד"ה עשאה זונה ובהעמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ה אות ד'

הט"ו אע"ג דר' יהושע אמר הבא על אחותו הולד כשר מודה שאם היתה הולד נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה, ע' בת' הרשב"א סי' אלף ר"א ובת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ט"ז ובמנחת חינוך מצוה רס"ד ובת' דבר אברהם ס"ס כ"ו.

הט"ז בגין דתנינן חלץ לה ומתה מותר באחותה הא באמה אסור לפום כן תנא אחותה. הנה בזה סרה קושית רב יוסף בשילהי פרקין דהיא משנה שאינה צריכה ע"ש.

פרק חמישי

ה"א כתיב ולא תהיה לאיש זר מה אנן קיימין אם כשבא עליה אשתו היא אם בשחלץ לה תלך ותנשא לאיש זר כו', ע' משך חכמה פ' תצא בפסוק לא תהיה אשת המת.

שם אלא כן אנן קיימין בבעילה שהיא לאחר הגט הדא אמרה שהגט פוטר ומשייר, ע' אור שמח קונטרס זיקה אות כ"ח.

ה"ב ולהידא מילה כו' בא אחר וקדשה מכיון שנעקרה ממנה זיקת המת תפשו בה קידושין או מאחר שהיא צריכה גס למאמרו לא תפשי בה קידושין, ע' אור שמח קונטרס זיקה סי' ל"ז.

ה"ג נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום, בבבלי נ"ב ע"ב אמרינן זו היא דעת ר"ע אבל חכמים אומרים יש אחר חליצה כלום, וע' מה שהאריך בזה באור זרוע ח"א סי' תרמ"ט.

ה"ד הבא על חלוצתו פסולה מלאכול בתרומה אלא בשבאו אחיו עליה כו'. ע' אור שמח פי"ח ה"ד מאסו"ב.

שם אילו המקדש חלוצתו שמא תפשו בה קידושין תיפתר אי כרבי שלא לדעת, ע' אור שמח פ"א הי"ב מה' יבום.

שם ותני כן המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת דברי רבי וחכ"א אין קונין אלא לדעת כו', עי' בת' הריב"ש סי' קס"ב.

שם וכמה דרבי אומר המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת כך הוא אומר הגט פוטר בין לדעת בין שלא לדעת ע' אור שמח ספ"ז מה' תרומות. שם ולמה רבי אומר המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת שכן ביאה בגדול קונה בין לדעת ובין שלא לדעת כו', ע' אור שמח רפ"ה מה' יבום.

ה"ה באיזה צד עשה מאמר בזו ומאמר בזו שני גיטין וחליצה כו', פ' תוס' ד"נ ע"ב ד"ה צריכות.

ה"ו שמואל אמר דברי ר"מ עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול ודכוותה נעשית חליצת בן תשע שנים ויום אחד כגט בגדול כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג.

ה"ז או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום, הנה בבבלי נ"ג ע"א פריך וליתני נמי אין אחר ביאה כלום אביי ורבא דאמרי תרווייהו תני אין אחר ביאה כלום וע"ש ברש"י ובקרן אורה.

ה"ח תמן אמרין דברי ר' נחמיה ביאה פסולה פוטרת כו', כה"ג אמרו לקמן פ"י ה"ב אהא דר"ש, וע' באור שמח קונטרס זיקה סי' כ"ז כ"ח

פרק ששי

ה"א הוון בעיי מימר בפיקח שיש בו דעת שהוא קונה בין לדעת בין שלא לדעת וחרש שאין בו דעת לא יקנה אלא לדעת אשכח תני ר' חייה כו', ע' עונג יו"ט סי' קע"ט ובאור שמח פ"ב ה"ד מה' יבום.

שם ויבמה אפילו מן הצד יבמה יבא עליה ביאה גמורה ולקחה לו לאשה ביאה שאינה גמורה ויבמה אפילו בהערייה אי זו היא הערייה כו', ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' כ"ג ובאור שמח פי"ז הי"ג מאסו"ב.

שם א"ר מתנייא מה פליגין בבא עליה עודה בבית אביה אבל בא עליה עודה בבית בעלה כל עמא מודיי שקנה בכל הדברים, ע' אור שמח פ"ב ה"ב מה' סוטה.

שם בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פקח לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שיחרש הוא או עד שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה, ע' אור שמח פ"י ה"ב מה' אישות.

ה"ב וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות אלמנה לכהן גדול כו', וכ' המפרשים דהאי וכן הבא כו' קאי על כל הביאות הגרועות השנויות ברישא ע"ש, והוא דלא כדאמרינן בבבלי נ"ו ע"ב דהאי וכן לא קאי אשוגג ואנוס אלא אהעראה ושלא כדרכה ע"ש, ופירושם מתאים לסוגיא דירושלמי לפ"מ דסמכו כן בגמרא קיחה דאנוסה לכהן גדול אהא דמשנתנו ע"ש.

ה"ג מ"ט דרבנן נאמר כאן הוייה ונאמר להלן הוייה כי יהיה נערה מאורסה לאיש מה הוייה שנאמר להלן אירוסין אף כאן אירוסין מ"ט דר"א ור"ש נאמר כאן הוייה ונאמר להלן ובת כהן כי תהיה לאיש זר מה הוייה שנאמר להלן נישואין אף כאן נישואין, ולכאורה יל"ד טובא הלא אין אדם דן גז"ש מעצמו רק קבלה מסיני איזו תיבה נכתבה לגז"ש כדפירש"י בקידושין י"ז ע"א ע"ש, וכיון דשתי הגז"ש מכחישות זו את זו הלא נופל על אחת ספק של קבלה בטעות, ולפי דלא ידעינן איזו היא לא נילף מינייהו כל עיקר. ומזה ראיה למש"כ התוס' בשם ר"ת בשבת צ"ז ע"א שהיה להם בקבלה מנין הגז"ש שבכל התורה וזו היתה יתירה על החשבון לפיכך לא קיבלה ר' יהודה בן בתירא ע"ש, ומזה מוכח דעצם הגז"ש לא בטלה רק כל אחד החזיק לפ"מ שקבל מרבו והרשות היה בידו שלא לקבל מרב אחר, כמו דריב"ב לא גמיר הגז"ש דר"ע קבל מרבו כנ"ל.

שם מה טעמון דרבנן לאיש לאיש המאכיל כו', ע' ספרא אמור פרשה ה' משנה ז' ובמפרשים שם ובאור שמח פי"ח ה"ב מאסו"ב.

ה"ד אנוסתו ומפותתו לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו כו', ע' מה שהארכתי בזה בחידושי לבבלי נ"ט ע"ב.

שם הדא מסייעא למ"ד חליצה פטור ברם כמאן דמר חליצה קניין כו', ע' עונג יו"ט סי' צ"ה.

ה"ה תני ר' לעזר אומר אף הפנוי הבא על הפנויה לא לשום אישות ה"ז בעילת זנות א"ר בא בר ממל הדא אמרה כהן שקידש אשה בבעילה אינו כבא על הבעולה, ע' בת' אחיעזר חאה"ע ס"ס ד' וע"ע באור שמח ר"ה אישות.

ה"ו בני בנים כבנים בני בנות אינן כבנים, עמש"כ בספרי עה"ת ר"פ ברכה וע"ע בס' תשובות לשואל ס"ס י"ט.

שם ר' אמי בשם רשב"ל טעמא דהן תנייא מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען צא שנים שעשה בחוץ לארץ ותני כן חלתה היא או שחלה הוא כו', ע' בת' חכם צבי סי' מ"א.

שם לשלישי יש לה כתובה לרביעי ולחמישי אין לה כתובה כו', ע' בס' אור גדול סי' מ"א.

שם א"ר נתן מעשה שהלכתי לקיסרין כו' רביעי הביאתו לפני נסתכלתי בו ולא ראיתי בו דם ברית כו', ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' כ"ה ובמש"כ בחידושי לחולין מ"ז ע"ב.

שם היו לה בנים ומתו מונה משעת מיתה, ע' בחידושי הרשב"א בסוגיין ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' ק"ב.

שם ר' לעזר בשם ר' חנינה הלכה כר' יוחנן בן ברוקה א"ל ר' בא בר זבדא עמך הייתי לא איתאמרת אלא אם היתה תובעת להנשא הדין עמה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' סי' י"ח אות ז'.

פרק שביעי

ה"א מניין לכהן שנשא אשה וקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו כו', ע' אור שמח פי"ז הי"ג מה' גזילה.

שם ר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין ר' יוחנן אמר מכרן אינן מכורין א"ל ר' לעזר אוכלין בתרומה מכחו ואת אמרת אכין כו', ע' בת' שאילת דוד חא"ח סי' ד' בהגה"ה.

שם שלא עלה על דעתה שישתמשו אחרים בכליה, כ"ה גרסת האו"ז ח"א סי' תרנ"ה.

ה"ב בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו בתרומה כו', לשון התוספתא דמכילתין רפ"ט ע"פ נוסחאות כ"י עבדי מלוג אוכלין מכחה ועבדי צ"ב אוכלין מכחו, וע' בס' אבן האזל פ"ט ה"ז מה' עבדים וע"ש עוד באור שמח.

ה"ג כל הלכה שהיא רופפת בב"ד ואין את יודע מה טיבה צא וראה האיך הצבור נוהג ונהוג, ע' תרומת הדשן ס"ס ר"ט.

שם וקשיא כתובה מד"ת ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין ד"ת כמאן דמר מאליהן קיבלו אם המעשרות כו', ע' עמק יהושע סי' י"ג ובת' שאילת דוד קונטרס השביעית בהגה"ה.

ה"ד א"ר שמעון בזו מדת הדין לוקה שאם מעשה הוא לפסול יהא מעשה להאכיל ואם אין מעשה להאכיל לא יעשה לפסול כו', וקשה הלא עובר בע"כ ספק נפל הוא, ומשו"ה לפסול שפיר פסיל מספק דהוא לחומרא, משא"כ להאכיל דהוא לקולא בזה חיישינן בכל ימי עיבורה שמא תפיל, ואין לאמר דאזלינן בתר רובא דאינן מפילות הלא סתם משנה היא זו וסתם משנה ר"מ דחייש למיעוטא, ו וכדאוקמינן לקמן קי"ט ע"א לסתם משנה דהתם כר"מ מהאי טעמא ע"ש וצ"ע כעת, וע' נובי"ת חי"ד סי' ר"ז.

שם ארוסה ושומרת יבם ומעוברת משלמת את הקרן ואינן משלמות את החומש כו', ע' אור שמח תרומות פ"ח ה"ג.

שם לא כן תני ר"ח אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת ר' אבא מרי ור' מתניה ח"א בחרש פוסל וחורנה אמר בחרש ייבם, ע' אור שמח פי"א הט"ו מגירושין. ה"ה דתני ר' חייה אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג.

שם לא כן צריכה בשהיתה אמה מישראל שלא תאמר כשם שנתחללה אמה כך נתחללה בתה כו', ע' נועם ירושלמי בכורים ספ"א.

ה"ו העבד מניין שביאתו פוסלת ר' יוחנן אמר משום ר' ישמעאל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה שיש לה עליו אלמנות וגרושין חוזרת את שאין לה אלמנות וגירושין אינה חוזרת כו', הנה שאלת הירושלמי היא משום דהא דנבעלה לחייבי כריתות לא מיפסלא משום דכתיב כי תהיה, וחייבי כריתות לאו בני הוייה נינהו. ולפ"ז נופלת שאלתם על עבד הלא איהו נמי לאו בר הוייה הוא ומניין שביאתו פוסלת, ועלה משני מדר' יוחנן משום ר' ישמעאל כהא דבבלי ס"ח ע"ב, וע' ביראים סי' ר"ט ואבני מלואים סי' וי"ו סק"ג.

ה"ז לית הדא פליגא על רב דרב אמר גוי ועבד שבא על בת ישראל הוולד כשר, ע' בתוס' דמכילתין לעיל ט"ז ע"ב ובת' שיבת ציון סי' ס"ז.

שם פתר לה בגוי פסול ובעבד פסול, וכ' בפ"מ כגון מהנך פסולין דלעיל נתין ועמוני כו' ע"כ, לע"ד הנני רואה בזה עירוב פרשיות דעמוני איסורו איסור עולם מקרא דלא יבא עמוני ומואבי וגו', משא"כ נתין אינו אסור לבא בקהל מה"ת אלא מדרבנן, כדכ' הרמב"ם בה' איס"ב פי"ב הי"ח והכ"ב כ"ג וע"ע באור שמח פי"ב הי"ט מאסו"ב.

ה"ח תני בר קפרא בן יומו פוסל ומאכיל, וקשה מאי קמ"ל הלא משנה ערוכה היא בנדה מ"ג ע"ב דתינוק בן יום אחד מאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה, ובגמרא שם ילפינן מדכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו, וע' מל"מ פ"ו הי"ב מה' תרומות וצ"ע.

פרק שמיני

ה"א עד כדון כר"ע כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל נאמר תושב ושכיר בפסח כו', ע' נועם ירושלמי ערלה פ"ב.

שם גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בע"ז שלו כו' לפום כן צריך מימר מבטל ע"ז כנוי, ע' משך חכמה ס"פ ואתחנן.

שם רב אדא בר אחווא איתיליד ליה חד בר נש מימסמס בה מית כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' י"א.

שם רבי אחא בשם רבי תנחום בי ר' חייה אין ערלה אלא משמיני ע' משך חכמה פ' לך בפסוק ויפול אברם על פניו ובת' דבר אברהם ס"ס כ"ב.

שם א"ר יוחנן דברי ר' יוסי אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה, ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' י"ב.

ה"ב פצוע הייתי אומר עינו ת"ל שפכה כו' א"ר חגיי קומי ר' יוסי אין לך נמוך באדם בשעה שהוא יושב אלא ביציו בלבד, ע' בת' שאילת דוד סי' יוד.

שם ולא סוף דבר נפצעה אלא אפילו נימוקה אפילו יבשה אפילו חסרה כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' י"ז.

שם שמואל אמר אם יבא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו רבי חונה אמר דו סבר כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן א"ר יודן בר חנין ובלבד של ימין, הנה כ"ה גרסת הקרבן עדה אבל בפני משה גריס ובלבד שלימין, ע' תוס' יבמות ע"ה ע"ב ד"ה שאין לו ובנובי"ק חאה"ע סי' ו' ובס' אור גדול ריש סי' ג' ובח"ס אה"ע ח"א סי' י"ט וע"ע באור זרוע ח"א ס"ס תרנ"א.

שם א"ר מנא מהכא לא יבא פצוע דכא לעולם. ע' בת' שדה יצחק סי' ס"ה.

שם הרי שעלת חטטין מי מחכך בה או מסיית והרי הוא בידי אדם כמי שהוא בידי שמים, ע' בת' עין יצחק חאה"ע סי' י"א ובהעמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ב אות ח, וע"ע ח"ס אה"ע ח"א סי' י"ד ובאו"ש פט"ז ה"ז מאסו"ב.

שם ר' ירמיה אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת א"ר יוסה בלבד פסול משפחה הא פסול גוף לא בדא, ע' בת' באר יצחק האה"ע סי' ד'.

שם עמוני לא ישא עמונית א"ר יוסי בי ר' בון על דרבנין נצרכה דאין יסבור ר' יודה גרין פסולין קהל ה' אינון לישא עמונית אינו יכול כו', ע' כתונת פסים לנמו"י דמכילתין פ"ח דף כ' ע"ב.

שם ר' אבוה בשם ר' יוחנן ולד בוגרות כשר שהוא בל"ת שהוא בא מכח עשה כו', ע' אור שמח פ"א ה"ד מה' אישות,

ה"ג עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. עמש"כ בחידושי לבבלי ע"ו ע"ב.

שם מה היה להם להשיב ר' אבהו בשם ריב"ח הרי בת בנו ובת בתו הרי הן אסורין עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקיבות כו', ע' אור שמח פי"ב הי"ט מאסו"ב,

שם במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' שלא לפרסם את החטאים, ע' פרדס הגדול לרש"י ז"ל סי' נ"ז ובת' פנים מאירות ח"ב סי' קע"ח וע"ע בשאילתות ס' ואתחנן סי' קמ"ג ובמפרשים שם.

ה"ד אמר ר"ע אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין את אשתו שהיתה לו שעת הכושר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין את אשתו שלא היתה לו שעת הכושר, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קנ"ג ובהעמק שאלת לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ב אות ח'. ה"ה אי זהו סריס חמה ר' חייה בשם ר' יוחנן כל שלא ראתו החמה בכושר אפילו שעה אחת, ע' בת' הריב"ש סי' תע"ד.

ה"ו תני מאכילה בחזה ושוק ר' יוחנן אמר אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק רשב"ל אמר כמה קולי חומרין בדבר, ע' נועם ירושלמי לתרומות פ"ד ובאור שמח תרומות פ"ו ה"נ.

שם וקשיא אם זכר הוא אין זכר פוסל זכר אם נקיבה היא אין נקיבה פוסלת נקיבה כו', ע' מה שהאריכו המפרשים ע"ד הרמב"ם בפ"ז הט"ז מה' תרומות.

פרק תשיעי

ה"א ר' יוסי בי ר' בון בשם רב גר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהונה מאי טעמא כשרין הוזהרו על הפסולות ופסולים הוזהרו על הכשרות אבל לא פסולות על הכשרין ולא כשרות על הפסולין כו', הנה לפ"מ דאמרינן הכא בלתי מובן בקידושין ע"ג ע"א דאהא דקאמר אחד גר ואחד עבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת, קאמר עלה מסייעא ליה לרב דר"י א"ר לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים ע"ש, ולפ"מ המבואר הכא הרי רב גופיה אמר האי דינא ואמר עלה האי טעמא גופיה ובחדא מחתא מחתינהו ומה שייך לאמר מסייעא ליה לרב כו' וצע"ק.

ה"ב הדא מסייעא לר' יונה דר' יונה אמר לית כללוי דרבי כללין, כה"ג בירושלמי תרומות פ"א ה"א וע' ביד המלך פ"ז ה"ז מה' אישות.

ה"ג פצוע דכא שנשא כשרה ויש לו אח פצוע דכא. ע' בבבלי פ"ד ע"ב וברש"י ד"ה שייר פצוע דכא ובבית הבחירה דבסוגיין.

ה"ד ותני כן מטמא הוא אדם לאשתו הכשירה ואינו מטמא באשתו פסולה. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"ט.

שם שמענו שהוא מוציא שמענו כופין מה בין אלו לאלו אלא ע"י שהן ד"ת ואין ד"ת צריכין חיזוק כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"ז.

ה"ה בת ישראל מאורסת לכהן כל טהור בביתך יאכלנה ולית היא גו בייתה מעוברת מכהן ליליד בית אין כאן יליד בית לשומרת יבם לכהן כל טהור בביתך יאכלנה ולית היא גו בייתה כו', הנה בירושלמי כתובות פ"ה ה"ד אמרו דהא דאין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה סמכו אהאי קרא דכל טהור בביתך יאכלנה ע"ש, וזהו מתאים עם דעת עולא בכתובות נ"ז ע"ב דדבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו הוא ומה טעם אמרו אינה אוכלת שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה ע"ש. הרי דעולא סבר דעצם הדבר היא גזירה דרבנן ומדין תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, וכן משמע דעת ר"ה בבבלי קידושין ד"ה ע"א דקאמר חופה קונה מק"ו ומה כסף שאינו מאכיל בתרומה קונה חופה שמאכלת בתרומה אינו דין שתקנה ע"ש, ולפ"ד הירושלמי אין שני הדינים בגדר קל וחמור. רק הא דכסף אינו מאכיל בתרומה משום דקרא כתיב כל טהור בביתך והיא אכתי אינה בביתו, משא"כ חופה דהיא בביתו כדכ' הר"ן ריש כתובות דמה שבאה מבית אביה לבית לשם נישואין נקרא חופה, ולפ"ז נתקיים אצלה קרא כדכתיב כל טהור בביתך יאכלנה, ולפ"ז קשה אם נאחז דהאי כל טהור בביתך למעט ארוסה היא רק אסמכתא איך יפרידו בין הדבקים הלא במשנתנו תני נסי שומרת יבם לכהן וזה נלמד נמי תיכף בסמוך מכל טהור בביתך יאכלנה ולית היא גו בייתה. ושם לא נוכל לאמר דהיא רק אסמכתא דהא לית לנו בזה שום לימוד ממקור אחר ובע"כ דהיא ילפותא גמורה, וע"פ כל הנ"ל בלתי מובן דרכי הבבלי והירושלמי בדרשות אלו, מדוע לא נימא כיון דהכתובים סותרים זא"ז דבפ' אמור משמע דאכילת תרומה תלוי בקנין כספו ובפ' קרח משמע דהאוכל צריך להיות בביתו, אפשר דקרא דפ' קרח גלי אקרא דפ' אמיר דהאי קנין כספו צריך להיות דוקא בבית הכהן ואז יאכל בתרומתו, ומנא להו לעשות קרא דפ' אמור לדין תורה אך שהאוכל אינו בבית הכהן. והפסוק דפ' קרח באסמכתא. ולהוסיף גזירה דרבנן על איסור אכילת תרומה לארוסה וצ"ע כעת.

ה"ו בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה, ברמב"ם פ"ו ה"ג מה' תרומות הוסיף בזה אפילו קטנה בת ג' שנים ויום אחד, ומקורו מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא במשנה עדיות פ"ז מ"ט דקטנה בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה, ואין להקשות מה צריך כלל לעדותו הלא הא דאוכלת בתרומה הוא משום דקנין כספו הוא, ולא גרעה משפחתו שאוכלת בתרומתו מהאי מעמא, וביאת בת שלש שנים ויום אחד נחשבת ביאה לכל דיני התורה כדתנן בנדה מ"ד ע"ב, ומהיכא תיתי לא תאכל בתרומה עד שהוצרך לעדותו, די"ל דאי השיאה אביה ודאי לא איצטריך לאשמעינן, דאיהי אוכלת אפילו בתרומה דאורייתא, אלא הכא איירי ביתומה דנשואיה אינה אלא מדרבנן והא דאוכלת נמי ג"כ בתרומה דרבנן, ושפיר אשמעינן דאפ"ה לא חשו רבנן שמא תמאן אח"כ ונמצאת זרה למפרע או שלא נגזור בתרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא, וע' ברש"י ותוס' גיטין נ"ה ע"א.

ה"ז מת בנה מישראל תאכל במעשר כו', הנה הלכה זו נמשכת מההלכה הקודמת ומיירי שיש לה שלשה בנים מכהן ומלוי ומישראל, ועתה שמת בנה מישראל שהוא היה הפוסלה מאכילת המעשר. לכן ע"י מיתתו חוזר וניער לה ההיתר לאכול במעשר בשביל בן הלוי החי, אבל בתרומה אכתי אסורה שזה בן הלוי אוסרה. אכן אם גם הוא מת אז בטל המעכבה מלאכול בתרומה, ואוכלת מכח בנה בן הכהן, ואח"כ אם גם בן הכהן מת הלא אין לה עוד מי שיאכילנה, לכן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.

ה"ח שתי בנות אמורות בפרשה אחת חוזרת ואוכלת ואחת חוזרת ואינה אוכלת כו' נשאת לכשר חוזרת ואוכלת לפסול חוזרת ואינה אוכלת, ע' משך חכמה פ' אמור בפסוק ובת איש כהן.

פרק עשירי

ה"א קנס קנסו בה שתהא בודקת יפה ויקנסו בה אצל השני ולא יקנסו בה אצל הראשון א"ר יוחנן מריח ערוה נגעו בה, ע' נובי"ק האה"ע סי' מ"ב ובת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע'.

שם רבנן דקיסרין בשם רבי הילא כדי לברר איסורו של ראשון, ע' מל"מ ס"י ה"ד מגירושין ובת' הגרע"א סי' פ"ו.

תוכן העניינים

אור הישר (ירושלמי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה